הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שלושה חברי כנסת, דוד צור (התנועה), יואל רזבוזוב (יש עתיד) ותמר זנדברג (מרצ) היו אמורים לנסוע, בעוד כשבועיים, לייצג את הכנסת בכינוס הפרלמנט של ארגון OSCE, הארגון לבטחון ולשיתוף פעולה באירופה, שיערך באיסטנבול. נסיעתם של השלושה בוטלה בשל שביתת ועד עובדי משרד החוץ והזירה הפוליטית הדיפלומטית הזו – בכל הקשור לשיח אירופי בנושא איראן ו/או הרשות הפלסטינית – תיוותר ללא ייצוג ישראלי. הפלסטינים דווקא כן יהיו שם. גם טיפוח אפשרי של הקשרים בין חברי כנסת ישראלים לטורקיים, יפוספס.
בעוד המו”מ בין ועד משרד החוץ לאוצר התפוצץ מתכוונים עובדי משרד החוץ – דיפלומטים ללא אבא ואמא – לנתק את קשרי העבודה שלהם עם השב”כ. בשביתתם הקודמת, לפני כשנתיים, כאשר נאבקו על תנאי השכר של עובדי משרד החוץ בישראל הם ניתקו מגע עם המוסד. הפעם, כשהם מנסים לשפר את תנאי ההעסקה של שליחי מדינת ישראל ברחבי העולם, הם מסתכסכים עם העדר הסולידריות של עובדי השב”כ. לפני שנתיים סייע המוסד לראש הממשלה להגיע לביקור ביוון. בשבוע שעבר עקף השב”כ את אנשי משרד החוץ ואיפשר את נסיעת ראש הממשלה לפולין.
אז מה המסקנה? בהעדר סולידריות בין עובדים, הם לא יגיעו רחוק.
אגב, אנקדוטה טורקית. בפגישת היכרות עם צור ראיתי על שולחן העבודה שלו ספר לימוד השפה הטורקית. מעניין. האם לצור יש תוכניות דיפלומטיות רחוקות טווח? מי לומד שפה רק עבור ביקור פרלמנטרי? מסתבר שחברי כנסת זכאים ללמוד שפה זרה נוספת ומכיוון שצור כבר יודע אנגלית וספרדית החליט לממש את הזכות הזו כדי לשפר הידע שלו בשפה של ארץ הולדתו, טורקיה.
* * * * * * * * *
על הרב עובדיה יוסף לא כדאי לצחוק וגם לא להציב לו אולטימטום. תשאלו את ח”כ איילת שקד (הבית היהודי). על כן, גם על הבדיחה שפלט היום שר התקשורת גלעד ארדן נתבקשתי לדווח, תוך הדגשה שהוא רק רק רק התלוצץ (למען הסר ספק, ארדן ממש לא ביקש שאדווח, אך משנודע לו שאני מדווחת, ביקש לחדד).
במהלך ישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה, כאשר הצעת החוק חובת סינון אתרים פוגעניים (של ח”כ אמנון כהן ואברהם מיכאלי, ש”ס) עלתה להצבעה אמר ארדן: “אם החוק הזה עובר, אולי יצטרכו לסנן את הרצאותיו של הרב עובדיה יוסף. יש שם תכנים שפוגעים בהמון אוכלוסיות. לא בטוח שזה מתאים לילדים”.
צחוקים או רצינות בבית המחוקקים הישראלי, דבר אחד בטוח: המורשת של הרב עובדיה יוסף תתייצב, בסופו של דבר, על אמירותיו השנויות במחלוקת.
ואם להתעכב רגע על החוק, שנגדו הצביעו היום בועדת השרים לענייני חקיקה, ארדן, מציין שהוא התנגד לחקיקה המטילה מגבלות על גלישה באינטרנט עוד מימיו כיו”ר ועדת הכלכלה. “אפילו איראן הולכת כיום לכיוון של רפורמות ברורות יותר באינטרנט ואצלנו מחפשים לשים חסמים” הוא אמר בישיבה והוסיף שממילא, החברות אינטרנט כיום מחויבות לאפשר הוספת תוכנת סינון אתרים פוגעניים ולכן אין שום טעם בהצעת החוק הנ”ל.
