הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אנקדוטות מיום בחירות:
בשעות הצהריים נעמדתי מחוץ לקלפי ברחוב פסטלוצי ביפו. לא ליד הים, לא בשכונות היותר יוקרתיות עם בתי הפאר אלא עמוק פנימה בסמטה קטנה ללא מוצא, שהיתה עמוסה ברכבים של אנשים שבאו להצביע. וגם ביפו: משפחות משפחות. הורים וילדים, והרבה מאוד אנשים מבוגרים צעדו בסך לקלפיות. משיחות עם מספר רב של בוחרים עולה תחושת אופטימיות זהירה בקרבם. הם אולי לא שמעו את ההתבטאויות הבלדניות של חברי סיעת בל״ד. הבוחרים אולי לא מודעים לכך שהוצע לרשימה המשותפת לחתום על הסכם עודפים והם סירבו. הם בטוח מודעים לאמירות הקשות של ח״כ חנין זועבי כלפי קורבנות הטרור הישראלים.
אולם מה שעלה משיחות הרחוב מחוץ לקלפי, הוא שלנבחרי הציבור הערביים יש הזדמנות נדירה מסוגה לדרוש להיות חלק מקואליציה, חלק משיתוף פעולה משמעותי עם החברה הישראלית בכללותה. שהסיבה שהם הלכו בהמוניהם לקלפיות היתה כדי ללחוץ על מנהיגים לפעול בכיוון הזה, ופחות בכיוון הבדלני. אם הרשימה המשותפת, או אפילו אם חד״ש, לא יבצעו צעד ממשי בכיוון הזה, מערכת הבחירות הזו תסתיים במפח נפש גדול.
יפו. עביר, אמא לשניים, עובדת בתחום החינוך:
״אני אצביע לרשימה המשותפת.
בפעם קודמת בחרתי בחד״ש. כל פעם שואפים שיהיה אחוז הצבעה גבוה אבל הפעם זה שונה. אני מרגישה שיש שיעורי הצבעה עצומים מהבוקר. מה שהשתנה הפעם זה שיש פחות תחושת ניכור. נוצרה תקווה ענקית לדיאלוג עם היהודים ולשיח של שוויון וגם נוצרה תקווה שיביאו לנו פתרונות יותר טובים בתחום הדיור והחינוך״
יפו. פנגרי מחמוד, בן 73, יפו
״אני מסתובב בין קלפיות. חשבתי שאני אמור להצביע כאן, אבל אני הולך עכשיו לקלפי הנכונה. אני אצביע לרשימה המשותפת. תמיד הצבעתי למערך כי הם ייצגו את המגזר הערבי. הם התומכים של הפועל ת״א בכדורגל והם גם יודעים שכל האוהדים של הפועל תל אביב הם ערבים. הפעם אנחנו רוצים את האיחוד ורוצים שהם יכנסו לממשלה. כל פעם אנחנו רוצים בעך אבל הפעם אני סומך על הרצוג תמיד שיכניסו את המגזר. תרשמי שאני גם מאוד אוהב את מרצ. כל דבר במדינה זה בסדר. רק לא הליכוד. אני חי פה מלפני מלחמת השחרור. אני חי ביחד עם היהודים. חוגג איתם את החגים שלהם, קונה מהם חמץ בפסח ואני רוצה חיים יפים של דו-קיום״
יפו. סורי עיסא, 20, מצביע פעם שניה.
״פעם קודמת בחרתי במרצ. הפעם ממש קשה לי להחליט. לא אחליט עוד אחר הצהריים. הפעם היה לחץ ענק על כולם לצאת להצביע. כל החברים שלי מהתיכון. על המשפחה. לא כולם בוחרים במשותפת. לא היה לחץ לכיוון מסוים. רק לצאת להצביע״
קודם לכן הסתובבתי בבת-ים. בקלפי ברחוב נויקלן ואחר כך מעט על הטיילת. כולם הלכו או הולכים או ילכו בהמשך היום להצביע. למעט בחורה צעירה אחת, בשם בר, שהתלוננה קשות על כך שאין היא יכולה להצביע באיזור מקום העבודה (התעשיה האוירית) וסיפרה שלא תוכל להתנייד בתחבורה הציבורית שלוש שעות לכל כיוון (עם החלפת אוטובוסים) מבת-ים לחצור הגלילית.
