הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מחאת המילקי/קורנפלקס/מזון היא אמיתית ואינה מדומה, כמובן. מי שנטפל לשם שלה, למוצר מזון או למדינת היעד (גרמניה) מפספס לגמרי את הקטע. הסיבה היחידה שהציבור עוד יחסית מנומנם היא החג. יש לי תחושה שב 19 באוקטובר הטענות והמענות נגד הממשלה, יצרני המזון, מרכולים, רשתות שיווק ועוד יעלו לטונים גבוהים יותר. בהקשר הזה, ראיונות טובים של עדי דברת עם יצרני המזון. הם ברובם אדישים, מנותקים, מבלים בחג עם המשפחה ולא מעניין אותם בקצה הזרת שיש ישראלים שממש יקר להם וכורעים תחת העומס.
ויצרני המזון מנסים להסיט את האש. קודם הם שלחו אותנו לכעוס על הממשלה. עכשיו הם רוצים שנוציא זעם על היבואנים. ואני אומרת – תבואו כולכם, יש מקום לכולם.
אין בישראל בעיה של הגירה שלילית ולמעשה נתוני ההגירה די נמוכים (גם לי כבר יצא לכתוב או לומר זאת). הסיפור זה לא ההגירה לברלין או לכל מקום אחר.
גנרל סיסי: ״הגיע הזמן לסיים את הסכסוך״
מוסקבה תתמוך במהלך הפלסטיני באו״ם. תזכרו את זה בפעם הבאה, כאשר שר החוץ אביגדור ליברמן ישאל מה הועיל למדינתנו בתור שר החוץ שלנו בחמש השנים האחרונות והוא, או מישהו מטעמו ישיב, שהוא חיזק קשרים עם מדינות מאוד חשובות, כגון רוסיה.
מזכ״ל האו״ם באן קי מון נמצא בקהיר ״עזה היא עדיין חבית נפץ״.
מחר יגיע באן מון לירושלים ויפגש עם ראש הממשלה נתניהו בלשכת נתניהו בירושלים בשעה 14:30 ואחרי כן בשעה 17:30 יפגש עם השרה ציפי לבני (מה עם פגישה עם מי שהוא שר החוץ של ישראל, אין?)
עוד מחר: באן מון יגיע גם לרמאללה ולעזה עצמה.
מזכיר המדינה האמריקאי, ג׳ון קרי ״הפסקת אש אינה שלום, עלינו לשוב לשולחן המו״מ״.
ואחרון חביב: שיזף צודק. מפלגת העבודה הפכה לזרוע ההסברה של הליכוד ובעצם, על אף שיו״ר העבודה יצחק הרצוג טוען שוב ושוב שהוא האלטרנטיבה לשלטון (ויחימוביץ׳ טענה זאת לפניו) – הם לא מציגים אלטרנטיבה מדינית אלא רק הפכו לעוקבים הדוקים ומעריצים של מדיניות ראש הממשלה נתניהו.
זה שם קוריאני. שם פרטי: קי-מון. שם משפחה: באן. צורה מקובלת לחזור על האישיות בקיצור: באן.
בקיצור, כלוםמניק.
אין ספק שהמחאה היא אמיתית לגמרי. ההמונים רק מחכים לעוד איוונט שיופיע לו בידי גורם אלמוני כלשה, שיסביר להם על השגגה שנפלה בדרכםת עד כה.
והפעם, כמובן, זה גם יצליח להפיל את ממשלת הטייקונים המרושעת והמנותקת, ויעלה ממשלה חברתית עממית שתחסל את הכיבוש ותפרק את ההתנחלויות, סליחה, תעשה צדק חברתי…
הסיבה שהציבור לא לוקח ברצינות את כל השטיקים המאוסים של התקשורת, היא שהם הפכו לשקופים מדי. כל פעם צץ לו קוריוז שלא היה אמור לקבל יותר מכותרת משנה בעמוד 39 של מקומון שכוח-אל ביישוב של מי שלכאורה עומד מאחורי המחאה, ופתאום, הפלא ופלא, כל העיתונאים וכלי התקשורת האלקטרוניים, עוסקים בזה. ברור שיש יד שמכוונת את זה ומנפחת את זה, וברור שאותה יד לא חושפת עצמה, אלא מעדיפה לפעול מאחורי הקלעים.
הבעייה הראשית של ממציאי המחאה, היא ההצלחה הכבירה שלהם בעבר בניפוח שטויות באמצעות חבריהם בתקשורת. הדבר מביא להעדר אמון, ולציניות מתגברת. התוצאה של זה היא שגם כאשר הם סופסוף מדברים על משהו נכון (המחירים כאן מופרעים לגמרי), אין סיכוי שמישהו יאמין להם שזה באמת מה שהם מנסים להשיג, ולא נניח, עוד ניסיון נואש להשיג את “שיקום תהליך השלום” באמצעות דלת אחורית כלשהי.
