הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
“אני רוצה לדבר על גברת כהן” אמרתי לקוראי הפלוג לפני כמה שעות. הם השתתקו, מיואשים. כמה אפשר לדון בדמות פיקטיבית? האם לא מיצינו את הנושא? היינו באמצע ישיבה דלת משתתפים כשהוחלט לסגור את הפערים בין הריקיות כהנות הפיקטיביות לריקיות כהנות האמיתיות. על השולחן הצר במשרדי הפלוג עמדה כוס זכוכית, מטונפת בחלקה התחתון-הפנימי בפסים של דיאט קולה מיובשת ובאפליקציית הרדיו של הטלפון הנייד טרטרו מראיינים ומרואיינים בנושא מעמד הביניים, עשירון שמונה, תשע ועוד.
“מי זאת גברת כהן?” שאל מישהו.
“כדאי למצוא מישהי אמיתית. שקיימת” הסברתי. “לא איזה דמות ערטילאית, לא איזה מורה מבית ספר עם בעל ממוצע, אלא מישהי מן החיים, שיש לה קשיים של מעמד הביניים. שבאמת לא מצליחה לגמור את החודש”
* * * *
הפתיח הנ”ל נכתב כמובן עם חיוך. דבר אחד אי אפשר לקחת לו, לשר האוצר, והוא את היכולת לעורר שיח ציבורי ואפילו השראה לכתיבה אצל אחרים. ממטרי הביקורת על שר האוצר, גם הם במקומם. אני מניחה שלפיד מפיק הנאה מסוימת מהיותו בלב ליבו של השיח הציבורי. אם ימשיך כך למלא את נפח הדיון הציבורי נצטרך לשאול תוך זמן לא רב Benjamin who ?
השימוש בדמויות מומצאות של אנשים מן היישוב אינו חדש לי ובכל זאת אני נזכרת דווקא בפוליטיקאים אמריקאיים, שבנאומיהם נותנים לרוב דוגמאות מן החיים. למה צריך את ריקי כהן המדומה, כשיש כל כך הרבה אמיתיות? אנשים בשר ודם שממחישים את הטיעון הכלכלי.
הנה לדוגמא, הנשיא ברק אובמה, בנאום על מצב האומה (פברואר 2013) מדגים חלקים באמצעות האנשים הפשוטים. מנצ’ו דה לונה סאנצ’ז, אחות בפגיית בית חולים בניו יורק והמסירות שלה לתינוקות הפגייה בבית החולים בעת הוריקן סנדי או דסילין ויקטור, תושבת פלורידה בת 102 שעמדה שש שעות בתור רק כדי להצביע בבחירות נובמבר 2012 (נחשו למי הצביעה) תוך שהממתינים האחרים בתור תומכים בה בהתרגשות: “אני נשלחתי לכאן כדי לדאוג ולשמור על אחיי האמריקאיים, באותו האופן שהם דואגים זה לזה, מדי יום ביומו, לרוב מבלי שמריעים להם.”
הדוגמאות לשימושים ב everyday people בנאומים פוליטיים הם רבות. זה כמעט מובן מאליו, שלא מספרים לציבור סיפורים מצוצים על מישהו שלא קיים. זכור לי במעורפל פרק בסדרת ‘הבית הלבן’, בו אחד הפוליטיקאים מובך מכך, שלא דייק בנוגע לפרטי חייו של האדם אליו הפנה באחד הנאומים (לא מצאתי הקליפ, אם מישהו מהקוראים נזכר בדבר, עזרו לי לאתר את הלינק).
אני לא יודעת מה טומן לנו העתיד הפרוזאי של השר לפיד. אם הוא יוכל לכתוב ספר, יפה כמו הספר שכתב על אביו, אך בנוגע לתלאות מעמד הביניים והשכבות החלשות בישראל, זה בטח יהיה שווה קריאה. אך בתפקידו כשר האוצר, אפשר להציע לו, שינסה לדבוק בנתוני אמת ואולי אף לבנות את העלילה שלו על דמויות מן החיים והסטטוסים שלו בפייסבוק יהיו אפילו עוד יותר מעניינים.
את הפוסט אפשר לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ
ציטוט: “נצטרך לשאול תוך זמן לא רב Benjamin who ?”
ממש מצויין. קולע למטרה.
מישהו הקדים אותי וכתב שיאיר לפיד הוא תואם נתניהו – גבר נאה, מתבטא מצויין, בעל יחסי ציבור וגם לא כל כך מדייק בעובדות. לביבי יתרון הנסיון. ללפיד יתרון הגיל.
בפרק ששודר ממש בימים אלה, נשיא נואם את נאום מצב האומה השלישי שלו, ומזכיר שוטר כלשהו, לאחר נאום מתברר שלאותו שוטר יש רישום על אלימות לפני 17 שנה, אני לא יודע אם לזה התכוונת בדיוק אבל אין ספק שזה דומה. ובלי קשר גם היום עשר שנים אחרי ששודרה הבית הלבן היא סדרת מופת.