מחוץ לקלפי בבת ים, נערכו דיונים של הבחירה הנכונה עבור מפלגות הימין. המעניין הוא שרוב האנשים שקלו לבחור לבית היהודי או למשה כחלון. אחרים דיברו על ש״ס לעומת יחד של אלי ישי. הליכוד, הליכוד, כמעט ולא הוזכר כאופציה. מצביע אחד נע מיאיר לפיד למשה כחלון. אישה אחרת, על הטיילת, סיפרה שכל המשפחה נוטה ימין אך התסכול מן הליכוד הניע אותם ללכלת לקלפי ולשים בהפגנתיות פתק לבן. ״גם בעלי שכל החיים הצביע ליכוד, נמאס לו״.
צעיר ממוצא רוסי, מצביע ימין, סיפר שהוא עדיין לא יודע מה לעשות ״אני לא מאמין לאף אחד מהם בנוגע לפתרונות שלהם עם הערבים. המנהיגים בימין אומרים דברים סתם״
בת-ים:
בן מזרחי, 21 סטודנט למדע המדינה באונ׳ הפתוחה, תושב בית – ים. ״פעם קודמת הצבעתי לעוצמה לישראל. הפעם שלחתי את המשפחה להצביע לאלי ישי וחלק לבנט. למעט אמרתי להצביע לליכוד ואני עושה הצבעה אסטרטגית לליברמן. בגלל שהוא מתנדנד סביב אחוז החסימה. את אבא שלי שלחתי להצביע ליחד, את אמא שלי לליברמן. את הדודים שלחתי להצביע לליכוד, אבל הם היו מאוד החלטיים. את הסבתא השניה שלחתי לליברמן ודוד נוסף הוריתי לו להצביע לאלי ישי. והמאמן כושר שלי אמרתי לו להצביע לאלי ישי, ועוד חבר שהגיע לגיל 18 והוא נשלח לבנט״
עמליה הסבתא: ״אני סבתא של בן ובאמת עשיתי מה שהוא אמר לי. ב 2006 הצבעתי לגימלאים. אבל חוץ מזה אני תמיד ימין. ב 2013 בחרתי בליכוד והפעם בגלל האסטרטגיה של בן הלכתי לליברמן.״
חזי, בן 30: הצבעתי לש״ס. לא היתה לי בכלל התלבטות ומועצת חכמי התורה אמרה ש״ס.
אני לא מאמין שדרעי ילך עם הרצוג. מועצת חכמי התורה לא יגידו לו להמליץ על הרצוג, אין מצב. דרעי הוא בסך הכל בובה שלהם. הוא לא יכול להחליט דבר על דעת עצמו וזה לא כמו במפלגות אחרות, הוא יעשה מה שמועצת החכמים תגיד לו״
אבי, בן 30, עולה מלפני 20 שנה ויוליה, 25, עולה מלפני שנה מאוקראינה.
ילכו להצביע אחר הצהריים ליד הבית
אבי: ״הדעות שלי מתונות וקשה לי עדיין להחליט . אולי אשים פתק לבן. אנשים לא יודעים במי לבחור. אני בארץ מעל 20 שנה
ואני נוטה לנתניהו אבל אי אפשר לעשות בארץ כלום עם הערבים. ליברמן די משקר בנוגע לערבים. אין מישהו , גם לא בימין שיכול לפתור את הבעיה של הערבים. המנהיגים לא מדברים באופן מציאותי.
יוליה (אבי מתרגם) : ״עוד לא החלטתי. קשה לי להחליט. באולפן הסבירו לנו על הדעות של המנהיגים. אחכ אני תחליט. אולי ביבי כי רק עליו שמעתי״
דברה, עולה חדשה מצרפת ורועי (חיו בצרפת 8 שנים, הוא יליד ישראל)
דברה: ״זו הצבעה ראשונה שלי אי פעם בישראל. עלינו בספטמבר. מאוד מרגש להצביע. הדבר היחיד שמעניין אותי זה החברתי- כלכלי ויוקר המחיה והצבעתי לכחלון שאני מקווה שהוא יעד שינוי.
