הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אן רומני, אשתו של המועמד לנשיאות ארה”ב מטעם הרפובליקנים, בחרה לוותר על קריירה לטובת גידול חמישה ילדים. האם היא יכולה להתבטא בנושאים כלכליים?
פחות משבוע חלף מאז שפרשו שאר המועמדים ומיט רומני נותר כמועמד הרפובליקני בבחירות 2012 מול הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה – והנשים, בינתיים אלה הן נשות המועמדים, נשלחו ראשונות לחזית.
בקרב הפוליטי האמריקאי לא בוחלים בשום אמצעים, כולל שימוש בבת הזוג, כדי להדוף טיעונים פוליטיים. אבל האם אן רומני, אישה שלא עבדה יום אחד בחייה, נולדה למשפחת תעשיינים מליונרים, התחתנה בגיל 19 עם מליונר בן מליונרים, גידלה חמישה בנים (בסיוען של מטפלות, כמובן) – תוכל להתמיד בטיעוניה הכלכליים במשך כל הקמפיין? לקרב אליה את האמריקאים המפוטרים, את האנשים הכורעים תחת העומס הכלכלי?
בבית הלבן, המתינו בנימוס עד שהרפובליקנים יסיימו לקרוע זה את זה (סנטוריום נגד גינגריץ’ נגד רומני) והכינו מראש את הטיעון הפוליטי שלהם לשנת הבחירות: הכיצד זה שרומני, אדם שנולד עם כפית זהב בפה, שהונו העצמי (על פי גילוי הצהרת הון שחשף בעצמו) עומד על סך של 250 מליון דולרים, יוכל להתחבר למצוקות הכלכליות של הציבור האמריקאי?
בקמפיין של רומני איתרו חולשה מסוימת שלו (על פי סקרים) בקרב נשים, והחליטו שהרעייה, אן רומני המקסימה, בת ה 63, אמא לחמישה בנים בוגרים, דומים זה לזה ולאבא החתיך, תוכל להשיג סימפטיה בקרב הבוחרות. אן רומני, חולה כרונית בטרשת נפוצה ואישה שהחלימה גם מסרטן השד, תעורר את החמלה, הקרבה, האהדה שהבעל הקרייריסט והמיליונר מתקשה להשיג.
אבל ההחלטה הפוליטית, של שימוש בבני משפחה – מתוקים, בלונדינים ומושלמים ככל שיהיו – היא חרב פיפיות. מי ששולח את אשתו למשוך בוחרים, שלא יתפלא אם האש בוערת עליהם בחזרה. לפני כמה ימים, במהלך דיון פוליטי ב CNN אמרה האסטרטגית הפוליטית הדמוקרטית הילרי רוזן (הנחשבת לחברה במעגל מקורביו הרחב של ברק אובמה): “מה שיש לנו פה זה את מיט רומני, שמתרוצץ ברחבי המדינה ואומר לאנשים – ‘אשתי אומרת לי שמה שחשוב לנשים הם העניינים הכלכליים… ואני מקשיב לאשתי, וזה מה שאני שומע ממנה…’ ובכן, נחשו מה? אשתו של רומני לא עבדה יום אחד בחייה. היא מעולם לא התמודדה עם בעיות כלכליות, כמו רוב הנשים במדינה, שדואגות איך להאכיל את ילדיהן, איך לממן בתי ספר וכיצד לדאוג לעתידם”.
אן רומני מיהרה להגיב. הציוץ הראשון שלה אי פעם בטוויטר, היה מענה ישיר למתקפה של רוזן: “אני בחרתי להישאר בבית ולגדל חמישה בנים. תאמינו לי זה לא היה קל.” קמפיין אובמה מיהר להתנצל ולהבהיר שזוהי לא עמדת הקמפיין. “משפחה היא מחוץ לתחום. רוזן צריכה להתנצל” צייץ מנהל הקמפיין של אובמה, ג’ים מסינה.
אך הרעיות לא עומדות להיוותר מחוץ לקמפיין. לא השנה. שני המטות מודעים לכוחן הפוליטי העולה של הנשים, שלראשונה בארה”ב (מאז המיתון) הן גם רוב בכוח העבודה. יש להניח ששני המועמדים ישקלו למנות סגנית, כדי להצטייר כשיוויוניים. וכבר היום הם מקפידים לספור את כמות הנשים היועצות הבכירות בסביבתם הקרובה.
מישל אובמה כמשל
בינתיים, עם הנשים בחזית- התקשורת האמריקאית מתמלאת במידע על החיים הנוחים יחסית של אן רומני. על המטפלות שעבדו בבית, על בחירתה שלא לעבוד, לפחות לא בעבודה שיש שכר בצידה. מול רומני, ניצבת מישל אובמה, שגדלה בבית פשוט בדרום שיקגו. אביה היה פועל בחברת המים העירונית של שיקגו. אמה, עקרת בית. היא עצמה הצליחה להתקבל לאוניברסיטאות נחשבות, פרינסטון והרווארד ולסיים תואר במשפטים, למרות הרקע הדל. הקריירה שלה נסקה כשעברה ממשרד עורכי דין פרטי לעבודה בעיריית שיקגו ולאחר מכן כמנהלת וכסמנכ”לית בבית החולים האוניברסיטאי של שיקגו. בשנים מסוימות היא השתכרה מעל ל 250 אלף דולר בשנה ומימנה את האספירציות הפוליטיות של בעלה.
