ביום שני הקרוב בכנסת: שידור חוזר של עקיפת הממונה על ההגבלים העסקיים

15 דקות התהילה של ח״כ אביגדור ליברמן עברו חלפו ביום ב׳. הוא התענג על הרגע. מוקף באנשי סיעתו עם תשומת הלב התקשורתית שהצטופפה לתוך חדרו בכנסת כדי לשמוע על עמדתו (בעד המתווה הממלשתי, אבל נגד נתניהו) הוא עבר לספר בדיחות. את הצחוקים איני זוכרת, אבל השבוע הפוליטי הזה בישראל, מסתכם בתחושה שהבדיחה היא על חשבוננו. מתווה הגז הממשלתי, שהוסתר מעין הציבור נחשף סוף סוף למעין ״שימוע״ למשך שבועיים בזמן שהציבור לומד בקושי על מעורבות של דיפלומטים אמריקאיים שמתקשרים לחברי כנסת כדי לשוחח איתם על הצבעתם בכנסת, על נבחרי הציבור מנוגדי העניינים, ועל בריחה ממשלתית מכל עקרונות ההגבלים העסקיים, אותם העקרונות שנחקקו מלכתחילה כדי להגן על הציבור.

השימוע הציבורי, בקושי שבועיים, לא מתחייבים לענות לאף אחד

איך אפשר להסביר את העובדה שרק מחאה רפה מופנית כלפי שר האוצר משה כחלון על הבריחה שלו מאחריות? על הבטחת הבחירות שלו לפרק את המונופול בתחום הגז הטבעי והבריחה המהירה לאחור, בתירוץ החברות האישית שלו עם קובי מימון (אשר מכחיש כלל קשר לאחזקות מחברת ישראמקו). לפני שנתיים, בדיוק באותה שעה, שר האוצר יאיר לפיד חטף ביקורת מטורפת על כל החלטה וכל אמירה ואפילו לא היה קרוב לפליק-פלאק ציבורי מן הסוג שעשה כחלון מאז שנכנס למשרד האוצר. אם שר האוצר לא יכול לטפל בקבלת ההחלטות בסוגיית מקור ההכנסה המשמעותי הזה – מה הוא עושה באוצר? בשביל מה רצה ארגז כלים?

ביום שני בערב, הסתובבתי בכנסת. ספירת הראשים המדוקדקת, עם הקואליציה המאוד צרה (59:61) חייבה לאמץ את העיניים ואת הראש ולעסוק לפרטי פרטים במיקומם המדויק של נבחרי הציבור, לרמת דיוק waze.

איפה היה ח״כ מייקל אורן מסיעתו של משה כחלון? שבועיים רצופים של קידום ענייניו הפרטיים, תוך שהוא עושה נזק לעקרונות הדיפלומטיה הציבורית, ונעדר מן הכנסת ברגע המכריע. יצא למסע של כמה שבועות, על אף שהכנסת עומדת לצאת לפגרה ממושכת בדיוק עוד שלושה שבועות. איפה היה ח״כ באסל גטאס? בלב ים תוך שהוא מצפצף על המדיניות של ישראל. גטאס הודיע שירד מן הספינה באשדוד וימהר לכנסת להשתתף בהצבעה בנושא הכלכלי ובקואליציה נתפסו לא מוכנים. עם מנוגדי העניינים (שלושה שרים), עם חבר הכנסת המעופף ועם התייצבות כמעט מלאה של האופוזיציה. ככה לא בונים אסדה.

נכון לעכשיו (יום ה׳ בצהריים) – גם ביום שני הקרוב, אחר הצהריים, אמורה מליאת הכנסת להצביע על העברת הסמכויות מן השר דרעי לממשלה. שידור חוזר.

דברים שחמקו מן העין השבוע:

סיעות המחנה הציוני והמשותפת הגישו הצעת חוק להגביל את תקופת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. כדי להקל על הקואליציה לבלוע את הגלולה, הם אמרו  שהצעת החוק לא תחול רטרואקטיבית, דהינו, נתניהו ראש הממשלה המכהן רצוף מאז 2009 ואם מחברים את כהונתו הראשונה משנת 1996, הרי שהוא ראש ממשלה פעם רביעית – יוכל להיבחר בחמישית ובשישית (פעמיים נוספות) עד שתיכנס מגבלת הכהונה לתוקפה. אחת הסיעות שחתמה במשותף על הצעת החוק הנ״ל, היא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן.

יו״ר ועדת הכספים משה גפני זעק במליאת הכנסת שהוא נאלץ להצביע בעד מתווה הגז של הממשלה, למרות שהוא חש מתנגד (״שלי יחימוביץ׳ היא האדמו״ר שלי בנושא הגז״ הוא חזר ואמר). מדוע אינו הולך עם האמת שלו ומתנגד קצת יותר מאשר קריאות ביניים מן הספסל?

ועדת האתיקה של הכנסת כונסה בשעה טובה. אבל מעלליו של ח״כ אורן חזן בבולגריה ו/או האיומים שהוא הפריח נגד יו״ר הכנסת רק לפני כמה שבועות – לא נמצאים כלל על סדר יומה. אם הכל טוב אצל חזן מדוע אדלשטיין אינו מחזיר את הח״כ ההולל לתפקיד סגן יו״ר הכנסת?