רועי: אני הצבעתי לבנט כי אני חושב שיש בו מנהיגות ויש לו את הקו האידיאולוגי הימני האמיתי
מיכאל בבר, פעיל ליכוד מרכזי בבת ים: ״הצבעתי ליכוד. האוירה פה נהדרת. אני לא זוכר כמה הצביעו פה לליכוד בבחירות הקודמות. כל המשפחה שלי מצביעים לימין. ליכוד או הבית היהודי, לא כחלון למרות שהוא אחד מאיתנו. לי אישית לא היתה התלבטות. הבן שלי קצת משך את ההחלטה. הוא יותר אידיאליסט והלך בסוף לבנט״
מיכל קנטי, אני אשים פתק לבן. מסורתית ההורים שלי ממערך כי עבדו במשרה ממשלתית ואמרו להם מה
להצביע. בעלי היה ליכודניק כל החיים והחליט הפעם לשים פתק לבן כי הוא שונא את ביבי. בבחירות הקודמות הצבעתי לביבי ועכשיו פתק לבן. הוא לא עזר לזקנים, לא לבתי חולים, לא שיכון ציבורי. הילדים שלנו כל הזמן
כל הילדים שלי ישימו לבן. כולם מאוכזבים מן הממשלה. כולם מאוכזבים מן הליכוד
“הליכוד כמעט ולא הוזכר כאופציה”.
אני עוקב אחרי תוצאות האמת, שהופכות את המדגמים (החיוביים כשלעצמם) לתחזית פסימית להחריד מבחינת הליכוד, ותוהה איך אפשר לקרוא את המציאות בצורה כ”כ לא מדוייקת. טוב, האמת היא שזה לא כזה מסובך, והערב ניתן היה למצוא לכך דוגמא בפאנל של ערוץ 10. קובי אריאלי הסתכל על נתוני המדגמים, ואמר שהוא לא מצליח להבין איך לעזאזל מנסים דרוקר ושות’ לטעון שלביבי אין ממשלה, והם (כולם, מתמר איש-שלום ועד נדב פרי) כמעט עשו בו לינץ’. דרוקר הפגין מרירות נוטפת ואף הזכיר לאריאלי שהוא הנחה את הצגת רשימת הליכוד (תוך שהוא שוכח שהוא-עצמו לא בדיוק הרשים בסיקור מאוזן, עת הפליג בעצות למחנ”צ וקרא לכולם לתקוף את שרה…).
התוצאה היא פאדיחה גורפת לתקשורת הישראלית, שכשל בהבנת מציאות נורא נורא פשוטה: הציבור בארץ הוא ימני. ביבי לא שבר למרכז כדי לנצח היום, אלא ניהל קמפיין חד וימני, ולפי תוצאות האמת כרגע (ספירת 80% מהקולות, הוא מוביל ב170,000 קולות על ציבוז’י – פער של 8 מנדטים) מדובר על נוק אאוט.
התקשורת כולה התגייסה נגדו, הון עתק זרם מחו”ל, מערכת המשפט, ובראשה יו”ר וועדת הבחירות המרכזית, סייעו באופן פעיל לקמפיין נגדו (אישרו את עניין העמותות, הורו על שידור דחוי של נאום מדיני בפני מושב משותף בקונגרס וכד’) – והתוצאה היא הצבעת אמון חד משמעית בו, ולא פחות מכך – הצבעת אי-אמון מוחלטת באלה שהחליטו לשרוף את הסטה בניסיון להביס אותו. תבוסת כל הגורמים הללו, היא נצחון גדול לדמוקרטיה בארץ.
אפשר לקוות שהתקשורת תדע גם היא לעשות חשבון נפש, ולהבין שהתפקיד שהיא לקחה על עצמה בחודשים האחרונים, עשה נזק עצום הן למעמד שלה והן לעקרון חופש הביטוי.
