מאה ימים של שקיפות עם תומר אביטל

בכירי הפלוג בעבר ובהווה גאים לקחת חלק בפרויקט מאה ימים של שקיפות, עם העיתונאי תומר אביטל.

להשתתפות בפרויקט – לחץ/י כאן

מה נעשה עם הכסף?
בזכות התמיכה המוערכת שלך נוכל לבצע תחקיר-המוני לטובת הציבור.
אנשי המקצוע יוציאו לאור את הלו”ז של חברי כנסת ללא קשר לזהותם המפלגתית, האישית, דתם או השיוך שלהם לקבוצה כזו או אחרת, לרבות ערבים ויהודים, חילונים וחרדים. הדבר היחיד המשותף למי שיזכה לטיפול הצמוד הוא היותו חובב עלטה

זה חוקי?
אנשי המקצוע יבצעו את מעקביהם אך ורק במסגרת החוק. כבר איתרנו למשל חוקר כשר למהדרין עם רישיון של משרד המשפטים שבעצמו עבד עבור הרשויות). הוא ינקוט אך ורק בשיטות חוקיות של איסוף מידע – כמובן שללא האזנות סתר, ללא טריקים או שטיקים. חוקי לחלוטין, עם הקפדה על קוצו של יו”ד. החוקר יוכל לתעד את ממצאיו, כמו פגישות עם לוביסטים וגורמים אחרים והשתתפות בשמחות של חברי מרכז, בהתאם לכל דין. חשוב להדגיש כי הפרויקט נהנה מליווי משפטי צמוד.

זה נשמע חטטני!
חברי הכנסת והשרים הם לא אנשים רגילים. הם נהנים מגישה למשאב היקר מכולם – המדיניות. מדי יום הם מעצבים את המדינה באלפי שברירי החלטות. למרות זאת אנו לא מבקשים מהם כמעט דבר, ואף מאפשרים להם להעביר החלטות במחשכים.

שקיפות תמזער את הסיכוי לזליגת אינטרסים צרים להליכי קבלת ההחלטות דרך חשיפת מארגי האינטרסים לאור השמש. זכותנו לדעת עם מי הם נפגשים, מה הם מבטיחים, מדוע הם מבריזים מהמליאה (שאיננה חותמת גומי) ואיפה הם מושקעים.

מה לא נעשה?
חייהם הפרטיים של חברי הכנסת והשרים הם מחוץ לתחום. מידע על נושאים כגון רומנים או הרגלי אכילה שיתגלה במהלך הפרויקט יושמד ולא יעשה בו שום שימוש. לעולם. איננו מבקשים להפוך את חייהם של אישי הציבור לתוכנית ריאלטי. אנחנו כן מבקשים לחשוף את המעטפת של עיסוקם הציבורי ושבעטיו אנו משלמים להם את שכרם.

ועדיין תחקיר ממוקד שכזה אינו מוגזם?
זה לא שהנושא לא הגיע לשולחנם. טרם הבחירות לכנסת ה-19 הבטיחו המועמדים להגביר את השקיפות. אולם לאחר השבעתם התנערו מכך במהירות. דוגמאות אחרונות- מעבר לבחירות לנשיאות: נבחרינו גנזו רפורמה לחשיפת תיקי המניות, סיכלו שוב ושוב חוקים לשקיפות הצבעות השרים, וחיסלו הצעה לפרסום הצהרות ההון.

פואד בן אליעזר ונפתלי בנט הודו בשימוש בחוקרים פרטיים (בנט אף נקנס על כך). אך הם הותירו במגירה חוק להסדרה מורחבת של פעילות הלוביסטים והשקפת ניירות העמדה שהם מקבלים מהם. במהלך בוטה במיוחד חנק ח”כ דוד רותם הצעה לשקיפות תקציבי החטיבה להתיישבות. ושלא נדבר על קק”ל.

הנבחרים כאמור מסרבים לפתוח את הדלתות והחלונות, וכשמעט זולג החוצה (כמו במירוץ לנשיאות או במשפט ‘הולילנד’) מסתבר שיש לכך סיבה נוראית. מה שאנחנו כן רואים, זה איפהחלק מחברי הכנסת עובדים אחרי שהם מסיימים את הקדנציה הציבורית – אצל טייקונים ולוביסטים.

ואם יגויס יותר כסף מהדרוש?
אז נעקוב יותר ימים אחרי יותר ח”כים שמסרבים להבין שאנשי ציבור – אלו עם היד על השאלטר המרכזי ביותר – אין רק זכויות יתר, אלא גם חובות יתר. שיש גם הקרבות תמורת הזכויות הנדירות שנפלה בחלקם. כל עוד הדלתות נותרות נעולות המשכן אטרקטיבי בעיקר לאנשים שחושקים בעוגת השררה כדי לחלקה ללא דין וחשבון לעדת מקורבים.