הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
היום, יום א’, 28 ביולי, בשעה 10 בבוקר ישיבת ממשלה בנושא חידוש המו”מ ושחרור אסירים פלסטינים. רשימת האסירים המלאה, כאן. ממה שראיתי עד עתה, השרים שיצביעו נגד השחרור הם: השרים אריאל,אורבך, בנט, כץ, לנדאו.
באותה השעה, מול משרד הממשלה, הפגנה של ארגון ישראל שלי, אותו הובילו בעבר השר נפתלי בנט וח”כ אילת שקד. שקד כבר הודיעה שתהיה מבין המפגינים. “מדינה בהפרעה” היא מכנה זאת. האם תקרא קריאות גם לשרים ממפלגתה לנטוש את הממשלה בה הם חברים? אפשר לכנות זאת פיצול אישיות? (היא לא הראשונה שמפגינה נגד עצמה, אגב)
השבוע אין הצבעה בועדת השרים לענייני חקיקה כי ביום ד’ הקרוב לא אמורות לעלות להצבעה הצעות חוק פרטיות. אך במקביל, השרים יצביעו, כבר היום, על הצעת חוק יסוד משאל עם.
עוד במהלך יום ראשון בכנסת: דיון בחוק המשילות בועדת חוק, חוקה ומשפט בראשות ח”כ דוד רותם (ישראל ביתנו). לקראת הדיון נתבקש היועץ המשפטי של ועדת הבחירות להכין טבלה מפורטת ובה נתונים כיצד היתה נראית הכנסת ה 19 (וגם ה 18) אם אחוז החסימה היה עומד על החלופות הבאות: 3%, 3.5%, 4%. התוצאות מרתקות. ממליצה בחום לכל מי שמתעניין בנושאים חוקתיים והשלכת העלאת אחוז לקרוא את המסמך ואת הטבלה לעומק – הנה כאן (זהירות פידיאף)
אבל !! שימו לב, להערה של היועץ המשפטי, עו”ד דין ליבנה בסעיף 7:
“כבר בראשית יודגש כי סביר להניח כי באם סף החסימה החוקי היה גבוה יותר בעת הבחירות האמורות, היו משתנים דפוסי ההצבעה. אך ללא עריכת סקרי עומק ומחקר בנושא דומני שלא ניתן לנבא כיצד ישפיע שינוי בסף החסימה החוקי”
כלומר, הטבלה הנה פורמלית-מספרית בלבד ולא יכולה לחזות את ההתפתחויות.
ואחרי הדיסקליימר לעיל, כמה מסקנות (דילגתי הישר לטבלת הכנסת ה 19, בסוף המסמך):
בל”ד (ד’) + חד”ש (ו’) נמחקות לגמרי. מיד עם העלאת אחוז החסימה ל 3%.
מצבה של רע”ם-תע”ל (עם), משתפר באחוז חסימה של 3.5%, אך כאשר מגיעים ל 4%, גם היא נמחקת. מעניין אם המשמעות של כך היא שהצבת אחוז החסימה על 3.5%, תדחוף את חד”ש ובל”ד לחבור אליהם (אני בספק, כי המפלגות כה נבדלות. זה בערך כמו לבקש מ’יש עתיד’ וש”ס להתמזג)
אם אחוז החסימה יגיע ל 4%, ובהסתמך על נתוני ההצבעה לכנסת ה 19 – חלוקת המנדטים משתנה באופן הבא (שוב, זו לא תחזית, אלא רק משחק בכאילו): הליכוד – 35 מנדטים, יש עתיד – 21 מנדטים והעבודה – 17 מנדטים. גם הבית היהודי, מרצ, התנועה וש”ס מתחזקות.
להרחבה בעניין העלאת אחוז החסימה, אני ממליצה לקרוא את הפוסט הזה של דובי קננגיסר.