בקיצור, לילה מצויין:)
אורי, ניצחון ענק לביבי ולמחנה הימין 🙂
אני מבסוט. ובאמת מקווה כמוך שהתקשורת תפיק לקחים ותתנהג לביבי יותר בכבוד אבל אני מסופק בכך.
אבל נחזור לעניין המרכזי, ביבי יכול בקלות להקים ממשלה ימנית ועכשיו נראה אם הנטייה שלו שמאלה תגבר עליו כמו בשתי הממשלות הקודמות ואם בוז׳י יצמיח עמוד שדרה ויישב באופוזיציה (כולל יש עתיד).
הכל תלוי בביבי. שלא יתחמק כמו תמיד….
אופיר אקוניס הבוקר לא שלל לגמרי ממשלת אחדות…,
אורי אל תהיה דמגוג, קובי אריאל הושתק כי צרח כמו משוגע ואפילו הודה שהדעות של הפאנל מעצבנות אותי. הוא לא הושתק כי הוא ימני או כי הוא אוהב את ביבי, אחרת הוא בכלל לא היה מגיע לשם.
מזל טוב, ונקווה שביבי יצליח להוביל אותנו בתבונה בשנים הבאות.
הליכוד צריכים להנות מניצחון גדול ולא לבכות שכולם נגדם, כי כנראה שזה לא נכון.
קובי אריאלי “צרח כמו משוגע” בערך כמו ש”המחנה הציוני גדול מהמחנה הקיצוני”…
אין לי מושג מה אתה ראית, אבל אני ראיתי דרוקר עצבני רצח, שמפנטז על ממשלות של איימן עודה ואביגדור ליברמן, אריאלי אומר שאין סרט כזה – ודרוקר ופרי צועקים עליו, הוא צועק בחזרה – ואז המנחה מצטרפת לצועקים עליו.
הליכוד לא טען שכולם לא נגדם, ואפילו לא שהרוב נגדם. הליכוד טען, טוען, וצדק, וצודק – שהתקשורת איבדה כל בדל של מצפן מוסרי בבחירות האלה, שהשמאל בלהיטות שלו “להציל את הדמוקרטיה”, היה מוכן לכל מעשה נבלה (מי עומד מאחורי הקמפיינים המשפטיים והתקשורתיים של מני נפתלי? מה זה לעזאזל וי 15? מי הביא את הכסף לעמותה של אייל ארד? מה הרעיון לנסות לחבל בקמפיין בינ”ל נגד הגרעין האיראני, רק בגלל שאולי זה עוזר לביבי אלקטוראלית?). את כל אלה הליכוד טוען – ויחד עימו, הרוב הגדול של הציבור, שהצביע ימינה. תוצאות המנדטים מוטות שמאלה, למי ששכח – אחוז החסימה הציל את השמאל מעוד ארבעה מנדטים ימניים…
מצטער אני לא איתך, אני ראיתי את אריאלי מתפרץ ומתחיל לצעוק. אחרי שאיש-שלום אמרה לו שזה לא התוכנית הנכונה (אני חושב מועצת החכמים) הוא צחק ואז חזר לצעוק ולא נתן לאף אחד לדבר עד שהיה צורך להשתיק אותו.
ציטוט של השר שטייניץ: ״ניצחנו אחרי שכל העולם ואחותו היו נגדנו״, ולזה אני קורא התבכיינות, אולי אתה לא לגיטימי להחזיק דעות מנוגדות.
סליחה תיקון ״כל העולם ואישתו״
אולי אם הוא היה צועק ככה בגל”צ עדיין היתה לו עבודה שם…
זכותך לקרוא לציון האמת בשם “התבכיינות”, אבל זה לא יעשה אותה לכזו.
אני ראיתי את דרוקר מייצר קואליציות מדומיינות בפרצוף של תשעה באב. אריאלי אמר להם שאווירת הנכאים שלהם גורמת לאבד את הצפון, וכולם התחילו לצרוח עליו, הוא ענה בצעקות, ואז איש שלום הצטרפה לצעקות ואמרה לו ש”אצלה לא יצרחו”, או משהו דבילי בסגנון הזה.