בוקר טוב, ‘דבר אחד בטוח: המורשת של הרב עובדיה יוסף תתייצב, בסופו של דבר, על אמירותיו השנויות במחלוקת’ – תלוי איפוא, בתודעה ההיסטורית החילונית? אולי, יכול להיות, אבל היא ממש לא רלבנטית מבחינתו, ולא המקום שבו ה’מורשת’ שלו צריכה להיבחן: המרחב שבו הוא פועל, שבו המורשת שלו רלבנטית, הוא העולם הדתי ובו המורשת שלו זה השו”ת החשוב שלו, יביע אומר, אולי השו”ת המצוטט ביותר שנכתב במאה העשרים, וספרי ההלכה שלו, סדרת חזון עובדיה וספרי ההלכה של בניו, ילקוט יוסף והלכה ברורה. זוהי מורשת שככל הנראה תהיה רלבנטית גם עוד מאות שנים (בלי אירן וכאלה…).
מסכים עם אייל. המורשת של הרב יוסף היא הלכתית השאר זה פולקלור. כמו שמישהו יכתוב שהמורשת של נועם חומסקי הן תיאוריות הקונספרציה שלו ולא עבודתו המדעית בתחום הבלשנות. מאות אלפי אנשים פותחים את ספריו על מנת לקבל תשובות לשאלות הלכתיות והתשתית הפסיקתית העצומה שכתב מלווה ותלווה עוד דורות רבים של פוסקים.
השביתה של עובדי משרד החוץ, ואופי הסיקור שלה בעיתונות, רק ממחישים עד כמה חסר חשיבות המשרד הזה. המשרד הזה, ודומיו ברחבי העולם, הומצאו בעידן שבו להעביר מסר ממדינה למדינה לקח שבועות וחודשים. משרדי החוץ הפכו מיותרים כשהומצא הטלגרוף, והפכו לבדיחה עצובה כשהטכנולוגיה הפכה את העברת המסר המיידי לכזו שכלח ילד בן 3 מחזיק בגישה אליה.
המשרדים הללו נותרו קיימים בגלל עוצמתו הפוליטית של לובי מיוחס מאוד של דיפלומטים, שנורא-נורא אוהבים לקבל ג’וב מפנק בחו”ל, שמבטיח חינוך מצויין לילדים, תעסוקה לבן/בת הזוג ועבודה שאין שום משמעות להצלחה/אי-הצלחה, בכל הנוגע לקידום…
משרד החוץ הישראלי היה אמור להיות מוביל קו ההסברה הישראלי בעולם. בפועל, כשכבר רואים דיפלומטים שלנו בחו”ל, הם או מגמגמים או מציגים עמדות שרק אללה יודע מה הקשר בינן לבין העמדות של הממשלה שהעם חסר-האחריות שלנו העז לבחור…
עכשיו הם שובתים, ומאיימים למנוע שירותים קונסולאריים מישראלים בחו”ל. במצב כזה אין באמת בדל של סיבה להשאיר אותם שם, ויש להחזירם הביתה. שישבתו מהארץ, והשירותים הללו יימסרו לידי קונסולי כבוד למיניהם, שיתמנו באותן מדינות (כפי שעושות מדינות פחות בזבזניות מישראל ממש כאן אצלנו…).
בדומה לתפקיד נשיא המדינה, גם משרד החוץ הוא שריד אנכרוניסטי ובזבזני לטקסיות אירופאית משעממת. מי שנורא מודאג מבזבוז אצל ביבי (ויש מקום לדאגה), ראוי שיסתכלו על עשרות הנציגויות המיותרות שלנו בחו”ל…
זו גישה מאד בעייתית מכל בחינה
ראשית נבחרי הציבור שלנו אינם אנשי מקצוע, במקרה הטוב, וראוי כי אנשי מקצוע יפעלו מול אנשי מקצוע זרים, לכל הפחות להכין את הקרקע והרקע לביקורם של נבחרי הציבור
שנית, הגישה הזו מתעלמת מהעובדה שגם בימינו מגעים דיפלומטיים מתקיימים לאורך כל השנה ולא רק בזמן ביקור כזה או אחר. שלא לומר שביקורים כאלו והישגים רבים שנרשמים ב”ועידות פסגה” מתאפשרים רק בזכות העבודה הקשה לאורך ימים ארוכים של אנשי מקצוע שמכינים את הקרקע ובונים יסודות תוך כדי למידת הגיאוגרפיה המקומית והכרות עם הלך הרוח, יצירת קשרי אמון ויחסי גומלין.