בקיצור, תגידו מה שתגידו, לא ברור לי איך אפשר לראות את הצעת החוק הזו אחרת מאשר מוטה נגד מפלגות המיעוט הערבי בישראל. (לנוחות הקוראים, הרשימות לכנסת ה 19, על אותיותיהן, כאן)
* * * * *
עוד במליאה ביום ב’, החל משעות הערב, הצבעה על תקציב המדינה, קריאות שניה ושלישית. העסק צפוי להימשך לתוך הלילה. אולי אשאר, נראה כמה אחזיק מעמד.
יום ג’, חידוש המו”מ בוושינגטון: שרת המשפטים ציפי לבני ועו”ד מולכו, מצד אחד. סאיב עריקאת, מצד שני.
יום ד’, 31 ביולי, כנס שקיפות בתקשורת. הפרטים כאן.
יום ה’, 1 באוגוסט, דיון חשוב בבג”צ בסוגיית ייצוא הגז. האם בג”צ יעתר לפניית יו”ר האופוזיציה שלי יחימוביץ’, יו”ר הכנסת לשעבר רובי ריבלין, יו”ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן ועוד – ויקבע שהממשלה אינה מוסמכת לקבל החלטות בעניין מבלי להעביר את הנושא בהליך החקיקה?
יום ו’, 2 באוגוסט, ועידת מפלגת העבודה. האם ההצבעה על מועד קיום הפריימריז (ועניינים נוספים) תהיה בהרמת יד או חשאית? הצעת יו”ר המפלגה, שלי יחימוביץ’ הנה לערוך את הבחירות הפנימיות, כחודש אחרי הבחירות המוניצפליות, כלומר בתאריך 21 בנובמבר. חברי הכנסת יצחק (בוז’י) הרצוג, איתן כבל ואראל מרגלית – שואפים לדחות למועד מאוחר יותר. הפרטים המלאים – כאן
* * * * *
בשעה טובה אחרי לבטים ולחצים (של חברים שלי) פתחתי עמוד ‘עיתונאית’ לפלוג. מוזמנים להצטרף לשם. לא החלטתי סופית מה גורל העמוד האישי שלי, ממנו אני מנהלת את הבלוג הזה (ואת חיי בכלל, מסתבר) כבר שש שנים. בינתיים, כדי לבדל בין שני המקומות הצבתי טיימליין מעט יותר אישי בעמודי הקודם ואשמח אם כל 6500 (חברים + עוקבים) ידלגו לשם. גם 4000 החברים מטוויטר מוזמנים.
ועוד: תודה לכל תומכי ומשלמי הפלוג. הסכומים שנתתם ונותנים מאפשרים בימים אלה לשנות את פני הפלוג. אני מקווה שעוד במהלך אוגוסט אעלה עיצוב חדש ודנדש הישר מתוך הניילונים.
גם אני חשבתי פעם שלדרוש איחוד של חד”ש בל”ד ורע”ם-תע”ל זה כמו לדרוש איחוד של מרצ, ישראל ביתנו וש”ס (בהתאמה). עד שגיליתי (לא שזה סוד) שח” כ אחמד טיבי (האהוד ביותר על המגזר הערבי ע”פ כל סקר אפשרי) דילג במהלך הקריירה שלו (יחד עם מפלגת תע”ל שלו) בין שלוש המפלגות הערביות. ביום שבו יהיה חבר כנסת שעובר ממרצ לישראל ביתנו, ומשם לש”ס או יהדות התורה – נוכל להשוות בין הדברים. עד אז, נראה לי שאיחוד המפלגות (אם לא למפלגה אחת, לפחות לשתיים) הוא דבר לגיטימי, ונדמה לי שרבים רבים בציבור הערבי מייחלים לכך.
להערכתי באם יעלה אחוז החסימה זה יכריח ציבורים מסויימים להתכנס לתוך מפלגות גדולות יותר.
אני מאמין שזה דווקא ישפר את יכולת ההשפעה של הציבור הערבי (גם אם למשך כנסת אחת הם ישארו בחוץ).
