הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
• נתניהו: נועז בפוליטיקה והססן במדיני/בטחוני • האם הח״כים של העבודה יהיו פטורים ממשמעת סיעתית בממשלה הרחבה • היום (ג׳) פגישת נתניהו והרצוג •
שנים של מעקב אחר ראש הממשלה נתניהו מלמדות שהוא הססן, איטי, אפילו פחדן כשמדובר במהלכים מדיניים, בטחוניים או צבאיים. מנגד, כאשר מונחת לפתחו הזדמנות פוליטית, נתניהו הוא נועז, טייס קמיקזה, נוטל סיכונים אמיץ. שבע וחצי שנים של מהלכים מדיניים קלושים, מינימום נטילת סיכונים, מערכות צבאיות מדודות. ומולן, מראה הפוכה כאשר זה מגיע לפעלתנות הפוליטית שלו. נדמה שהוא מלא אדרנלין ממשחקי הכסאות המוזיקליים. כמה שיותר להזיז אנשים, לשחק איתם, להמר על העתיד הפוליטי ולנצח בגדול. אין דבר שמסב יותר הנאה משורה של תמרונים. ומנגד: המחשבה על האו״ם, אבו מאזן, עזה, יחסי החוץ של ישראל – מעוררת דיכאון.
במסגרת ההנאה הברורה מעיסוק בפוליטיקת הביצה, החליט השבוע נתניהו לגרום ליעלון להזיע קצת, שיתגרד לו שר הבטחון. מיד לאחר סבב ההצקות, שב למשחק ההשפלה הקבוע והמתמשך של הרצוג. אם אפשר אז למה לא? היוזמה הצרפתית והפלסטינים יכולים לחכות. ואם הרצוג כשר החוץ יגרום לפרנסואה הולנד וג׳ון קרי לחכות עוד קצת, פעמיים כי טוב.
מהלכיו הפוליטיים הגדולים של נתניהו בשנים האחרונות היו מפתיעים: צירוף באישון לילה של מופז, פירוק תוך זמן קצר. אחדות שורות מפתיעה עם ליברמן. פיטורים לא צפויים של יאיר לפיד וציפי לבני.
זו הסיבה שחשבתי לתומי אתמול (ב׳) בבוקר שמדינת ישראל עשויה לקום עם שר בטחון חדש (בינתיים נדמה שזה לא עומד לקרות).
זו גם הסיבה שנדמה שהיום בבוקר (ג׳) נתעורר עם ממשלה רחבה פלוס פלוס. אמנם הפעם לא מדובר בהפתעה גדולה, כי השיח על זחילת הרצוג לממשלה נמצא באויר מזה כחודש. מצד שני, אם לא היה נחשף דבר החקירה הפלילית נגד הרצוג – יתכן שגם המגעים הללו היו נותרים עמומים.
הרצוג צבר שעות נתניהו בחודשים האחרונים. במהלך חודש מארס היתה פגישה אחת ממושכת במיוחד. הוא ממשיך להסתיר פגישות נוספות. על פגישה מליל א׳ דווח אתמול בלילה בערוץ 2 (עמית סגל).
לי נודע שגם היום (ג׳) צפויה פגישה נוספת בבלפור.
איך תחיה הממשלה הרחבה עם מפלגת העבודה שתחזיק רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ?
מתוך שורה של שיחות (עבודה וליכוד) שקיימתי בימים האחרונים מצטיירת התמונה הבאה: הרצוג בעל כוח משמעותי בועידה. כה גדול הוא כוחו, שאפילו ח״כ דוד ביטן ידע להסביר בשיחת רדיו השבוע (רשת ב׳) שהרצוג ביצע את הצירופים של הצירים לועידה, כהכנה להעברת ההחלטה על כניסה לממשלה. הוא הכין את הכל מראש.
ח״כ ביטן אצל @perez_esty ו @YoavYoavkrak אומר שהצירופים של הרצוג (הרכב ועידת המפלגה) לפני כמה חודשים נעשו כחלק מתכנית הכניסה לקואליציה.
— Tal Schneider טל שניידר تال شنايدر (@talschneider) May 15, 2016
אם כך, את אישור ועידת העבודה – הרצוג ישיג.
אבל מה עם כל הח״כים המתנגדים בתוקף לכניסה? הרי אי אפשר לכפות עליהם להצביע בעד הממשלה.
