טראמפ החלטי עם הידיים וקלינטון פתוחה עם העיניים

בלילה שבין שני לשלישי יתכנסו כל חובבי העימותים, פוליטיקה אמריקאית ואלה שהסתבכו והתמכרו לקבוצות הווטסאפ שלי כדי לצפות בעימות בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ. לקראת האירוע הטלוויזיוני של השנה, ראיינתי את  ד״ר צפירה גרבלסקי, מומחית תקשורת המונים פוליטית (האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי אונו), ומנתחת שפת גוף של פוליטיקאים.

גרבלסקי מתדרכת ומכינה מועמדים ואישי ציבור לעימותים, נאומים, הופעות בתקשורת ויש לה מומחיות ארוכת שנים בנושא (וגילוי נאות: חברה אישית ותיקה שלי).

טל: כלי התקשורת בארה״ב מציינים שהעימות הנשיאותי בין קלינטון לטראמפ עשוי למשוך קרוב ל 100 מליון צופים, אחד מאירועי הצפיה הגדולים, אך המועמדים עצמם מדברים לא רק לקהל בבית, אלא מושפעים מן האנשים היושבים שם בשורה הראשונה וביניהם: תומכי קלינטון  וטראמפ (בין הראיון לבין פרסומו כאן הודיעו בארה״ב שפלאורס לא הוזמנה לעימות). איך זה ישפיע על המתמודדים?

צפירה: לקהל יש תפקיד בהלך רוח. אם אחד המועמדים משיב לשאלה ואנשים בשורה הראשונה עושים פרצוף, והבמאי של העימות מכוון אליהם את המצלמה בקלוז אפ, זה נותן ערך מוסף מבחינת בימוי לכל ההפקה הטלוויזיונית. מחקרים בתקשורת מראים שלהבעות הפנים של היושבים באולפן יש השפעה מאוד משמעותית על מי שצופה מן הבית.

טל: אבל טראמפ וקלינטון יהיו תחת זרקורי תאורה. לא בטוח שהם יראו את השורה הראשונה

צפירה: המצלמות תמיד יצלמו את הקהל והצופים בבית יושפעו מכך. מבחינת המועמדים, זה משפיע עליהם בשתי רמות. מצד אחד, זה נכון שקשה להם לראות מן הפודיום את מי שיושב מולם, אבל הם כן חשים ורואים מה שקורה בשורה הראשונה. ומצד שני, יש היבט פסיכולוגי, גם לא רואים את הקהל, יודעים מי נמצא בו וזה כבר משפיע ועשוי לערער או לחזק. עצם זה שקלינטון יודעת שפלאוורס יושבת שם, זה כבר מספיק.

טל: מה לגבי מימיקת הפנים של טראמפ. במהלך השנה האחרונה הציבור נחשף להבעות פניו המיוחדות והמגוונות. האיש נותן שואו טלוויזיוני בכל פעם שהמצלמה עליו. האם הבעותיו מעוררות דחיה או משיכה?

צפירה: מחקרים מראים שככל ששרירי הפנים נעים וככל שהפרצוף יותר דינמי, כך זה פועל טוב יותר על קהל. בעבר, אדם שעמד במעמדים מן הסוג הזה עם פוקר-פייס נתפס כמנהיגותי וקשוח, אבל התפיסה הזו קרסה מזמן.

החל משנות ה 2000, ההפך הוא הנכון: אנשים שמזיזים הרבה את שרירי הפנים ועושים הרבה הבעות מעוררים יותר רגשות אצל אנשים. זה מיתרגם לרמה גבוהה של מעורבות רגשית. הצופה אומר לעצמו, אדם מזיז את פניו, אני מעורב בנוגע אליו יותר והדובר (הפוליטיקאי) מרוויח הרבה קשב.

טל: זה משנה אם מדובר בהבעות עוינות או פרצופים מוזרים כפי שטראמפ עושה לעיתים?

צפירה: לא. עצם כך שהפנים הן אקספרסיביות, בלי קשר להבעה עצמה, מפעיל אצל הצופה יותר קשב. הדינמיות בפנים מייצרת תשומת לב ואז גם המסרים הפוליטיים מחלחלים. זה ממש עובד על הקוגניציה של הצופים. הקשבה רצופה לאדם שפניו בקושי זזות, מצניחה לגמרי את הקשב ואת הריכוז. הדבר המדהים הוא החלק הבא: כאשר יש קשב רב יותר לפוליטיקאי/לדובר, אז הציבור גם זוכר יותר. ולכן אדם עם מימיקה חזקה כמו של טראמפ, משאיר יותר רושם ויותר זכרון אצל הצופים, מאשר אדם עם פנים חסרות הבעה. זה מאוד דרמטי.

טל: אז את חושבת שמבחינת מימיקת הפנים קלינטון נמצאת בחיסרון לעומתו?

צפירה: אני הבנתי שהיא עשתה מאמץ ועבודה גדולה בהקשר של חיוכים והבעה. היא לא תהיה קפואה, אני מאמינה.

