הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מספר דברים שהצטברו להם על השולחן במהלך השבוע ולא הספקתי להעלות
מי הוא מזמין הסקרים החרוץ ששואל שאלות בנוגע לח״כ משה פייגלין? איך התמיכה שלו אם הוא רץ בתוך הליכוד? ואיך התמיכה בפייגלין אם הוא מתמודד מחוץ לליכוד. לא משנה שאין לאף אחד כיום סיכוי לעבור את אחוז החסימה ומבחינה פוליטית מדובר בשאלת מכשול, כי זו לא אופציה ממשית. אז מי עומד מאחורי הסקר הזה? אולי מישהו שרוצה לבדוק כמה מתוך הציבור הולך אחרי פייגלין עד הסוף, כלומר גם אל מחוץ לליכוד? תחושת הבטן שלי מצביעה על מועמד אחר לראשות הליכוד החושש שפייגלין יטפס מ 24% לכיוון ה 30%.
שימו לב לשאלת הסקר האחרונה המנסה לפלח את המשיבים לעולים ותיקים, ילידי הארץ ועולים מחבר העמים החל מ 1989. כלומר, כל מי שהוא דובר שפה רוסית, איפה נמצאות הנטיות שלו בימים אלה. נניח אם נתניהו עומד בראשות הליכוד (שאלה ראשונה), האם דוברי השפה הרוסית נוטים יותר לבית היהודי, לליברמן, ליש עתיד או למפלגה בראשות כחלון?
מיותר לציין, כפי הנהוג במקומותינו שהסקר לא פונה לציבור הלא יהודי, מפלגות המייצגות את הציבור הלא יהודי לא נכללות כלל וכלל באופציות, ואף אחד לא מעלה על דעתו שיש להם איזה שהיא העדפה בין פייגלין, לדנון לנתניהו, על אף שככל הידוע לליכוד יש בסיס מסוים בקרב ציבור הבוחרים הדרוזי.
צילומי מסך סקר פאנלס בנוגע להתמודדות על ראשות הליכוד, 19 בנובמבר
זוהר סוסנקו, מי שהיה ראש מחלקת דיגיטל של עירית תל-אביב (מחלקת הדוברות של העיריה) ובעברו גם עיתונאי מעריב, עזב את תפקידו בעיריה והתחיל לעבוד עם הצוות של משה כחלון. איך אני יודעת את זה? בעידן הדיגיטלי יש עקבות בכל מקום. במקרה הנוכחי, זה די נחמד שסוסנקו לא פתח חשבון משתמש בשם בדוי בויקי, והוא משפץ ומתקן את הערך על משה כחלון בזהותו האמיתית. שקיפות דיגיטלית ראויה.
מבחינת התוכן, בעבר היה בערך של כחלון מידע רלבנטי בנושא רפורמת הסלולר. הגיע מאן דהוא בסוף וביקש לתקן את הערך ׳משה כחלון׳ כך שיהיה שם גם מידע המעניק קרדיט לאריאל אטיאס בנוגע לרפורמת הסלולר. אוח, המלחמה על הקרדיט והנרטיב. באוקטובר, הסירו את הקרדיטציה לאטיאס ולמעשה עד שסוסנקו הצטרף לצוות הדיגיטלי של כחלון, היה חסר המידע המקיף בנוגע לרפורמת הסלולר בערך שלו.
– העמותה לדמוקרטיה מתקדמת הגישה תלונה לועדת האתיקה של הכנסת בנוגע לקשר שבין ח״כ אבישי ברוורמן (העבודה) ללוביסטית עפרה שקד והנושא יבדק בהקדם. התלונה מתבססת על סיפור שהבאנו כאן בפלוג, תומר אביטל ואני. סחתיין על עמותות החברה האזרחית שפועלות בשטח (שבי גטניו).