דגמתי חלק מציוצי ההתנגדות –
מכתב ששלחתי הערב לראש הממשלה: לא אצטרף לממשלתך הקיצונית, אל תחשיב את קולי במשא ומתן. תהא אשר תהא החלטת חברי מפלגתי. pic.twitter.com/OnpRnic6dz
— אראל מרגלית Erel Margalit (@ErelMargalit) May 12, 2016
כניסה לממשלת הימין הקיצוני של נתניהו היא בגידה בכל אחת ואחד מהבוחרים שלנו. שנה שלמה הבטחנו שזה "אנחנו או הוא"…. https://t.co/2oDuXl06Uu
— סתיו שפיר Stav Shaffir 🇮🇱 (@StavShaffir) May 12, 2016
הרצוג במכירת חיסול. מוכן לזחול כמעט ללא תנאי לממשלת נתניהו. עכשיו הכדור אצל שלי. גם אם המו״מ ייכשל והעבודה לא תצטרף בסופו לממשלה ביבי >>>
— מיקי רוזנטל (@mikiros1) May 10, 2016
המחנה הציוני חייב להמשיך להוביל את האופוזיציה מול ממשלת הליכוד ולהתכונן היטב למושב הקרוב ולהציג אלטרנטיבה טובה יותר https://t.co/3OdziUtvw2
— יואל חסון 🇮🇱Yoel Hasson (@HassonYoel) May 12, 2016
ח"כ @amirperetz אמר ל-@arielikobi בתוקף: "אין שום סיבה להפוך לחלק מממשלה רחבה". האזינו >> https://t.co/HB9hUZLGO5
— גלצ (@GLZRadio) May 13, 2016
מה יקרה אם ועידת העבודה תצביע בעד הכניסה לממשלה אך חברי הכנסת של העבודה ימשיכו להתנגד? ובכן, הדעה הרווחת היא כי ח״כים נאלצים להתיישר עם קול ההמון, כלומר עם בוחריהם ויותר מזה: עליהם לרצות אותם. האם הח״כים יתיישרו לפי הצבעת ועידת המפלגה? לפי קולות ההתנגדות נדמה שחלקם מתכננים את צמיחתם הפוליטית על בסיס הממשלה הרחבה. כלומר, הועידה תצביע בעד, הרצוג יכנס עם מפלגה מפוצלת וח״כיו ימשיכו להתנגד ולהצביע נגד הממשלה.
למעשה, נודע לי שנתניהו ביקש מהרצוג תמיכה של כ 10-12 ח״כים (בהצבעות שונות, במהלכים). כלומר, בליכוד מוכנים לבלוע את הבלגנים של מפלגת העבודה ובלבד שבכל הזדמנות יהיו להם כתריסר משתתפים נוספים. הרווח יהיה כפול: כל המהלכים של הליכוד יעברו חלק וההרס הפנימי במפלגת העבודה יהיה חסר תקדים.
ומה יהיה על המשמעת הסיעתית בהתאם לתכתיבי הקואליציה? לא תהיה.
איש הישר בעיניו יעשה (בימים ההם אין מלך בישראל).
נתניהו מינה את יעלון כשר ביטחון בגלל שהוא הליכודניק היחיד שלא יוכל לצמוח בתפקיד לכדי איום פוליטי על נתניהו. יעלון הוא גדול החסידים של התו”ל הצה”לי ממשפחת הכלה, הוגעה, השתבללות, צריבת תודעה, דימוי ניצחון ולוחמה מבוססת אפקטים. הביצועים של צה”ל (ושל שר הביטחון) בהתאם. הבעיה עם בוגי היא שהפך מסנג’ר לעול פוליטי אבל נתניהו זקוק לו כשכפ”ץ שיחטוף את האש לכשיתפרסם דו”ח המבקר על מבצע צוק איתן.
הססן, איטי ואפילו פחדן. לשון אחר זהיר, שקול, מודע למורכבות, לא שש אלי קרב ולא קל על ההדק.
ואבו מאזן עזה והאום זה באמת דיכאון, אי אפשר לטעון אחרת. אפילו אם אתה פלסטיני.
אפשר להשתמש בהרבה מילים כדי לתאר את הקו של הממשלה הנוכחית, אבל לקרוא לו שקול זה להגמיש את המציאות מאוד מאוד. הוא אמנם לא רץ להרפתקאות צבאיות, אבל בכל הנוגע לשינויים מרחיקי לכת במבנה הממשל הישראלי, ביבי לא הססן בכלל. לשון אחר- איננו זהיר בשימוש ציני ושקרי בטקטיקות של הפחדה מפני ערבים, איננו מודע למורכבות של הרג שבויים מנוטרלים, ודי קל על ההדק בכל בנוגע לצמצום הדעות הלגיטימיות במרחב הציבורי (בתקשורת, בחינוך, בכנסת). הייתי אומר אפילו שהוא ראש הממשלה ששינה את המדינה ללא הכר בימי שלטונו, וזה עוד לפני הסיפוח דה פקטו שמתבשל לנו.
