הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הצעד של ראש הממשלה נתניהו: לסדר לעצמו הזמנה חד צדדית לקונגרס נתקל בביקורת אמריקאית מקיר לקיר. אמנם בתחילה הודיעה לשכת ראש הממשלה שמדובר בהזמנה שהגיעה משני המפלגות המרכיבות את הקונגרס (ראו צילום מכתב ההזמנה בסוף הפוסט), הרוב הרפובליקני מחד והמיעוט הדמוקרטי מאידך, אך תוך שעות ספורות הוציאה יו״ר המיעוט הדמוקרטי בסנאט, ננסי פלוסי הודעה הסותרת את היות ההזמנה א-פוליטית.
פלוסי אמרה כי לא רק שלא התייעצו איתה לפני משלוח ההזמנה לנתניהו, אלא אף שהיא סבורה שנאום כזה, שבועיים לפני בחירות הנו ״בלתי הולם״. ההודעה שלה פורסמה בהרחבה בתקשורת האמריקאית ומעניין יהיה לראות מה היא תעשה בעת הנאום במארס. האם תכבד את המעמד המוזר במליאת הקונגרס.
בירושלים הגיבו בהיתממות ביום שישי. לדידם, הם אך ורק נענו להזמנה מנייר זהוב עליה צוין שזו הזמנה משותפת וכי איך הם יכלו לדעת שהדמוקרטים לא באמת הסכימו לכך.
הטיעון הזה מחוסר הגיון. שגרירות ישראל בוושינטגון אמורה (אמורה) לנהל מערכות יחסים תקינות עם שתי המפלגות בקונגרס. יש נציג בוושינגטון שזו תמצית עבודתו. לשמור ולתחזק מערכות יחסים עם אלה וגם עם אלה. הוא מכתת רגליו בין הלשכות של סנטורים וחברי בית הנבחרים משתי המפלגות, תוך שימת דגש על הנציגים היושבים בועדות הקריטיות לישראל: הקצאות, חוץ ובטחון. הנציג, congressional liaison וגם הבכירים המשרתים מעליו בשגרירות, לרוב מספר שלוש בשגרירות, הציר המדיני, מתעדכים אצלם ומעדכנים אותם.
האם ממשלת ישראל, באמצעות שליחיה בוושינגטון באמת לא יודעים ולא יכלו לדעת שהדמוקרטים לא מעוניינים בנאום שכזה? אין מצב.
ואם ימשיכו לטעון שלא ידעו (כלומר, עצמו עיניהם חזק), הרי שלא שמרו על מערכת יחסים דיפלומטית מינימלית עם נציגי המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים ובסנאט – עניין המחזיר אותנו לטיעון המקורי: מדוע ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה נתניהו ובשליחות השגריר רון דרמר, מתחזקת מערכת יחסים עם מפלגה אחת בלבד? איזו מדיניות חוץ חד צדדית זו? ואיך כל זה קשור לתרומות הבלתי נדלות של טיקון הקזינו, שלדון אדלסון, התורם הגדול של המפלגה הרפובליקנית בארה״ב ומו״ל העיתון הגדול בישראל, שתומך בנתניהו ונתניהו בלבד.
הבזיון גדול מכדי להתחיל לתארו במילים.
על הדרך, עיתונאים אמריקאיים צייצו מאמרי דיעה מרחבי ארה״ב, ביממה האחרונה, כדי לספר את התדהמה הרחבה – מחוף לחוף – בנוגע למהלך הפוליטי ההזוי ביותר הזכור.
הנה דוגמאות
הניו יורק טיימס, כמובן, הנתפס כעוין את נתניהו (דרמר ונתניהו מנהלים מערכת יחסים הזויה עם העיתון החשוב בעולם מזה כמה שנים) – breach of sense and diplomacy
דיויד ברוקס, בעל הטור השמרן, המואשם לעיתים בהיותו פרו ישראלי (כי בנו משרת בצה״ל) אומר בראיון רדיו: ״אני לא מאשים את ביינר בכך ששלח את ההזמנה. אני בטח מאשים את ביבי בכך שקיבל את ההזמנה. זה פשוט טמטום. זה לא טוב לשתי המדינות. זה רע להם להיות חלק מן הריב הפוליטי פה.״
בלומברג: הרפובליקנים מחפשים להביך את הנשיא וזה בסופו של דבר פוגע במעמד הבינלאומי שלנו.