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=97 – מומלץ!!!
לא, זו גישה מאוד לא בעייתית. המושג של “אנשי מקצוע” אמנם נשמע טוב, אבל בתכלס מדובר בפקידים שזכו בפיס, עושים חיים בחו”ל, וכשחוזרים לארץ (וחיים בלי חשבון הוצאות, נהג, בי”ס פרטי לילדים ושאר מנעמי חיים ע”ח משלם המסים) מרגישים מבואסים עד כדי השבתה של המשרד.
אני יודע שנשמע נורא מרשים לספר לנו על “הצלחות דיפלומטיות כבירות” של משרד החוץ, אבל אם בוחנים תוצאות, הרי שהם כושלים בכל חזית דיפלומטית שישנה (במקום היחיד שבאמת יש מערכת יחסים חיובית, ארצות הברית, חלקו של משרד החוץ זניח – לא משנה מה הם יספרו בעניין…). הם לא אשמים בכך שלישראל אין צ’אנס במלחמת ההסברה מול הצד השני, אבל במלחמה שבכל מקרה נפסיד בה, אין סיבה להוציא כסף (מה גם שבחלק מהמקרים נציגינו בחו”ל נראים ונשמעים כאילו הם מהאו”ם במקרה הטוב ובצד השני במקרה הרע…).
משרד החוץ מנופח, יקר, בזבזני – ובעיקר מיותר.
אפשר למנות קונסולי כבוד לצורך טיפול בהנפקות דרכונים בחו”ל, ובכל מה שנוגע ל”עבודות הכנה לפסגות מוצלחות”, אפשר להסתמך על שליחים אד-הוק. אין בדל של סיבה לשגר מאות משפחות לחיות כמו מלכים בחו”ל, באופן שגורם להם להתבלבל ולשכוח שהם בסה”כ פקידים בדרג ביניים בשירות המדינה, ולא נציגיו האישיים של הדוג’ה של פירנצה בחצר מלך נאפולי…
אפשר גם לבטל את מוסד הנשיאות, אפשר לבטל את מוסד הרבנות, ובאותה הנשימה, לבטל את החוץ. לא צריך. הכל זה סתם. ועכשיו ברצינות – האם באמת אין שום תפקיד למי שנמצא מחוץ למדינה ומייצג אותה. התגובה שלך פשוט שטופה בדמגוגיה.
לא, התגובה שלי מתייחסת למציאות – משרד חוץ זו משרד מיותר (לא רק אצלנו, למרות שכאן זה בולט בגלל בעיות החוץ והביטחון שלנו).
בזמן שנורא מתרגשים ממשרדי-כלום שמוקמים ומתפרקים, משרד החוץ הוא דוגמא למנגנון שכל תכליתו לשרת את עצמו, ושניתן להחליפו באופן מלא ותקין, כמעט ללא עלות וללא מאמץ – והסיבה שהדבר לא נעשה, היא בדיוק ההיפך מענייניות. אין לי ספק שרוב העיתונאים נורא אוהבים את עובדי משרד החוץ (בעיקר כאשר הפוליטיקאי הממונה הוא ימני ופחות נוטה לשתף אותם במתרחש…), אבל מותר להתייחס גם למהות. את באמת חושבת שמה שעושה משרד החוץ, הוא חסר תחליף? באמת נראה לך שצריך עשרות נציגויות בכל פינה בעולם? “מיזוג הנציגויות” שתיארת הוא שולי וזניח. יש עדיין המון-המון נציגויות מיותרות.
באשר לעצתך הצינית לבטל את מוסד הנשיאות – אני מתקשה להבין איך אפשר להיות אירוני בעניין הזה. מובן מאליו שצריך לבטל את הפארסה הזו, גם לולא נחגגו כאן ברוב עם חגיגות ה90 להיווסדו של השמעון…
משרד החוץ עדיין רלוונטי אבל לא כפי שהוא עכשיו. כן צריך דיפלומטים, עדיין, כי המגע האישי והמקצועי יכול לשנות הרבה דברים. אבל ישראל אינה צריכה 90 נציגויות בחו”ל.