אפילו ליכודניקים שרופים לא ידעו שביבי כל כך מוצלח. להתראות בקלפי
“המורכבות של הרג שבויים מנוטרלים”? פששששש, איזה תיאור יצירתי לעובדה של חיסול מחבל.
אני מסכים שהקו של הממשלה אינו שקול מספיק, וביבי היה צריך להיות להפגין שיקול דעת טוב יותר בכל הנוגע לצורך בהרחבת חופש הביטוי (התקשורת המונוליטית), לצורך בהגנה על הדמוקרטיה (מפני ח”כים שמנצלים את הפוליטיזציה של מערכת המשפט כדי להסית נגד המדינה ולתמוך בטרור, סליחה, “התנגדות”, נגדה) ולצורך בהתגוננות מפני תעמולה מטופשת (כמו למשל סיפורי הבדים על “מסעות הפחדה נגד ערבים).
המשפט לגבי “שינויי מרחיקי לכת במבנה הממשל הישראלי”, הם אי-דיוק מצער, שכן יש מקום בתיקונים שיאפשרו הפרדת רשויות מתוקנת יותר (ולא המצב הנוכחי, בו משמש בית המשפט העליון, ששיטת המינוי אליו, מבטיחה הנצחה של הרכב מוטה לשמאל הקיצוני, בתור ערכאת ערעור של השמאל על תוצאות הבחירות).
בכל מקרה, לו עשירית מסיפורי האימים שכותב השמאל על ביבי היו נכונים, הרי שאותם סיפורים היו נכתבים מתוך מחנות לחינוך לחדש. במציאות העצובה, מי שקורא להפיכות צבאיות, זה דווקא השמאל..
אני מבין את הרצוג.
הרי בין כה וכה הוא יעוף מראשות מפלגת העבודה (זה בדנ”א שלהם), אז למה שלא יהיה שר חוץ כמה חודשים? אולי משם הוא יצליח לשרוד יותר זמן…
אגב קראתי שיאיר ליד חורש את הארץ ופגש באופן אישי בערך 200K מאז הבחירות. עבודת שטח אמיתית. זה בטח יועיל לו.
שזה מזכיר לי את ניר ברקת. הוא היה אופוזיציונר מתוסכל בירושלים, ואורי לופוליאנסקי התעלם ממנו לחלוטין.
אממה? הבחור חרוץ, וחרש את העיר (את החלקים “הנכונים”, כמובן) ולקח את הבחירות בהליכה. ומאז אנחנו תקועים איתו…
כן, הביבי הזה פחדן נוראי בזירה המדינית. במקום להפגין אומץ אמיתי ולחלק עוד קצת רובים, עוד קצת שטח, עוד קצת כסף, לרשות הפלסטינית, ולקוות שהפעם לא יירו עלינו, השפן הזה מפחד.
אני מסכים שהשמאל תמיד היה מוכן יותר לקחת סיכונים ביטחוניים-מדיניים. אני קצת פחות מסכים לנימה שרואה את זה כמחמאה, ומסתבר שגם הציבור הפחדני שלנו לא מתלהב מהגבורה המרשימה הזו.
ציטוטים של יואל חסון הם משהו שתמיד משמח אותי. אתמול הוא סיפר שהציעו לו להיות שר, ואני יכול רק לחייך למשמע הטיעון האמין-להפליא הזה. העובדה שלצד חסון, יושב מר קיבינימט ושולח מכתבי איום, היא דבר שיכול לשמח רק את השרים המכהנים ואת השותפות הקואליציות, שכן ככל שבוז’י מביא עימו פחות אצבעות – גם כושר המיקוח שלו פוחת, והוא יצטרך להסתפק בפחות. ה10-12 אצבעות שאת טוענת שביבי צריך ממנו, הן רלוונטיות רק אם בנט לא עוזב. אם מגיעות 10-12 אצבעות ובנט עוזב את הממשלה – היא תיפול, ותוך זמן לא ארוך. ביבי, כמובן, יודע זאת, ולא ימהר לריב עם המפלגה היחידה שכל התחזקות שלה בבחירות, תהיה בהכרח על חשבונו.
אגב, האם אני מזהה נימות של הפיכת יעלון לתקווה חדשה של השמאל?:)
הטרוניות על ״יחסי החוץ של ישראל״ יישמעו קצת פחות מגוחכות אם לא יישטחו בעיצומו של ביקור שה״ח האוסטרי.