– מה נותר להגיד על חוק הלאום? זה הוא העיסוק הכי רדוד ולא משמעותי בערכים חשובים למדינה. הוא נעשה בצל קריסת קואליציה ואי הסכמות עמוקות בחברה הישראלית על מגוון תחומים. להערכתי, ממילא החוק הזה, שאמור להיות חוק יסוד ועל כן צריך לעמוד בתנאי חקיקה מחמירים (רוב של 61 נדמה לי) – לא יעבור.
– לפני יומיים מניתי את רשימת הספינים מבית היוצר של נתניהו, מן התקופה האחרונה. והנה, מדריך מעניין נוסף לנבכי הספינים, ניב שטנדל, מהארץ.
– עלית קרפ על הצביעות שבהתנערות כל הפוליטיקאים (ימניים לרוב) מראש עירית אשקלון איתמר שמעוני. אתמול (חמישי) הם התנערו ומחר יחזרו לשגרת ההכפשות של החברה הערבית בישראל? ח״כ מירי רגב, הזדעקה (לפתע) על הגזענות שבהחלטת שמעוני, ורק כמה ימים קודם לכן היא עוררה מהומה כשביקשה מיו״ר הכנסת לשלוח את ח״כ באסל גטאס לבירור משמעתי כי לבש כאפייה בכנסת.
– והידעתם ששמעוני, הוא אחד הפוקדים הגדולים כיום בתוך הליכוד? הוא עבר קודם עם ארגזיו בקדימה, אבל עכשיו שמעוני הוא ליכודניק לכל דבר ועניין. ועוד מן הסוג עם השפעה משמעותית מבפנים.
– ולקינוח: אלוהים חנן אותו בשנינות. טקטס נחמד על ה״טוקבקיסט״ של פעם, אלחנן שנון, כותב המכתבים למערכת עיתון הארץ. עופר אדרת מן הארץ מחמיא לשולח המכתבים הותיק של העיתון. שווה קריאה ובהחלט מעורר מחשבה בנוגע למגיבים קבועים ומעט אובסיסיביים שקיימים בכל תקופה ובכל כלי תקשורת.
אין שום סתירה בלהתנגד ללאומנות ערבית במדינת ישראל אך לא להפלות את הערבים כפרטים.
הסתירה נמצאת כולה בדמיונות של חלק מהשמאל שלא מוכן בכלל לשמוע דעות מורכבות של אחרים וזה הכול.
חזק!
“העמותה לדמוקרטיה מתקדמת” אכן עושה רושם כ”ארגון חברה אזרחית” (עוד אחד מהביטוי השיחדש – שבמקרה דנן מנסה להעלים את העובדה שמדובר בעוד אחת מהעמותות החביבות שאולי לא ממומנות בידי “בעלי הון”, במובן של טייקונים פרטיים”, אלא סתם קשורות בשתי”ל ושות’…). ניסיתי לחפש מיהם התורמים לאותה עמותה תאבת-שקיפות וכמה מפתיע, אבל לא הצלחתי למצוא את השמות באתר שלהם…
אפשר להתפעל מאוד מפועלם, אבל לשם כך צריך לעצום עיניים חזק, או להיות באמת באמת מזוהה עם השמאל הקיצוני.
אכן מזעזע לראות שמפלגות שלא מקבלות קולות של ערבים, לא טורחות לסקור במי הם יתמכו בתוך אותן מפלגות. אין ספק שזה סממן מובהק לגזענות, בדיוק כפי שלשאול צמחונים איזה סוג של סטייק הם אוהבים, זו התנשאות והדרה מזעזעים…
ההתנפלות על איתמר שמעוני היא כמובן צבועה ומכוערת. יש מוסדות ממלכתיים שמונעים כניסת ערבים לתוכם, מתוך חשש מנזק בטחוני – ולמרות שאין ספק שכמה צבועים באולטרה-שמאל יגלגלו עיניים גם על זה – לכולם ברורה הסיבה למניעה זו. איתמר שמעוני בסה”כ אמר בקול מה שברור לגמרי ל99 אחוז מהאוכלוסייה היהודית: הסיכוי לפיגוע פוחת באופן דרמטי כאשר ישנה הפרדה.