יש גם בעיה אמיתית של הדעות הפוליטיות המוחצנות מדי של עובדי משרד החוץ. אכן מי שלא מזדהה עם רצון הרוב – שלא ייצג את ישראל.
חוץ מזה – הדרישות שלהם דווקא מוצדקות. כמי שמכיר שליחים וקונסולים בחו”ל ותנאיהם – יש מקום לשיפור במיוחד בהשוואה למדינות אחרות שנותנות הרבה הרבה יותר. חלק מנציגינו בקושי סוגרים את החודש בחו”ל. הרי הם מייצגים אותנו ונציג עני זה ממש לא נראה טוב.
נציג עני אכן לא נראה טוב. אני בעד שנציגנו העני יגור בארץ, וייסע לחו”ל רק כשזה ממש נחוץ. אפ זה לא קריטי שידבר פנים אל פנים עם הקולגה שלו, הטלפון תמיד זמין, והיום אפשר גם לעשות וידאו-צ’אט…
אני ממש מנסה לראות את ההישגים הכבירים שהביאו לנו מאות הדיפלומטים שלנו בחו”ל, ומתקשה לזהות כאלה.
אגב, הם לא כאלה מסכנים בחו”ל. אני מאחל לך שילדיך ילמדו היכן שילדיהם לומדים, שיגורו בדירות מהסוג שהם מקבלים, וינהגו ברכבים מהסוג שהם מקבלים. הבעייה של רובם היא הפער העצום בין התנאים שהם מקבלים בחו”ל, לאלה שהם מקבלים כשהם עושים קדנציה בארץ הקודש, ר”ל…
הם עברו כבר תהליך של מיזוג נציגויות.
יתכן שש”ס לא הולכת בעקבות הרפורמות של איראן בעניין גלישה באינטרנט אבל בהחלט הם יכולים ללמוד מערב הסעודית שעומדים לחסום את WhatsApp וסקיפ.
http://www.pc.co.il/?p=121393
לגבי הרב עובדיה יש להבחין בין פעילותו בתחום ההלכה לבין פעילותו הפוליטית. בתחום ההלכה אין ספק שהוא אישיות חשובה, שגם אנשים שאינם נמנים על ש”ס מעריכים את הידע שלו בתחום (אם כי לטעון שהוא גדול הפוסקים במאה העשרים זו גוזמא קתני). בתחום הפוליטי אולי מוקדם לסכם את ערכו, אבל נראה שהוא גרם נזק עצום. הספרדים התלוננו תמיד על אפליה וקיפוח, ובדרך-כלל הנטיה היתה להתאמץ ל’התאשכנז’ כמה שיותר, כלומר: לנהוג כמו שנוהג הרוב האשכנזי אותו הם תופסים במצליח יותר. זה אומר – לדבר גמו הצברים, להתלבש כמוהם, לשרת בצבא בתפקידים נחשבים, לרכוש השכלה ולנסות להשתלב במוקדים של כוח, כסף, יוקרה וכד’. בא הרב עובדיה ומסיג אותם לאחור: פעילותו היא לכיוון ההנצחה שלהם במקום בו הם נמצאים: ללבוש שחור, לדבר במבטא שלהם, לטפח מורשת ‘מזרחית’, חיים חרדיים נעדרי השכלה, משפחות מרובות ילדים ומעוטות השכלה, התקעות בתפקידים משניים של ‘שירותי דת’ וכדומה. נכון שהוא השכיל ליצור כוח פוליטי, אבל כוח זה תורגם בעיקר להשגת עוד קצת כסף לאותם אנשים שבחרו באורח החיים שהרב עובדיה מציע להם.
