הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בראש הממשלה נתניהו של שנת 2015 כבר אינו ׳ביבי קינג׳ כפי שהוצג בעיתונות הגלובלית אלא נסיך הזיגזג. לפני תשעה חודשים הצביע נתניהו וכל שרי ממשלתו (למעט אורי אריאל) בעד רפורמת הגיור, על פי הצעת החוק של אלעזר שטרן (כבר לא ח״כ יותר). הוחלט אז שלא להעביר את הנושא לחקיקה ראשית, אלא להחלטת ממשלה, כדי לעקוף קשיים ובעיות פוליטיות. מי שדחפו ולחצו לעקוף את הכנסת ואת הליך החקיקה היו הבית היהודי, בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד.
אתמול נסיך הזיגזג הלך עם הסיעות החרדיות המרכיבות את הקואליציה וביטל את אותה ההחלטה. בנט ושקד שיחקו אותה מתנגדים והוציאו הצהרות לעיתונות כי הם מתנגדים להחלטת הממשלה. אבל בפועל נתנו לכך יד – הן בהסכמים הקואליציונים עליהם חתמו והן בדחיפה שלהם אז, לפני תשעה חודשים, לכך שיהיה זה אישור ממשלתי ולא הליך חקיקה.
רשימת הזיגזים הולכת ותופחת: חוק מע״מ אפס, קודם הצביע בממשלה בעד החוק, אחר כך פיטר את לפיד על זה בדיוק. חוק השוויון בנטל, אשר אחרי עבודה ממושכת על חקיקתו והצבעה בעד החוק במליאה נתניהו מכרסם בו בימים אלה, חוק רשות השידור? לפני שנה בדיוק הצביע נתניהו במליאה בעד החוק, ועכשיו הוא עובד לבטלו. פתרון שתי המדינות? לפני הבחירות ״לא תהיה מדינה פלסטינית״, אחרי הבחירות ״תומך בפתרון שתי המדינות״. מישהו זקוק לעוד כמה הוכחות? זה רק מן ה 12 חודשים האחרונים.
עוד מן הנעשה במסדרונות הכנסת:
ח״כ מייקל אורן (כולנו) חזר לארץ ונצפה במסדרונות הכנסת אחרי שלושה שבועות של מסע קידום ספרו בארה״ב. הוא יצביע עם הקואליציה היום, אבל האם יהיו זקוקים כלל לאצבע שלו? יש כאן נפילת מתח אחרי המתח הפוליטי משבוע שעבר? עושה רושם שנושא מתווה הגז לא יועבר היום למליאה.
האם נושא העברת הסמכויות בנושא הגז, מידיו של הממונה על ההגבלים העסקיים, לידיו של שר הכלכלה אריה דרעי, שסירב להחליט בעניין ולידיים של הממשלה כולה – ידחה לאחרי החגים? הרי הממונה על ההגבלים העסקיים, דוידי גילה אמור לעזוב את תפקידו באוגוסט. יבוא ממונה חדש, ואולי יקבל מלכתחילה את אותה ההחלטה הפוליטית בה חפץ ראש הממשלה וכל הסבך יפתר מעצמו? סתם מחשבה קונספירטיבית לגבי האופן שבו עושים מינויים בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
ביוון יש דרמות פוליטיות ענקיות (לא במשאל, שר האוצר התפטר) ואילו שר החוץ היווני דווקא מבקר בישראל ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ אשר אמר לו ״לישראל חיבור ליוון, כשתי הדמוקרטיות היחידות במזרח התיכון.״ אה, אז תוך פסקה אחת בבלוג, היא בעצם לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בועדת הכספים מבטיח יו״ר הועדה ח״כ גפני על גזירות כלכליות חדשות, תוך שהוא דוחף את העברת התקציב עד לסוף 2016 (משנת התקציב של 2015 כבר לא נותר דבר). מרכז הכספים מן האופוזיציה, ח״כ מרגלית טען היום בועדה שאפשר היה לסגור את 2015 כבר מזמן ושהקואליציה היא זו שמבזבזת את הזמן. ההצבעות שם בועדה, על חודו של קול.
ישראל היא לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון מאז שהממשלה בתוניסיה התחלפה בדרכי שלום
“ח״כ מייקל אורן (כולנו) חזר לארץ ונצפה במסדרונות הכנסת אחרי שלושה שבועות של מסע קידום ספרו בארה״ב.”
עצה לביבי, זגזג לכיוון כחלון והתנער מאוסף השטויות שפירסם שגרירך לשעבר בספרו. זה יהיה תקדים מצויין להתנערות ממינויים גרועים שביצעת. אומנם גנץ כבר הלך (השבח לאל) אבל הפגע הרע יעלון עדיין עוסק במרץ בהרס כושר הלחימה של צה”ל. היידה ביבי.
3 שבועות בחול לקידום הספר???
על חשבון מי? זה חוקי? מותר? יור הכנסת מאשר?
