הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
היום הראשון של השיטוטים בין הקמפיינים של המועמדים הסתיים. כאן השעה כרגע מאוד מאוחרת ואני ממתינה לראיון רדיו (אם יקרה) אז בינתיים אעלה קצת מסקנות. נסעתי היום לאירוע הבחירות של מרקו רוביו וכאשר הסתבר לי שבאותו המקום תוך כמה שעות תופיע גם קרלי פיורינה, החלטתי להישאר בעיר Ames, IA.
שאר המועמדים ערכו אירועי קמפיין במרחקי נסיעה של כ 2-3 מן האיזור בו נמצאתי והעדפתי שלא לחרוש את הכבישים כאשר אני עוד קצת מג׳וטלגת.
ההתרשמות הראשונה שלי, משני האירועים בהם הייתי היא שאין כרגע התלהבות גדולה של הציבור. הקהל הגיע, אך לא בהמוניו. מטבע הדברים מרבית האירועים באיווה הם בסדר גודל בינוני, אך לפני 8 שנים כשהייתי כאן, גדשו את האולמות אלפים בכל מפגש. הפעם זה נראה צנוע. פחות מוזיקה, פחות נצנצים. אל האירוע של רוביו הגיעו כ 250 איש, לפיורינה כ 100. רוב הנוכחים היו מבוגרים, מנומסים. לא היה גרם של חשמל באויר.
מארקו רוביו, איימס, איווה. צילום: טל שניידר
ישבו לידי בני זוג דני ותמי, היא אחות. הוא סוכן מכירות רכב. הם עברו לאייוה מדקוטה הדרומית לפני שנה וזו הפעם הראשונה שהם משתתפים ב Caucus, ההצבעה המיוחד של איווה. 48 שעות לפני ההצבעה, קשה להם להחליט בין מארקו רוביו לטד קרוז. הם סולדים מדונאלד טראמפ. ׳אז על סמך מה תחליטו בסוף?׳, שאלתי.
תמי השיבה ״שהערכים הדתיים של המועמדים חשובים לה״. ואם כל המועמדים הרפובליקנים מצהירים על אמונה דתית עמוקה, אז מה מכל מה שהם אומרים מכריע מבחינתך? הקשתי. תמי ציינה שמועמד שינסה ״להפסיק את הפרדת הדת מן המדינה במערכת החינוך ויאפשר לתלמידים לשאת תפילות, כמו שזה היה כאשר היינו ילדים ויכולנו להתפלל בכיתה״ ו״לא רק את השבועה לדגל שזו הרי בכלל לא אמירה דתית״. דני ציין שבעיניו הנחישות בתחום הצבאי, המוכנות להגדיל את היחידות הצבאיות – זה האלמנט החשוב, וגם: רפורמה במערכת המיסוי. ״אבל את זה כל המועמדים מבטיחים תמיד ומעולם לא מקיימים״.
מארקו רוביו, איימס, איווה. צילום: טל שניידר
קרלי פיורינה, איימס איווה. בן זוגה עומד בצד שמאל של התמונה. צילום: טל שניידר
רוביו ופיורינה, שניהם תחת משמעת קמפיין, פולטים משפטים מתוכננים, לא סוטים ימינה או שמאלה מן הנוסחאות, לא נותנים תשובות עומק, לא משיבים לעיתונאים (ניגשתי מספיק קרוב לכל אחד מהם וניסיתי לשאול דבר או שניים. נענתי בשלילה מידית). הכל נראה מתוכן ומוקפד עד הפרט הכי קטן. כל בדיחה מנוסחת כהלכה. כל מהלומה ביריב פוליטי מושחזת ומתוזמנת.
מארקו רוביו אמר היום: ״הלוואי וסנדרס ינצח. הוא נראה לי מועמד מושלם״ (הקהל- חחחח, כפיים). הבדיחה היתה חמודה. רוביו רוצה שסנדרס יהיה המועמד של הדמוקרטים כי המוסכמה הכללית היא שלכל מועמד רפובליקני יהיה קל בהרבה להביס אותו.
האם זו הסיבה שלבם של האמריקאים נוהה אחרי מועמדים בלתי מסונכרנים כמו ברני סנדרס ודונאלד טראמפ. היתכן שנמאס להם ממופעים מזויפים? טראמפ וסנדרס שני אנשים שונים זה מזה, אך בדבר אחד ניתן להשוותם: הם לא נראים כמכונה משומנת של יחסי ציבור. הם לא עובדים עם דף הנוסחאות הצפוי. הם לא משולמים, ההפך. אפילו מחוספסים מדי. אולי זה סוד המשיכה, ויחד עם זאת, טמונה בכך גם מחשבה מטרידה. שני האישים בלתי צפויים. האחד, טראמפ, נראה כמעט מסוכן מרוב שהוא בלתי-צפוי. השני, סנדרס, איש-חידה. הרבה מן העמדות שלו בלתי ישימות (בנושאי כלכלה פנים אמריקאיים). בתחומים אחרים אפשר רק לנחש מה יעשה או לאן יוביל (בנושאי המזרח התיכון).