כל הסיפורים המונפצים על כך ש”יש הקצנה בשני הצדדים” לא משנים את העובדה שאחרי כל הרעש על ה”גזענות היהודית שמרימה ראש”, היה מקרה בודד ונוראי של רצח של נער ערבי, בהשוואה להרבה-הרבה מקרים של רצח וניסיונות של יהודים בידי ערבים (ובעוד שרצח אבו חדיר גונה באופן גורף בישראל, הרי שחלק מהמחבלים הפלסטינים או בני משפחותיהם, קיבלו מכתבי תמיכה מהפרטנר האהוב בכבודו ובעצמו…).
אין שום נאורות, שום ליברליזם ושום פלורליזם, בלסכן בני אדם בשם פוזה. אני לגמרי בעד ששוחרי הדו-קיום יובילו את המחנה יסיירו להם בטייבה (בעיקר באזור הגשר על כביש 444…), יבקרו להם בעיסאויה, או יעשו מירוצי אופניים בסח’נין – אבל שלא יצפו מתושבי אשקלון (שגם ככה סבלו בעשור האחרון מאש רקטות בעקבות יוזמת-שמאל מטורללת אחרת) להיות קרבנות של אותה פוזה צבועה.
מירי רגב, ביבי ושאר הפוליטיקאים שרצו להתגולל על שמעוני, היו צריכים לשתוק. הם לא הוסיפו לעצמם הרבה כבוד עם המפגן החנפני והצבוע הזה.
אלחנן שנון אתה לא… אולי הפסקה?
לצערי, לא מכיר את הקליינט. בעניין ההמלצה המלומדת – אני חושב שאוותר הפעם.
יש משהו נורא חינני במישהו שלא מסכים עם דעות של אחרים, אז במקום להתעלם מהן, הוא פשוט דורש שהאחר יפסיק להביע אותן – בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, כמובן…
לא שמתי לב שהשם לא מופיע. למותר לציין שאני אורי…
הסגרת את העובדה שאתה כותב תגובות בלי לקרוא את הפוסט המקורי (רמז: פיסקה אחרונה).
התגובה שלי לא באה כמחאה על תוכן התגובה שלך, אלא כמחאה על תכיפות התגובות שלך – אתה מציף תגובות ומסיבה זו אני לא טורח לקרוא את התגובות שלך. ההתנהגות שלך היא חצופה ומציקה.
פתח לעצמך בלוג ותסגור עניין.
הדבר היחיד שהסגרתי, זה את סבלנותי וסובלנות לבריוני מקלדת משמאל, חובבי סתימת פיות…
יפה מצידך לדבר על הצקות ועל חוצפה. מזכיר משהו על הגמל והדבשת שלו…
אורי. ‘העמותה לדמוקרטיה מתקדמת’ רשומה משנת 2008 כעמותה. אין מידע על תורמים כיוון שאין לנו כאלה. נכון שרבים נדהמים מהעובדה הזו (לרוב לוביסטים וחברות לובינג נדהמו מזה) אבל זו האמת. אין לנו “ימין” או “שמאל”, יש לנו רק אמונה שחייבים לייצר כאן מערכות דמוקרטיה משודרגות. בימים אלה אנו בקמפיין בנוגע לח”כ אבישי ברוורמן, איש מפלגת ‘העבודה’ ואדם שהתארח אצלנו לפני שנתיים בכנס השנתי. כשנודעו מעשיו בתקשורת הוא לא קיבל הנחות ואנחנו הגוף היחיד שפועל בנושא. אני מבין לגמרי את התסכול שלך ולמען האמת ברוב המקרים היית צודק, אבל לא הפעם. רק שנה שעברה פתחנו לראשונה חשבון בנק ואליו הוכנסו הכנסות אירוע ההתרמה הצנוע שערכנו ב-2013 (בערך 10,000 ש”ח). אין לנו עובדים בשכר. כולם, כולל המנכ”ל, בהתנדבות.