אנו נראה השתלבות הרבה יותר גדולה שלהם במפלגות האחרות, ישתתפו בהצבעות פנימיות (האם ח”כ/ים ערבי במפלגת העבודה יהווה תקדים? ממש לא) ואז הם לא יהיו מודרים בטענת “זועביז” ויוכלו להיות חלק ממשלה. (מניח שכנראה ממשלת שמאל אבל ממש לא מחייב)
העלאת אחוז החסימה תאלץ את הציבור להבין שהוא לא יכול להצביע רק לראש המפלגה “הצבעתי לביבי” “הצבעתי לשלי” אלא חייב להשתתף בהצבעות פנימיות כמו פריימריז וועידות מפלגה. אנחנו נראה מחנות יותר מובהקים בתוך מפלגות וזה טוב ובריא בעיניי.
האם מק”י מחד”ש לא יכולה להתכנס בתוך מרץ? נניח בצד רגע את הקיצוניים מתראבוט (שיכולים להצטרף לבל”ד באופן עקרוני-אידיאולוגי) האם ההבדלים בין המפלגות הנ”ל גדולים יותר מאשר ההבדלים בין פייגלין ולבנת?
דבר מעניין בקשר לחוק המשילות- החוק קובע בין היתר שהצעת אי-אמון תעבור רק ברוב של 65 ח”כים, כלומר 64 זה לא מספיק- קואליציה בת 56 ח”כים תמשיך לכהן.
56 ח”כים=הליכוד ביתנו, יש עתיד, התנועה. הבית היהודי בחוץ.
מקרי?
טל,
תיקון קל – המסמך נכתב על ידי הלשכה המשפטית של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לבקשת היועצת המשפטית של ועדת החוקה, חוק ומשפט ולא על ידיה…..
אין השבוע ועדת שרים לחקיקה, כי בשבוע שעבר היתה ישיבת ועדת שרים אבל לא עלתה בכנסת חקיקה פרטית (בשל דיוני התקציב).
אם תעלה חקיקה פרטית השבוע ביום רביעי (ואמורים לעלות מס’ חוקים בקריאה טרומית) זה יהיה על סמך ועדת השרים של השבוע שעבר.
העלאת אחוז החסימה אינה נגד הציבור הערבי בלבד אלא נגד כל אזרחי ישראל. החזקים מנצלים את כוחם כדי למנוע תחרות מקולות חדשים ורעננים.
הדבר דומה למצב ששופרסל וקואופ היו מעבירות חוק שאסור לפתוח מכולת או סופר אם אין לו לפחות 4 סניפים.
בשיטה כזו רמי לוי לא היה מתחיל בכלל והגדולים היו יכולים לעשוק את הציבור בלי חשש מתחרות.
תחרות בין רעיונות היא הלב הפועם של הדמוקרטיה. החשיבות של מפלגות קטנות שאינן מחוייבות לכללי הפוליטיקלי קורקט מימין או משמאל מאתגרות את המפלגות הקיימות ומשפרות את השיח הציבורי.
מגוחך שיו”ר ועד עובדים או מאכר במרכז מפלגה שמקבל בערך 2000 קולות בפריימריס או חבר של ליברמן\הרב עובדיה\יאיר לפיד שמשתבץ בסוף הרשימה של מפלגה ותיקה יהיה חבר כנסת, ואילו מפלגות שסחפו 66,775 בוחרים כמו עוצמה לישראל או 43,734 בוחרים כמו עלה ירוק נשארות בחוץ.
זו לא דמו-קרטיה (שלטון העם) אלא מניעת היכולת מקולות חדשים להשמיע את קולם.
אחוז חסימה גבוה – משמעו לא רק מפלגת שלטון גדולה, אלא גם מפלגת אופוזיציה גדולה.
יש לזה יתרונות מסוימים.
במרבית המדינות הדמוקרטיות שמנהיגות בחירות של רשימות, אחוז החסימה הוא 5%. מי שלא מייצג לפחות את זה אין לו מקום בפרלמנט כי הוא לא מייצג ציבור מספיק גדול כדי להשפיע.
זה דווקא מחזק את הדמוקרטיה כי זה מכריח אנשים לעשות מראש פשרות ולא ללכת רק על מפלגת הנישה שמייצגת בדיוק מה אני חושב.