כל הגורמים האפשריים הצטרפו לעליהום על ביבי בבחירות הללו – מערכת המשפט, התקשורת, הממשל האמריקני, טייקוני ענק מחו”ל וטייקון התקשורת החזק בישראל. הבעייה היחידה בסיפור הזה הייתה ששכחו שיש גם ציבור שמצביע, והוא חושב אחרת. הבעייה הזו היא תופעה קבועה בעיתונות הישראלית, ואנחנו נמצאים באכסנייה מאוד מאפיינית מהבחינה הזו: אחת ליומיים בממוצע מספרים לנו פה על משהו ש”הציבור לא אוהב”, ושוכחים שהציבור זה לא קבוצת תמיכה מהרצליה, אלא כמה מליונים שגרים גם מחוץ לגוש דן…
לא בדיוק. ה- 3 מנדטים של ישי, התחלקו 2 לימין 1 לשמאל ככל הנראה, ככה שאין באמת אובדן משמעותי. חוץ מזה, יש עוד קולות חיילים, אז יתכן שנראה זליגה של מנדט מהרשימה המשותפת לליכוד או לבנט.
נראה לי שהשאלה “למי תצביעו?” הפכה לפאסה בבחירות האלו.
אנשים פשוט עושים צחוק ממי ששואל אותם…
מכוני הסקרים צריכים למצוא לעצמם אפיקי הכנסה חזקים חדשים כי אני לא רואה סיבה שמישהו יאמין בעתיד לאיזשהו סקר פוליטי.
אופק, אף אחד לא תמים. הסוקרים יעשו הפקת לקחים ויבטיחו לכולנו בפעם הבאה שמעתה והלאה הם לא יטעו….
אין דרך אחרת, הפוליטיקאים היום וגם הציבור לא יכול בלי סקרים. זה הסם העיקרי של הפוליטיקאים….
לא “אנשים” עשו צחקו ממי ששאלו אותם, אלא “ימנים” עשו צחוק ממי ששאלו אותם. הסיבה לכך היא פשוטה: קמפיין מגעיל ומתמשך שהובילו עיתונאים שתכליתו להציג כל ימני כפאשיסט, גזען ואדיוט – הביא לכך שאנשים העדיפו לשקר לסוקרים למיניהם.
זה לא מקרה שעיתונאים לא מצליחים למצוא מצביעי ליכוד – המרואיינים מבינים שהעיתונאי ר-ו-צ-ה לא למצוא מצביעי ליכוד, והם מסייעים לו בכך. התוצאה? בשעה שהליכוד גורף מליון קולות בקלפי, מתפרסמת ידיעה על כך שכמעט אי אפשר למצוא מצביעי ליכוד…:)
תעברי לדוקים!
איך קוראים לעיתונאים שלא מכירים מיהו העם אליו הוא מתיימר לספק את ה’אמת’?!
ואני מבטיח לך… שכמעט בכל טור אנחנו הימנים הברברים נבקר ונזכיר לך את הדמגוגיה של ממשלת העיתונאים!
ממשלת העיתונאים! רעיון נחמד. זה ייראה כך לדעתי:
יאיר לפיד ראש ממשלה.
עופר שלח שר ביטחון.
מירב מיכאלי שרה לקידום מעמד האשה.
שלי יחימוביץ’ שרת העבודה והרווחה.
נחמן שי שר התקשורת.
מיקי רוזנטל שר למאבק בשחיתות.
ישראל אייכלר שר הדתות.
זוהיר בהלול שר הספורט.
ינון מגל שר לעניינים אסטרטגיים.
שרון גל שר לבטחון פנים…
You had me at Yair Prime Minister…
משה. אין עם זה שום בעיה. תזכיר תמיד. מן הצד שלי – זה מה שיש. זה המקצוע שבחרתי בו ואני לא מכריחה אף אחד לשלם לי או לבוא לקרוא את זה. אתה מוזמן להכריז בפומבי שאינך עוקב יותר וכולי וכולי. אין לי שום בעיה עם זה.