אבל האם להישאר בבית, ולגדל ילדים (אחרון מבין בניה של רומני, סיים תיכון ב 1999) הנה עבודה? האם הורה המחליט שלא לעבוד הוא אדם נטול קריירה? ומה זה מעיד עליו/ה? בארה”ב רק בתי אב מבוססים יכולים להרשות לעצמם את התענוג של הורה עובד אחד ובישראל, ככל הידוע לי, מדובר בתופעה עוד פחות שכיחה. וגם אז, הרבה מן ההורים שמחליטים להישאר בבית, מנסים למצוא את דרכם חזרה למעגל העבודה אחרי שנות הילדות המוקדמות.
מחקר ראשון מסוגו, שערכה רשות מפקד האוכלוסין האמריקאית (The Census Bureau) ב 2009 מצא שבאחת מכל ארבע משפחות אמריקאיות נשאר הורה בבית עם הילדים ומפסיק לעבוד. באופן לא מפתיע מדובר בכ 5.6 מליון אמהות לעומת כ 165 אלף אבות. פרופיל הנשים הנשארות בבית הוא של צעירות יותר, שיעורן גדול יותר בקרב היספניות וזרות, אך למעל לשליש מאותן הנשים יש תואר אקדמי.
לאן רומני לא היו חיים כה קלים, כפי שאולי קיוותה. היא גדלה בבית עשיר, נשלחה לבתי ספר פרטיים יוקרתיים, פגשה את מיט רומני, בן הדת המורמונית, עוד כשהיתה בתיכון, המירה את דתה ונישאה לו בגיל 19. ב 1970 ילדה את בנם הראשון וב 1981, את בנם החמישי. ב 1998 והיא בת 49 אובחנה כחולה כרונית בטרשת נפוצה. בעוד שמדובר במחלה קשה, בארה”ב לא נמנעים מלדון בכך שלולא הביטוח הרפואי היקר שמשפחת רומני יכלה להרשות לעצמה, וטיפולים פרטיים יקרים אחרים, אן רומני אולי לא היתה מגיעה למקום בו היא נמצאת היום: עומדת לצדו של בעלה בכל מסעותיו הפוליטיים (למרות מחלתה אן רומני כמעט ולא נעדרה מן האירועים הפוליטיים הרבים בחייו של בעלה).
אן רומני, כיום גם סבתא ל 16 נכדים, דגלה כל השנים בטיפולים אלטרנטיביים לצד ההתמודדות המתמדת עם הטרשת הנפוצה. הצהרת ההון של מיט רומני, בראשית הקמפיין הנוכחי, חשפה שבבעלות בני הזוג שני סוסים טהורי גזע, המשמשים לה לרכיבה טיפולית, ושווים, כל אחד מהם 250 אלף דולר (גם בזכות הפרסים שהם מביאים לבעליהם).
עם הסוסים הגזעיים, הבתים היפים, המכוניות המפוארות וטיפולים רפואיים שרוב האמריקאיים יכולים רק לחלום עליהם -ולמרות שאף אחד לא מאחל לעצמו את בריאותה הרופפת – עד כמה היא באמת יכולה להתחבר למצוקות האנשים הפשוטים?
טור מצוין. צריך אבל להוסיף שזה שהבוחרים האמריקאים לא יכולים להזדהות עם מועמד עשיר או אפילו לחשוב שהוא מסוגל להבין אותם, לא אומר שהם לא יצביעו לו. סקרים אחרונים (וגם מסורתית ממערכות בחירות קודמות) מראים שבעוד שהבוחרים האמריקאים חושבים שמיט רומני לא מבין את צרות האדם הפשוט, הם באותה נשימה חושבים שהוא יותר טוב לכלכלה. האתוס האמריקאי אומר שמי שמצליח מאוד כלכלית הוא כנראה טוב נקודה. על כן על מטה אובמה להזהר שלא לשים את כל הקלפים על משבצת “רומני אליטיסט”. יכול להיות שזה יהפוך לקראת הסוף לעמדת יתרון ולא חיסרון לרומני.
אותו דבר לגבי הנשים, גם אם נשים אמריקאיות רגילות לא יכולות להזדהות עם אן רומני, יכול להיות שהן חולמות להיות כמוה (שזה כמובן לא אותו דבר). זה אולי לא נכון לנשים הליברליות מהערים הגדולות, אבל אלה ממילא מצביעות לדמוקרטים.
תודה רז ואני מסכימה עם כל מה שכתבת ובנוסף – האליטיסטיות הזו כן נתנה מכת מוות לקמפיין של ג’ון קרי, שכמובן היה גם אדם בלתי כריזמטי בעליל. רומני, לעומת זאת, נאה מראה וזה בהחלט פקטור חשוב אצל הבוחרים שם….