דבריו של סיסי הם בהחלט מרגשים, והבעייה היא שבניגוד למצצטטיו פה, הוא לא מתכוון למילה מהם. סיסי מוטרד מהקמת מדינה פלסטינית, רק מעט יותר מכפי שהוא מוטרד מסוגיית מיסוי המכרות באוסטרליה המערבית… הוא יודע שזה מה שמצופה ממנו להגיד, והוא אכן אומר זאת. אין טעם להפוך אותו למשיח השמאל החדש, מכיוון שהוא לא באמת נלהב מביסוס ריבונות פלסטינית אמיתית פה, שבתוך דקה וחצי תהפוך לעוד מדינת אח’ואן/אל-קאעדה/דאע”ש. בן קי-מון שמאוד נפעם מהתרחש אצלנו (בשעה שאצלו בבית יש שכנה פסיכית עם נשק גרעיני שלאיש לא ברור מה קורה אצלה כרגע בדיוק), גם הוא לא בדיוק משענת יציבה ל”תהליך השלום” – ותקצר היריעה מלתאר את חוסר הרצינות שבה לוקחים את ג’ון קרי כל הגורמים המעורבים שאינם ג’ון קרי עצמו.
בקיצור, אני מבין את הרצון שיגיע כוח שמימי ויכפה על ישראל לגרש רבבות מאזרחיה ולסגת מ25 מהשטח שבשליטתה בתמורה לפיסת נייר מהוהה, שבכותרת שלה כתוב “שלום”, אבל כרגע זה לא נמצא על הפרק.
אורי חביבי, מי צריך לארגן את המחאה או מה צריך לקרות כדי שתגיד: אוקיי, המחאה אותנטית ואני מצטרף אליה כי המחירים פה לא הגיוניים?
ר’ נתן יקירי, שאלה מצויינת! התשובה לה היא כמובן שכדי שאחשוב שמחאה היא אותנטית, רצוי שהיא תהיה אותנטית…
א למה החלטת ששמי הוא נתן, ולא למשל, נתנאל?
ב אני לא רואה את עצמי כרב, לא היום ולא מחרתיים
ג לא הבנת את השאלה. איך כן אמורה להתרחש מחאה, בהתחשב בזה שלישיטתך כל סיקור תקשורתי שלה יהפוך אותה ללא אותנטית?…
כששרי רוט תתחיל לקרוא לך הגר”ן אני לא אתפלא.
ר’ נתן/נתנאל/נתניהו/נתיהו/נתינדב או כל שם אחר שתרצה: ר’ הוא לא בהכרח קיצור למילה “רב”, במובן של פוסק הלכה (“גאון”/”חכם” בלשונם של עיתונאי הקהילה…), אלא נמצא בשימוש גם ע”י חרדים אותנטיים להפליא (ולא חלילה חוב”תים שאסור להתחתן בהם, ויש להסתכל עליהם ממעלה, כאילו היו פרענקים של ממש, רחמנא ליצלן…) במובן של יהודי שהוא מאנ”ש.
אם תרצה, אקרא לך מעתה החגר”ן (חכם-גאון-רבי-נת (השלם את החסר…))ץ אין משמעות לתארי החוכמה והגאונות המחולקים במגזר כמעט לכל דורש, ואין סיבה שרק אתה תקופח…
אני מודה לך על שגם הפעם מינית עצמך לפרשן ל”שיטתי”, אלא שלצערי אין לי שיטה, אלא סתם התייחסות עניינית לנושא עצמו. העובדה שהתקשורת בישראל היא עצלנית, בורה ומוטה – לא היא מה שקובעת אם מחאה היא אותנטית או לא. מה שקובע אם מחאה היא אותנטית או לא, זו הדרך שבה הגיע דבר המחאה לתקשורת. אני יודע שנורא כיף להאמין שאלמוני בן 25, גיבור על אלמוני פתח עמוד פייסבוק שלפתע פתאום תפס תאוצה, ואז התקשורת התפעמה מהאותנטיות ונתנה לזה רוח גבית, אבל במציאות שלנו, יש בערך 58946789568 יוזמות מקומיות שלא מגיעות לתקשורת, כך שמעניין לראות מדוע ואיך הגיעה דווקא יוזמה זו לתקשורת, שכמובן החליטה לסקר אותה בהבלטה.
אז תגיד, מה היה הסיפור הזה עם הרחבת רצועת עזה לתוך סיני? לא זכור לי שקראתי על זה פה.