ניוזדיי, עיתון בתפוצת מאות אלפים באיזור ניו יורק: ״ביינר מסובב את העובדות באופן כה מכעיס עד כדי שהוא פוגע במעמד שלו. ההתנהגות שלו חסרת כבוד, פזיזה באופן בו הוא עוקף את סמכות הנשיא בתחום יחסי החוץ״
שיקגו סן-טיימס: ״לדחוף לנשיא אצבע לעין, זו מדניות חוץ גרועה. ביינר ככל הנראה הפסיד את הדרמות כאשר היה ילד בבית הספר או שהוא היה מן הילדים ששלטו בחצר המשחקים באמצעות מכות. כנ״ל נתניהו.״
הפינגטון פוסט (אתר שמאל): ״ביינר פוגע באינטרסים של המפלגה הרפובליקנית״
קנזס סיטי סטאר, עיתון באיזור בחירה מאוד שמרני ורפובליקני: ״badly timed political sucker punch in this country״ – תזמון גרוע של מכת אגרוף לפניה של המדינה שלנו
טמפה ביי טיימס (פלורידה, קוראים יהודים רבים): תזמון גרוע עבור נתניהו וזה מגיע עד כדי התערבות של הקונגרס במערכת הבחירות בישראל.
תוספת – שני שדרני פוקס ניוז, שמרנים מאוד בגישתם, לא יכולים לסבול את הרעיון שראש ממשלת ישראל פוגע כך בנשיא שלהם
שפרד סמית: האם נתניהו יחזור מן הכוונה שלו לנאום כאן? כנראה שהם שם בישראל חושבים שאנחנו פה טיפשים מוחלטים באמריקה ולא מבינים מה הוא עושה.
כריס וואלס: נתניהו הוא פוליטיקאי מאוד מתוחכם. זה שבועים לפני בחירות אצלם. אבל עבור נתניהו לעשות מהלך כזה, שנראה מכוון ושחצני באופן מתנשא כלפי הנשיא שלא יפגוש אותו – נדמה לי שזו טקטיקה פוליטית ממש מסוכנת. Dicey Politics
ההזמנה שנשלחה ללשכת ראש הממשלה עם המילים “on behalf of the bipartisan leadership״
“on behalf of the bipartisan leadership״
התקשורת מנפחת את האבסורד מדי
גם פרס עשה כן (ונתניהו התפוצץ)
אבל זה לגיטימי וזה הצליח לו(עכשיו תורכם להתפוצץ)
ושוב אי אפשר להגזים בסיפור כזה
התקשורת היא צד במערכת הבחירות הזו. כל כ דבר שמחליש את המועמד שלה, גורם לה להיסטריה. זה טבעי ומובן – ורק מדגיש את אחד משני הכשלים הבולטים של נתניהו בשנותיו בתפקיד – העובדה שלא פתח לתחרות את שוק התקשורת האלקטרונית, הפריט את גל”צ (מדהים איך כל העלק-נאורים חושבים שזה הגיוני שתחנה צבאית תדווח על חדשות במקום למסור ד”שים לאמא), ותיקן את חוק יסוד השפיטה באופן שיהפוך את מינוי השופטים למשהו שמזכיר, התנהלות דמוקרטית ושקופה.
ביבי לא עשה את זה בגלל הטראומה מהכהונה שלו ב- 96-99 כשהוא כן ניסה לעשות כמה מהלכים. אכלו אותו חי. הוא כמובן טועה בהערכות שלו – התקשורת לא יותר נחמדה איתו היום, ודווקא הציבור הימני יותר חזק ומוכן לשינויים הללו.
נצטרך לחכות למנהיג חדש אחרי עידן ביבי.
“מקיר לקיר”. כל קשת הדעות שבין השמאל לשמאל הקיצוני מגנה את המהלך, ונוזפת בביבי.
