הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
וושינגטון
בתכניות החדשות בארה״ב מקרינים מערכון של סטרדיי נייט לייב, ובו משתתפת דקוטה ג׳ונסון (50 גוונים של אפור). היא משחקת נערה צעירה, שעוזבת הבית. אביה מסיע אותה לשדה התעופה ואומר לה להיות בקשר ולשמור על עצמה. ג׳ונסון קופצת על פיק-אפ טראק ובחיוך בוהק אומרת לאביה, אל תדאיג, בסך הכל הצטרפתי ל Isis.
המערכון הזה הרגיז את האמריקאים. הרגיז מאוד. ״האם הגענו כבר לשלב שאנחנו מוכנים לצחוק על מעשי הטרור והאימה האלה?״ שאל אחד השדרנים. ״מה עם הרגישות כלפי המשפחות?״
הדיון על עלבונות הציבור כתוצאה מקטע וידאו, מזכיר את הקמפיין בישראל. גם אצלנו היה וידאו מצחיק של Isis. עם רובים, ירי, רק בלי הנערות היפות. אמנם המוזיקה של סרטון התעמולה של הליכוד התגלתה כרכושו הפרטי של זמר ירדני, אבל את אלמנט הרדידות והמסר הנמוך והפוגעני, הצליחו להשיג בישראל. העולם בקושי הספיק לעכל את קיומה של מדינת האיסלם, Isis וכבר הם חומר תעמולה ומערכונים סטיריים.
לא רק הבדיחות קיצרו את מרחק עשרת אלפים הקילומטרים שבין ירושלים לוושינגטון. קמפיין 2015, מתנהל בין שתי הערים. העולם הוא שטוח, התעמולה רדודה, והקמפיין הוא הפוך. במקום לדבר על מהות ותוכן, הבחירות הן אישיות. במקום לעסוק בנעשה בירושלים (ובכל עיר ואם בישראל), עוסקים בוושינגטון הבירה. ומנגד בוושינגטון, פוליטיקת חדרי-החדרים, הפכה למלחמה ירושלמית גלויה. מלחמות היהודים השתלטו על זמן האויר, הים והיבשה.
אתמול הודיע חבר קונגרס יהודי בולט, בראד שרמן, שהוא מחרים אירוע את הארגון של הרב שמואלי בוטח (נתמכו של שלדון אלדסון ומי שעמד מאחורי פרסום מודעה משמיצה נגד היועצת לבטחון לאומי סוזאן רייס). האירוע של בוטח התקיים אתמול אחר הצהריים בסנאט, בנוכחות שלדון אדדלסון ואלי ויזל, שהגיעו לעיר כדי לצפות בנתניהו נואם. בחדר נכח גם הסנטור היחיד שלא ביטל את השתתפותו, טד קרוז מטקסס, רפובליקני. עבור קרוז, בעל אסpירציות נשיאותיות, זו היתה הזמדנות פז להציג מפגן אהבה לישראל בתקווה שהמימון הכספ שאדלסון יעניק, יטפטף לכיוונו.
בוושינגטון המשיך אתמול הרחש-בחש בנוגע לנאום נתניהו. שידורי החדשות עסקו בכך ושאלו את השאלה הגדולה? מה יגיד נתניהו שעדיין לא אמר. ביום ראשון על מטוס ראש הממשלה תודרכנו, הכתבים על ידי גורם בכיר בפמליית ראש הממשלה אשר אמר: מצד אחד אנחנו יודעים הרבה מידע והרבה פרטים על ההסכם. מן הצד השני, חברי הקונגרס אינם יודעים וצריך להסביר את הדברים. האמירות הללו, הקפיצו את הממשל האמריקאי (שוב) על הרגליים האחוריות. ניתן רק לשער שבבית הלבן יהיו סקרנים מאוד לגבי תוכן הנאום. לא בכל יום מגיע לוושינגטון ראש ממשלה של מדינה (אוהבת) ומתעמת באופן כה גלוי ובוטה עם הנשיא האמריקאי.
