מחל או בכה בלילות? ימיו האחרונים של הרב עובדיה יוסף

לקוראינו החילוניים, מקרא פשוט כדי להבין את מה ששרי רוט כותבת. ראשי התיבות המגוונים בצירוף לוח האירועים ובו תאריכים בלוח השנה העברי בלבד כבר יעשו לכם את זה (לא, אני לא בדרך לחזרה בתשובה או אמונה באל):

הראשל”צ – הראשון לציון (כינוי למי שכיהן כרב ספרדי ראשי במדינת ישראל)

הרוחות בעולם הספרדי סוערות, כל צד מחפש כיצד לקנטר את הצד שכנגד, כל אירוע הופך מעצרת חיזוק ואזכרה למפגן כח ומאבק • אנשי דרעי טוענים: הגרש”מ עמאר גרם צער רב לגר”ע • מנגד אנשי הרב עמאר אומרים כי הגר”ע מחל לו • שרי רוט מנסה להביא את העובדות על שהתרחש בבית ברחוב הקבלן בתקופה האחרונה

פוסט אורחת , שרי רוט, חרדים 10

הרוחות בש”ס לא נרגעות, ונדמה כי מדי יום יש  מי שדואג להזין את הלהבות.

תנועת ש”ס משקיעה בימים אלו את כל מאמציה בארגון עצרות אזכרה תחת השם ‘אשכבתיה דמרן’, במקביל הראשל”צ הגר”ש עמאר מגיע גם הוא לעצרות אזכרה וחיזוק שמארגנים אנשים פרטיים, כשהוא נמנע מלהגיע לעצרות של ש”ס, אליהן הוא אף אינו מוזמן.

בש”ס עצמה אומרים, שלא לציטוט, כי מי שגרם לגר”ע יוסף  צ”ל צער כה גדול, כשניסה להכתיר את הגאון הרב ציון בוארון לרב ראשי, אינו יכול לצפות להיות מוזמן רשמית לעצרות המפלגה. מנגד בסביבת הרב עמאר מזכירים את הפיוס והמחילה שהיו בימיו האחרונים של הגר”ע.

מאחורי הקלעים, חשוב להדגיש, עושה יו”ר ש”ס ח”כ אריה דרעי מאמצים להחזיר את השלום בין הפלגים השונים, ובעיקר בין שני המחותנים הראשל״צים – הגר”י יוסף והגר”ש עמאר. עד כה, ללא הצלחה.

אמש הגיע שלב נוסף במחלוקת: לאחר שכינוס אליו הוזמן הרב עמאר, ואשר נערך באולם בראשון לציון, נחל כישלון חרוץ כשהגיעו אליו עשרות איש בלבד. אל הכינוס הגיע גם ח”כ אלי ישי, שהדיבורים על הקמת מפלגה אלטרנטיבית ש”סית בראשותו צוברים תאוצה בימים אלו. כספין, או כמידע אמיתי – זאת נדע כפי הנראה רק בערב הבחירות עצמן.

אנשיו של הרב עמאר מסרבים להתרגש מאי הגעת אנשים, רשמית הם אמנם לא מגיבים, אך בשיחות שלא ייחוס הם טוענים כי הרב עמאר הולך לכל מקום שמזמינים אותו אליו, הוא רואה בכך שליחות להביא את דבר ה’ לכל הארץ ולעם אשר בשדות, “גם הגר”ע” הם מוסיפים, “היה הולך לכל רחבי הארץ בלי להסתכל כמה אנשים יגיעו לשמוע אותו”. תוך שיגור עקיצה כלפי הגר”י יוסף ודרעי שסירבו להיכנס לכמה כנסים אליהם לא הגיעו אנשים רבים.

לשאלה אם כך למה קנטרו את אנשי דרעי על הכישלון בעצרת בבנייני האומה, הם משיבים כי מדובר בתנועה מסודרת, עם מנגון מסודר, ותקציב גדול, הרב עמאר לעומת זאת,  אינו עומד בראש תנועה פוליטית, או כל גוף אחר, ומגיע לעצרות שמארגנים אנשים פרטיים שמבקשים לשמוע את דבריו.