החל מ”העיתון החשוב בעןלם” (לא רק שהוא לא העיתון החשוב בעולם, הוא אפילו לא העיתון החשוב בניו יורק, הוול סטריט ג’ורנל נפוץ ממנו, רציני ממנו וחושב ממנו – אלא מה? הוא לא שמאלני…), דרך בעל טור מעין-שמרני ב”עיתון החשוב בעולם” (דיוויד ברוקס הוא מה שנקרא “ימני מחמד” – מן רובי ריבלין אמריקני שלא במקרה בניו יורק טיימס הוא הבית שלו: הוא גם מאפשר לטיימס להיראות מאוזן, וגם לא כותב שום דבר שבאמת מפריע לנאורים-עלק…), וכלה בננסי פלוסי (זו שנסעה לבקר את בשאר אסד ב2007, חרף דרישה של הנשיא-דאז שלא לעשות כן, שכן לארה”ב יש בעייה עם הנשיא הסורי, שבאותה עת בנה כור גרעיני חמוד שכזה…).
בקיצור, לא “מקיר לקיר” ולא נעליים. השמאל שם ופה מבואס אימים מכך שמקלקלים להם (כל שמאל והקלקול שלו: אצל אובמה יש את הקלקול בכך כשמביאים מנהיג זר שאשכרה מכיר את הנושא האיראני ולא מתלהב מקמפיין הויתורים ההיסטרי, ועלול לסתור את דיוויד קאמרון, שאובמה הביא כדי שישבח את הסרת הסנקציות; והשמאל אצלנו היסטרי מהעניין הלא-נעים של “ביבי מבודד אותנו מהבחינה הבינ”ל” ועל כן מקבל הזמנה בפעם השלישית בקריירה שלו (יותר מכל כאחד אחר בהיסטוריה, למעט צ’רצ’יל), ךשאתץ דברים בפני מושב משותף.
הניסיון של התקשורת לסוגיה (כן, גם זו “העצמאית”) להציג את הנסיעה שלו לשם במשהו שרע לישראל, זו אפילו לא הונאה עצמית. זו סתם היסטריה מכך ששוב נראה שהאפיזודה הקצרה של “מהפך בפח”, נראית ככזו שהסתיימה, לדאבון הלב…
וננסי פלוסי היא לא רק תיירת מתמידה במזרח התיכון אלא גם דוברת הדמוקרטים בבית הנבחרים, מה שאומר שהדברים שלה הופכים את ההזמנה הדו-מפלגתית איפסו פקטו לחד-מפלגתית. כמו כן אם מספר ההזמנות של נתניהו מתחרה רק בזה של צ’רצ’יל זה מעלה ברצינות את השאלה מה שוות ההזמנות האלה דהיום.
פוקס ניוז גם התנגדו למהלך של ביבי. אייב פוקסמן התנגד למהלך של ביבי. גם אלה שמאל קיצוני? אם כן, אז מי לא, וורלדנטדיילי?
אכן, צייצנתי /פסבקתי את זה לפני כמה שעות ברשתות. עכשיו הוספתי גם לפוסט. תודה.
צר לי, אבל פוקס ניוז לא התנגדו לשנייה להזמנת ביבי. שני שדרים, שפ סמית’ וכריס וואלאס הביעו הסתייגות – אבל כל שאר שדרי הרשת הביעו התלהבות מהרעיון וגינו את אובמה על שהוא מסרב לראות את ביבי בשעה שזה מגיע לארה”ב (לא שאני חושד שלביבי יש עניין בפוטו-אופ עם אובמה, שרק יכול להיות פוטנציאל לזובור פומבי, או למשהו שניתן יהיה לפרש אותו ככזה).