לגמרי
“נסיך הזיגזג” זה שם חזק, ואין ספק שיתפוס בקרב הקהלים המשפיעים (אלה שיכולים לנקוב בשמותיהם של בתי הקפה שבהם צולם חולדאי לאחרונה עם כל מיני פוליטיקאים).
למרבה הצער, הגם שהתנהלותו (והתנהלות הבית היהודי) בעניין חוק הגיור, היא בושה וחרפה, הרי שכל שאר ה”זיגזוגים” שהצגת, הם לא רציניים, אפילו אם נורא רוצים להציגו כזגזגן בלתי נלאה.
ביבי התנגד למע”מ 0 מההתחלה, והצביע בעדו עקב אולטימטום של חברה חזקה בקואליציה. ברגע שיכול היה להתנער מאותה חברה, עשה כן, אגב התנערות גם מהמדיניות שלא הסכים עימה. זגזוג קלוש, אם בכלל.
חוק השיוויון בנטל, גם הוא, יצירה של מפלגה שכפתה אותו על ביבי, והמחוייבות שלו לחוק, היא בערך כמו המחוייבות של מרצ לחוק עוקף בג”ץ שמנע ייבוא בשר חזיר (זוכרת את פסקת ההתגברות ההיסטורית ההיא?) – הם פשוט היו חלק מהקואליציה, ונאלצו להצביע עבור חוק שהיה הכרחי להישרדותה.
עניין המדינה הפלסטינית הוא יותר זגזוג שלכם בתקשורת, מאשר זגזוג שלו. כל הזמן אתם אומרים לו שאתם לא מאמינים לו שהוא באמת בעד מדינה פלסטינית, ככה שזה לא באמת משנה יגיד, אתם תקפצו לצד השני, ותגידו “אהא!”.
ביבי זגזג, מזגזג ויזגזג – אבל לא יותר מאשר רוב החבר’ה בעבודה לדורותיה ולשמותיה השונים. ההבדל היחיד הוא שביבי שייך למחנה הלא נכון, ושהוא מנצח בחירות.
ממתי יוון היא במזרח התיכון?
ואם יוון במזה”ת, מי עוד?
שטייניץ בעצם מצהיר שטורקיה וקפריסין אינן דמוקרטיות?
אכן, יוון אינה במזה”ת.
קפריסין היא אכן דמוקרטיה (ומדינה סימפטית באופן כללי), אבל טורקיה היא דמוקרטיה מאוד מאוד על תנאי. נכון שעיתונאים ו”מכתתי רגליים” נורא אוהבים להשוות את ביבי לארדואן, אבל זה רק בגלל שאין להם צל של מושג מה זה תורכיה, מי זה ארדואן, ומה קורה לעיתונאים שם, בהשוואה לקולגות שלהם פה.
מצד שני, מדובר באותם אנשים שכפי שציין זימרי הבוקר, כל הזמן קוראים לנו להיכנע ללחץ בינ”ל פן יבוא “צונאמי מדיני”, ובה בעת משבחים את השמאל היווני על נכונותו להתאבד כלכלית ובלבד שלא להיכנע ללחץ שכזה – ולביבי הם קוראים זגזגן…:)
“העתונות הגלובלית” לא הציגה את שקרניהו כ”ביבי קינג”. עשה זאת עתון אחד בלבד, השבועון “טיים”, במקרה אחד ויחיד. יתר על כן, על אותו תצלום שער וכותרת אידיוטית החליטו אדם אחד, שניים, או שלושה. שאר האנושות (וזה כולל את רוב חברי מרכז הליכוד), לא שותפו בהחלטה ולא ראו אז, ואינם רואים היום, בשקרניהו “ביבי קינג”. אבל בשביל העתונות הפרובינציאלית של ישראל, העובדה ששבועון אמריקאי (!) באנגלית (!!) טרח ופירסם משהו בהבלטה על שערו – היא חדשה הראויה לדיווח: וואו! מדברים עלינו בעולם! אומרים שראש הממשלה שלנו הוא מלך! וואו-וואו-וואו! היידה בית”ר!
אולי תואיל הפלוגרית הנכבדה לספר לנו אם זכור לה משנותיה בוושינגטון מקרה אחד שבו ה”וושינגטון פוסט” או עתון אמריקאי אחר כלשהו, דיווח בהתפעלות על כתבה בעתון ישראלי שעסקה בנשיא ארה”ב או באישיות פוליטית אמריקאית אחרת? כמובן שלא! אמנם האמריקאים פרובינציאליים לא פחות מהישראלים (וכנראה שיותר), אבל יש גבול לאינפנטיליות של העתונות שלהם.
