הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בש”ס הפכו שמחה משפחתית לאירוע של בניית מותג, אבל נכשלו בשיווק “שלום היסטורי” עם הגרש”מ עמאר • אביגדור ליברמן התחנן “תרגיעו”, אבל גילה שדווקא ידידו הטוב אריה דרעי ניער בקבוק עם שד עדתי, ושלף החוצה את ‘קמפיין מסעודה’ • עד ששני מחבלים טבחו בתל אביב, ואפילו דרעי הבין שיש גבול לציניות • 6 נקודות בשולי עוד שבוע פוליטי סוער
1.
אם תהיתם מי יככב בגיליונות חג סוכות (2016) המוגדלים של העיתונים החרדיים, הרי ששר הביטחון החדש, אביגדור ליברמן, סיפק תשובה. למי שלא יודע, בעיתונות החרדית עובדים על עיתוני חגי תשרי זמן רב מראש וליברמן, שהתחייב למאה ימי שתיקה, צפוי להיות כוכב שם.
כשמאחורי ראשו השלט המרשים “מילה זו מילה!” (או שלא), סיפר מר בטחון החדש כי גזר על עצמו יותר ממאה ימי שתיקה. “עד ראש השנה”, סימן את היעד, כשהוא מוסיף: “היו לי הרבה פניות לפגישות ולראיונות”. תהיו בטוחים שהמערכות כבר תפסו מקום ביומן.
בינתיים, הוא מתקשה להשיב על שאלת מיליון הדולר: מה עם אסמאעיל הניה? מה עלה בגורל ההבטחה לחסלו תוך 48 שעות מהרגע שיתיישב בלשכה שבמרומי מגדל הקריה?
“היום בדיוק עבר שבוע מאז כניסתי לתפקיד. אני מציע לחזור בסוף הקדנציה עם כל השאלות האלו ולא בתחילת הקדנציה”.
אין ספק שתשובתו רחוקה מלספק. וכי לא חשב שבהגיעו למשרד יצטרך ללמוד את החומר לפני שהוא מורה על חיסול? אם ידע, ש’מילה זו מילה’, למה הוציא אותה מפיו בלי כיסוי?
תשובה, כפי הנראה, תקבלו בעיתוני חג הסוכות. או שלא.
2.
“חובתנו לייצב את הקואליציה החדשה”, נשא ליברמן דברים נרגשים בישיבת הסיעה שלו ביום שני האחרון. “אני קורא לכל חברי, ולידידי הטוב נפתלי בנט, להרגיע”.
אך בעוד בנט הרגיע, חברו הטוב אריה דרעי, החל לנענע את הקואליציה החדשה. כאילו לא כוונו דבריו של אביגדור גם אליו.
ליברמן הוא האחרון שלא יבין לליבו של דרעי חברו. אחרי הכול, מי כמוהו מכיר תקופות של חקירה משטרתית; תקופות בהן אינך יודע מתי תיקרא לתשאול; תקופות בהן אתה חייב למצוא את ה”שונא אותי” התורן.
עבור ש”ס, אין מתאים יותר מלפצוח בקמפיין מתוזמר, אמנם ישן אבל כזה שתמיד עובד, ולשלוף את השד העדתי מהבקבוק.
המינוי של רמי סדן לתפקיד יו”ר חברת החדשות של ערוץ 10 היה רק הטריגר שסימן את פרוץ הנהי והבכי. זהו, אגב, לא מינוי ראשון של נתניהו שמרגיז מישהו בש”ס, שלעיתים נראה כי היא סבורה שעם שבעת מנדטים היא יכולה לקבוע מי יאייש את הלשכה הראשונה.
סדן פשוט עשה להם את העבודה קלה מתמיד. אמירותיו (שנאמרו או לא? תלוי את מי שואלים) על כך שהוא “שונא את ש”ס ואת הגנב אריה דרעי” רק פורסמו, ומכוניתו של ח”כ יגאל גואטה כבר שעטה דרומה, אל המסעודה משדרות שהסכימה לפתוח בפניו את דלתות ביתה.