ביחס לנימוק של בזבוז כספי ציבור התשובה שלי פשוטה – כשדיפלומט עובד נכון הוא מייצר הכנסות לישראל בחו”ל כי הוא שם דגש על הפעילות הכלכלית. הייתי כבר במספר מדינות ויש לי הוכחות שאני, בפעולות שלי, כיסיתי את עלויות השהות שלי ושל משפחתי תוך חודש שניים של פעילות. בשאר הזמן רק יצרתי ערך כלכלי למדינה כולל יצירת מקומות עבודה באמצעות פעולה מוכוונת כלכלה.
אז את הנימוק הכספי כדאי שנוריד מהשולחן כי הוא מופרך. עכשיו הלאה: משרד החוץ אינו אמור לעסוק רק בהסברה, אפילו לא בעיקר בהסברה, הוא אמור לעסוק בעיקר בשני דברים. על אחד כבר עמדתי – פעילות כלכלית. השני הוא הבטחון הלאומי של ישראל. שאלה: למה משט המרמרה הפך לסקנדל בינ”ל ומשטים אחרים לא? התשובה הפשוטה היא שבמשט המרמרה אנחנו לא היינו מעורבים ובאחרים כן. ככה הצלחנו למנוע מראש לא מעט משטים (מה שכח צבאי, טוב ככל שיהיה, לא מסוגל לעשות) ובמקרים אחרים מיזערנו נזקים. אני מכיר מקרוב איך נחתכים דברים במדינה הזו ואומר לכם שאם משרד החוץ היה בחדר ביותר מקרים המדינה הזו היתה נראית יותר טוב.
עכשיו לתנאי עבודתנו בחו”ל: חלק מאיתנו חיים טוב אבל חלק אחר חי רע. עד כדי כך רע שבעשור האחרון פרשו שליש מהדיפלומטים הצעירים כי פשוט לא יכלו לגמור את החודש בחו”ל. ועוד דבר: נגיד שאני שגריר ובחדר שלידי יושב שליח של משרד הבטחון או של גוף בטחוני אחר. אחד עוסק בעיקר במכירת נשק וגם השני איננו לוחם אלא מטפח את הקשר עם מערכות מקבילות לשלו, כלומר שלושתנו סוג של פקידים. רק שאני הפנים הגלויות של ישראל, מתמודד עם השנאה והעוינות בתקשורת ובאוניברסיטאות, חיי מאויימים, אני מאובטח 24/7 ושני חברי במקביל חיים חיים רגועים ושאננים. אין לי טענה ככה זה צריך להיות. אבל עכשיו תסבירו לי למה המשכורות שלהם כפולות משלי (גם בחו”ל, גם בארץ), למה הם יוצאים לפנסיה בגיל 50-55 ואני בגיל 67, למה הם יכולים להעסיק במשרה מלאה את נשותיהם במשרדיהם בשגרירות ועלי חלות מגבלות.
בואו נדבר עוד קצת על עבודת בני זוגנו: רבים מהם (ובעיקר רבות מהן) מאבדים קריירה ומפסיקים לעבוד בגלל שגרת התנועה הזו בין המשרד בארץ והנציגויות בחו”ל. היה מי שהעריך את הפסד ההכנסות הזה בכ-4 מיליון ₪ על פני 30 שנה. אפס פיצוי אנחנו מקבלים על הנזק הזה.
הנה הסוד הגדול נחשף – אחרי 30 שנים במשרד החוץ, עם תואר שני ושליטה בארבע שפות, הברוטו שלי היום הוא כ-23 אלף ₪, אישתי היא מאלה שנאלצו להפסיק לעבוד שהזכרתי כאן. אם היא היתה עובדת נניח שהיתה מרוויחה שכר ממוצע (היא היתה מרוויחה יותר אבל לא משנה), תנכו את זה מהברוטו שלי ותעשו בעצמכם את החשבון. רב-סרן או סגן אלוף בקריה שמעולם לא נעל נעליים גבוהות מרוויח יותר ממני, הוא גם צעיר ממני בעשרים שנה, גם ייצא לפנסיה חמש עשרה שנה לפני וגם אין לו מושג מה זה להתמודד עם שנאת ישראל מזוקקת שמופנית אליך אישית. אה, וגם אישתו לא איבדה את מקום עבודתה. זה נראה למישהו כאן סביר?
