הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
השערה: תכנית הרדיו/עיתונות ביום-יומיים הקרובים יעסקו לא מעט בתחקיר של מכון מולד שהופיע באולפן שישי. במיוחד לאור ההוראה של שר האוצר לעצור את העברת כל הכספים להתנחלויות. זו נראית לי הוראה מן הסוג המעורפל בלתי-ישים ובלתי ניתנת למעקב. אבל בהחלט מספקת לו כותרת.
יום א’ 2 בפברואר
ישיבת הממשלה בשעה 10 בבוקר. הנושאים לדיון בישיבה מפורטים כאן. מעניין: הכללת יישובים נוספים ברשימת הזכאים להטבות מס. חבל שמשרד רוה”מ לא מפרסם את הרשימה שעולה לדיון (איפה השקיפות, איפה?)
בהמשך היום ישיבת ועדת שרים לענייני חקיקה. מדוע הצבעות השרים בועדה אינן נחפשות לציבור? לא ברור. את פירוט הצעות החוק שידונו מחר אפשר למצוא כאן.
עוד ביום א’: ב 16:45 בת”א, אצל סילביה באמפר, השקת קמפיין ההתנגדות למאגר הביומטרי. מוביל: עו”ד יהונתן קלינגר. פרטים כאן. כל המידע על הקמפיין, החוק הבעייתי, הפילוט שכבר החל ועוד – כאן.
יום ב’ 3 בפברואר
בבית המשפט בתל-אביב, יום העדויות השני במשפט מדינת ישראל נ’ דפני ליף. מאחר וההתרחשויות בבית המשפט הפכו לחומר גלם לפארסה הגדולה של מערכת המשפט, שווה לעקוב אחר המצייצים הרבים משם (עיתונאים המכסים את תחום המשפט, בטוויטר לרוב. אני הצצתי אחרי דיווחיו של רותם שטרקמן שבוע שעבר, אבל לא יודעת אם הוא מתכנן ללכת שוב.)
כמו כן, פרוטוקול הדיון המלא של יום ההוכחות המגוחך הראשון (שבוע שעבר) באדיבותה הרבה של אסתי סגל.
עוד ביום ב’: אירוע ההשקה של Horizon 2020 בישראל. אמנם אין דוברים פוליטיים, אך בהקשר של גל החרמות על ישראל, יתכן שהאירוע הזה יהיה מעניין.
בירושלים: כנס ירושלים של עיתון בשבע במלון פלאזה בירושלים עם דוברים רבים מן הימין. כמעט כל חברי הכנסת של הבית היהודי, פוליטיקאים בולטים בליכוד. לתשומת הלב: באחד המושבים הראשונים שר החינוך שי פירון ומנכ”ל רשת אורט ואיש הבית היהודי צבי פלג, על במה אחת יחד עם הח”כ לשעבר יעקב כץ (כצל’ה). מעניין שבפרסום קודם של האירוע, הביאו שמאלנית מחמד ח”כ מרב מיכאלי, אבל לפי הלו”ז באירוע בפייס, היא ככל הנראה פרשה מהשתתפות. כמו כן: למעט הפאנל בענייני פמיניזם דתי – אין כמעט נשים שמדברות על נושאי מלחמה ושלום אחרים.
במזרח ירושלים: המתווך בין ישראל לחמאס שהביא לשחרור גלעד שליט מן השבי משיק את הספר שכתב על עבודתו מאחורי הקלעים ועל המו”מ בין ישראל לחמאס. פרטים, כאן.
יום ג’ 4 בפברואר
מושב נוסף (רביעי) של הועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף) יתכנס לדיונים במקווה ישראל. מקריאת הדיווחים על התנהלות הועדה עד כה, עולה הרושם שיש לא מעט בעיות מאחורי הקלעים.
כמו כן, בכנסת: ועדת חוץ ובטחון מתוכננת כדי לשמוע את סקירת ראש השב”כ יורם כהן.
מי יהיה יו”ר הועדה לכבוד בואו של ראש השב”כ? האם שוב ח”כ בן-אליעזר. אולי ח”כ הנגבי (סוף סוף) או ח”כ עופר שלח (דווקא דווקא)
והאם ידונו (בועדת חו”ב) בדברים רציניים? מצורף טור קצר של צבי זרחיה, דה מרקר בעניין:
יום ה’ 6 בפברואר
צעדת המונים בשטח E1 כדי לעודד את ממשלת ישראל להדוף את הלחצים הבינלאומיים ולהמשיך לבנות בשטחים להחיל ריבונות ישראלית בשטחים (כלומר לספח) ועוד. פרטים כאן.
