מה יעשה סגן שר החוץ הנגבי במשרד המיותם?

היום תאשר הממשלה את מינוי צחי הנגבי כסגן שר החוץ אחרי שמפלגת יש עתיד – יאיר לפיד ועופר שלח בראשם שמרו על הבטחתם לבוחרים שלא לנפח את מספר סגני השרים באופן מיותר וויתרו על הג׳וב – וחייבים לשאול מה בדיוק הנגבי, שבכלל רצה להיות יו״ר ועדת חו״ב הולך לעשות שם?

זאב אלקין, שזה עתה ברח ממשרד החוץ לכורסה הנעימה ויותר ביצועית של יו״ר חו״ב יודע דבר או שניים על בזבוז הזמן שלו שם בשנה האחרונה. הנגבי, שנותר ללא תפקיד ביצועי או משמעותי בכנסת הנוכחית חומק מן הדלת האחורית להיות סגנו של האיש הכי פחות דיפלומטי בציבוריות הישראלית, אביגדור ליברמן, כשלושים שנה אחרי שהוא עצמו (הנגבי) כבר שימש כיועץ בכיר של שר החוץ דאז, יצחק שמיר. אם ב 1984 שר החוץ של ישראל הקפיד להיות בתפקיד דובי לא-לא ולהתנגד לכל מהלך מדיני  -אז מה צפוי במשרד החוץ של ליברמן-הנגבי? עוד קצת סרבנות וחוסר עשייה?

שמונה חודשים חלפו מאז נוקה שר החוץ ליברמן מכל חשדות, אישומים והוא אינו עסוק יותר במשפטים פליליים אך משרד החוץ נראה עתה כפי שגם היה נראה קודם לכן – נטוש ושומם.

יצחק שמיר בעת ביקור ברפא”ל, 1985. מאחוריו עוזרו, צחי הנגבי, ומימינו יוסף לוין, איש רפא”ל. צילום: משפחת לוין, יוסף לוין (מתוך הערך על צחי הנגבי בויקיפידה)

הנה כמה התייחסויות:

– שביתת עובדי משרד החוץ שהביאה לביטול נסיעתו של נתניהו לקולומביה הסתיימה בפועל לפני חודש וחצי, אך השבוע נאמר לי שמשרד האוצר לא עומד בהתחייבויות כפי שסוכמו עם ועד עובדי משרד החוץ והעסק עלול להתפוצץ מחדש. עובדי משרד החוץ עדיין מרוויחים משכורות בזויות. שום דבר לא השתנה.

– בהנחייתו של שר החוץ ליברמן אנשי משרד החוץ מחרימים את אנשי המועצה לבטחון לאומי ואת פגישות העבודה שלהם, כיוון שאנשי המל״ל, בפיקוחו של ראש המועצה לבטחון לאומי יוסי כהן למדו לנהל את העניינים מול שגרירים זרים באופן ישיר, תוך שהם עוקפים את הדיפלומטיים הישראליים.

– בשני מפגשים עם דיפלומטים ישראלים ודיפלומטים אירופאיים בבריסל (שנכחתי בהם לאחרונה בראשית חודש מארס ובראשית חודש מאי), התרשמתי שמערכת היחסים בין הדיפלומטיים הישראלים לאירופאיים היא מורכבת בלשון המעטה. במאי לדוגמא, בפורום של המועצה ליחסי חוץ, מפגש אליו הגיעה השגרירה הפלסטינית לאיחוד, לא התייצב אף דיפלומט ישראלי, על אף שהוזמנו ואף היו כלולים בסדר הדוברים. דיפלומטיים אחרים איתם שוחחתי מתקשים להבין מדוע משרד החוץ והממשלה מזניחים את האיחוד האירופי ולא רואים בו יעד לפעילות דיפלומטית.

– דיפלומטיים בכירים עוזבים את משרד החוץ בשנה האחרונה. האחרון שבהם, דובר משרד החוץ יגאל פלמור שככל הנראה הבין שאין יותר דוברות במשרד. כל משרד ממשלתי ואגף, כמו מערך ההסברה הלאומי של משרד ראש הממשלה או השר נפתלי בנט המחזיק מעצמו מסבירן לאומי, נכנס לואקום שמותיר משרד החוץ ולוקח לעצמו נתח.

– מערכת היחסים הקלוקלת של שר החוץ אביגדור ליברמן עם מזכירת המדינה הקודמת הילרי קלינטון היתה ידועה ובמידה מסוימת ליברמן פעל לתיקון מול מזכיר המדינה ג׳ון קרי. אך מה נותר מן הקשר החם בין ליברמן לקרי כאשר ישראל מסתמנת כסרבנית השלום ובעיני קרי היא בדרך למדינת אפרטהייד? וושינגטון וירושלים נראות רחוקות זו מזו יותר מאי פעם.

-בכל השנים האחרונות השתמש נתניהו בנשיא שמעון פרס, בשר הבטחון אהוד ברק וקודם לכן בשרת המשפטים ציפי לבני כשרי חוץ דה פקטו. פרס מסייים, לבני מסונדלת ונאסר עליה להיפגש עם אבו מאזן, והמלאכה תישאר עתה בידי הצוות ליברמן-הנגבי?

אז מה עומד צחי הנגבי לעשות בתפקיד המיותר הזה? להעביר את הזמן? להשיק כוסיות בקוקטיילים? לפתור את המשבר מול עובדי המשרד שממילא אף אחד לא נעזר בהם לשירותים דיפלומטיים ראויים? זה משעשע שכל החודשים האחורנים התקיים בישראל דיון סוער בנוגע לביטול מוסד הנשיאות (אני חשבתי שאסור לבטלו). באותה הנשימה יכול היה נתניהו לבטל אולי את משרד החוץ , לבטח באופן בו הוא נתפס בימים אלה.

אייטם שלי בנושא לעיל עלה גם היום ברדיו 103 אצל גיא זוהר.