שרי רוט: שמייח בשטח של ש״ס

העולם נוהג לומר, שכאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות.  אתה לא יכול להגיע לאולפן טלוויזיה בימים של לחימה, ופשוט לדבר פוליטיקה. זה חסר טעם, זה מבחיל. אבל כשאתה פוליטיקאי, היצר כנראה חזק ממך, ואתה מחפש דרכים יצירתיות כדי להביאו לידי ביטוי, גם בימי לחימה. ב’צוק איתן’ שדרגו הפוליטיקאים את העניין, והפכו אותו ליצירת אומנות של ממש, כשהם בוחרים בין שתי אפשרויות מעניינות: האחת – סיור מתוקשר באזור הלחימה, ביקור פצועים בבתי החולים או ניחום אבלים בבתי המשפחות השכולות. הלכת, ביקרת-ניחמת, הוצאת הודעה לעיתונות. האפשרות השנייה היא להגיע לאולפן טלוויזיה ולהתחיל לשפוך את התובנות שלך על המצב הביטחוני, ומה שצה”ל צריך (או לא צריך) לעשות. עצות בגרוש. האפשרות השנייה מיועדת לברי-מזל שהוזמנו, כמובן. שכן, לא אחר כולם מחזרת התקשורת.

בעיני, שתי האופציות פסולות. אפשר וחובה לבקר פצועים, בלי לגזור על זה קופון בתקשורת; אסור, על סף המבחיל, להגיע לאולפן כדי להרצות את השקפת עולמך הביטחוניסטית, באם אינך מהדרג הצבאי ו/או הדרג המדיני הבכיר. כך תמצאו את ח”כ מירי רגב עם קריאה לראש הממשלה: “לא להיענות להפסקת האש”. וביתר פירוט: “אנחנו קרובים מתמיד להשגת מטרות המבצע, אל תתן לחמאס להרים ראש”.

מאיפה לה שאנחנו קרובים להשגת המטרות?

“היא דוברת צה”ל לשעבר”, מצקצקים מקורביה. נו, באמת.

וכך גם קודקודי ש”ס, דרעי את ישי, המתחרים ביניהם מי יפציץ יותר תובנות ביטחוניות באולפנים.

מה שהביא לבדיחה פרי עטו של העיתונאי עמית סגל, שצייץ בטוויטר, כי לקראת החגים על ערוץ 2 לחלק טוסטרים לכמה ח”כים. שכן, לפי השהות שלהם באולפנים, הם כבר קרובים ליחסי עובד-מעביד…ובנימה רצינית יותר: רדו  כולכם מהמסך. רוצים? נצלו ההזדמנות לקרוא לעם להתפלל, להתנדב. השאירו את התובנות לעצמכם.

ועוד עצה קטנה: כשאתם עושים מעשה טוב על הגבול, בבתי משפחות או בבתי חולים – לא שווה לכם להשאיר את המצווה בשלמותה, בלי לפגום בה בפרסומה המוחצן?

2.

תחשבו על עוד נקודה. בעיתות מלחמה, כשלב העם כולו עם האמהות הדואגות בבית ועם החיילים בקרב, לא ממש רצוי שפרצופים עטורי זקן יתערבו בנושאים ביטחוניים. חודשים נאמנו כולנו למה חשוב לימוד התורה ומדוע צריך לשחרר את ילדינו מגיוס. זה לא הזמן לדבר בטחון. ולא שהצבא רוצה בנו, או בילדינו. רק זה חסר לו, ששורותיו יתמלאו בכיפות שחורות. השבוע ציטט העיתונאי נחום ברנע מכתב על נאום משיחיסטי חוצב להבות “בשפה שלי ולרבים מחבריי נשמעה זרה ולא מובנת” של הרבצ”ר לשעבר הרב אביחי רונצקי. “הוא העלה על נס את צבא השם, צבא שחבריי ואני לא ידענו שאנחנו משרתים בו”.