אליטיסטיות היא לא בעייה. אובמה אליטיסט גדול מקרי (דבריו אודות “האנשים המרירים שנצמדים לברית החדשה ולנשק שלהם”, בנוגע למעמד הבינוני-נמוך של הלבנים בפריפריה של פנסליבניה, הם שיא של אליטיזם), ונבחר בקלות (הפעם יהיה יותר קשה – כי למרבה הצער, כבר יודעים מיהו, ואובמה תמיד יצליח פחות כאשר הבוחרים באמת נחשפים אליו כאיש ביצוע, ולא כדוגמן-טלפרומטרים מוכשר…).
הבעייה של קרי הייתה שההתגייסות התקשורתית לטובתו לא הייתה של מאה ארבעים אחוז, אלא רק של שמונים אחוז. הלקח נלמד ב2006 וב2008, כמובן.
הבחירה של רומני להוציא את אשתו כנסיון לנמק מדוע הוא קשוב לרחשי האיש-הפשוט אולי נראית כחרב פיפיות, במיוחד בגלל ההשוואה המתבקת לעומת מישל אובמה, שהיא בהחלט נכס פוליטי מהמעלה הראשונה. ובכל זאת, מאז דצמבר 2011 היא נמצאת במרכז הקמפיין של בעלה. היחסים שלהם היו מראה חשובה לחיי המשפחה של גינגריץ’, היא נחשבת כמי שמאזנת את בעלה בתוך הקמפיין ומשפרת את ביצועיו, ואולי חשוב מכל – היא עומדת היטב בדימוי המסורתי של אשת משפחה. למצביעים שמרניים העובדה שהיא הקדישה את חייה למשפחתה ולא לקריירה היא יתרון משמעותי שמבהיר היטב את הערכים המשותפים. היכולת שלה להתמודד עם הביקורת של רוזן באפקטיביות כה רבה (רוזן כבר התנצלה http://politicalticker.blogs.cnn.com/2012/04/12/rosen-apologizes-over-comments-against-ann-romney/ )מדגימה שגם היא מיומנת במשחק הפוליטי.
עם זאת, מה שרוזן באמת רצתה להגיד http://edition.cnn.com/2012/04/12/opinion/ann-romney-hilary-rosen/index.html?hpt=hp_c1 בעינו עומד: האם מיט רומני מסוגל להבין לרגשותיו של האדם הפשוט ? האם הוא מסוגל לרדת לעומקן של מצוקות הנשים העובדות ? האם העובדה שבגופים שניהל הועסקו מעט מאוד נשים לא צריכה לרמוז משהו על השקפותיו והעדפותיו ?
התשובה של רומני לשאלות האלה היא שאשתו כבר תעדכן אותו. היא כאמור, איננה אישה עובדת, וכנראה שאפשר להסיק מכך על ערכיה בכל הנוגע למקומן הנכון של הנשים. לכאורה, עולה מזה שנשים עובדות אמורות היו להסיק את המסקנה המתבקשת בקלות. מאחר וגם בארה”ב, בדומה לישראל, בוחרים לא מצביעים על פי ערכים אלא על פי דימויים, השאלה המעניינת היא איזה דימוי תקשורתי ינצח בארה”ב: האם הדימוי התקשורתי של אן רומני שדווקא בגלל בחירותיה יכולה להבין כמה קשים חייהן של נשים המאזנות בין קריירה למשפחה, או של אישה שאיננה מסוגלת להבין את החשיבות שנשים מסויימות מייחסות לקריירה ?
איך אן רומני יכולה להבין את הקושי של נשות קריירה? ובכל מקרה, אני מסכימה איתך שזה הרבה עניין של דימויים. ברק ומישל אובמה הפגינו בשנים האחרונות הורות מאוד מעורבת. אם בנותיהן לא יעשו שטויות עד נובמבר, אז אולי הם יצליחו לשמור על התדמית (אבל לך תדע… )
היא יכולה להתחבר למצוקת האנשים הפשוטים בערך כמו שאובמה יכול להתחבר אליה. בן למשפחה לבנה מבוססת – שצבעו השחור היה מבחינתו רק יתרון לכל אורך הדרך (בקבלה להארוורד, במציאת עבודה במשרד עו”ד בשיקאגו, בביסוס קריירה כ”מארגן קהילתי”, כמתמודד במחווז בחירה שחור באילינוי, כמתמודד לסנאט הפדראלי באילינוי, וכ”טעם החודש” במפלגה הדמוקרטית, בבואו להתמודד מול הילארי על המינוי הדמוקרטי לנשיאות) – ולא מפסיק לספר לנו על כמה שהוא “על-גזעי”. האיש ש20 שנה ישב אצל ג’רמיה רייט בכנסיה ולא שם לב מעולם שהאיש גזען פתולוגי – אבל ידע לבעוט ברייט ברגע שכבר היה לו צורך בבוחרים לבנים…
ולטופיק: אן רומני לא עבדה יום בחייה? אם תחשבי על זה רגע, תראי שניהול משק בית מפלצתי מהסוג שאת מתארת פה (משרתים, אומנות, סוסים, המוני בתים וכד’), זה יותר ניהול מכפי שאובמה עשה כל חייו, עד לרגע שבו הפך לנשיא…
במידה והיא לא באמת ניהלה כזה משק בית מפלצתי – אז כנראה שהיא אכן באמת גידלה בעצמה את חמשת הילדים, וכאמור – זו בטח לא עבודה יותר קלה מלעבוד בחוץ…;)
האמת היא שמעט מאוד נשיאים אמריקנים באו מרקע של מצוקה (קלינטון הבעל הוא היחיד ב50 שנה האחרונות שבאמת בא מרקע כזה – אובמה ממש-ממש לא בא מרקע כזה, ועובדת היות אימו תמהונית מוזרה, לא מעלה או מורידה – הוא גדל אצל סבו וסבתו שהיו לבנים מהמעמד הבינוני-פלוס), ואם יחפשו נשיא ש”יכול להזדהות עם מצוקה”, כנראה שיתקשו בכך מאוד מאוד.