בברכה,
שבי גטניו
כל הכבוד! אני מסיר את הכובע, ומתנצל מעומק הלב על החשדות הלא-מבוססים שהעליתי נגדכם.
יישר כוח ובהצלחה!
אופס, בטעות שכחתי לציין שאני אורי:)
תודה שבי על התגובה. עדכון חשוב (ולא ידעתי גם אני שאתם בהתנדבות)
הממ. אז אולי תציינו את כל זה באתר?
צריך לשלול לך את האזרחות הישראלית.
עמותה-בלי-רווחים????
השתגעתם?!…
כתבתי כאן כבר מזמן ואני חוזר על דבריי: אין שוני בתהליך החקיקה של חוק יסוד לעומת חוקים אחרים. ניתן לחוקק חוק יסוד גם בהצבעה של ח”כ אחד בעד ואפס נגד.
חוק יסוד, כשלעצמו, לא צריך לעבור ברוב של 61 חברי כנסת. רק אם הוא צריך להתגבר על תנאי מסוים בחוק יסוד קיים שדורש רוב של 61 חברי כנסת.
למעשה, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התקבל בקולותיהם של פחות מ-30 חברי כנסת.
וזה עוד כלום: מעבר לנוכחות הדלה בהעברת הטקסט המקורי של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ישנה הפרשנות המפליגה לחוק שבית משפט פוליטי ואקטיביסטי נתן לאותו חוק יסוד, ושהקשר בינה לבין הטקסט המקורי, הוא כולו יצירה מקורית של אהרן ברק…
2 דברים לגבי חוק היסוד:
ראשית, כמו שציין אופק – אין שום דרישה לרוב מיוחד. למעשה, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עבר ברוב 33-21. חוק יסוד חופש העיסוק עבר ברוב של 23 ללא מתנגדים או נמנעים. מאז מדברים אמנם על לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, שיגביל מקרים כאלו – אבל לא קרה מעולם. למעשה, כל פעם שעולה הנושא מייד ישנן התנגדויות, בעיקר מצד השמאל.
שנית, גם חוקי היסוד ה”המהותיים” – אלו שהזכרתי קודם – חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו – עברו בתקופה בה הקואליציה לא תפקדה. למעשה, יש שאומרים (וכמדומני אף חלק ממקדמי החוקים האלו) שזו הסיבה היחידה שהצליחו להעביר את חוקי היסוד החשובים האלו.
שני הדברים האלו הם גם אחת הביקורות העיקריות נגד “המהפכה החוקתית” – שבית משפט עם סמכויות חוקתיות זה בסדר גמור, אבל קשה לטעון שהחוקים האלו התקבלו באופן בו היינו מצפים מחוקה להתקבל.
זה נכון מה שאתם מציינים, אבל יריב לוין אמר לי אישית. ואולי אפילו צוטטתי אותו בעבר, שעל מנת שהחוקי יסוד לא יפלו להם אח״כ בבג״צ, הם מתעקשים על 61. כך יריב לוין עשה עם חוק משאל העם (שהוא בעל אופי חוקתי). זו גישה מאוד ראויה ומכובדת של לוין ואכן אם זו הגישה, ויו״ר הקואליציה הנוכחי יקפיד עליה גם כן – זה מה שיהיה. ותודה על התגובה
גישה נכונה אבל זה לא מספיק. לדעתי חוקה יש לחוקק דרך משאל עם או דרך פרלמנט חוקתי שייבחר רק כדי לעשות את זה. העם צריך לומר את דברו באופן ישר על החוקה כי זו מהות הלגיטימציה שלה. זאת הסיבה שהחוקה שהמציאו בבגצ אינה לגיטימית.
יריב לוין אכן פועל במסגרת האפשרי (סה”כ, יותר מאשר רוב מוחלט בכנסת, אין לו מה להציע בפני שופטים מוטים פוליטית שרק מחפשים לפסול כל חוק שיחזק את עקרון שלטון הרוב, ואת עקרון מדינת העם היהודי), אבל זה לא משנה את העובדה שבכל הנוגע לבג”ץ, הוא יפרש חוקים בצורה הנוחה לו פוליטית, ולעזאזל גודל הרוב שבו הם עברו.