מארקו רוביו מצטלם עם הקהל בסוף האירוע. צילום: טל שניידר
קרלי פיורינה מצטלמת עם הקהל בסוף האירוע. צילום: טל שניידר
אוטובוס הקמפיין של פיורינה. צילום: טל שניידר
תמונות נוספות מן היום בדה-מוין, איווה
מרכז התקשורת בלב דה-מוין, מוכן ומזומן ליום שני בערב. לא בתמונה, עוד מספר רב של חדרים ואגפים בבניין המסחרי הזה ובהם מאות עמדות עבודה לעיתונאים (חינם). צילום: טל שניידר. הבעיה: ביום ב׳ בדיוק משעת התוצאות ואילך צפוי להתחיל שלג כבד. מי שישאר במרכז העיר עשוי להתקשות להגיע למלון (אני לדוגמא)
גרנד אבניו, דה-מוין. לאורך הרחובות הראשיים פזורות קופסאות לתגבור והזנה של כבלי תקשורת. צילום: טל שניידר
ה State Capitol של מדינת איווה, משקיף על העיר מן הגבעה הסמוכה. צולם מרחוב Locust (ארבה, חגבים או עץ החרוב). צילום: טל שניידר
נהר דה-מוין החוצה את העיר. לא קפוא. הנהר הוא יובל של נהר המיסיסיפי. צילום: טל שניידר.
מחוץ למטה הבחירות של דונאלד טראמפ, דה-מוין
ההתרשמות לגבי התלהבות הציבור באה מאותו מקום שהביא אותךף לא למצוא ליכודניק אחד בקלפי בבת ים שהליכוד קיבל בה כמעט קרוב אבסולוטי?:)
התחשב בכך ישית היא תמיד “דיבור מפוזיציה”, לא חושבת שעדיף להזהר עם ה”התרשמות האישית”, ולנסות לדווח עובדתית?
באשר לקביעה שטראמפ וסנדרס הם מועמדים אמיתיים יותר – טראמפ הוא כל-כולוט מכונת יח”צ, שכל “פליטת פה” שלו נבדקת, מן הסתם, באינספור קבוצות מיקוד, כדי לוודא התאמה למקסימום מצביעים רפובליקנים (ואחרי הפריימריס, אם ינצח, כל הצהרה תימדד למקסימום חיבור לציבור העצמאי). סנדרס הוא מועמד אותנטי בהרבה מטראמפ (ובאופן יחסי, הוא וקרוז כנראה הם האידיאולוגים הגדולים ביותר במערכת הבחירות הנוכחית), אבל גם הוא מאוד מאוד מחושב ומתוזמן. מי שרואה עד כמה הוא נזהר לא לתקוף את המועמדת המוכתרת, בתקופה שבה אפשר לירות עליה אינספור חיצים (רק השבוע התברר שעניין האי מיילים הוא חמור עוד יותר ממה שדמיינו), מבין שעם כל הכבוד לאידיאולוגיה שלו (שנמצאת מיילים שמאלה מהילארי, בעיקר בהקשר הכלכלי), הוא קודם כל מחוייב לנצחון המפלגה (אליה הצטרף רק השנה, לכבוד הקמפיין). למעשה, כל מועמד רפובליקני הוא פחות ממושמע ממנו, בהתחשב באופן שבו הם משמיצים זה את זה, למרות שברור שזה יזיק למועמד שיזכה במועמדות המפלגה.
באופן כללי, הבחירות נראות בדיוק כמו קודמותיהן ב12 השנים האחרונות: תקשורת היסטרית שמחוייבת למועמד (במקרה זה, מועמדת) פגום להחריד, ובלבד שייבלם הגל הפאשיסטי שרוצה לסתום פיות ולחסל את הדמוקרטיה. ממש כמו אצלנו. רק חסר קמפיין של הבחירות שם בנושא הרצון של המועמדים הרפובליקנים לא לאפשר הוראת היסטוריה שבמסגרתה יוצגו האמריקנים כמפלצות שכל עניינים הוא באפלייה וקיפוח של שאר האנושות. בעצם, גם את זה יש להם…
אגב, דני ותמי נשמעים לי כמו פאשיסטים טיפוסיים. אני מקווה שהסברת להם שהם מזכירים תקופות אפלות ושאצלנו המחנה הנאור כבר למד להתמודד עם חרמות פאשיסטים נגד מיעוטים מקופחים, ועוסק כעת בהחרמת מסעדות שסגורות בשבת…
לא מדוייק. דני ותמי אינם פשיסטים. הם חלק מן הרוב הדומם בארה”ב, רובו צווארון כחול שאינו מוצא עצמובתרבות האינטרנט, הרואה בניו יורק התגלמות השלילי (מתאוות הבצע של וול סטריט שהיא פשע קרדינלי לפי האמונה הנוצרית ועד אורח חיים לדעתם פרוע ולא אמריקני שם וכל הזרים האלה…) החושש מן ההסכמים לסחר חופשי שיעלו לו במקומות עבודה, שחושש מגלי ההגירה ממדינות דרום אמריקה, שאינו מבין מדוע הוא צריך לשלם עבור המדיניות הכלכלית הלא אחראית של המימשל האמריקני, שמכיר בכך שהעשירים מתעשרים והעניים דורכים במקום שכן השכר הממוצע בארה”ב לא עלה זה עידן ועידנים, שהוא מאד דתי, סולד מהתערבות המימשל האמריקני בנושאים כמו הפלות ונישואים חד מיניים ואכן מאמין בתפילות בבתי הספר ובנצרות כדת השלטת בארה”ב.
מי שעומד מספיק קרוב לפיורינה רואה אש מפחידה בעיניה כשהיא מתלהבת (לפי התסריט). היא אכן מוכנית ולא מחייכת. “עצית” גם כשמישהו מבקש להצטלם עמה.
את השלטים של טראמפ בהרים בצפון קרוליינה ראיתי עם כיתוב שונה – MAKE AMERICA WHITE AGAIN