האמת פשוטה נורא: אם אן רומני הייתה אשת המועמד הדמוקרטי, איש לא היה פוצה פה ומצייץ בהקשר הזה. ב2004 אשתו של המועמד הדמוקרטי ג’ון קרי, הייתה תרזה היינץ קרי – היורשת של אימפריית הרטבים היינץ (“קצת” יותר עשירה מהרומנים), ומשום-מה אז הדמוקרטים לא עסקו במישהי ש”לא עבדה יום בחייה”, וכל כספה בא לה בירושה מבעלה הראשון…
מיט רומני הוא מועמד טוב מאובמה לא רק בגלל שלרומני יש מושג של ממש בניהול (בעודה שאובמה לא ניהל כלום בחייו עד 2009 – וכולנו, אשכרה כולנו, משלמים את המחיר על חוסר המושג שלו בניהול), בהיותו איש ביצוע מצויין בשוק הפרטי, וכמושל רפובליקני של המדינה השנייה הכי דמוקרטית בארה”ב (אחרי הרפובליקה הדמוקרטית העממית של ורמונט…). מיט רומני הוא מועמד טוב בגלל שיותר גרוע מאובמה, כנראה שאי אפשר להיות. אובמה הוא נשיא מחורבן לא רק מבחינתנו הישראלים (וכמובן שקשה להתעלם מהעובדה שהאיש הזה במחדליו מייצר לנו איום גרעיני על הבית), אלא מבחינת כל אמריקני שעובד לפרנסתו, ומגלה שאובמה קונה קולות של בטלנים בכך שהוא מספק להם ביטוח ע”ח אלה שעובדים (וכעת נאלצים לשלם יותר עבור אותו ביטוח בריאות).
אחד שלא יודע, אבל שואל – תסלח לי, אבל אתה באמת לא יודע וכדאי שתשאל לפני שאתה כותב –
כי בנוגע לילדותו של אובמה: האיש ננטש על ידי אביו בגיל ינקות, גדל עם אם חד הורית, עם מעט מאוד כסף. עבר איתה לאינדונזיה בגיל 6, עם האבא החדש, וחזר שוב להוואי בגיל 10 שזהו גיל מאוד צעיר בשביל ילד לחיות בלי דמות הורית (הפרשנות הפרטית שלי – הוא ננטש שוב הפעם על ידי אמו).
הוא התגורר עם הסבא וסבתא בדירה עלובה בהוואי, פגש את אביו הביולוגי רק פעם אחת. האבא מת, אחכ גם האבא החורג וגם האמא מתו –
הסבתא היתה גזענית.
לפעמים, כשקוראים על ילדותו, לא ברור איך מכל זה יצא אדם מאוזן. באמת.
הוא התחיל את לימודיו בקולג’ מקומי סוג ז’. גם הסבא מת.
התיאורים הנפלאים שלך, על הרוורד ומשרדי עורכי דין, זה רק אחר כך בזכות עצמו… והרבה, ככל הנראה, בזכות העובדה שמישל אובמה הגיע מרקע נורמלי ומסודר.
לגבי הניהול של ארמון הבית של אן רומני (בהשוואה לעבודה עם נערי רחוב בדרום שיקגו, או עבודה בתור סנטור בבית הנבחרים של אילינוי, או סנטור ביו.אס.סנאט) – אתה לא באמת מאמין שזה נכון. יש לך כאן זוג אנשים (משפחת אובמה) שהיו צריכים לממן את עצמם, את לימודיהם, את חייהם. לעומת זוג אנשים, שלא באשמתם, נולדו לתוך הון מרחיק לכת. אלה הם שני מקרי קצה.
לגבי גב’ הקטשופ – אני חייבת לומר לך – ובאמת בתור אחת שכיסתה את קמפיין 2004, קרי הואשם מדי יום בהיותו אליטיסט. ההון הפרטי של אשתו הוזכר כל יום בעיתון, ולא הפסיקו לרדת על תחביבי הספורט שלו (גלישת רוח) על הצרפתית שבפיו, ועל כך שיש לו כסף ללא הגבלה מן הבעל המת הראשון של רעייתו.
הדבר שכן מבליט את רומני לעומת אובמה – הוא העובדה שהיה מושל. פרט הביוגרפיה הזה היה רלבנטי לפני ארבע שנים כשאובמה היה רק עם רקע של סנטור. היום אובמה הוא כבר נשיא 4 שנים – אז איך אפשר בדיוק להמשיך ולטעון שאין לו נסיון?