סערה נוספת התרחשה בסוף השבוע, כאשר פורסמו קטעים מתוך ספר חדש שהוציא החברותא של הגר”ע יוסף, הרב אליהו שטרית. בין הדברים מגולל הרב שטרית תיאור אודות צערו של הרב זצ”ל בעת הגר״ש עמאר הריץ מועמד לרבנות הראשית את הרב ציון בוארון, כמתחרה למועמדות בנו הראשל”צ הגר”י יוסף. לפי התיאור, הגר”ע היה מתעורר בבכי בלילות ושואל בצער “למה הוא עושה לי את זה?” והלהבות בין הצדדים טיפסו שוב לגבהים חדשים, כשהפעם גם הרב שטרית מושמץ, והופך ל”מחרחר ריב”.

אין ספק שהנזק התדמיתי אותו יוצרים דבריו של הרב שטרית בספרו גדול. ה’עמך’ לא בקי בפרטים, גם לא בשלבים השונים של הכעס ושל ההתפייסות. מבחינת ה’איש הקטן’ העובדה שהגר”ע בכה בלילות, מלמל משפטים על צערו מהצעד של הגר”ש עמאר היא קריטית ביותר. בסביבתו  של הגר״ש עמאר יש מי שאומרים כי הרב שטרית, הוא ‘בעל בית’ שתפקידו לפתח אפליקציות לאייפון ועבודות טכניות בלבד של הקלדה ועימוד ספרים, והוא אינו ה’חברותא’ של הגר”ע, כפי שמוצג בספר החדש.

הדברים אמנם מקבלים אישור עובדתי מבני הבית, אך לצורך תיאור העובדות שהתרחשו אין צורך להיות חברותא, די במי ששהה בבית בזמן אמת.

השאלה הגדולה היא, מה באמת קרה בבית הרב בימים שקדמו לאשפוזו האחרון.

להלן שרשרת העובדות:

• אין חולק על כך שבמשך עשרות בשנים שררה אהבה גדולה בין הגר”ע זצ”ל לבין הגרש”מ עמאר. הגר”ע הוא שסייע לרב עמאר בכל המהלכים בהם התקדם, תפקיד אחר תפקיד, עד שהפך לרב הראשי הספרדי.

האהבה בין השניים התבססה על שעות של לימוד משותף, על פסקי הלכה להם היו שותפים. ביטויי האהבה של הגר”ע לגר”ש היו רבים, חלקם מפורסמים, והם כללו גם תמונות משותפות שמדברות יותר מאלף מילים.

• בחודשים האחרונים לחיי הגר”ע אירע המשבר החמור ביניהם, וזאת לאחר שהגר”ע שמע על דיל סתיו-עמאר שנרקם בין אנשיו של הרב עמאר לאנשיו של הרב סתיו. הרב, שהתנגד מאד לבחירת הרב דוד סתיו לרב ראשי החליט שלא לתמוך בהארכת כהונתו של הרב עמאר, וזאת לאחר שבמשך תקופה ארוכה היה ברור לכל שהרב עמאר הוא מועמדו המובחר והרצוי, מלכתחילה, ואף שיש לו גם בנים שהיו רוצים לראות עצמם בתפקיד. לאחר שטורפד חוק עמאר, ומערכת הבחירות לרבנות יצאה לדרך, תמך הרב בבנו, הרב אברהם יוסף, ולאחר שמועמדו של האחרון טורפדה (ולא ניכנס לפרטים בדבר מי טרפד ולמה), העביר את תמיכתו החד משמעית לבנו הרב יצחק יוסף.

עד היום לא ברור למה, והרב עמאר מסרב לשחרר כל מילת הסבר בנושא, הציג הגר”ש מועמד כנגד מועמדו של הרב, את הרב ציון בוארון. הנקודה הזו היא אחת מסימני השאלה הגדולים הניצבים ברקע, כאשר לאיש אין תשובה חד משמעית שתסביר את פשר המהלך הנ”ל. הרב עמאר, מצידו, הסכים לפרט את הסיבות למהלכו, אלא שרצה לעשות זאת מול הרב, בארבע עיניים, ולדברי אנשיו, לא אפשרו לו את זה, לדברי גורמים בש”ס איפשרו ולבסוף הוא התחרט. כך או כך בסופו של יום בחירות נבחר הגר”י יוסף לרבנות ראשית, כאשר ברקע מתגברת המתיחות בין הגר”ע לבין הגר”ש.

• אין ספק לאיש שבימים שקדמו לבחירות היה לרב צער גדול ממועמדות הרב בוארון. מעידים על כך בני הבית, ולא היה צורך בספר החדש כדי לגלות זאת. כזכור, הזמין הרב לביתו את חברי הגוף הבוחר, עשרות במספר, תוך שהוא אישית מתחנן אליהם לבחור בבנו ומרעיף על בנו מילות הערכה עצומות.