ברקע מרחפת חרב הירידה במספר המנדטים, כזו שמסתמנת בסקרים שונים, גלויים או סמויים. חרב החקירות גם היא אינה מוסיפה צבע ללחיי המפלגה, שהצטמקה בבחירות האחרונות ל-7 מנדטים. אם בפעם הבאה התוצאה מול אלי ישי תהיה 4-6, זו תהיה מכה קשה למפלגה, ויושב הראש שלה יעשה הכול כדי שזה לא יקרה.
מה עושים? מעסיקים את הציבור במסעודה והשד עדתי, “ואל ישעו בדברי שווא”.
3.
שלא תטעו.
למרות שהיא לא ממש חפצה בבחירות NOW, ש”ס נערכת במלוא הקצב למועד הגורלי, שאין לדעת מתי יגיע.
‘קמפיין מסעודה’ הוא רק חלק מהסיפור. חשיבותו גדולה לאחר כישלון קמפיין ‘השקופים’ במערכת הבחירות האחרונה, בה הציגה ש”ס תוצאה שכל כולה קהל הבית שלה. זהו קהל שנקרא אל הדגל ולקריאתו חכם שלום כהן, נשיא ‘המועצת’.
חלק מהקהל זלג ממפלגה במהלך החודשים האחרונים, גם לאחר פרסום דבר החשדות נגד דרעי וגם בשל אכזבות בנושאים שונים. כדי להגיע לקהלים נוספים, מבינים האסטרטגים של ש”ס כי עליהם לבנות דמות רבנית שתהיה ‘תואמת מרן’.
ומי יותר מתאים למשימה מבנו, הראשון לציון הרב יצחק יוסף?
מי שעקב אחר חגיגות חתונת בת הזקונים לא יכול היה לפספס כיצד ניצלה המפלגה שמחה משפחתית לאירוע שיש בו את כל הסממנים של בניית מותג.
הידיעות ששוגרו על ידי יחצנים לא דילגו על שום פרט חשוב ולא חשוב. הגלימה שמזכירה את האבא, משקפי השמש ‘כמו של אבא’, מי הפוליטיקאים שהגיעו לכבד וכולי וכולי.
אז נכון שהחיקוי אף פעם לא יהיה מושלם, אבל למה להיתפס לקטנות. אחרי הכול, השמחה עצמה ‘הצליחה’. סומן יורש.
נכון להיום יש לראשון לציון עוד כשמונה שנים עד שיפרוש מתפקידו ויוכל להשתלב ב’מועצת’. אבל בשעת הצורך, אין לדעת האם לא יוקדם המועד.
4.
ברקע עלו קריאות ‘שלום היסטורי’, כאשר הרב עמאר (הגרש״מ) הגיע אל החתונה. אבל רגע לפני שאתם שולפים את השמפניה, כדאי שניזכר יחד בקולות דומים מן העבר.
היה זה בשלהי 2013. הימים ימי ממשלת לפיד. אני זוכרת היטב את התמונה. אלי ישי (אז ח”כ) פוסע בדרכו אל חדר הסיעה, כשמפניו נשקף מתח עצום. ניכר בו כי הגיע אל הפגישה עם אריה דרעי בלית ברירה. אחרי זמן-מה יצא, ושוחח עם העיתונאים שהמתינו בחוץ. “סיכמנו שניפגש… נעשה הכול כדי לשמור על התנועה”.
האם זה יחזיק מעמד? שאלנו אותו.
“בעזרת ה’ כן”, השיב, אבל ברור היה שהוא עצמו, לא מאמין לעצמו.
אחר-כך הגיע האירוע הנוצץ של התנועה בצפת. כל פעילי השטח של המפלגה עלו והגיעו אל בית המלון. ישי התייצב לאירוע, ומצא עצמו יושב בשולחן הכבוד נבוך כולו. אפילו אריאל אטיאס לא הצליח לשלוט על החיוך הספונטאני שבזויות פיו.
