יעקב פרנקל, אנטי גיבור (פלוס כמה מילים על הצגת התקציב)

מה עשו אתמול חברי הכנסת בעת ההצבעות על התקציב? הדקות הארוכות שחלפו בין הצבעה על סעיף אחד לאחר אפשרו להם לגלוש באינטרנט, לעיין בכתבות על עצמם, וגם להיות מושפעים ממה שנכתב עליהם. מושפעים, הכוונה, מושפעים מידית. “מה את עושה כל הזמן כאן?” סימס לי אחד הח”כים “כל הזמן מצלמת. זה מלחיץ” התלוצץ, כשהוא מודע לכך שכל דבר קטן במליאה מועבר במידית לציבור הגולשים. לא רק הוא גולש, מסתבר, גם הגולשים גולשים.

באחד הרגעים המוזרים – מעין טוויסט לא מלוטש בעלילת מחזה – זמן קצר אחרי שהקואליציה והאופוזיציה הגיעו להסכמות (דחיית ההצבעות על חוק המשילות לחודש אחר פתיחת מושב החורף תמורת ביטול ההצבעה השמית על סעיפי חוק התקציב), עלו באתרי האינטרנט כותרות ראשיות שאינן מחמיאות לראשי האופוזיציה (הכותרות שונו מאז הלילה).

לנגד העיניים אפשר היה לראות באולם המליאה לפתע: ח”כים מצמצים עיניים אדומות לתוך צגי הניידים ומחשבי הטאבלט, קמים, ניגשים זה לזה. פתאום ח”כ יצחק כהן (ש”ס) מתקרב אל מתחת ליציע העיתונאים, צוחק/קורא לעמיתיי יהונתן ליס ומורן אזולאי “מה עשיתם? עכשיו כולנו נתקע כאן כל הלילה”. חלק מן העיתונאים שישבו לידי קיבלו כל רגע שיחות טלפון, מח”כ הרצוג, מח”כ יחימוביץ’ ועוד.

המשחק הזה, בין העיתונאים (או בשמם העדכני: “רטוריקת ביבים של חלק מן הכותבים“) לבין הפוליטיקאים (או בשמם העדכני: “הח”כים שלנו ממשיכים להיאבק”) נמשך כשעה, שבמהלכה חזרה בה האופוזיציה מן ההסכמות, שבה להצבעה שמית ובסופו של דבר נסוגה גם מכך. הכל בשל הכותרות.

בסוף המחזה, ירדו השחקנים הראשיים מן הבמה ועל אף סטטוס הסיכום של יחימוביץ’, השחקן הראשי לפיד נותר עומד בתוך המליאה, מוקף בחברי סיעתו המותשים והקשיב לה כשהיא קוראת לעברו. קידות לא היו שם, אף לא כפיים. מה כן? הבנה של כל הצדדים שמדובר בהצגה וכי ההצגה חייבת להימשך.

* * * * * *

היו סיבות רבות לאי מינויו של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל, ובסוף הפעוטה שבהן הכריעה את הכף. האווירה הציבורית, הפופוליזם מבריח אנשים טובים, נאמר היום פה ושם, ושוב שומעים את מי שמביע חששות לאותם פקידי ציבור בכירים, שלא ירצו לבוא אלינו, לא ירצו להיות שליחינו ונציגינו. אך באמת, אין הדבר כך ואם כבר, דווקא שר האוצר יאיר לפיד לוקה בפופוליסטיות. הפספוס היה שלו והמקלדת המהירה היא זו שבקצות אצבעותיו, לא מקלדתו של הציבור.

פרנקל נמצא בלתי ראוי כבר לפני יותר מעשור כשדו”ח מבקר המדינה פירט כיצד השיג סל הטבות אישי מופרז. את הכסף הוא נדרש להחזיר, לא לפני ש”נתן פייט” על הכסף, שאינו שלו. הסכומים, שהצבטרו למאות אלפי שקלים הוחזרו בסופו של דבר והטעם –  אחרי אותה מעשיה – נותר מר.

לאחר מכן הצטברו לרזומה של פרנקל השנים בארה”ב, ובראשן תפקידו הבכיר בענקית הביטוח AIG. עותר ציבורי, עו”ד מאיר סרגובי פנה לבג”צ והפנה למעורבתו של פרנקל בקריסת  AIG ולמעורבותו בניהול המו”מ מול הממשל האמריקאית להלאמה המוגבלת של AIG . “השאלה שיש לשאול” נכתב בעתירה “מה ידע או חייב היה פרנקל לדעת על המתרחש בחברה בה שימש כסגן נשיא, בין 31 בעלי תפקיד הנהלה וזאת בהתחשב בהשכלתו הכלכלית הרחבה ובנסיונו של פרנקל אשר כיהן פעמיים בתור נגיד בנק ישראל”. בג”צ לא הספיק לתת החלטתו, והתייחס להחלטת ועדת טירקל (הועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי) כמינוי שאינו עדיין סגור, על אף שפרנקל הוצג על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד, כעניין חתום.

מעל שתי הסיבות לעיל, ריחפה סיבה ציבורית-משפטית-עקרונית (וגם היא הובאה בתמצית בעתירת סרגובי). חוק בנק ישראל מגביל את מינוי נגיד הבנק לשתי קדנציות. החוק נכנס לתוקף שנים אחרי שפרנקל כבר עזב את תפקיד הנגיד, ובכל זאת, נתניהו ולפיד, הסתמכו על חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה והתעלמו מרוח החוק החדש. האם נכון, שדווקא האדם שכיהן שתי קדנציות רצוף כנגיד בנק ישראל, ימונה פעם שלישית תוך שנתניהו ולפיד דבקים בטיעונים פורמליים? אי אפשר למצוא למדינת ישראל נגיד שלא כיהן בתפקיד שתי קדנציות בעבר? להשתין אל מול הרוח, קראו להתנהלות מן הסוג הזה בזמנו. יש חוק ויש את כוונת המחוקק. אך רוח הדברים שהשפיעה כאן על ההחלטות נשאה ריחות רעים.

* * * * * * *

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג בהארץ