אגב, לא טענתי שרק השמאל הקיצוני התנגד לביקור. גם השמאל הפחות קיצוני לא מתלהב ממנו…
השמאל מתנגד להזמנת ביבי כי זה רע לשמאל. לא בגלל שזה רע לישראל, לא בגלל שזה רע ליחסים עם ארה”ב, אלא בגלל שזה מקלקל תזה שקרית שביבי שנוא ומוחרם ע”י ארה”ב, כאשר במציאות, ביבי שימר ותחזק את הקשר עם המפלגה הרפו’בליקנית, שלמרבה הצער, היא היחידה שלטווח הארוך תמשיך לקיים מערכת יחסים עם ישראל, בעוד שהמפלגה הדמוקרטית עוברת תהליך של “אירופיזציה”, שגורם לכך שבוועידה שם אזכור י-ם כבירת ישראל, עורר קריאות בוז בכל אולם הוועידה, שגורם לכך שבשני אתרי הבלוגים הבולטים של תומכי מהפלגה (האפינגטון פוסט ודיילי קוס) השמצות בוטות על ישראל, הן לחם חוקו של אתה, ללא קשר לביבי.
מה שביבי לא יעשה, למעט נסיגות ועקירת יישובים (כולל מאות אלפים בירושלים) לא ייחשב למספק בעיני השמאל הקיצוני במערב (בעיני חלק גדל והולך ממנו, גם אלה לא יספיקו, שכן מה עם זכות השיבה?), והניסיון לספר לנו על כך שאובמה הוא ידיד אמת ש”הביא לשיא את מערכת היחסים בין המדינות”, היא בלוף שלא במקרה רוב הציבור כאן לא קונה אותו.
יש לנו אינטרס מובהק שאובמה יגיע מחושק לדיונים עם האיראנים, שכן אחרת הוא ימכור להם את החווה ברצונו להגיע לפיסת נייר חתומה. אם יידע שכל הסיכויים שיהיה מי שיסנדל אותו בתוך הקונגרס (וההתנגדות להתנהלות שלו מול איראן, היא ממש לא רק של רפובליקנים – רק השבוע בוב מננדז טען שדפי המסרים של הבית הלבן נשמעים כאילו נוסחו בטהראן – מננדז הוא סנאטור דמוקרטי ממדינה דמוקרטית למשעי – ניו ג’רזי), הוא ינהג באופן שקול יותר, לשם שינוי, במדיניות החוץ הקטסטרופאלית שלו, בכל הנוגע למזה”ת.
אם לא הייתי יודע יותר טוב הייתי חושד בך שאתה מציע כאן לישראל לבחוש במדיניות החוץ האמריקאית דרך המערכת השלטונית שלה לטובת האינטרסים שלה (של ישראל), ובכך מקיים חלק משמעותי מהתעמולה האנטישמית במערב.
אז עליי לנשום לרווחה, ולהודות לבורא עולם על כך שאתה כן יודע יותר טוב…
מערכת היחסים בין ישראל וארה”ב, לטוב ולרע, היא כל-כולה בחישות פנימיות, שכן המערכות הפוליטיות פה ושם, שמות דגש מיוחד על היחסים הללו. זה טבעי פה, מכיוון שהם הפטרון ואנחנו הקליינט, אבל במשך השנים נוצר סיטואציה שהציבור שם ברובו הגדול תומך בנו, ולעמדות פרו-ישראליות יש משקל שם בקרב קבוצות שונות בציבוריות האמריקנית.
מעורביות שכאלה היו לך כבר ב1972 כשהשגריר שלנו בארה”ב, יצחר רבין, תמך בניקסון בהתלהבות בבחירות שם, ועצבן מאוד את הדמוקרטים…
ב1980 קרטר השתכנע (ומאמין בכך עד היום) שבגין פעל נגדו והיה גורם משמעותי בנצחון של רייגן עליו.
ב1992 בוש עשה הכל כדי להפיל את שמיר, וב1996 קלינטון עשה הכל למען פרס. הוא ניסה שוב, בהצלחה גדולה יותר, עם ברק, ב1999.
ב2012 ביבי תמך כמעט בגלוי ברומני, וב2013 אובמה נורא רצה שכל אחד מלבד ביבי ייבחר, אלא שלא היה אף אחד אחר.