טל: ואם היא תהיה עצבנית? תגיב אליו בכעסים? בהבעות פנים רוגזות, זה טוב לה או רע לה?

צפירה: הבעיה שלה בעבר היתה העדר הבעה. היא היתה קפואה ורשמית. ואת זה היא למדה עם השנים לשחרר.

טל: מה לגבי חיוכים? מועילים בעימות או משדרים התנשאות?

צפירה: הפרמטר של המסר האופטימי הוא מאוד חשוב ולכן, חיוך וחשיפת שיניים זה קריטי. לא מדובר בחיוך ליצני שמח, אלא במובן הכי פיזיולוגי של הדברים. האם הזוית של השפתיים עולה למעלה או יורדת למטה.

דבר שני, זה פרמטר של אופטימיות עד כמה מחייכים. לא הכל זה החיוך השמח הליצני. לא במובן הזה. אלא במובן של שפתיים, אם הזוית עולה למעלה או יורדת למטה. היכולת של המועמד לשדר אופטימיות זה תכונה מאוד חשובה. אופטימיות מייצרים לצופה גם באמצעות העיניים.

טל: בואי נדבר מעט על מחוות הידיים של טראמפ. האמריקאים עוסקים בכך עוד הרבה לפני שהוא נבחר מבין המועמדים הרפובליקנים, כיוון שחלק מן הדברים היו לא שגרתיים.

צפירה: מחוות הידיים, ומחוות בכלל מתחלקות למחוות שנעשות במודעות ולאחרות המכונות ׳דליפת מתח׳ (עליהן נתייחס בהמשך). לגבי המחוות (Gestures) המודעות, אלה הן תנועות הידיים המלוות את הדיבור באופן רגיל. לתנועות הללו יש השפעה דרמטית במהלך עימות. החל מלחיצת היד של המועמדים, דרך הנפות הידיים, או קיפאון גוף. זכורה תנועת יד של נתניהו כאשר דיבר על נסיקת הכלכלה וליווה את האמירה בהנפת היד למעלה. כל מי שראה את זה הבין מיד את המסר.

זה סוג התנועות שעוזרות לצופים להבין מיד את המסר. זה חלק מן הסוד של החוזק של טראמפ. הוא ממחיש את דבריו בתנועות שממחישות את הדברים גם לאנשים שאינם מתוחכמים.

מועמד שנוקט בתנועות ידיים עגולות ורכות, לא יכול להעביר מסר טוב. תנועות חיתוך, חזקות וברורות, מעבירות את המסרים בצורה חדה כי הדובר נותן תחושה של משהו חד משמעי, נחרץ ולא מתפשר. והתנועה המעגלית, הרכה היא של משהו לא ברור.

כאשר טראמפ עושה את הנפת היד עם האצבע המורה למעלה, זה מייצר דגש. כאילו הוא שם סימן קריאה בסוף דבריו.

כאשר הוא פותח את ידיו באופן רחב, זה משדר המון בטחון, וטראמפ אפילו נמצא בקיצוניות של התנועות הללו, המון המון בטחון עצמי והוא מעביר מסר שהוא לא חש מאוים, והוא לא צריך להסתגר.

טל: מה לגבי תנועות הידיים של קלינטון?

צפירה: גם היא יודעת את הטריק לפרוש את הידיים באופן רחב ולסמל שהיא מרגישה נוח במרחב שלה, זו הדרך לשדר בטחון. רוב הנשים לא משתמשות בתנועות הפתוחות הללו, והיא למדה לעשות זאת כדי לשדר בטחון עצמי רב.

טל: ומה עם דליפות המתח?

צפירה: אלה הן מחוות שהמועמדים לא שמים לב להתרחשותן והן קורות כאשר אדם יודע שהוא משקר, או חש לא בטוח במידע, או כאשר יש בו חולשה מסוימת. אלה הן תנועות לא מודעות המעידות על מתח או חולשה, זה יכול להיות משהו שחוזר על עצמו עם הראש או עם הכתפיים. זה לא מודע. לגבי טראמפ, אני שמתי לב שיש רגעים שבהם הוא עושה איזה תנועה עם הגב, מושך או אפילו הולך קצת אחורה. פתאום הוא נשען על הפודיום באופן שונה. זה יכול לפרש רגע במהלך השאלה או העימות בו הוא חש לא בנוח. הציבור שצופה קולט את הדברים האלה. ויש לזה השפעה גדולה.

ואצל קלינטון?

רואים את זה אצלה בתנועות של הראש. לפעמים היא מניעה קדימה בחוסר נוחות.