(שבועיים אחרי הסינגפורי, וקצת אחרי ראש ממשלת הודו, בכירים מסין, יפן, אוסטרליה, קנדה, אין לי אוויר)
דווקא בעניין הזה, אני עם טל – יחסי החוץ שלנו במצב מחורבן. זה כמובן לא נובע מהסיבות שהיא מתארת, אלא בדיוק מהסיבות ההפוכות (מי שמשדר שלחץ חיצוני ידחוף אותו לוויתורים, תמיד יחטוף בראש ברגע שינסה לעצור במעט את שטף הנסיגות), אבל בשורה התחתונה יחסי החוץ שלנו הם אכן במצב לא מזהיר. ביקורי אח”מים כאלה ואחרים אינם עדות לכאן או לכאן (למרות שאני רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל על בפני שר החוץ האוסטרי על הטראומה שבוודאי נגרמה לו כשפגש את סתיו שפיר, פגישה שמן הסתם קלקלה לו המון סטיגמות על הראש היהודי…).
ברמת העקרון, ברור לי שכל מהלך מדיני (דהיינו, נסיגה/מסירת נשק/מסירת כסף) תביא למעט פידבקים חיוביים לטווח מאוד-קצר, להרעה במצב הביטחוני בטווח הזמני, ולשטף גינויים ברגע שהפלסטינים יחליטו לזעוק שלא וויתרנו מספיק).
הפתרון שלי לבעיות אלו הוא פשוט ומוכח, כמובן: יש לארגן כנס בנושא הדו קיום שיתקייםן בניו זילנד על פני שלושה חודשים, ויכלול רכבי שטח ומקומות לינה איכותיים. כדי להוכיח את נכונותי להקריב למען השלום, אני מוכן להיות שפן ניסויים ולהישלח לשם לסיור מקדים, כדי לוודא שהמקום עונה על הדרישות.
ומשרד האינטרסים בנאט״ו?
לדעתי זה סתם עניין דקלרטיבי, שאולי יספק סידור עבודה נוח לקבוצת פקידים ממשרד החוץ/הביטחון/צה”ל, ולבני משפחותיהם. אני מפרגן לחבר’ה, כמובן, אבל נציגויות למיניהן מעולם לא הרשימו אותי כעדות למצב יחסי חוץ של מדינה כזו או אחרת. טייוואן היא מדינה שרוב העולם כלל לא מכיר בקיומה, ובפרט לא סין שתובעת בעלות עליה – ובכ”ז היא מדינה לא מוחרמת בעליל, ויחסי הסחר שלה עם המדינה שתובעת בעלות עליה, הם חלק חשוב מהסיבות לשגשוג הכלכלי ארוך השנים שם.
אנחחנו, כפי שציין זאת אהוד אולמרט הגדול, מדינה לא פופולארית. אנחנו יהודים וככאלה יש לנו רקורד של כמה אלפי שנים של חוסר-פופולאריות. הגיע הזמן להבין שאפשר לחיות עם זה לא רע, בדיוק כפי שקורה כאן בעוד-מעט-שבעים-שנה שלנו כמדינה עצמאית. לא אוהבים אותנו בחו”ל, ללא קשר לשאלה מה נעשה, גם בגלל שאנחנו יהודים, וגם בגלל שמערב חלש ומבועת מספר לעצמו שאם רק יקריבו אותנו, אז האסלאם אולי יירגע ויפסיק להתפוצץ ברחבי האיחוד האירופי. לנו, על כל פנים, אין מה לעשות בנדון (מעבר לכנסים במלונות פאר בחו”ל, כמובן), ולא צריך לאבד על כך שעות שינה.
למעט הסכם הגרעין עם איראן (“למעט” ענקי כמובן, למרבה הצער, שאני מניח שיעלה לנו בעתיד בהרבה דם וכסף – ואני מקווה שלא מעבר לזה), מצבה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר, ללא קשר לפועלו חסר החשיבות של משרד החוץ שלנו. האיש שהפיל עלינו את ההסכם עם איראן, הוא האיש שהפך אותנו לגיבוריהם החשאיים של כל המשטרים הפרו מערביים באזור, עם ובלי שגרירות.
בכל מקרה, הערב העולם כולו יגנה אותנו. אפשר להתנחם בהמון כנסי חירום בחו”ל שיארגנו למען הצלת תהליך השלום מפני הימין הפאשיסטי המשתולל:)
טל, הקריאה מאוד לא נוחה עם כל השורות רווח האלו והסגנון איטליק שעשית לציטוטים.
לא עשיתי איטליק. אתה מתכוון לציוצים שאומבדו? חכה כמה שניות וזה ״ירד״.