לגבי הערבים – בכל מקרה אין להם שום השפעה בכנסת וזה לגמרי האשמתם. הם מחוץ למשחק, הם נגד קיומו של המדינה. ואל תצחיקי אותנו – אין כמעט שום הבדל בין 3 המפלגות. הן יכולות להתאחד ללא שום בעיה מלבד בעיות אגו.
הערבים רוצים להפשיע ? שייכנסו למפלגות הגדולות ויצביעו להן. כשהעבודה, הליכוד ואחרים יראו שהם יכולים לקבל את הקולות האלה, הם יתחילו לדאוג לאזרחים הערבים באמת.
כל הערבים אותו דבר מבחינתך, אני מבינה? גוש אחד נטול השפעה ומה אכפת לנו מהם בכלל? ממילא אין להם השפעה.
אם המפלגות הערביות כל כך שונות ומגוונות, אז אני מניח שהן מצביעות באופן שונה לא ? כלומר אם מפלגה אחת אומרת שהיא קומוניסטית ואחת ליברלית לאומית, אני מניח שהן יצביעו באופן מאוד שונה בכל מה שקשור לתקציב, לא ?
אז את יכולה להביא לנו את אופי הצבעות של המפלגות הערביות בכנסת בכל הנושאים המהותיים ? אם יש באמת הבדלים מהותיים אז נגיד שאת צודקת. אם לא, עבודה שאין הבדל ביניהן.
לגבי ההשפעה, מי ששולל בפומבי את עצם הלגיטימיות של המדינה ושל הציונות מוציא את עצמו מהכלל ואינו פרטנר לגיטימי לניהול המדינה. בתנאים האלה, כל ההאשמה עליהם.
ראשית אבהיר, אין לי עמדה מגובשת בנושא העלאת אחוז החסימה – אך בודאי שאני נגד שינוי שיטת הבחירות באופן גורף ובטח חד-צדדי.
בנושא הפגיעה בייצוג הערבי, אז –
א. נציגי המגזר מנסים (וכושלים, לרוב) להשתלב במסגרת מפלגות “יהודיות” (או “ציוניות”, לא ברורה לי ההגדרה הנכונה) … כלומר, יש רצון למגזר לנסות ולהשתלב (הפרכת התזה הפוסלת גישה זו).
ב. המניעה לאיחוד\מיזוג\שילוב סיעות לרשימה מאוחדת (ראו בית-יהודי, אגדות ישראל, הליכוד-ביתנו, המערך, שינוי-ליברלים, מרצ ועוד – שכולן שילוב זרמים לעיתים מנוגדים בהיבטים מסויימים ויריבים מרים בזירה הפוליטית … ובכל זאת) במגזר הערבי כן אפשרית (אם כי מסכים שיש גבול ליכולת מהסיבות של פיצול על רקעים של דת\חילוניות כלכלה\חברה וכו’). העניין הוא השאיפה של הציבור (לא של הנבחרים) להשתלב במרקם החיים האזרחי והנכונות שלהם לפשרה בכדי להשיג זאת … כלומר, בדיוק כמו שכולם דורשים פחות סיעתיות ופלגנות במגזר היהודי (בצדק, או שלא) הרי גם אפשר לדרוש זאת מהציבור הערבי.
בדיוק כמו שאני מתפשר, מעצם חברותי במפלגת העבודה, על עקרונות מסויימים ובכדי שהמפלגה שאני חבר בה תוכל לייצג כמה שיותר זרמים ובכך לשאוף לשלטון – כך גם כל אזרח אחר צריך לעשות את החשבון האישי שלו … אז לא יכול לקבוע עם 2 או 3 או 4 או 6 אחוז הוא הרף הנכון. אבל ובכל מקרה, יתכבד הציבור הערבי ויפעל ליתר יצוגיות בכלל המערכת הפוליטית ובפרט ליצירת גושים גדולים יותר של מפלגות מגזריות המסוגלות למנף כוח זה לידי הישגים פוליטיים.