חברי הכנסת שואלים. השרים לא עונים

חבר הכנסת יואל חסון (קדימה) היה מוטרד משבשבות הרוח שברמת הגולן. מדוע, לעזאזל, במשך יותר משנה, ארבע מתוך עשר השבשבות שברמה לא עובדות? כאשר מחירי החשמל משתוללים, והנטל על האזרחים כבד, אף אחד לא מוטרד מכך שכמעט חצי מן השבשבות, המספקות חשמל זול ונקי לא מתפקדות?

אז ב 28 לנובמבר2011, לפני 58 ימים הפנה חסון שאילתה לשר התשתיות, עוזי לנדאו. נוסח השאילתה פשוט: בלי השימוש במילה “לעזאזל” שבה אני השתמשתי לעיל.

“למה 4 שבשבות מתוך 10 לא פועלות?”.

על פי כללי תקנון הכנסת אמור היה לנדאו להשיב לשאילתה תוך 21 יום. יש פרוצדורה בירוקרטית שלמה  אבל עד היום, כמעט שלושה חודשים אחרי השאילתה אין קול ואין עונה.

אמנם חשבון החשמל בבית שלי בחודש האחרון הוא מן הגבוהים, וחבל לי שלא מפעילים שבשבות ברמת הגולן, אבל לא הייתי נדרשת לאנרגיית רוח טבעית וענייני כגון דא, לולי הטיפול בשאילתות בכנסת ה 18 היה כטיפול ברוח בת-חלוף.

לפי שיחות עם מספר עוזרים פרלמנטרים העסק מתנהל כמו שבשבת רוח אחת גדולה. כן עונים. לא עונים. לפי מצב הרוח.

הנה קומץ דוגמאות:

ח”כ אילן גילאון (מרצ) הגיש במרץ 2011 שאילתה לשרת התרבות והספורט: “מדו”חות התקציב לשנים 2008, 2009 ו- 2010 נראית עליה בסך התקציב המופנה לתמיכה במוזיאונים. בשנת 2011 עומד התקציב על סך של 38,631 מיליון ש”ח, עליה בכשני מליון ש”ח מהשנים 2009 ו- 2010 בהם עמד התקציב על סך של 36,368 מיליון ש”ח. מסך תקציב זה העמותות הערביות מקבלות פחות מ- 3%, דבר אשר נמשך שנים רבות וגרם למספר רב של עמותות להיות על סף קריסה. עולה, איפה, כי העמותות הנ”ל אינן מקבלות תקציבים באופן שוויוני ולכן נמצאות במצוקה כלכלית גדולה. רצוני לשאול 1) האם המשרד תומך במוזיאון בישוב הערבי? 2) האם המוזיאונים שמקבלים תמיכה פועלים בישובים ערבים? 3) האם התרבות הערבית באה לידי ביטוי בפעילות המוזיאונים הנתמכים? כיצד? 4) מדוע המשרד לא מתקצב מוזיאון ביישוב ערבי או מוזיאון המתייחס לתרבות הערבית? 5) האם העובדה שאין מוזיאון ערבי נתמך מתקנה זו אינה מצביעה על אפליה?”

והנה חלפה והתעופפה לה ברוח כמעט שנה. אך לבנת לא ענתה.

ח”כ זבולון אורלב (הבית היהודי-מפדל), שרק השבוע זכה באות הפרלמנטר המצטיין של המכון הישראלי לדמוקרטיה פנה ב21 לאוגוסט לשר התעשייה, מסחר ותעסוקה, שלום שמחון, בשאילתה בנוגע לאי תשלום שכר לנוער, בדימונה, באולמות אירועים – ועד היום לא נענה.

ח”כ איתן כבל (עבודה) פנה באוגוסט 2011 בשאילתה לשר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. נושא השאילתה: “פתרונות שיאפשרו המנעות מכרייה מיותרת בחולות סמר”. עד היום, בחלוף חמישה חודשים הוא לא נענה.

ביולי 2011 פנה כבל ללבנת עם שאילתה בנוגע לקביעת הקריטריונים לתקציב על ידי ועדת בורוביץ’ והפגיעה באיגוד האופניים – ולא נענה.

אורלב פנה ביולי 2011 לשר התחבורה, ישראל כץ, בשאילתה בנוגע להרחבת החניה המוקצת לנכים ברחבי הארץ, מאחר והיא אינה מספיקה להם במקרים רבים – ולא נענה.

ושוב חסון אשר פנה באוקטובר 2011 לשר המשפטים יעקב נאמן עם שאילתה בנוגע לתלונות שהוגשו למחלקה לחקירות שוטרים על אלימות שוטרים במהלך המחאה החברתית – ולא נענה.

ושוב כבל אשר פנה בנובמבר 2011 לשר התעשייה, מסחר ותעסוקה שלום שמחון, עם שאילתה בנוגע לבחינות הרישוי לאדריכלים – ולא נענה.

באוגוסט 2011 שלח חסון שאילתה לשר להגנת העורף, מתן וילנאי, בנוגע למצב המקלטים הציבוריים בלוד – ולא נענה.

אני בטוחה שהבנתם את הרעיון. בממשלה ה 32, הגדולה בממשלות ישראל, שאילתות של פרלמנטרים מכל מגוון הקשת הפוליטית הן מטרד איום. ואולי, אם השרים פשוט יתעלמו (כך אולי הם חושבים), השאילתות יתנדפו כלא היו.

“האבסורד הוא כל כך גדול שבמערכת הגשת השאילתות בכנסת (מדובר במערכת הממוחשבת שמתנהלת על ידי האחראית על השאילתות בכנסת) לא ניתנה אפילו האופציה לבחור בשמות חלק מן השרים” סיפר לי אחד העוזרים הפרלמנטרים. “אנחנו רצינו להגיש שאילתה לכל השרים שהיו שרי קבינט, ואחד השרים לא היה רשום במערכת כממונה על התחום המסוים, ולכן המערכת לא היתה מסוגלת לקלוט את השאילתה ולהעביר אליו. יתכן שמאז זה כבר תוקן, אבל לא בטוח” הוא אמר.

“זו פשוט תופעה של הכנסת הזו ורוב הח”כים שאינם שרים, ומשתמשים הרבה בכלי הזה, מרגישים את זה” אמר לי אלעד רוזגוביץ, עוזרו של חסון “השרים לא עונים ובשבילנו זה אמור להיות כלי שעוזר לנו בקשר עם הציבור. אנחנו מעבירים שאלות בהתבסס על מה שח”כ יואל חסון מדבר עם האנשים, אבל באופן עקבי, כמעט מכל השרים, ללא הבדל מפלגה, אנחנו לא מקבלים תשובות או שמקבלים באיחור רב ואחרי אינספור נדנודים.”

אז מה הסיפור של שרי ישראל? יש בכנסת 120 ח”כים, מתוכם 30 שרים. רבע מן הרשות המפקחת על הממשלה, היא ממשלה בעצמה. לא כל השרים עסוקים כל הזמן, וממילא, לרשותם עומד תקציב ומנגנון משרדי שאמור להשיב על השאילתות ולמלא את חובתם להשיב לחברי הכנסת ודרכם לענות לציבור.