טל: מה קורה כאשר מועמד/ת צריכ/ה לשירותים? האם זכור לך שבאחד העימותים בפריימריז, קלינטון לא הספיקה לחזור בזמן לבמה מהפסקת הפרסומות ובדיעבד הסתבר ששירותי הנשים היו רחוקים בהרבה משירותי הגברים והזמן לא הספיק לה ללכת ולחזור. בתגובה, טראמפ מצא לנכון משום מה להזכיר גם את זה בעצרות הבחירות שלו. ובכלל, נשים ושלפוחית השתן שלהן, זה אחד הדברים שפחות מדברים עליהם, אבל הנה יש מועמדת אישה וזה אולי אחת הבעיות שקשה לדבר עליהן

צפירה: את הצופים ואת הציבור המתנדנד שצריך להחליט מי הוא המועמד/ת המועדפ/ת זה לא מעניין. אם לקח לה זמן ללכת לשירותים, או שבתנועות הגוף שלה היא צריכה לשירותים, לצערה הרב זו הבעיה שלה ורק שלה. הצופים רואים מול העיניים מועמד/ת ולא משנה להם מה הסיבות לתנועות הגוף. בעימות הכל נותר במבחן התוצאה ואין מקום או זמן לתירוצים והסברים. מתמודדים יספרו שהחליפה שלבשו היתה לא נוחה, או הטמפ׳ בחדר היתה חמה או קרה מדי אבל אל הצופה יחלחל רק המסר הגופני. אם מועמד יגיד שהיה כפוף כי היה לו קר, הצופים יראו אדם כפוף ויסיקו שיש לו בעית בטחון עצמי. במובן הזה, המשימה של העימות היא לא פשוטה כי המועמדים צריכים להיות פשוט במיטבם ושום דבר חיצוני לא יחשב.

צריך לזכור שהעימות לא מיועד לשכנע את מי שכבר משוכנע מראש. כי אנשים שהחליטו מה להצביע, דפוסי הצבעתם לא ישתנו עקב העימות. העימות נועד להציג את המועמדים בפני מי שעדיין מתלבטים והעימותים בעבר בהחלט הניעו את הקולות הצפים.

טל: בפעם הראשונה תעלה על הבמה אישה במעמד הזה. הציבור האמריקאי לא ראה עדיין מועמדת לנשיאות בעימות, לא מול גבר ולא בכלל, איך זה משפיע?

צפירה: חשוב מאוד איך היא תמצב את עצמה ואפילו, כיון שזו פעם ראשונה, מה היא תלבש. האם היא רוצה להשיג תדמית נועזת, מעניינת או שהיא רוצה להיות סולידית. האם היא תנסה להיראות נשית או שתבחר בפחות הבלטה. אני נוטה להאמין שהיא תלך על ביגוד סולידי ולזה היא תוסיף תכשיטים כדי להדגיש את הנשיות שלה. היא לא תוותר על הקטע הנשי. וגם יש לה יתרון מבחינת האיפור, כי זה ברור שהיא תוכל להשתמש ביותר איפור מטראמפ וזה יאפשר לה להדגיש חזק את העיניים שלה.

טל: מה לגבי טראמפ, הוא תמיד עם חליפות גדולות ובעצרות בחירות הוא משום מה הולך על כובעים שמסתירים את העיניים שלו. 

צפירה: הכובע יעוף. אין מצב שיעלה עם כובע. לגבי חליפות גדולות, זה די משרת אותו, כי המראה עם הכתפיים המאוד רחבות מסייע למועמדים. אנשים מקבלים תחושה של בטחון ממראה של כתפיים רחבות. זה נותן להם תחושה שאפשר להישען על מישהו. אני מניחה שגם קלינטון תחפש את חליפת הכתפיים, כדי לא להיראות צנומה באיזור הזה.

בנוגע לעיניים, עיניים רחבות וגדולות מייצרות חיבור טוב עם הצופים. טראמפ במצב פחות טוב בנושא הזה, והוא לא יכול להתאפר יותר מדי כדי לשפר את זה. אנשים לא אוהבים לסמוך על מישהו שלא יודע לייצר קשר עין חזק. אני נוטה להאמין שבהקשר הזה מצבה של קלינטון טוב משלו. היא מצליחה לייצר מבטים יותר רחבים ופתוחים.

טל: לפי התקשורת האמריקאית היא תנסה להוציא ממנו אגרסיות והוא ינסה לעצבן אותה. צפוי לנו בלגן?

צפירה: לקלינטון יש המון ניסיון אבל זה בעיקר נוגע לרמת הפורמט. צריך לשכוח שהתגובות שלו, תוך כדי העימות, משפיעות על ההתנהגות שלה ובחזרה. מה יקרה אם הוא יצחק עליה? הקהל יחפש את דליפות המתח שלה. האם היא מתכנסת? האם היא מאבדת בטחון? המועמדים יהיו מאוד מושפעים זה מזו והבמאי, קהל, צופים כולם מחכים לראות איך הם מגיבים זה לזה. האם הוא התרגז? איבד שליטה? היא נעלבה?

כל אחד ינסה להוציא את השני מאיזון. וגם המנחה ינסה לערער אותם. וזה חלק מן הדבר שהצופים המתלבטים מחפשים. הם רוצים לראות את שני האנשים עומדים במצבי לחץ ואיך הם מגיבים. זה המבחן המנהיגותי מבחינת הציבור. להציף חולשות אישיותיות של מועמד ולראות את המועמד/ת במצב לא נוח, כמה שיותר בסיטואציית קיצון.