זו מערכת היחסים בין שתי המדינות. אין לזה קשר לאנטישמיות – הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים משתמשים בנו לויכוחים שלהם, והן הימין והן השמאל אצלנו, משתמשים בהם לויכוחים אצלנו. העובדה שפתאום יש כזה זעזוע, נובע מכך שבדר”כ השמאל בארץ הוא שמגייס תמיכה מהמערכת הפוליטית האמריקנית, ולא הימין, ולשמאל, כמובן, הכל מותר…כ
אורי, הניתוח שלך על מה שקורה באמת ביחסים של ישראל ארה״ב . נתניהו ואובמה והמסקנה שטוב שנתניהו מחשק את הממשל האמריקאי שמוכן למכור לאיראנים את ישראל בזיל הזול-קולעים בול למטרה. מהצופה שחי בארצות הברית!!!
מה?
עים כל. הכבוד. הפעם ביבי. הסתום. ואהבאל. הגזים!!!!! יש לו קופת שרצים. עים. אישתו שמצידי תבשל. לחיים קצרים ביותר. הם חיים חיי עושר. מלכלכות. וכל השאר ובנוסף יש לו נושא של לקיחת. החלטות שגויות. לאחרונה. לא מעט. אז אנה. אולי. אים. אישתו. היית ביונסה או מישהי אחרת. היינו. עים יותר. הישגים. יש. גבול לשטויות. שלו לאובמה.
תשובה לאורי – כן. גם פוקס ניוז השמרנים לא אוהבים את המהלך. הוספתי לפוסט.
כבר עניתי לאלון. שני שדרים זה לא פוקס ניוז. רוב השדרים, מה לעשות, מאוד נלהבים לביקור – מאוד מבסוטים ממנו… חוצמזה, מי אלה בכלל פוקס ניוז, לעומת “העיתון החשוב בעולם”?:)
בדיוק כמו שכתבתי כאן אתמול מסתבר שגם הרפובליקנים השמרנים(אלה שמוכנים להלחם עד החיל הישראלי האחרון במאבק באיסלאם) לא אוהבים שיורקים על נשיא ארה”ב.
http://elections.walla.co.il/item/2822772
האם נתניהו השתגע? אני לא יודע אבל אני מתחיל להבין למה ממשלתו הקודמת דאגה לבנות בהשקעה של מיליארדים בונקר תת-קרקעי בהרי ירושליים לאפשר למנהיגי המדינה ובני משפחותיהם להסתתר בזמן מלחמה גרעינית.
ומה איתנו?
פולישוק ידאג לך
אהבתי את התגובה ואכן פולישוק הוא זה שידאג לשארית הפליטה.
יפ. כשאני טועה, אני טועה.
נכון, משום שביבי לא קיבל הזמנה מאף אחד, ולמעשה הוא מתפרץ לקונגרס לא-מוזמן בעליל…
אבנר, מעבר לחזיונות המרתקים שלך על הרפובליקנים הרעים והדמוקרטים הטובים (אין ספק שלכפות עלינו למסור נשק ולשחרר רוצחים עוזר מאוד לביטחון הלאומי שלנו…), יש את הקטע המבדר לגבי השאלה אם אתה מבין שביבי לא מגיע לשם על דעת עצמו, ואם הנהגתו הנבחרת של הקונגרס (מנהיג הרוב בסנאט, ויו”ר בית הנבחרים) לא מזמינים אותו, אין לו כל דרך להגיע לשם.
אתה מדבר על הפרויקט שממשלת אולמרט אישרה והדבר הראשון שביבי עשה אחרי הקמת ממשלתו הוא *לבטל* אותו?
אם לביבי ויועציו יש טיפה שכל, הם בשקט בשקט ירדו מהעץ וימצאו דרך להימנע מהביקור הזה, אחרת הביקור הזה יהפוך לעוד בומרנג שיפגע בנתניהו כמו הביקור בצרפת. היום התקשורת והציבור ציניים וביקורתיים יותר.
אני כבר רואה איך זה יתגלגל – ביבי מגיע לארה”ב וכל התקשורת (מלבד ישר”ה) מדברים על איך ביבי נדחף לאיפה שלא רוצים אותו, כמו בצרפת. חוצמזה, אובמה לא אמר את המילה האחרונה. הוא יכול להביך את ביבי מאוד בלי שזה יתפס כמהלך נגד ישראל (אסור בתכלית האיסור לפוליטיקאים בארה”ב להיות נגד ישראל) בגלל שכל הפארסה הזאת כבר היום נראית בתקשורת של ארה”ב כמהלך פוליטי מצד הרפובליקאים ומהלך פרסונלי מצד ביבי.
