פוסט אורח: האם מרכז הליכוד מייצג את בוחרי הליכוד?

נתניהו ומרכז הליכוד: שונאים, סיפור אהבה, פוסט אורח של ד״ר עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

האם הקרע בין ראש הממשלה לבין מרכז מפלגתו מעמיד בסכנה את “ליכוד הליכוד”?

בימים האחרונים מדווחת התקשורת על קולות הנשמעים מסביבת ראש הממשלה בדבר רצונו להקדים את הפריימריז לתפקיד יו”ר הליכוד. צעד זה, אותו כבר נקט נתניהו פעמיים בעבר, יכול להתפרש בשני אופנים. על-פי פרשנות ממלכתית-תנועתית, נתניהו מעריך כי קיים סיכוי לא מבוטל שהבחירות לכנסת ה-20 ייערכו במהלך שנת 2015 וברצונו להכין את מפלגתו לכזה תרחיש, כך שתהיה פנוייה למאבק בין-מפלגתי במקום להיות עסוקה במאבקים פנימיים. על-פי פרשנות אינטרסנטית-אישית, נתניהו מעוניין בפריימריז מהירים כדי לתפוס את יריביו להנהגה לא מוכנים ולבסס את סמכותו במפלגה.

יהיו אשר יהיו המניעים לניסיון להקדים את הפריימריז, ברור כי נתניהו מוטרד לאחרונה ממרכז המפלגה, שהפך ללעומתי במיוחד מאז בחירתו של דני דנון ליושב-ראש המרכז. דא עקא, על-מנת להקדים את הפריימריז נתניהו זקוק לאישור המהלך על-ידי חברי המרכז. יש לומר: על אף שכינוסי המרכז מתאפיינים לרוב באי-סדרים, במאבקים מרים על סדר היום ובמחטפים, הליכוד היא מפלגה הפועלת על-פי חוקה ובהתאם להליכים דמוקרטיים. היא אף מוקמה במקום השני במדד הדמוקרטיה המפלגתית שהתפרסם ערב בחירות 2013. מנהיג המפלגה, אם כן, איננו שליט כל-יכול (כמו כמה מנהיגים של מפלגות אחרות) וחייב לקבל את אישורי המוסדות ליוזמותיו.

יחסים מתוחים בין מרכז הליכוד לבין מנהיג המפלגה אינם בגדר תופעה חדשה. אם מביטים על שני העשורים האחרונים אפשר לטעון שמרכז הליכוד תמיד היה “אידיאולוגי” יותר, לפחות מבחינה מדינית, מאשר מנהיגי המפלגה. הדבר בלט במיוחד בתקופות בהן מנהיג הליכוד כיהן כראש ממשלה ומתוקף תפקידו הפגין קו מדיני מתון יותר שלא מצא חן בעיני מרבית צירי המרכז. בראשית שנות התשעים מרכז המפלגה, תחת השפעתו של אריאל שרון, הפגין קו לעומתי נגד ראש הממשלה יצחק שמיר. ב-2004-5 היה זה שרון, בתור ראש ממשלה, שסבל ממרכז לעומתי ועוין.

גם נתניהו, כראש ממשלה, סובל לעיתים קרובות ממרכז לעומתי. ועדיין, למרות שחברי המרכז נהנים “לעשות את המוות” או למרר את חייו של נתניהו, קשה להיזכר במקרים בהם דחה המרכז בקשות של נתניהו. כך, בראשית 2010 ביקש נתניהו לדחות את הבחירות לוועידת הליכוד ולמוסדות התנועה ביותר משנה. יוזמה זו נתקלה בביקורות פנימיות נוקבות – נתניהו הואשם בציניות, באינטרסנטיות ובהריסת הדמוקרטיה הפנים-ליכודית. והנה, בשעת מבחן הצליח נתניהו לקבל אישור גורף למהלך – כ-77% מחברי המרכז אישרו את בקשתו. באופן דומה, רבים גם יצאו נגד המהלך הבהול להקדים את הפריימריז הקודמים לראשות התנועה (לינואר 2012) אך גם כאן נענו חברי המרכז לבקשת נתניהו. ערב הבחירות האחרונות לכנסת, הפתיע נתניהו בהכרזה על ריצה משותפת של הליכוד עם ישראל ביתנו. גם כאן, רבים במפלגה לא ראו את המהלך בעין יפה. נתניהו הואשם שהצעד משרת אותו באופן אישי אך לא את הליכוד כמפלגה. ושוב, למרות הביקורת והתרעומת, אישר המרכז את המהלך ברוב קולות.