לא קראת על זה פה, כי זה לא באמת סיפור חדשותי מסעיר: מנהיג ערבי שמציע פתרון יצירתי לסכסוך הערבי-ישראלי שאינו כולל נסיגות ישראליות, הוא משהו שעלול לבלבל את הציבור הישראלי, ולטעת בהם תחושה שגירוש מתנחלים הוא לא הפתרון היחיד לכל הצרות באשר הן…
אנו בתקשורת הישראלית מאמינים בלדעת מעט מאוד עובדות, ובזרה קבועה עליהן, עד אשר יקרה אחד מהשניים: או שהציבור ישתכנע, או שהוא יפנה לנו את הגב, ויאפשר לנו לפתוח בדיון פנימי כואב בשאלה “מה לא בסדר בציבור הישראלי, ומדוע הפך לכ”כ פאשיסטי וגזעני”…
טוב. ובהקשר של אלסיסי?
בהקשר של אל-סיסי מתחברות כמה וכמה סוגיות שמאפיינות את התקשורת המערבית:
1. אל-סיסי הפיל את הממשלה הנבחרת והמתונה של האחים המוסלמים, ממשלה שהראתה נכונות להושיט יד לשלום במסגרת “האביב הערבי”, מבשר רוח השינוי והאחווה.
2. אל-סיסי הביע בוז במספר לא מועט של מקרים לממשל אובמה, מבשר השלום והאחווה, שכבר זכה להכרה עולמית על הצלחותיו, ואף בפרס נובל לשלום, עוד בטרפ הספיק לחמם את כסאו…
3. אל-סיסי שיתף פעולה על מעשיו של נתניהו (אוייב האנושות, שונא השלום, העומד במרפסת בכיכר, ובעלה של שרה) במהלך מבצע “צוק איתן”, והפריע לקרי לקדם פתרון הוגן שהציעו אמיר קטן ונשיא תורכיה.
כאשר אתה מחבר את כל השלושה, אין עוררין על כך שאל-סיסי הוא מהרעים ושהצעותיו הן חבלה בתהליך השלום (שהוא מסלול אחד ויחיד שבמסגרתו הישראלים מוסרים שטחים ומגרשים מתנחלים, ובתמורה הפלסטינים מבטיחים באנגלית לא להרוג יהודים).
אפשרות שנייה היא כמובן שהצעת אל-סיסי לא הוזכרה כאן כי פשוט לא שמו לב אליה פה. לעולם אל לנו לזלזל ביכולותיהם של עיתונאים ישראליים לא להתמצא במרחב הסובב אותם…
זה עדיין לא ההקשר של אלסיסי (התכוונתי לאיך ההצעה ההיא מסתדרת עם הדברים שאתה כתבת עליו בתגובתך המקורית כאן, באמת כי מעניין אותי לדעת). לפעמים אתה נכנס לכזו ספירלה של מרמור על התקשורת שאתה לא מצליח לצאת ממנה…
ההצעה היא לא מסתדרת עם הדברים שטל ציטטה ממנו, והסיבה לכך, היא מן הסתם שבאחד משני המקרים הוא משהו שאינו מתכוון אליו…
ההנחה שלי היא שההצעה האופרטיבית שלו, שכללה תכנית מסודרת ומפורטת למדי, היא כנראה משהו רציני יותר מבחינתו, מאשר הצהרה ריקה מתוכן שלא עולה לו בשום דבר ושמצפים ממנו לחזור עליה…
אני אכן חובב קטן מאוד של התקשורת הישראלית, אבל לזכותי ייאמר שזה בגללם ולא בגללי…:)
טוב, הפעם הצלחת בהחלט להצחיקני.
____
אני באמת לא מבין למה נתניהו לא מינף את ההצעה המצרית על ראש כל שמחתו?
התירוץ היחיד האפשרי הוא שההצעה לא הייתה ממש ברצינות.
אני לא דובר של ביבי, ואני יכול רק לשער שכנראה התברר לו (ואולי גם למצרים עצמם) שהרעיון כרגע אינו ישים, שכן הכלה מתנגדת לכל הסכם שלא כולל גירוש יהודים. אני חושב שאפשר להניח שמי שהעלה פתרון כזה (כולל גודל השטח, תכליתו, ואופי ההסדר), דווקא כן התכוון אליו ברצינות. אחרי שהרעיון הועלה, כנראה הסתבר שזה לא יכול להתממש בפועל, ועל כך אפשר רק להצטער.
נכון שמפלגת העבודה ממש פאסיבית במישור המדיני (ובעצם בכל המישורים מאז שהרצוג נבחר ליו״ר) אבל מצחיקה אותי הציפיה מהם להתנהג כמו מרצ או חד״ש. מפלגת העבודה (שבראשה עמדו בעבר פציפיסטים דוגמת רבין, מאיר, פואד, ברק ומצנע) לא היתה מקבלת צעד חד צדדי כזה אילו היתה בשלטון, וסביר שתשתף פעולה עם הממשלה אד הוק לקידום אג׳נדה משותפת.