דרעי שיבח את ישי, את עבודתו רבת השנים, את הצלחתו הכבירה, אבל היה ברור שמדובר במערכה מתוך סדרה. טלנובלה, אם תרצו.
התשובה הגיעה כאשר הודלף על פגישה סודית בין שני האישים, דקה לאחר שהחלה תחת איפול. “האהבה ביניהם היא כמו האהבה בין אמנון לתמר”, אמר ימים אחדים לאחר מכן ח”כ מש”ס. “תלויה בדבר, לגמרי”.
לרגע השלתי את עצמי שההצגה תחזיק מעמד עד לבחירות. שוב דמיינתי אותם מגיעים לאירועי בחירות כשהם קשורים זה לזה בחבל מעושה, רוקדים על הבמות, ממלמלים ‘כוחנו באחדותנו’ ולא מאמינים לעצמם.
החגיגה התקלקלה הרבה קודם לכן. במלון רמדה רנסנס, הכריז ישי על “מרן איתנו”, “יחד” – ורץ לבד.
עוד תמונה: יום פתיחת מושב החורף של הכנסת, דרעי נכנס למליאה מלווה בח”כ יעקב מרגי. הצלמים לא יכלו לפספס: אריה הניח את ידו על כתפו של מרגי בחביבות יתירה, וכך הם נכנסו פנימה, חבוקים.
באותם ימים נחשב מרגי ל’איש של אלי’. התמונה הזו סימלה יותר מכל את תום ‘עידן אלי’. את הסוף כולנו יודעים. זה נגמר ב’יחד’.
תמונה שלישית: הימים ימי ערב הבחירות לרבנות, המאבקים של הרב יוסף ברב עמאר בשיאם. לפני הופעות שלו מקבלים המארגנים שיחות טלפון עלומות המבהירות לאט-לאט כדי שהמסר יובן מהר, שהזמנתו של הרב עמאר ‘זה דבר שלא כדאי לכם’.
ואז הופצה הידיעה המתוקשרת: שיחת טלפון של אריה דרעי עם הרב. ימים חלפו, והאיבה בין הצדדים חזרה לימים הטובים.
עד לחג הפורים האחרון.
ושוב הופצה תמונה תמימה: שרעי בביתו של הרב עמאר, סוגר ‘סולחה’ חגיגית.
השבוע, כאשר הגיע הרב עמאר אל אולם החתונה, כמחותן שעליו למלא חובה משפחתית, המושכים בחוטי הקמפיין מיהרה לצהול על “ימות המשיח”.
תזכרו: זו רק תמונה אחת, מיני רבות, באלבום התמונות של ש”ס.
5.
‘קמפיין מסעודה’ תפס את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אדמת מוסקבה.
נתניהו ורעייתו חשים גן עדן כאשר הם יוצאים למסע רשמי בחו”ל. שם מעריכים אותם. התקשורת, בניגוד לקולגות מישראל, מפרגנת.
המפתיע הוא כי בעוד שבמשבר מול נפתלי בנט טיפל נתניהו בחכמה, לא נכנע, נתן לצד השני להתכופף, מול אריה דרעי נראה שהמצב שונה. עוד בטרם נחת בישראל, טרח נתניהו לתאם פגישה עם יו”ר ש”ס, בניסיון להרגיע את המצב.
אותו נתניהו שלא נכנע לחברי ליכוד ש’עשו שרירים’, מתקפל מול דרישה של ש”ס.
בטלנובלות, אגב, היה הסיפור נגמר אחרת. כמחצית השעה קודם למועד הפגישה עם דרעי היה נתניהו מכנס מסיבת עיתונאים, מציג את חברו החדש לקואליציה יו”ר המחנה הציוני בוז’י הרצוג, ואל הפגישה עםדרעי היה מגיע בנונשלנטיות של מנצחים.