אתר ׳הגבעה׳, ספר בשבועות האחרונים את מספר חברי הקונגרס שמתכוונים להיעדר מן המליאה כאות מחאה. ביממות האחרונות הצטרפו עוד כמה לאקט המתנגד לראש הממשלה והמספר הגיע ל60 סנטורים וחברי בית הנבחרים. אוהדיו של נתניהו מדגישים ומתקנים כי מדובר בשיעור נמוך. בסך הכל 13%. מה זה לעומת 87% האחוזים שכן יבואו (לא משנה שכמעט אף פעם אין שיעור התייצבות של 100 אחוזים). מה זה לעומת 16 אלף איש מריעים לראש הממשלה יום קודם בועידת איפא״ק.
ולגבי החשש מפני הכסאות הריקים, אנשי הקונגרס סידרו שעוזרים ויועצים זוטרים יוכנסו למליאה כדי לשוות למליאה מראה מלא. הטקסים וחילופי המתנות, שיתרחשו כחצי שעה לפני הנאום, לא יוכלו להמיר את הטעם החמוץ שנוצר בפה, למשהו מתוק יותר. נתניהו יקבל מתנה ויתן מתנה, אבל אי אפשר יהיה לשכוח כל הזמן, שאין מדובר במתנה מן הקונגרס האמריקאי, אלא מתנה לציבור הישראלי.
נתניהו נואם באיפא״ק, 2 במארס 2015
פאנל יועצים אסטרטגיים. מימין – מארק מלמן, דן סניור מחבר הספר סטרט אפ ניישן, אן לואיס, יועצתה הבכירה של הילרי קלינטון וויליאם וויליאם קריסטול, בעל טור שמרן
בשולי האירועים אתמול (יום ב׳) פגשתי את ריטה. היא הגיעה לדבר בפני הקהל של אייפאק על סרט הדוקו החדש שלה, על מאזיניה ועל הרצון והשאיפה לראות את שני העמים – היהודי והפלטסינים – מסתדרים זה עם זו.
היחידים עם טעם חמוץ בפה, הם העיתונאים שקיוו להחרמה המונית של דמוקרטים, וקיבלו נוכחות מאסיבית שלהם…
תשדיר הליכוד על דאע”ש (ISIS? באמת?:)) הוא נכון, למרבה הצער. ארגוני הטרור תולים הרבה תקוות בעליית השמאל לשלטון, מכיוון שהיסטורית זה עבד לטובתם.
ההשוואה בינו לבין מערכון של SNL (את זה את כן כותבת בתעתיק עברי?:)), היא לא נכונה בשום צורה, אופן ודרך: המערכון מוזיל את הבעייתיות שיש עם המפלצות האלה, בעוד שהתשדיר עושה בדיוק ההיפך – וממחיש את הסכנה שיש בהם.
נכון לרגע זה, עוד לפני שאמר מילה אחת – כבר הצליח ביבי במשימה החשובה של להפוך את ההסכם על איאן, למשהו בעייתי מבחינת הממשל, כזה שצריך להוכיח שאינו אסון. בדיוק כפי שבהסכם הביניים הצליחו הזעקות להקשיח את ההסכם ברגע האחרון (כמה נחמד שכאן שוכחים להזכיר זאת…), כך גם הפעם הלחץ מימין על הממשל האמריקני, מאלץ אותו לנסות להוכיח שאינו סמרטוטי כפי שטוענים עליו.
אורי, די כבר עם השטות הזו שעליית השמאל טובה לארגוני הטרור. זה מעוות ברמות קיצוניות.
לארגוני טרור לא אכפת מי הממשלה בצד השני, שמאלנית, ימנית, מרכזית או אינדיאנית.
אש״ף והחמאס עשו פיגועי טרור רצחניים גם כשהשמאל היה בשלטון וגם כשהימין היה בשלטון.