תסלחי לי, אבל אני יודע היטב. אובמה לא “ננטש ע”י אביו”. הוא ננטש בידי שניהם, לטובת גדילה בבית מוצלח לאין שיעור, אצל סבו וסבתו. אימו של אובמה הייתה מתחתנת סדרתית עם גברים שהעדר עניין בלשחק משחקי PC יכונו להלן בשם “בעלי רקע אקזוטי” (אין ספק שפסיכולוגים יוכלו לבחון את העובדה שגרמה לה להתחיל בקנייתי מסלמי ולעבור אח”כ לאינדונזי מסלמי” – תוך שילדיה עצמם גודלו בידי הוריה – ממש ללא קשר ל”נטישתה” בידי בעל, שבכלל החזיק במקיל משפחה בקנייה…).
הסבתא שלו הייתה נורא גזענית – ולכן גידלה ילד שחור וילדה אינדונזית. נו, באמת…
ה”גזענות” של הסבתא היא סוג של תירוץ מבחיל של אובמה בנאום האי-התנערות שלו מג’רמיה רייט (כן, אותו נאום שסיפרו לנו שהוא נורא מרגש, אותו הוא נשא במרץ 2008, אחרי שנחשף שהאיש קרא לאלוהים לקלל את אמריקה והסביר ש9.11 קרה באשמת אמריקה…).
אובמה גדל אצל סבתא נפלאה שסייעה לו ותמכה בו כלכלית בדרכו האקדמית היקרה להפליא, ויצא מאוזן להפליא, מכיוון שזה מה שבדר”כ קורה למי שגדל במשפחה נורמלית.
ה”דירה העלובה” היא עוד סוג של אגדה אורבנית. סבתו היא האישה הראשונה שהתמנתה לסגנית נשיא של הבנק שבו עבדה, והם אמנם לא היו עשירים – אבל בהחלט לא היו עניים ואומללים (למרות שתמיד כיף לשפץ את העבר, כאשר בונים על עתיד פוליטי…).
הזוג אובמה לא מימן את לימודים, כמובן. מישל אובמה באה מבית מבוסס להפליא, והיא מימנה את לימודיה כמו שרוב בני מעמדה מממנים את לימודיהם (הם לא…), ורומני (מיט) אמנם גדל בבית עשיר – אבל אין אדם אחד בעולם שיכול ברצינות לטעון שלא עשה את כספו במו ידיו (מספיק לראות את סרטי השנאה נגדו אודות ביין קפיטל, כדי להבין שאולי הוא רשע מרושע – אבל הוא יודע לעשות כסף…).
אני לא סיקרתי את הבחירות ב2004, אלא סתם קראתי עליהן (באותו אופן שקראתי על אובמה, וגיליתי שיש מרחק גדול בין איך שמסקרים אותו אוהדיו, לבין מי שהוא באמת…) – וקרי זכה לאהדה גדולה בתקשורת (עד כדי כך ש60 דקות הסתבכה בהפצת שקרים על בוש, שקרים כה גסים שהקריירה של דן ראת’ר נגמרה…) – לרוע מזלו, לא אהדה סגידתית מהסוג שאובמה זוכה לה (וגורם להתבטלות בכל מה שנוגע להתייחסות לביוגרפיה האמיתית שלו, להבדיל מזו שהוא המציא בדיעבד…).
אחד הדברים שמפריד את רומני מאובמה הוא הניסיון. הניסיון של רומני הוא חיובי. הניסיון של אובמה הוא שלילי (אלא אם כן מבטלים את המציאות וממשיכים בוירטואל ריאליטי שמאפיין את כל ההתייחסות לאיש ולפעולו…).
תגיד, איך בית מבוסס? אבא של מישל אובמה היה פועל משאבות מים בחברה העירונית של שיקגו? תעשה גוגל של תמונת בניין הדירות של הסבתא. באמת…. סגנית נשיא של בנק? אולי סגנית נשיא של סניף מקומי שיש בו שלושה עובדים בערך. אם נעשה שיפוץ לגבי עברו – זה העובדה שהוא לא ממש סיפר על הימים שבהם שלחו אותו חזרה מאינדונזיה להוואי. נולדה תינוקת חדשה עם האבא החורג והופ – הילד ברק שוגר לאמריקה. התירוץ הרשמי, בתי ספר יותר טובים. אני לא קונה את זה. אמא לא שולחת ילד בן עשר הרחק ממנה, אלא במצבים קיצוניים.
לא יודע מה את מכירה בכל הנוגע ל”פועלי משאבות מים בחברה העירונית של שיקאגו” (וראש סניף של המפלגה הדמוקרטית בשכונה…), אבל ההקבלה המתאימה לזה היא של עובד בעל קביעות ב”מקורות” – לכי לדה-מרקר, ובדקי כמה הם מרוויחים שם ביחס לשכר הממוצע במשק…
סגנית הנשיא הראשונה של בנק מקומי בהוואי (הנכד שלה, זה שסבל מהגזענות הנוראה שלה, הוא שהתגאה בעובדה זו…), שהרוויחה מספיק בכדי לממן לו, בצירוף מלגות שקיבל תודות לסיפור חייו הבאמת-מעניין, את ההשכלה היקרה ביותר שישנה.
