הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
לא פחות חשוב מנאומו של ראש הממשלה באו”ם, הוא המפגש של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הנשיא ברק אובמה, מחר בשעות הערב (שעון ישראל) בוושינגטון. אובמה ונתניהו נועדו בחודש מרץ האחרון בישראל ועכשיו, בארבע עיניים זה יהיה מפגש קריטי, כי הרבה קרה מאז.
ההתרחשויות בחודש פלוס האחרון: השימוש בנשק הכימי בסוריה, האיום האמריקאי על שימוש בכוח, נטישת בריטניה והאו”ם את ארה”ב, ההצעה הדיפלומטית הרוסית, הקבלה האמריקאית של ההצעה הרוסית, הגשת רשימת השימושיים על ידי סוריה והשלב האחרון – החלטה במועצת הבטחון – כל אלה, לא נצפו על ידי ארה”ב או מישהו אחר. יתרה מכך, גם ההתנהלות האיראנית, לא היתה צפויה.
“בתדרוך לעיתונאים, ביום שישי, אמר גורם אמריקאי רשמי ‘לפני חודש לא יכולנו לצפות את ההתפתחויות הללו (הכוונה לאיראן -ט”ש) ולא יכולנו לדעת את הסיכויים להתקדמות משמעותית בנושאים שעל הפרק ואשר חשובים לארה”ב ולקהיליה הבינלאומית”
בתדרוכים מן הסוג הנ”ל, ‘גורם אמריקאי רשמי’ הוא לרוב יו”ר המועצה לבטחון לאומי בבית הלבן (או אחד מעוזריו הבכירים).
כלומר, לא רק פה מופתעים מרוחני, סערת הציוצים ודיפלומטית הקסם, אלא גם בבית הלבן. המשמעות של כך היא שאוזנם, של בכירי הבית הלבן ואנשי המועצה לבטחון לאומי, כרויה. הם לא נעולים על דבר. אין סיבה לכולם להיכנס להיסטריה. נתניהו יהיה צריך להצטיין באחד-על-אחד עם הנשיא. אחרי שיפור היחסים ביניהם, זה אפשרי. בניגוד למה שאני שומעת מרבים, בתקשורת, בדפוס או ברדיו, לא חושבת שנתניהו יהיה שם בודד ושאף אחד לא יקשיב לו.
נתניהו הודיע לפני כמה ימים שלמפגש עם אובמה ועם בימת האו”ם הוא יביא את ארבע הדרישות: הפסקת העשרת האורניום, הוצאת כל האורניום מאיראן, סגירת קום ועצירת המסלול העשרת הפלוטוניום הפלוטוגני.
מאז נאום ארבעת התנאים, נוספה (כטיעון הסברתי) ההשוואה לצפון קוריאה. זה בטח יאמר מעל בימת האו”ם.
כעת יש להתמודד עם מתקפת הקסם. עם האישיות של רוחני שהדהים את האמריקאיים. אני צופה שבנאומו באו”ם נתניהו יגיד משהו בסגנון: “חבל מאוד שהעם האיראני לא נהנה מאותה חירות שיש לרוחני להשתמש בטוויטר מה שמוכיח עוד יותר את הציניות והצביעות שלו”. הנה, גורמים במשרד ראה”מ כבר אמרו לי זאת אתמול.
ומה עוד? כמקובל בהזדמנויות עבר שכאלה, ראש ממשלה ישראלי, נתניהו או אולמרט קודמו, ביקשו מן האמריקאים לתחום את הדיאלוג המגניב הזה בזמן. רוחני עצמו הקציב כמה חודשים ספורים לעסק, אז מה הבעיה?
שאלתי, אז אני גם אענה כדי שזה לא ישאר באויר כשאלה רטורית. הבעיה היא מה קורה כשהדדליין הולך. נתניהו הציב דדליין לפני שנה באו”ם ומה נהיה? גם אובמה למד לאחרונה שקווים אדומים, אחיהם התאומים של הדדליינים, אינם כדאיים מבחינה תדמיתית.
על כל פנים, לא אופתע עם נתניהו יבקש מאובמה לקצוב את הדיאלוג הפורה עם רוחני בזמן (וכמובן, על הדרך הוא גם יבקש את שחרור פולארד, אבל זה תמיד, על אוטומט)
* * * * * * *
מי מינה מה בלשכת ראש הממשלה
רוני סופר, לשעבר לשעבר הכתב המדיני של ווינט ובשנתיים פלוס האחרונות איש תקשורת משרד ראש הממשלה (סגנו של לירן דן, ראש מערך התקשורת) – כבר לא. בחודש אוגוסט, בשקט מופתי, עזב סופר את התפקיד הנחשק ואת מקומו בלשכה תפס רפי שמיר.