שכחת שעשו פיגועי טרור גם בימי שלטונו של פרס??? אז די עם השטות הזו.
אם כבר, עדיף להם שהימין בשלטון כי אז הישראלים מצטיירים ככאלה שלא יגיעו איתם להסכם וכך קל להם לחדד את הסכסוך.
שכחת את הפיגועים שעשו לרבין אחרי אוסלו??
הרי לפי ההנחה שלך הם היו צריכים לשמוח על זה שרבין ופרס עלו לשלטון ועשו את אוסלו. אבל גם הם עשו הכל כדי להכשיל את ההסכם בצד הפלסטיני.
בעניין הזה, לחמאס ולימין יש אינטרס משותף והם חברים לאותה המטרה – לא להגיע לשום הסכם אי פעם.
צר לי, אבל זו המציאות. אני לא חושב שמפלגות השמאל חלילה תומכות בטרור, אבל אני יודע בוודאות שארגוני טרור יודעים שיש להם מה להרוויח מעליית מפלגות שתומכות בפשרות.
מה לעשות, מי שמוכן לספק כסף, נשק ושטחים לאש”ף, יהיה אהוד יותר על אש”ף מאשר מי שלא מוכן לעשות כן…
מחבלים לא אוהבים את השמאל – אבל הם מניחים ובדין שממנו יותר קל לסחוט ויתורים.
הטענה שהמחבלים עשו הכל כדי להכשיל את ההסכם, הייתה מחזיקה מים – לו חשבו שהפיגועים יגרמו לעצירת המו”מ. אלא מה? הם ידעו שבישראל יושבת ממשלה שרואה בנרצחים “קרבנות שלום”, והכריזה כל הזמן ש”לא תיתן פרס לטרור ולא תפסיק את המו”מ, כך שמבחינתם זה היה win-win – גם הורגים יהודים, וגם ממשיכים לקבל שטחים, נשק וכסף.
הטרור הצטמק תמיד כאשר התברר לפלסטינים שיש לו מחיר שלילי.
הנהגת הטרור של הרש”ף מתערבת בבחירות בישראל לטובת השמאל באופן רצוף מ1996 ואילך – ותמיד לטובת השמאל. הם פעלו בימי הבחירה הישירה כדי לוודא שערבים יתמכו במועמדי השמאל פרס וברק, ולאחר מכן התערבו כדי להגביר את אחוזי ההצבעה אצל הערבים במטרה לחזק את גוש השמאל.
הטענה שהצד השני לא רוצה ממשלת שמאל, היא פשוט לא נכונה. מי שרוצה שברע’ותי, למשל, ייצא מהכלא – יתמוך בממשלה שתשחרר אותו בתור “פרטנר”. יש מחנה שמיע את שחרור ברע’ותי, ויש מחנה שמתנגד לכך.
אורי, אתה יודע שאני מכבד את דעותיך ולא פעם גם מסכים איתם אבל תסלח לי, הפעם הזו זה באמת ערימה של שטויות שקשות לעיכול.
החמאס העלה את רמת הפיגועים שלו דווקא בעת הקמת ממשלת שמאל (רבין-פרס) ואש״ף והחמאס העלו שוב את הפיגועים עם האינתיפאדה השנייה שהחלה בממשלת ברק.
עם כבר, החמאס תמיד התערב בעבר ועשה פיגועים כדי להעלות ממשלת ימין ולא שמאל. אם הוא היה יושב בשקט ולא מבצע פיגועים אז הוא היה מקבל עוד שטחים. ככה שהטענות שלך הפעם ממש מנוגדות למציאות.
ושוב, ביבי + ליברמן + הבית היהודי הינם אחראים לעסקת הכניעה הגדולה בהיסטוריה לטרור כששיחררו מעל אלף מחבלים ב-2011. בין המשוחררים היו עשרות רוצחי יהודים הגדולים ביותר מאז ימי הנאצים והרבה פחות מברגותי. אז אנא ממך, אל תטיף מוסר לשמאל בנוגע לשיחרור מחבלים.