• מאחורי הקלעים היו רבים שסיפרו לרב יצחק על כך שהרב עמאר נפגש עם חברי הגוף הבוחר ומדבר בגנותו. “תבחר בין פוליטיקאי לרב”, היה אחד המשפטים שצוטטו באוזניו. היו שדיברו על “חוסר ניסיון” ועוד. בסביבת הרב עמאר מכחישים כמובן את הדברים, אחרי הכול מדובר במחותנים ולא סביר שהרב עמאר ידבר בגנות מחותנו. אבל הרב יצחק, כך נראה, מסתובב עד היום פגוע מעוד מכל העדויות שהגיעו לפתחו, וזו הסיבה לקושי לשכנעו לעשות סולחה עם מחותנו.

יחד עם זה חשוב לציין שהיה שלב בו כבר הסכים לכך, אלא שאחד ממקורביו טען ש”חייבים שהרב עמאר יבקש סליחה מפורש”. אנשיו של הרב עמאר, מצידם, סירבו, בטענה שכבר נאמרו מילות הסליחה בפני האב הגדול, לפני מותו, אין צורך לשוב ולבקש סליחה. מדובר לדעתם בצעד שמטרתו להשפיל, אולי גם בפני התקשורת.

• על פי עדות אחד מהאנשים ששמעו זאת במו אוזניהם, לפני פטירתו ביקש הגר”ע מבנו הרב יצחק לסיים את הסיפור עם הרב עמאר ולהשלים אתו.

• בערב יום הכיפורים האחרון לחייו של הרב, לפני כשנה, לקח הרב יעקב סיני, חתנו של הרב משה יוסף, שהיה צמוד לגר”ע, ותלמיד בכולל של הרב עמאר,  את הרב עמאר לביתו של הגר”ע, השניים שוחחו ביניהם שיחה קשה, שהסתיימה בסליחה. “דף חדש”, אמר הגר”ע, “תשוב אהבתנו להיות כבראשונה”.

• אלא שאז באה תפילת שבת חול המועד, השבת האחרונה לשהות הרב בביתו. הרב עמאר היה בתפילה, והגר”ע, באופן מכוון, לא העלה אותו לתורה. בהמשך גם אמר למקורביו שעשה זאת בכוונה, “שיידע שיש בליבי עליו”. אל התורה הועלה יהודי פשוט מאד שהיה נוכח בתפילה.

• וכאן מגיע הפרק האחרון בסיפור, שעל פניו נראה כסיום טוב, אך שנוי במחלוקת, היה זה במוצ”ש האחרון לחייו של הרב, כאשר הרב העביר למקורביו מסר ברור. “תמסרו לרב עמאר שאני סולח לו בלב שלם”. קודם לכן ביקש שהרב עמאר יבוא, לעמוד לצידו, ובהמשך ביקש מבני ביתו שיבקשו מחילה מהרב עמאר.

• לכך יש להוסיף את מעמד הכתרת הרב יצחק לרב ראשי, במעמד בו נכח גם נשיא המדינה דאז שמעון פרס, מעמד הלבשת הגלימה. באותו אירוע אמר הרב באופן מפורש לבנו הנבחר כי “כל הראשונים לציון שהיו לפניך, ידריכו אותך”, כשאיש לא יכול היה להתעלם מההדגשה של “כל”. כן, כולל הגר”ש עמאר.

אלא שכל הפרטים הללו הם חסרי חשיבות, כשמדובר באש מחלוקת כה עזה. ודומה שעד שלא ישרור השלום בין כל הצדדים, עד שלא תשוב ותשרור אהבה בין יו”ר ש”ס אריה דרעי לבני ביתו של הגר”ע יוסף, הרב משה והרבנית יהודית, ובין הראשל”צ הרב יצחק יוסף לראשל”צ הרב שלמה עמאר – עד אז ימשיך הציבור הספרדי לקרוא את הכותרות הקשות, להפנים שש”ס כיום נתונה במחלוקת רצינית, והסקרים ימשיכו לדשדש במקרה הטוב ולצנוח במקרה הרע.

“ש”ס לא בנויה למחלוקות“, נוהג אריה דרעי לומר. ובצדק. כמנהיג, מוטלת עליו החובה לעשות הכול למען השלום. הוא עושה, אין ספק, אבל כפי הנראה צריך לעשות הרבה יותר. ובעיקר, גם להצליח במשימה.