אין ספק שאמא שלו התנהגה לא יפה (גם את הבת היא שילחה לסבתא הגזענית-להחריד, כך שזה רק לא בארי המסכן שנשלח אל המכשפה הרעה מהונולולו. העניין הוא שאובמה יצא נשכר מזה – הוא גדל במשפחה טובה, התחנך בבי”ס פרטי סופר-יקר בהוואי (גם שם, במימון שני סבי ה-KKK בתוספת מלגות…), והמשיך להרוורד.
אני באמת רוצה לקנות את הבלוף על המאבק כנגד כל הסיכויים של אובמה, אבל מה לעשות שמדובר בבורגני עם סיפור חיים מעניין מהרגיל – שרק עבד לטובתו בכל פעם שנזקק למלגה, וברגע שהחליט על קריירה פוליטית (מה שבטח קרה לו לא מאוחר מגיל ארבע וחצי…).
אין מה לעשות – ההשוואה בין אובמה לרומני מוציאה את אובמה טוב, רק אם מתעלמים מעובדות וקונים את כל הלוקשים שאובמה וחסידיו בתקשורת מאכילים במשך שנים. למרבה הצער, הוא כבר לא כזה טרי על הבמה, ולמרות הכל הם לא שולטים במאה אחוז מצינורות המידע. אז נכון, אובמה הוא לא מסלמי מקנייה שלא נולד בארה”ב – אבל הוא בטח לא צעיר שחור שגידל עצמו במו ידיו בבית גזעני, וכנגד כל הסיכויים בנה לעצמו עתיד מזהיר.
האמת היא שמדובר בצעיר מוכשר להפליא שנעזר במשפלה תומכת ביותר, ותודות להעדר מוחלט של מצפון ולסיפור אישי יוצא דופן (שהדבר הבולט בו ביותר הוא כמובן היותו שחור – דבר שסייע לו בצורה לא רגילה לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו) – הפך לנשיא. נשיא איום ונורא.
הוא, בעזרה של תקשורת מגוייסת שהשתינה מהמקפצה על כל מושג של עיתונות חוקרת, כתב בדיעבד את סיפורו בשני ספרים טרחניים ואינספור כתבות-צבע משתפכות…
אה, וכמעט שכחתי: אפילו האסטרטג של אובמה נכשל בלשונו ומסביר שהכלכלה כעת הולכת בכיוון הלא נכון…
נכון, הוא לא התכוון לזה באמת – אבל תחשבי מה פרוייד היה אומר על פליטת הפה של אקסלרוד (החבר’ה של רומני, כאמור, כבר חוגגים עליה…).
אחד שלא יודע, אבל שואל – אני ממשיכה את השרשור פה. רק רציתי לומר שכוח השכנוע העצמי שלך מרשים. ההשוואה לחברת “מקורות” מגוחכת. אני מבינה בדיוק את המשמעות של פועל משאבות מים בעירית שיקגו, כמו גם מה זה להיות פונקציונרית דרג ב’ באיזה בנק מקומי בהוואי. הייתי (פיזית ממש) גם בהוואי. כמו בכל עיר, יש שם חלקים עלובים מאוד. אני מושכת את דברי לגבי הדירה העלובה. מה שיצא לי לראות זו הדירה בה הסבתא חיה בערוב ימיה. יכול להיות שקודם לכן היו בתים/דירות אחרים. ממה שאני יודעת, הרקע המשפחתי שלו דל מאוד (מבחינה כלכלית). ההישג האישי שלו, עצם הכניסה ללימודי משפטים וכו’ – הוא עצום. בארה”ב קשה מאוד מאוד להצליח כשאין לך כסף.
הרקע שלו לא פשוט. יש דברים שאי אפשר לשפץ לאחור.
משפחת רומני נולדה לאליטות, הורים מאוד עשירים, אבא של רומני היה מושל. שושלת פוליטית. זה בהחלט יפה שגם הבן ממשיך את הקו הפוליטי ורוצה לתרום לחברה. ואגב, יש לא מעט מקרים כאלה בהיסטוריה של ארה”ב – שאב ובן או דוד ואחיין היו נשיאים.
ההשלכה שלך מרשימה להפליא. כל, אבל כל, מה שייחסת לי – יכול להגדיר את ההתייחסות שלך למשיח משיקאגו…
ראשית, ברכות על ביקורך בהוואי. לא זכיתי להיות שם (מצד שני, גם בכיכר האדומה לא הייתי, ובכ”ז אני יודע שהיא במוסקווה…). ביקורך שם נותן לך יתרון עליי בכל הנוגע לתחרות ביקורים באתרי נופש – אלא שאנחנו לא עורכים אותה, למיטב ידיעתי (אם כן, את בהחלט מובילה…;)).
לו באמת הבנת מה המשמעות של להיות פונקציונר פוליטי מקומי במפלגה הדמוקרטית של שיקאגו (כולל ג’וב בעל קביעות בעירייה), לא היית ממהרת לחשוב שמישל גדלה בבית קשה-יום…
המפלגה הדמוקרטית של שיקאגו היא מכונה פוליטית בת עשרות שנים (שאלי את משפחת קנדי – הנשיא שלהם, הקדוש שקדם לאובמה, נבחר הרבה בזכות מניפולציות של אותה מכונה בהנהגת משפחת דיילי…) שידעה לתגמל היטב את פעיליה – ושלטון המפלגה הדמוקרטית בעירייה יצר ים אפשרויות לתגמל את החבר’ה. אבא של מישל הוא לא מסכן.