תטיף מוסר לגבי זה למחנה שלך.
מהסוף – עסקת שליט הייתה בזיון שאין עליו מחילה, וכל השמות שהזכרת, נושאים באחריות לאותו מחדל (וגם לזה שבא אחריו, שחרור 76 רוצחים תמורת כלום, פשוט כלום). אין כלל וכוח מצידי, ומראש אני מסכים איתך.
העניין הוא ברמה הכללית – עובדתית, השמאל סגר עם הפלסטינים הרבה יותר עסקאות מאשר הימין, לא רק בהקשר של שחרור מחבלים (ברע’ותי, למשל, לא נכלל בעסקאות ההן, בעוד שבשמאל עדיין מתעקשים לשחרר אותו כדי להפוך אותו לשותף למו”מ).
אני לא חושב שהימין התנהל בצורה מושלמת, או אפילו טובה, מול הפלסטינים. הוא התגמש הרבה מעבר לרצוי, ונגרר לביצוע מדיניות שהתנגד לה במשך עשורים – אבל ההבדל הוא שהשמאל מ-א-מ-י-ן במדיניות הזו, וירצה ליזום ביצוע שלה.
הסכם אוסלו הוא טרגדיה שחייבים לחיות עם תוצאותיה, עבור הימין – בעוד שעבור השמאל, הוא מודל שיש לשחזר. אני לא רואה שום בשורה באבו מאזן, ובצאצאיו שמפנטזים על חזרה לצפת. אני לא רואה שום טעם בחתימה על פיסת נייר נוספת, שתיתן להם עוד שטחים, כסף ונשק – רק כדי לחזור לסיטואציה של לחימה ברגע שהפלסטינים יגיעו למסקנה שמיצו מה שאפשר לקבל מאיתנו בכוח…
הטרור גובר בתקופתן של ממשלות שמאל, כי המחבלים גילו שהן מגיבות בפחות עוצמה. זה לא מקרה שמבצע חומת מגן התרחש רק אחרי שברק הובס. זה לא מקרה ששנותיו של ביבי בקדנציה הראשונה, היו השנים השקטות ביותר מאז הסכם אוסלו.
אורי, שכחת את אירועי מנהרת הכותל והפיגועים בירושלים בקדנציה הראשונה של ביבי? מה עם חתימה על הסכמי וואי וחלוקת חברון? הוא המשיך את ההסכמים ברוח קודמיו, אם כי לא בדיוק אותו דבר כי היה שינוי בשלטון.
ביבי נכנע לחמאס כמו שאף מנהיג של השמאל לא נכנע אליה מעולם!!! (עסקת שליט)
ביבי שיחרר מחבלים, פינה שטחים, הקפיא בנייה, ניהל מו״מ וניהל מלחמה די שמאלנית לפלפית מול החמאס עכשיו.
הישגים אלה הופכים אותו למועמד לגיטימי לראשות מפלגת העבודה. בוז׳י וציפי יחד לא מימשו מדיניות שמאלנית כ״כ כמוהו.
לא שכחתי – גם בקדנציה הראשונה של ביבי היה טרור – בהיקפים קטנים משמעותית מאשר לפניו ואחריו.
ביבי עשה ויתורים דביליים בחברון ובוואי, שאין להם הצדקה, ועדיין ויתר פחות – ופעל יותר בתחום הביטחוני.
אני שב ומציין שביבי אינו ראש ממשלה מן החלומות או משהו קרוב לזה. ביבי הוא ברירת מחדל לאור אלטרנטיבה נוראה. אם יהיה מועמד ימני שיכול להביס אותו, אני ככל הנראה אתמוך באותו מועמד (אלא אם כן מדובר בסוג של נפל אמיתי…).