משווה ומעלה:
איזה פקיד ממשלתי ממדינה מזרח תיכונית נידחת כתב ספר על הנשיא האמריקאי ועולם העיתונות האמריקאית כמרקחה. אין גבול לפרובינציאליות שלהם
ממש אותו דבר – דיווח בעתון ישראלי בעברית, הפונה לקהל הישראלי, וספר באנגלית, הרואה אור בארה”ב, אשר כותבו, ה”איזה פקיד ממשלתי” הוא שגריר לשעבר בוושינגטון שייצג את מממשלתו ודיבר בשמה, והוא עתה חבר כנסת מטעם סיעה קואליציונית. ההשוואה שעשית, חייל זקן, מעוררת חשש כי לקית בשיטיון.
ועדיין, פקיד ממפלגה שקיהל 8% מקולות הבוחרים, במדינה שמספר תושביה מונה פחות 3% ממספר תושבי ארה”ב, ושטטחה הוא פחות מרבע אחוז משטח ארה”ב. אז הוא היה שגריר בארה”ב, והוא כתב באנגלית. זה מצדיק כזו היסטריה?:)
לא, חייל זקן לא לקה בשיטיון, אלא הציג את האטרף שם, שגדול לפחות כמו האטרף פה. תקשורת היא תקשורת היא בכל העולם: אנשים עצלנים למדי, לא הכי מעודכנים, בעלי נטייה בסיסית, שניזונים ומתקיימים מהדלפות יזומות ומגמתיות של פקידי ממשלה שקרובים אליהם בדעות.
ועדיין, פקיד ממפלגה שקיהל 8% מקולות הבוחרים, במדינה שמספר תושביה מונה פחות 3% ממספר תושבי ארה”ב, ושטטחה הוא פחות מרבע אחוז משטח ארה”ב. אז הוא היה שגריר בארה”ב, והוא כתב באנגלית. זה מצדיק כזו היסטריה?:)
לא, חייל זקן לא לקה בשיטיון, אלא הציג את האטרף שם, שגדול לפחות כמו האטרף פה. תקשורת היא תקשורת היא בכל העולם: אנשים עצלנים למדי, לא הכי מעודכנים, בעלי נטייה בסיסית שמאלה, שניזונים ומתקיימים מהדלפות יזומות ומגמתיות של פקידי ממשלה שקרובים אליהם בדעות.
כאשר ה”פקיד ממפלגה שקיהל 8% מקולות הבוחרים, במדינה שמספר תושביה מונה פחות 3% ממספר תושבי ארה”ב, ושטחה הוא פחות מרבע אחוז משטח ארה”ב” אשר כיהן כשגריר בוושינגטון מטיח צרורות של שקרים ויורק בתום כהונתו בפרצופו של נשיא ארה”ב – מדינה המעניקה לארצו של “הפקיד” 3 מיליארדי דולרים מדי שנה זה שלושה עשורים וחצי, מספקת לה מכונות הרג משוכללות, ונותנת לה תמיכה מדינית בזירה הדיפלומטית – זה מצדיק לא רק “כזו היסטריה” אלא גם את אישפוזו במחלקה סגורה של מי שאינו מבין זאת.
וואו, גם היסטריה וגם אישפוז?:) סחתין על הנחרצות…
את סיפור השלושה מיליארד דולר הגיע העת להפסיק. אני יודע שנורא אוהבים כאן לחזור עליו, בעיקר אלה שאין להם מושג במה המדובר, אבל ראוי מעט לדייק.
שלושה מיליארד הדולרים האלה הם קודם כל סבסוד של תעשיית הנשק האמריקנית, ושוחד למניעת תחרות. למשל, לאמריקנים יש אינטרס מובהק שמטוסי קרב של ישראל ייוצרו בארה”ב, ולא בישראל (שעוד עלולה להחליט גם למכור אותם, ולייצר עוד תחרות).
לפני שלושים וחמש שנה, שלושה מיליארד דולר היו יותר מעשרה אחוז מהתל”ג שלנו, וכמעט מחצית מהם היו סיוע אזרחי (1.2 מיליארד) שניתן ללא כל התחייבות מצידנו, ואכן המצב היה שונה לגמרי.
כיום התל”ג שלנו הוא 300 מיליארד דולר, והסיוע האזרחי מארה”ב הוא אפס דולרים.
מה שכתב מייקל אורן על אובמה, מעבר להיותו מדוייק לגמרי מן הסתם (בסופו של דבר, כמה אפשר לבלוע את השטויות על גדול הידידים שלנו, כאשר אין סיטואציה שבה הוא לא מנסה לדחוק אותנו אל הקיר), הוא עדיין בסה”כ סיפור של שגריר של מדינה זרה לא גדולה. הם הגיבו בהיסטריה, מכיוון שהם יודעים שפרסום חוזר של הטענה שהוא זורק אותנו מתחת לאוטובוס, בדיוק כשהוא אשכרה עושה זאת מול האיראנים – זה לא טוב מבחינתו בקונגרס.
לולא היה עסוק בלעשות בדיוק את מה שהספר טוען שהוא עושה – לא הייתה באמת שום סיבה להיסטריה. כולה עוד ספר של פקיד שירות חוץ לשעבר במדינה קטנה באזור רחוק.