הרקע של אובמה לא פשוט – ויש דברים שאי אפשר לשפץ אחורה. ייאמר לזכותו שבעזרת התקשורת הוא אולי לא הצליח לשפץ הכל, אבל הוא הצליח להסתיר את הרוב המכריע לתקופה כזו שאנשים באמת האמינו שהוא גדל במצוקה, ועשה הכל במו ידיו, בלי עזרה מאיש. האמת היא שהרקע הייחודי שלו והעזרה מהמשפחה הגזענית (מצטער, זה עדיין מעורר בי חיוך…:)) הם שסייעו לממן את ההשכלה המאוד-לא-זולה שלו.
אבא של רומני היה מושל ורומני גדל בבית עשיר. גם ביל גייטס. אני לא חושב שיש מישהו שחושב שביל גייטס לא עשה את הונו במו ידיו. אין ספק שנקודת הפתיחה היא טובה יותר – אבל על כל “מליונר קטן” שהפך לרבע-מיליארדר כמו רומני – יש 400 “מליונרים קטנים” שלא הפכו לרבע-מיליארדרים כמו רומני. מותר לפרגן לו גם אם הוא רפובליקני (מעבר לזה שיש לו שיער יפה ובנים חתיכים…:)).
בהיסטוריה של ארה”ב היו רק שני מקרים של אב ובן שהיו נשיאים (האדמסים והבושים). אני מניח שאת מתכוונת לרוזוולט בהקשר של הדוד והאחיין, אלא שפרנקלין לא היה אחיין של טדי. אלינור הייתה אחיינית של טדי. פרנקלין בא מענף אחר של אותה משפחה שהתפצל ממנה כמה מאות שנים אחורה. אגב, אני נגד שושלות. זה רע לדמוקרטיה. העניין הוא שאובמה עוד יותר גרוע עבורה…
לא יודעת בן כמה אתה. אולי אני יותר מבוגרת ממך. נסעתי להמון המון מקומות. באמת. רק בשבע שנים באמריקה, חרשתי/חרשנו בלי סוף. ואני אומרת בשיא הכנות – אני באמת מרגישה שאני מכירה את אמריקה היטב. הייתי גם בשיקגו. גם בשכונתו של אובמה (הנוכחית). האיש הגיע רחוק. הבית שלו מרשים. רחוק מאוד מכל הדירות/בתים בהן התגורר בילדותו.
לאבא של מישל לא היה שום קשר למפלגה הדמוקרטית, אגב. כדי להיות פועל משאבות עירוני, לא צריך קשרים במפלגה. החיבור שאתה עושה הוא ממש אבסורדי. רומני באמת עשה הרבה כסף. אבל זה נוח שיש כסף לעשות ממנו כסף. ראית את הצהרת ההון שלו, אגב? הוא שווה כ 250 מליון. משפחת אובמה לא תגיע לזה בחיים. גם לא ביידן. בנוגע לשושלות, אחת הסיבות שאובמה ניצח את קלינטון, היתה כי הוא היה יותר אותנטי. היא, מה לעשות, אשתו של. הוא, לעומת זאת, סלף מייד אמיתי.
לשאלתך, בקיץ אחגוג 34 שנות קיום. לא גרתי באמריקה (ביקרתי בה, עם זאת – לא בהוואי, למרבה הצער…), אבל מסתבר שהצלחתי ללמוד עליה דבר או שניים גם מרחוק. אם כדי ללמוד משהו, צריך לראות אותו בעיניים – אז כולנו לא יודעים על שום דבר שאירע בטרם נולדנו. אני מתרשם ממי שמסייר הרבה – אבל ניסיוני לימד אותי שלא תמיד הידע של מי שקרא אבל לא ראה, נופל מזה של מי שראה אך לא קרא באותה מידה (בדר”כ זה הפוך…).
אובמה ניצח את קלינטון בגלל שאובמה שחור. במפלגה הדמוקרטית הקול השחור מנה כ-30% מסך קולות המצביעים בפריימריס הדמוקרטיים. אובמה קיבל למעלה מ90% מהם. אי אפשר לנצח מישהו כזה (למרות שהוא היה די קרוב להפסיד, למרבה ההפתעה…). אם תוסיפי לזה התגייסות תקשורתית שהדהימה והרגיזה את הקלינטונים שהיו רגילים למגרש ביתי בתקשורת (הספר game change מתאר היטב את תדהמת הקלינטונים מהתקשורת), ותביני כיצד ניצח, ומדוע לא היה לזה שום קשר להיותו “סלף מייד מן”. מה שכן, הסיפור שלו (יותר נכון, הגירסא המשופצת של הסיפור שלו), אכן משך את התקשורת אליו.