בהמשך החודש:
12 בפברואר, מנהיגות נשית יהודית והפוליטיזציה הכרוכה בכך. פרטים כאן. עם ח”כ רות קלדרון (יש עתיד), ח”כ מיכל רוזין (מרצ) וסגנית ראש עירית ירושלים רחל עזריה.
13 בפברואר, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמור להגיש סיכומים בתיק הולילנד (שלב הראיות הסתיים). למיטב הבנתי, יתכן שתהיה דחייה למועד הזה.
תזכורת:
בחג האהבה (ארה”ב) ה 14 בפברואר תשודר העונה השניה של בית הקלפים בשלמותה. פרק ראשון עד אחרון (עדיין לא יודעת איך אצפה בזה…). הטמבלר שלהם מקסים.
הטריילר הרשמי:
כדאי להתעדכן ב’פלוגה המסייעת‘: שתי משרות בכירים + הצעה פוליטית לסטודנטים.
אם פספסתם במהלך השבוע שחלף:
מתח”ככים, מדור חדש ובו רכילות פוליטית קלילה (שלחו לידים, פליז!)
המשכן: חידון נושא פרס עם העיתונאי (עובדה, לשעבר כלכליסט) תומר אביטל. אפשר עדיין לשלוח תשובות.
הפוסט המאוד פוליטי של שרי רוט, אקס חדרי חרדים (ואולי עוד תשוב לשם עם תום הדיונים בתיק)
תודה לכל משלמי ומשתתפי הפלוג, החד פעמיים והקבועים. תודה תודה תודה (אתם מקלים על עיתונות עצמאית לתפקד).
אם יש בין הקוראים מי שמעוניין להצטרף (למשלמים, משתתפים) אפשר דרך הבוקסה הזו המופיעה בכל פוסט או בעמוד הראשי מטה – ותודה!!
שמאלני מחמד בכנס תקשורת אכן דבר מתמיה, בעיקר אחרי שהתרגלנו לכך שבכל כנסי תקשורת ישנה תופעת ימני המחמד (אם בכלל).
ההבדל הוא כמובן ש”בשבע” הוא גוף שמוכר כפוליטי ולא מסתיר את הטייתו – בעוד שרוב כלי התקשורת מציגים עצמם (אפילו בלי לגחך) ככלב השמירה של הדמוקרטיה שנובח לשני הצדדים…
מציע לך, לפני שאתה קופץ באוטומט, לבדוק את רשימת משתתפי ומנחי הפאנלים בכנס אילת לעיתונות, וגלות את כמות הימנים, הדתיים והחרדיים שהשתתפו במושבים השונים, כדי שתבין כי ההגדרה ‘ימני מחמד’ מאוד רחוקה מלתאר את המצב בכנסי התקשורת בישראל. היום.
כנס אילת לעיתונות מנובמבר האחרון
פוליטיקלי -אתה לגמרי צודק. הכנס היה במימון של העיתון החרדי המשפחה, ארגון אמונה (אשר בראשו עומדת ליאורה מינקה שהיא פמיניסטית מובילה בציבור הדתי) ולמועצת יש”ע (ללא קשר לשני הארגונים לעיל) היתה שם נוכחות מסיבית. אוני’ אריאל שיגרה סטודנטים במימון האוני’ וכולי. אכן היה מאוד מוטה ימינה.
בהתחשב בכך שאת טענת פה שהתקשורת בישראל היא “מרכזית לאומית” (מה שזה לא יהיה…), ולא הצלחת לזהות כל הטייה שמאלה, טבעי שתרגישי שאם נמצאים יותר משלושה ימנים וחצי ימנים בכנס של התקשורת, הרי שהוא יהיה “מוטה מאוד ימינה”.
אני בעוונותיי, שנמנה על הציבור הרחב, נמוכי מצח ומתלהמים שכמותנו, לא מודע לאותה “לאומיות מרכזית” של התקשורת, היות ואיננו חלק מהברנז’ה המודעת לאמת הצרופה…
העובדה שתנועות לא-שמאלניות היו מעורבות במימון הכנס, וכתוצאה מכך הצליחו להשחיל כמה עלי תאנה לדיונים, לא משנה את התמונה אפילו במעט.