היו כאן כאלה שכתבו שמשרדי חוץ הם מיותרים בעידן הנוכחי. יכול להיות. רק שבינתיים מדינות אחרות בעולם עדיין לא אימצו את הפטנט הזה ככה שצריך להתייחס אליו בחשדנות. הכל בסדר במשרד החוץ? ממש לא. יש עובדים גרועים? ודאי וודאי. יש מקום לשיפורים? תמיד. אבל כשאני משווה את הפרפורמנס שלנו מול משרדי ממשלה אחרים ממש אין לי במה להתבייש. כשאני משווה את התנאים ואת המשאבים שעומדים לרשותנו (עניין נוסף שראוי להרחיב לגביו) – אז אני מתבייש.
תודה על התגובה
אני די מסכים עם “עובד משרד החוץ” – במיוחד על התנאים השערורייתיים של עובדי משרד הביטחון בחו”ל – צריך להפסיק את זה מיד. גם להפחית במספר המשלחות בחו”ל וגם להשוות את התנאים שלהם לאלה של משרד החוץ. חוץ מזה – הם גם צריכים לצאת לפנסיה בגיל 67 כמו כולם.
מה שכתבת על מקביליך ממשרדים אחרים הוא נכון לגמרי. אין בדל של סיבה שירוויחו יותר מעובדי משרד החוץ, ויקבלו תנאים טובים יותר להם ולבני זוגם. תפקידיהם אינם חשובים יותר (המשלחות המנופחות של משרד הביטחון צריכות לחזור הביתה בדיוק באותה מידה).
הקביעה כאילו עיקר חשיבות משרד החוץ היא בהקשר של פיתוח קשרים כלכליים, היא בהחלט כזו שאפשר להתווכח עליה. רוב מוחץ של הקשרים הכלכליים של מדינת ישראל היו ועודם תוצר של יוזמה פרטית של אנשים פרטיים בארץ ובחו”ל (שחלקם מקללים בוקר וערב את הבירוקרטיה הממשלתית שמפריעה להם בייצוא/ייבוא…).
גם הקביעה הקטגורית כאילו הברדק בעקבות המשט של המרמרה הוא תוצאה של “אי שיתוף הדיפלומטים”, היא כזו שאפשר וצריך להתווכח עליה. אני יכול לשער שהעובדה שבמשטים אחרים לא הופעלה אלימות קיצונית נגד כוחותינו, כזו שאילצה אותם להגיב בכוח קטלני, היא הסיבה לכך שמשטים אחרים עברו בשקט – ולא הצלחתם המסחררת של נציגינו בחו”ל…
גם על הקביעה הכללית שלו משרד החוץ היה מעורב יותר בקביעת מדיניות היה מצבנו טוב יותר, אפשר להתווכח.
הבעייה עם משרד החוץ אינה עם עובד כזה או אחר. אני משוכנע שיש שם רבים וטובים שהינם משרתי ציבור מסורים וישרים. הבעייה היא עם עצם הקיום של גוף ציבורי שממש לא ברור מה הצורך בו (אפילו אם היית צודק בדבריך על חשיבות הייעוץ שמשרד החוץ נותן למקבלי ההחלטות – הרי שאין צורך להחזיק מאות אנשים בחו”ל באופן קבוע בשביל זה).
העובדה שגם במדינות בחו”ל קיים לובי פרו-דיפלומטי רב-עוצמה (והמון אנשים שרוצים ג’וב בחו”ל) ולכן לא מבטלים משרדי חוץ בזה אחר זה, אינה סיבה להשאיר את זה שלנו (או לפחות לצמצם אותו דראסטית) – בעיקר כאשר אינו ממלא אפילו את התפקיד הצנוע שלו. דיפלומטיה של נציגים-תושבים היא שריד היסטורי שהסיבה היחידה שלא מבטלים אותו, היא שבדר”כ זה נורא כיף. לא ידוע לי על גיוס חובה לשירות החוץ, ולמיטב הבנתי אין בעייה למלא קורסי צוערים…:)
אגב, אני מסכים בהחלט לטיעון של הסיכון הביטחוני וחושב שזו סיבה נוספת מדוע אין תוחלת בהחזקתם באופן קבוע של נציגים ישראלים ובני משפחה שלהם בחו”ל, ובכך לסכן אותם.