סופר, איש הדרום הקים – ממש עכשיו – חברת קשרי ממשל, אסטרטגיה ותקשורת משברית, העונה לשם ‘הגמוניה‘. הוא מייצג, שני מתמודדים בדרום: אלי ברונשטיין בדימונה וסלמן כהן במיתר. בהצלחה.
אין דבר כזה “העשרת פלוטוניום”. קצת מביך מצדך.
צודק. לקחתי את זה מתוך הכתבה של ויינט. מתקנת
ווינט: “יש ארבעה צעדים”, פירט ראש הממשלה את מה שהוא מצפה מאובמה לומר לנשיא האיראני החדש, חסן רוחאני. “הראשון הוא הפסקת כל העשרת האורניום, השני הוא הוצאת כל האורניום מאיראן, השלישי הוא סגירת המתקן בקום והרביעי הוא עצירת המסלול הפלוטוגני (של העשרת הפלוטוניום – ע”א).
“הדהים את האמריקנים”? ודאי ודאי…
ידוע שאובמה, כדרכו בקודש, היה עם הסכין בין השיניים, ורק ברכות השנה הטובה של רוחאני, והעלק-אישור שלו את קיום השואה (אגב, ירדת כבר מהגיבוי האוטומטי לשקר של כריסטיאן אמנפור אודות הדברים של רוחאני בעניין הריגת העמים במלחמת העולם השנייה, שחלקם היו גם יהודים?…), מנעו מהאמריקנים לרסק את תכנית הגרעין האיראנית, כפי שעשה כידוע, לסורים, רוצחי ההמונים בנשק כימי…
המציאות ברורה ומשעממת: אובמה לא תכנן לשנייה אחת לתקוף באיראן, הרבה לפני שרוחאני היה המועמד. המלל של רוחאני הוא בסה”כ חבל עבור אובמה, שיאפשר לו להימנע מתקיפה עד לרגע שבו “יגלה לתדהמתו” שהאיראנים המשיכו לפתח פצצה, וכעת מאוחר מדי למנוע נשק גרעיני ויש ללמוד להכיל את האיום. האמת היא שהיה ברור שאובמה מתכוון להכיל את הגרעין האיראני, בשנייה שבה אמר (בנאום לאיפא”ק) ש”הכלה היא לא אופציה”…
בכל מקרה, ביבי לא הולך להיות בודד יותר מכפי שהיה בכל הפעמים הקודמות שבהן נסע לדבר אל העצים ואל האבנים, בתקווה שמישהו מהם יעשה את מה שלא עשו ברואנדה, לא עשו במזרח קונגו (יש שם ג’נוסייד כבר עשור וחצי – האם המערב עסק בכך יותר או פחות מאשר בסגירת מרפסת בביתה של משפחת לוי מפסגת זאב מערב בירושלים?…), ולא עושים בסוריה (אני יודע ש”נשק כימי” נשמע נורא מרשים, אבל בכל שבוע מתים יותר סורים מכפי שמתו באותה התקפה כימית שכ”כ זעזעה את שני הנפילים אובמה וקרי). ביבי יגיע לשם, יגיד את מה שהוא תמיד אומר, ישמע מאובמה את המריחה הקבועה, ושניהם יצאו לעיתונאים ויגידו שהם רואים את המצב עין בעין…
בניגוד לקמפיין ההיסטרי שהלך פה בשנים הקודמות (כשחששו שביבי וברק יובילו מהלך צבאי מול איראן), האמת היא שהיינו ונותרנו לבד בעניין. אף אחד לא מוטרד מפצצה איראנית חוץ מאיתנו ומכמה מונרכים במפרץ הפרסי. כל הגרופיז הרגילים של אובמה יכולים להמשיך לספר לעצמם שרק עכשיו הוא פתאום מסתנוור מ”הקסם” של השקרן האיראני התורן (בכל פעם המערב ממציא לעצמו מולא-דחליל ומדמיין אותו כסוג של “רפורמטור”,והאיראנים, שועלי-תאקיה וותיקים שכמותם, משתפים פעולה בשמחה עם הנאיביות הכרונית הזו).