ראיתי את הצהרת ההון של רומני. משפחת אובמה, לא רק שתגיע לרבע מיליארד, סביר מאוד שיעברו את זה. ראית את הצהרת ההון של אל גור בעת שפרש מהפוליטיקה? סביב ה4 מליון דולר (הרבה פחות מההכנסה של אובמה מספריו). כיום הוא מוערך במאה מליון דולר (וזה אחרי ירידה משמעותית בשווי של מניות שלו שהוקשעו בבועות ירוקות למיניהן). אובמה הוא סוג של משיח – הכסף שנשפך לרגליהם של גור וקלינטון (שהיה על סף פשיטת רגל עם סיום כהונתו כתוצאה מהוצאות משפט הקשורות בפרשיותיו הרבות, וכיום מוערך בכ-80 מליון דולר), הוא בדיחה לעומת מה שיישפך לרגליו של המשיח. אין מה לעשות – כיום פוליטיקאי פורש עושה ים כסף (שאלי את ברק, ואז תעשי את ההכפלות המתבקשות כדי להגיע למה שעושה נשיא אמריקני פורש – בעיקר כזה שמוצג כמשיח…).
ולסיום, חד משמעית, ללא כל ספק, אביה של מישל אובמה, פרייזר רובינסון השלישי, היה מה שנקרא בשם “פריסינקט קפטן” (ומקביל ליו”ר סניף אצלנו, במפלגה הדמוקרטית בשיקאגו.
מצ”ב כמה לינקים התומכים בזה:
מתוך “אתר הגברות הראשונות”
מתוך אתר השיקאגו דיפנדר”
אין לי מושג למה (מקווה שסתם תקלה), אבל ההודעה שנשלחה ב22:21 לא עלתה, והופיע מעליה סימול כאילו היא מחכה לאישור שלך (דבר שלא נתקלתי פה קודם). בכל מקרה, הנה ההודעה המקורית (בתוספת שני לינקים נוספים לאתרים אודות מישל אובמה ומשפחתה) :
לשאלתך, בקיץ אחגוג 34 שנות קיום. לא גרתי באמריקה (ביקרתי בה, עם זאת – לא בהוואי, למרבה הצער…), אבל מסתבר שהצלחתי ללמוד עליה דבר או שניים גם מרחוק. אם כדי ללמוד משהו, צריך לראות אותו בעיניים – אז כולנו לא יודעים על שום דבר שאירע בטרם נולדנו. אני מתרשם ממי שמסייר הרבה – אבל ניסיוני לימד אותי שלא תמיד הידע של מי שקרא אבל לא ראה, נופל מזה של מי שראה אך לא קרא באותה מידה (בדר”כ זה הפוך…).
אובמה ניצח את קלינטון בגלל שאובמה שחור. במפלגה הדמוקרטית הקול השחור מנה כ-30% מסך קולות המצביעים בפריימריס הדמוקרטיים. אובמה קיבל למעלה מ90% מהם. אי אפשר לנצח מישהו כזה (למרות שהוא היה די קרוב להפסיד, למרבה ההפתעה…). אם תוסיפי לזה התגייסות תקשורתית שהדהימה והרגיזה את הקלינטונים שהיו רגילים למגרש ביתי בתקשורת (הספר game change מתאר היטב את תדהמת הקלינטונים מהתקשורת), ותביני כיצד ניצח, ומדוע לא היה לזה שום קשר להיותו “סלף מייד מן”. מה שכן, הסיפור שלו (יותר נכון, הגירסא המשופצת של הסיפור שלו), אכן משך את התקשורת אליו.
ראיתי את הצהרת ההון של רומני. משפחת אובמה, לא רק שתגיע לרבע מיליארד, סביר מאוד שיעברו את זה. ראית את הצהרת ההון של אל גור בעת שפרש מהפוליטיקה? סביב ה4 מליון דולר (הרבה פחות מההכנסה של אובמה מספריו). כיום הוא מוערך במאה מליון דולר (וזה אחרי ירידה משמעותית בשווי של מניות שלו שהוקשעו בבועות ירוקות למיניהן). אובמה הוא סוג של משיח – הכסף שנשפך לרגליהם של גור וקלינטון (שהיה על סף פשיטת רגל עם סיום כהונתו כתוצאה מהוצאות משפט הקשורות בפרשיותיו הרבות, וכיום מוערך בכ-80 מליון דולר), הוא בדיחה לעומת מה שיישפך לרגליו של המשיח. אין מה לעשות – כיום פוליטיקאי פורש עושה ים כסף (שאלי את ברק, ואז תעשי את ההכפלות המתבקשות כדי להגיע למה שעושה נשיא אמריקני פורש – בעיקר כזה שמוצג כמשיח…).
ולסיום, חד משמעית, ללא כל ספק, אביה של מישל אובמה, פרייזר רובינסון השלישי, היה מה שנקרא בשם “פריסינקט קפטן” (ומקביל ליו”ר סניף אצלנו, במפלגה הדמוקרטית בשיקאגו.
מצ”ב כמה לינקים התומכים בזה:
מתוך אתר אודות הגברות הראשונות
מתוך אתר אפריקן-אמריקן רג’יסטרי
מתוך אתר השיקאגו דיפנדר
מתוך ספרו של דיוויד קולברט אודות מישל אובמה
אכן שלחת תגובה ומשום מה היא הועברה לתיקיית הספאם. לא יודעת למה. זה מעולם לא קרה קודם עם התגובות שלך. מתנצלת על כך שלא הצצתי שם קודם לכן…. ובכל מקרה, תודה על התגובות המעניינות.