כמו שהביקור בצרפת נתפס באופן חיובי בציבור ורק באופן שלילי בשמאל, הביקור הזה לא יפגע בביבי, להפך. הציבור הישראלי, מלבד השמאל, די מתעב את אובמה וזה שאובמה נגד ביבי זה רק טוב לביבי.
בסופו של דבר זה יגמר כמו עוד מעשייה של נתניהו
גם יקים את אמריקה וחלקים בציבור נגדו
גם יוציא את אובמה גדול
ובסוף לא יסע…
כמו הרשל’ה שגם אכל את הדגים המלוחים, גם חטף מלקות וגם גורש מהעיר
וזה אחד הפוליטיקאים המוצלחים שלנו (בתור פוליטיקאי)
קצת תמה מכל הסיפור. הרפובליקאים רוצים להחריף את הטון נגד איראן ולכן הביאו שחקן חיזוק, כאשר אם בדרך תצא לאובמה עין, עוד יותר טוב. שחקן החיזוק מעוניין היה לבוא גם לגוף העניין וגם בגלל הבחירות אז הוא הסכים. הנשיא האמריקאי לא רוצה ששחקן החיזוק יגיע בדיוק מהסיבות ההפוכות אז הוא משתולל ומנסה למנף את זה בשביל לשלוח את שחקן החיזוק לספסל.
עד כאן הכל טוב ויפה וברור. מה שלא ברור למה מישהו חושב שנאום בקונגרס יהרוס את יחסי ישראל וארה”ב, ויחסי אובמה-נתניהו גם ככה לא קיימים אז אין באמת מה להרוס.
הערה אחרונה, נראה שהבית הלבן החליט להוריד את האש שהוא העלה עם הקשקוש על “הפרת הפרוטוקול”:
http://www.huffingtonpost.com/2015/01/25/benjamin-netanyahu-congress_n_6541688.html
המנכ”ל של הבית הלבן (Chief of Staff), טען שנתניהו לא ירק בפרצופו של הבית הלבן ושהוא והנשיא, מתנערים מהציטוטים האלמוניים על משבר דרסטי ביחסים ועל יריקה בפרצופו של הממשל. בנוסף הכחיש שהדבר יוביל לפגיעה ביחסים:
I can guarantee that it’s not me, not the president, and not what we believe
ןבהמשך:
Despite the breach, McDonough said he did not think the incident would harm the relationship between the United States and Israel.
בקיצור, אפשר להעביר ביקורת, אבל לא צריך להגזים עם כל הסיפור.
כתבה סלקטיוית שמראה רק את הצד המתנגד לביקור מה שמראה על עיתונות
גרועה ומניפולטיוית של טל שניידר
לא התאמצה למצוא אפילו צד אחד שתומך בביקור ויש המון
כך שהמשפט “נתקל בביקורת אמריקאית מקיר לקיר” שיקרי
לדוגמא הפרשו הידוע צארלס קראודהאמר בתכניתה לש מייגן קלי ברשת פוקס
עוד תומעים ברשת פוקס הם שון האניטי וביל אוריילי בעד הביקור
כמו כן הדמוקרטית ברברה בוקסר ויש עוד המון
כפי שאנו בישראל איננו רוצים שיבחשו לנו במערכת הבחירות, כך האמריקאים אינם מרוצים מכך שבעייה השנויה במחלוקת, בין הרפובליקאים והדמוקרטים תזכה להתערבות מצידנו. ומה גם, שידוע כי לנשיא יש זכות וטו על ההצבעה, וכי הוא כבר הודיע שיפעיל אותה. במצב כזה, מה יועיל נאומו של נתניהו? עמדותיו בנושא ידועות ברחבי הגלובוס, ודווקא בביקורו הוא תוקע אצבע בעינו של אובמה. נאומו באמריקאית, בקול הבריטון בלווית מחוות הידיים שלו, באים לחזק את מעמדו במערכת הבחירות שלנו – ותו לא!