למשל, חוק הבחירות לכנסת דורש את פסילתה של כל מפלגה המתנגדת לעקרון ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בל”ד במוצהר מתנגדת לעקרון זה – בדיוק כפי שהתנגדה לו בשעתו תנועת אל-ארד, שנפסלה בבחירות 1965 כשרצה במסגרת “רשימת הסוציאליסטים”, ובג”ץ של אז אישר את הפסילה, בפסיקתו המפורסמת “בג”ץ ירדור”. לעומת זאת, בל”ד נפסלה פעמיים בידי וועדת הבחירות המרכזית, שהיא גוף פוליטי הכולל את כלל הגורמים המיוצגים בכנסת, בעוד שביה”מ העליון שאמנם לכאורה הוא א-פוליטי, ובפועל מייצג שוליים שמאליים, מנע את פסילת בל”ד, למרות שמצעה סותר במובהק את חוק הבחירות לכנסת.
מה אנו למדים מכך? שבג”ץ פוסל את מה שבא לו ומאשר את מה שבא לו. יריב לוין יכול לעשות כל מה שביכולתו כדי שבג”ץ לא יפסול חוק (במובן של להשיג רוב מוחלט, למשל), אבל כל זמן שלא ייגעו בשורש הבעייה (שיטת מינוי השופטים שהיא כל כולה אנטי-שקיפות ואנטי מינהל תקין), הרי שבג”ץ ימשיך להיות סמכות הערעור העליונה של השמאל הקיצוני, על רצון הבוחר הישראלי.
זאת ועוד – בפסילה המדוברת ב- 1965 התנגדות להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית בכלל לא הופיעה כעילה לפסילה בחוק. השופטים דאז השתמשו בקופסא המחוברת לכתפיהם, והבינו שלא מדובר באיזשהו תרגיל אינטלקטואלי בחוג למשפטים.לעומת זאת, השופטים של היום מתעלמים מהעילה לפסילה המופיעה בבירור בחוק, ופשוט זורקים את האות השביעית על המחוקק והציבור שבחר בו.
חוק הבחירות לכנסת לא מדבר על פסילת מפלגות. אתם מתכוונים לסעיף 7א בחוק יסוד הכנסת. והסעיף הזה התווסף כתיקון לחוק רק ב- 1985 במטרה לפגוע בכהנא.
לא צריך לראות בכל דבר קונספירציה.
אני ערכתי את הערך של כחלון באוגוסט, ואני לא משתייך לשום מפלגה ולא עובד עבור אף אחד. זאת לא מלחמת קרדיטים. כל הונו הפוליטי של כחלון מבוסס על רפורמת הסלולר – משהו שהוא לא יזם. אם כבר הגדלת ראש והצצת בהיסטוריה של העמוד, תקראי את הפרסומים של משרד התקשורת (אני נותן שם לינקים).
אני, כאזרח במדינה, לא רוצה לקבל בשלטון / כנסת בן אדם שקרן שתאכלס לא עשה כלום.
ההפך. לא רק שלא קונספירציה, אלא גם ציינתי שסוסנקו עורך בשמו. ואם כבר אתה מוטרד מכחלון – אז תקרא את זה
http://www.talschneider.com/2014/11/23/kahlontapes2/
אני מתייחס לזה: “…הגיע מאן דהוא בסוף וביקש לתקן את הערך ׳משה כחלון׳ כך שיהיה שם גם מידע המעניק קרדיט לאריאל אטיאס בנוגע לרפורמת הסלולר. אוח, המלחמה על הקרדיט והנרטיב”.
אני מבין מהאמור שגם זה חלק מהמלחמה של כוחות פוליטיים.
רציתי להדגיש זו לא מלחמה, ואני לא מאן דהוא (טוב, אולי כן 🙂 ).