טוב, זה היה מהיר. פחות מיממה אחרי שהתברר שחמולת התקשורת עסוקה בעיקר בלהתבחבש בתוך עצמה, ואז נורא מופתעת מההתרסקות של כל בוחן המציאות שלהם, מופיע בטוויטר של גאולה אבן, שהיום בערב היא תסכם את הבחירות באופן הבא: ראשית יישבו פוליטיקאים, בשיטה הקבועה של שני שמאלנים על כל ימני, ולאחר מכן תופיע סוללת פרשנים מאוזנת שתכלול את פרשן טמקא שומפלבי, את טל, ושני “יועצים אסטרטגיים” (שזה התפקיד הכי מגוחך ומיותר ביקום, למעט “יועצי ניהול”, נוסח מקינזי – אף על פי שיש להצדיע לעוסקים בתחום זה על היכולת האדירה שלהם להמשיך לשווק את עצמם…).
אני מניח שיהיה דיון מאוד רציני, ואולי סופסוף יוכלו להגיע לתובנות רציניות בשאלה הרת הגורל מה לעזאזל כ”כ דפוק בעם ישראל, שפעם אחר פעם הוא מסרב להתיישר לתפישה של העיתונאים את אותו “ציבור”, שעל נטיותיו הם מעבירים תילי-תילים של פרשנויות אבסורדיות.
אין ספק, יופי של הפקת לקחים מצידה של גאולה אבן והעורכים של התכנית שלה, אם כי נראה לי שיריב לוין מיותר שם, וראוי להחליפו בפוליטיקאי מתאים יותר, רצוי מישהו ממרצ…
״מחוץ לקלפי בבת ים, נערכו דיונים של הבחירה הנכונה עבור מפלגות הימין. המעניין הוא שרוב האנשים שקלו לבחור לבית היהודי או למשה כחלון. אחרים דיברו על ש״ס לעומת יחד של אלי ישי. הליכוד, הליכוד, כמעט ולא הוזכר כאופציה.״
בדקתי את תוצאות האמת בקלפיות בבי״ס ע״ש דוד אלעזר ברחוב נויקלן:
קלפי מס׳ 43: מחל – 35.94%
קלפי מס׳ 44: מחל – 36.12%
קלפי מס׳ 119: מחל – 45.98% (!)
קלפי מס׳ 130: מחל – 37.00%
קלפי מס׳ 193: מחל – 49.28% (!!)
קלפי מס׳ 202: מחל – 38.88%
אז מה קרה פה? נסיון מתואם של המצביעים להטעות את התקשורת? או שבוחרי ליכוד אימצו את הסיסמה When you have to vote, vote, dont talk?
אתה צודק כמובן. הדבר היחיד שעיתונאי יכול לעשות זה ללכת לדבר עם אנשים ולהתרשם. וברור בהחלט ששעה וחצי מחוץ לקלפי לא נותנת תמונה מלאה. זו היתה ההתרשמות שלי. בכוונה בחרתי ללכת לבת-ים (וֹלא לאזור השרון) כדי להעביר את יום הבחירות בצד הימני של המפה הפוליטית. כי ידעתי מראש שבבת-ים זה יהיה ימין ימין. אבל מה לעשות, לא תמיד דיווחי השטח הם שווים משהו.
הכל נכון, אבל בשעה וחצי שהסתובבת שם, לא נתקלת באף ליכודניק. את באמת חושבת שלא היו שם ליכודניקים בזמן שהיית שם? האם ייתכן שהעדיפו לא להזדהות בפנייך ככאלה? האם יש סיבה למה כל הליכודניקים שמן הסתם פגשת, לא הזדהו בפנייך ככאלה? האם כעתונאית את יכולה בכ”ז להתייחס לדימוי שנוצר בתקשורת לליכודניקים, שאולי גרם להם לשטות בכם ולהימנע מלזהות עצמם ככאלה?