“תמסור ד”ש למסעודה, מבוז’י”, היה אומר לו.
בחיים הפוליטיים האמיתיים, העסק כנראה הרבה פחות פשוט.
6.
‘קמפיין מסעודה’ נקטע בצורה מצמררת ומכיוון בלתי צפוי.
שני מחבלים צמאי דם פתחו במחול רצחני במתחם הקניות והבילוי הממוקם לא הרחק מלשכתו של שר הביטחון החדש, רוצחים ארבעה יהודים הי”ד ופוצעים שישה נוספים.
אבל הם עושים עוד משהו, שלא ברור האם תכננו אותו בקפידה: הם נועצים אצבע בעינו של שר הביטחון, שבטרם נכנס לתפקידו נהג לפרסם פוסטים אחרי פיגועים בהם השפיל את ראש הממשלה. “אין ראש ממשלה מתפקד”, חזר ואמר.
אז יום רביעי בלילה, כשהתייצב ב’שרונה’ לצידו של נתניהו, וכשהאחריות מוטלת גם על כתפיו, הוא צנזר בקפידה את מילותיו. הפעם, אין לאן להפנות אצבע מאשימה. הפעם, גם הוא האחראי על מיגור הטרור.
יש שיאמרו כי אמירותיו המתריסות “תוך 48 שעות יש לחסל את הנייה” הרתיחו שלא בחכמה את הצד השני. לא אומר זאת, באשר פיגועים מתבצעים גם ללא סיבות וללא התרסות. מה שברור הוא שהכלל העתיק “מה שרואים מפה לא רואים משם” – מתלבש היטב גם על ליברמן, שמכיסאו בקומה ה-14 שבקריה רואה, מן הסתם, אחרת את דרכי הפעולה, כולל המגבלות המשפטיות.
ועוד תופעת לוואי, שולית לדם שנשפך שם כמים: הפיגוע גדע, בעודו באיבו, את קרקס מסעודה של ש”ס.
דרעי נאלץ לדחות את פגישתו עם נתניהו. שכן, אפילו הוא הבין שיש גבול לציניות, בשעה שמשפחות מובילות מתים לקבורה.
אבל תזכרו את מסעודה משדרות. היא עוד תשוב. ש”ס זקוקה לה כאוויר לנשימה בקמפיין הבחירות שלה.
ויפה שעה אחת קודם.
אז למדנו שבנט התקפל ודרעי הגיבור לא.
הניסיון המשעמם של דרעי להפוך את חוסר החיבה אליו, לביטוי לגזענות, מזכירה מאוד את “הליגה למען זכויות האזרח של איטלקים-אמריקנים” שיסד ג’ו קולומבו, מנהיגה של אחת ממשפחות המאפיה היותר הבולטות. דרעי איבד את הזכות לייבב על אפלייה אחרי שהורשע בדין, והצליח לחזור להיות שר פנים. אין תקדים למקרה כ”כ מופרך שאדם שישב בכלא על עבירות שביצע בהיותו בתפקיד איקס, מצליח לחזור אליו, ואז עוד מרשה לעצמו להתלונן על אפלייה נגדו.
בכל מקרה, נחמד לקרוא שוב על מסעותיו של יגאל גואטה, שאלמלא הטור פה, לא היינו יודעים על קיומו. אין ספק שמדובר במפלגה שחרתה על דגלה את קידומן של השכבות החלשות, ולראייה המוסדות החינוכיים המפוארים שהקימה, שבהם יש אחלה ארוחות חמות, אבל לא ממש לומדים אנגלית ומתמטיקה (ואף נלחמים בעוז נגד כל יוזמה לאפשר לתלמידים ללמוד מקצועות שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה בעבודות שאינן עבודות דחק). אכן מפלגה עממית למופת.
ואם כבר ש”ס – מה חדש בספסופה? איך הבריכות?