הנה דוגמא: פאנל בעניין “העולם כולו נגדנו” : מנחה ערד ניר (עיתונאי נטול פניות כמובן…), פאנליסטים משמאל: חבורת אל-מוניטור, עיתונאי יווני, נעם שיזף. לא משמאל ולא מימין: דובר הכנסת ובן דרור ימיני (היותו נגד הקרן החדשה, לא הופכת אותו לימני פאשיסט – הוא תומך ארוך שנים בנסיגה מאיו”ש). מימין: דני דיין ובועז ביסמוט. וזה היה כנס מאוזן יחסית…
כנס אילת 2013, למרות שהיה פחות גרוטסקי בהטייה שלו מבעבר (כנראה בתמורה למימון נדיב של פראיירים מימין), עדיין סיפק שפע הוכחה להטייה המובהקת שמאלה.
שיגור סטודנטים של אונ’ אריאל לכנס, מלמד על רצון בקידום עצמי. אין לזה בדל של השפעה על הכיוון שאליו הלכו 31 הפאנלים בכנס.
צר לי, גם בכנס אילת הייצוג של הימין היה ברמת המחמד ולא יותר. מספיק לראות את עודף הייצוג על גבול הגרוטסקי של אתר התעמולה העלש-חדשותי “אל-מוניטור”, כדי להבין על מדובר. תוסיף לזה את הענקת פרסי מפעל חיים לאורי אבנרי (האמת? מגיע לו, בלי ציניות) ולאריה גולן (פחחחחחחחחח), ומתאפס לו הסיכוי שנשכח איפה אנחנו עומדים…
מצד שני, ייתכן שהייצוג הנמוך גם בכנס זה, נובע מנחיתותם האינטלקטואלית של הימנים, עליה הצביע איש התקשורת והגנטניקאי המפורסם אילן לוקאץ’, אשר הסביר מדוע אין ייצוג לימין בתקשורת (ייתכן גם שזו הסיבה ש”בשבע” נרתע מהזמנת עילוניים שמאלנים שיביכו את אנשיו באמצעות הניתוח המבריק והשנון שלהם…).
חוזר על כך שלימין היה ייצוג יותר ממכריע בכנס אילת לעיתונות.
לגבי האיטליגנציה של אנשי התקשורת הימניים, הם לגמרי לא סובלים מנחיתות אינטלקטואלית, אבל קיימת אצלם נחיתות מסוג אחר שגורמת להם להפר פעם אחר פעם כללי אתיים של כבוד הדדי לחברים למקצוע, ולתקוף אישית עיתונאים שנחשבים בעיניהם כ’שמאלנים’. את אריה גולן לא שמעתי משמיץ עיתונאים ימניים על תקן אישי. לקלמן ליבסקינד לדוגמא, אין שום בעיה לעשות זאת.
צר לי, אבל לחזור על נתון לא מדוייק, לא מגדיל את הדיוק שלו. לא היה שם ייצוג הולם, ובוודאי שלא היה שם ייצור “יותר ממכריע” (אגב, כמה זה “יותר ממכריע”? 70%? 80%? או אולי חמישה אחוז…).
אתה לא שמעת את אריה גולן משמיץ חברים למקצוע, ואילו אני שמעתי אותו בוקר אחר בוקר מראיין בהתבטלות פוליטיקאים ממחנה מסויים, וקוטע בגסות פוליטיקאים ממחנה אחר. כדי שלאריה גולן יהיה שבריר מהאתיקה של קלמן ליבסקינד, הוא צריך לקום שלושה ימים קודם….
מי שנותן לעיתונאי הזה פרס על מפעל חיים – מכריז במפגיע על זיהויו הפוליטי. אריה גולן הוא תועמלן בינוני שקיבל מיקרופון ממלכתי ובמשך עשורים עושה בו שימוש כדי לקדם אג’נדה, וכל זאת אגב התכסות באצטלא של דיווח עובדתי ונטול משוא פנים. אורי אבנרי לפחות הקים עיתון שהפגין אומץ לב בתקופה שזה היה נדיר (לתקוף את ב”ג בשנות החמישים אכן היה דבר שהצריך אומץ).
אני רק שאלה:
טל, האם יש לך מושג מדוע האופוזיציה הפסיקה לזמן את ראש הממשלה לדיוני 40 חתימות? הפעם האחרונה שהם זימנו אותו למליאה הייתה ב-13 בנובמבר, ומאז הוא כמעט ולא נדרש על ידי האופוזיציה לדיון מהסוג הזה. תקנון הכנסת, צריך להזכיר, מתיר קיום דיון כזה על בסיס חודשי – דבר שלא קרה כבר למעלה מחודשיים. האם יש לך מושג מדוע האופוזיציה הפסיקה עם זה?
היה עוד דיון לדעתי ב 40 חתימות.