הרמת כוסית בליכוד, ראש השנה 2014, פתח תקווה. נתניהו מול כסאות ריקים באירוע שנסגר לתקשורת. פעילי ליכוד רבים נכחו באותה השעה בכינוס רשמי של המפלגה באשקלון. צולם על ידי: חבר מרכז

אפשר לטעון, איפוא, שאין צורך להגזים בתיאור השֶבֶר בין נתניהו לבין מרכז מפלגתו. לראייה, בשעת מבחן מצליח נתניהו לעבור את המשוכה המפלגתית ולקבל את אישור המרכז לבקשותיו. אדרבא, ניתן לטעון כי מידה מסויימת של יחסים טעונים בין מנהיג המפלגה לבין מוסדות התנועה שלו הם בריאים ומעידים על מפלגה שוקקת חיים ובעלת חיים דמוקרטיים ממשיים.

ובכל זאת, יש גם נקודת מבט פסימית: דומה ששיווי המשקל העדין בין שתי אבני היסוד הרעיוניות של הליכוד – לאומיות וליברליזם – הוּפר באופן משמעותי לטובתה של הראשונה. הפריימריז האחרונים, שהותירו בחוץ את דן מרידור, בני בגין ומיקי איתן והנטישה של אישים בולטים כמו משה כחלון וגדעון סער מותירות את נתניהו עם סיעה המזוהה עם היסוד הלאומי של האידיאולוגיה הליכודית. הפרת שיווי המשקל הזה בולטת במיוחד במרכז הליכוד, שבעשור האחרון עבר תמורות משמעותיות בהרכבו הדמוגרפי ובגוון האידיאולוגי שלו. בחירתו של דני דנון ליו”ר מרכז הליכוד בקיץ 2013 משקפת את השינוי הזה. מאז בחירתו מוביל דנון קו לעומתי בולט נגד ראש הממשלה.

דנון ינסה כעת לסכל את כינוס המרכז כדי למנוע מנתניהו אפשרות להעלות את ההצעה להקדים את הפריימריז על סדר היום. אם ייכשל דנון במאמציו והמרכז ייתכנס, עשויה ההצבעה ללמד עד כמה מרכז הליכוד השתנה בהרכבו ובנטיותיו האידיאולוגיות. אך כישלון של נתניהו עלול לגרום לזעזוע פנים-מפלגתי. כישלון כזה יציף סדרה של שאלות: עד כמה יכול החבל להימתח? עד איזו מידה יכולה הנהגה פרגמטית של הליכוד להתנהל לצד מוסדות תנועה ניציים אשר מסיטים את התנועה מדרכה הרעיונית? באיזה שלב הרכבו האידיאולוגי של מרכז הליכוד יחצה את הגבול בו מנהיגי התנועה הלאומית-ליברלית לא יוכלו לחיות עימו? ועד כמה מרכז הליכוד מייצג באופן נאמן את השקפותיהם של בוחרי הליכוד?

אם יצליח נתניהו פעם נוספת לזכות באישור המרכז למהלכיו, נִלמד כי הגבול עדיין לא נחצה. חברי המרכז אולי עוינים, לעומתיים וביקורתיים ביחס לנתניהו, אך גם הם מפנימים, לעת עתה, שאין כיום לליכוד מנהיג אחר מלבדו. אלו בהחלט לא נישואים מאושרים, אך כאלה בהם החתן והכלה תלויים זה בזו.

ועידת הליכוד, דצמבר 2013