בטוקבקים מן הסתם תמהרו לכתוב, שהוא שונא חרדים. אבל אני לא קונה את הסטיגמה הזו. הוא לא שונא. הוא פשוט לא מבין אותנו, את אורחות חיינו, את השקפת עולמנו. אנחנו חיים בשני קווים מקבילים, והמפגש של חיילים חרדים עם חיילים חילונים אינו מובן מאליו. לטעמי, ולטעמם של רבים, זה ממש לא חסר לצבא. “מלחמה, אתה יודע, זה זוועה, חברים נהרגים ונפצעים, ואתה מפחד. אתה מסתכל כל הזמן לצדדים לוודא שהכל בגוף שלך במקום”, אבל החיילים החילונים  ראו עוד משהו, כשהסתכלו לצדדים. הם ראו שם חבורה של ברסלבים ששרו ‘משיח משיח’, רקדו וקיפצו. ואיתם, חבורה של לוחמים שרקדה יחד איתם באקסטז’ה.עמדתי בצד, עם לוחמים אחרים, לא ידענו איך אוכלים את זה”. ואז, “אחד חרדי, לבוש שחורים, עם זקן ופאות, הרביץ בנו דברי תורה”.

 רגע לפני שאתם מאשימים את ברנע או את כותב המכתב בשנאת חרדים  – עצרו. קחו בחשבון שהוא ממש אינו מבין את השפה שלנו. הוא לא אשם. מנקודת מבטו, הריקודים האלו נראים מצחיק, מאוד מצחיק.

“אני מניח שחיילים דתיים, לפחות חלק מהם, מוצאים עניין, אולי גם עידוד, בפעילות המיסיונרית הזאת”, מוסיף ברנע משל עצמו. “אחרים מתקוממים. צה״ל הוא צבא ההגנה לישראל, הם אומרים, לא צבא השם, והם צודקים. בצד סוגיות אחרות, גורליות יותר, צה״ל יצטרך לטפל ביום שאחרי גם במטרד הזה”.

הוא בהחלט צודק. אולי הגיע הזמן שצה”ל יודה: לא ערוכים לגיוס מאסיבי של חרדים.

3.

לא פשוט הוא מצבה של תנועת שס. התחושה בשטח קשה, כמו גם התחושה למעלה – בקרב הח”כים. אלו, כמו אלו, עוקבים אחר הסקרים, והדאגה גדולה. למען האמת, שני הצדדים אשמים במצב שנוצר. אמנם דרעי וישי עצמם אינם רבים, אבל אנשי השטח שלהם – עושים שמייח. אל אנשי השטח של דרעי מצטרפים אנשיו של חכם שלום כהן, אל אלו של ישי – אנשיו של הראשל”צ הגרש”מ עמאר.

הנה, למשל, דוגמה מהשבוע האחרון.

ברחבת הכותל המערבי נערכה עצרת תפילה. אנשיו של אלי ישי זעמו שלא הוזמנו רבנים המזוהים עמו. מי למשל? ובכן, הגרש”מ עמאר, רק לדוגמה. אז נכון שמעולם הוא לא הכריז באיזה צד הוא, נכון גם שאמר כי בשנת האבל על הגר”ע יוסף זצ”ל לא יתערב בפוליטיקה, ובכל זאת לא קשה לחוש לאן נטיית הלב.

והתחושה הזו אומרת שהכעס על חוק עמאר שהופל בכנסת הקודמת, לא דעך.

את הכנס ארגן ‘הידברות’, בראשו עומד הרב זמיר כהן, מי שמונה על ידי אריה דרעי לכהן כרב שכונה בביתר עילית. כך שלא קשה לנחש על איזה ‘צד’ של הפרוסה השסית היה מרוח האירוע.

אנשיו של דרעי זעמו. וכי בימות מלחמה יש לחרחר מריבות? וכי צריך להזמין להגיע לתפילה בכותל? ובכלל, הגיבו, הוזמנו רבנים הנושאים בתפקיד ממלכתי, רבנים ראשיים, נשיא מועצת החכמים של ש”ס. לא הוזמנו ראשל”צים לשעבר. גם הרב בקשי דורון לא הוזמן. תתרגלו, הם משיבים לאנשיו של הגרש”מ עמאר. הוחלף פה, לפני כשנה, רב ראשי במדינה.

ובכלל, הם מוסיפים, וכי הראשל”צ הרב יצחק יוסף הוזמן לעצרת שארגנו אנשיו של הרב עמאר בכותל, כמה ימים קודם לכן?

אז נכון שמדובר בפטפטני שטח, משני הצדדים, אבל את האווירה קשה להסתיר – והיא קשה.

והסקרים – בהתאם.

אבל כרגע, כולנו חזית. גם שס. לכשישתתקו רעמי התותחים, מישהו יצטרך לטפל במצב.

מתוך טורה של שרי רוט ב’חרדים 10′