ליכודניקים עתיקים לא מסוגלים להתמודד עם הליכודניקים החדשים

הליכודניקים העתיקים לא מסוגלים להסתגל לליכודניקים החדשים ולרשימה האזרחית. שתי הקבוצות, שמשתפות פעולה זו עם זו, פקדו במהלך השנה האחרונה כ 2000 איש לליכוד ובשבוע האחרון, מאז החל שחר כותני את מלחמת הלייקים עם ראש הממשלה, הצטרפו, לדברי הרשימה האזרחית עוד כמאה איש חדשים.

אבל אף אחד מחברי הכנסת של הליכוד, לא יוצא בגלוי, מברך על היוזמה שלהם, לוקח אותם תחת חסותו ועוזר להם לגייס עוד מתפקדים. אפילו לא חברי הכנסת מן האגף הליברלי של המפלגה כמו השר מיקי איתן, השר דן מרידור או כאלה שהיו רוצים להציג עצמם כליברלים, כמו השר משה יעלון או השר סילבן שלום. גם השר משה כחלון יכול היה להתחבר ליוזמה הזו ולעודד אתה. מדוע? מה מרתיע את הליכודניקים הותיקים? האם הם חושבים שאין לכוח הפוליטי הקטן והמוזר הזה שום סיכוי?

לפלוג נודע, שחלק מן השרים המוזכרים לעיל דווקא תומכים ביוזמות באופן פרטי, ונפגשו איתם יותר מפעם אחת. אבל חיבוק ציבורי? לא ולא. מה פתאום שחברי ליכוד יקבלו על עצמם עמדה של קבוצה של צעירים שיוצאים בגלוי נגד ראש הממשלה.

אבל לתשומת לב בכירי הליכוד, כותני וחבריו, גיל קידרון וליאור מאירי (האחרון הוא מן הליכודניקים החדשים) לא מבלים רק על המחשב כל היום בעיצוב כרזות וגיוס לייקים המוני. הם לא מתביישים לקבל ייעוץ מחברים ליכודניקים מנוסים מהם בהרבה.

אחד הפוקדים הגדולים בליכוד, שמתוסכל מן האופן בו מתפקדי פייגלין התלבשו על התנועה מבפנים, מסייע  בחפץ לב. כאמור, פעילות השבוע האחרון של הרשימה האזרחית הניבה כ 100 מתפקדים וביום שבת הקרוב הם מתכננים אירוע התפקדות המוני לליכוד (המינוח קצת מצחיק, לא? מה זה יהיה? חגיגת טפסים, תעודות זהות ועטי פיילוט כחולים? צריך לבוא עם דגל המפלגה?)

לא כל מי שמתפקד לליכוד יוכל להשפיע על הרכב רשימת הליכוד הקרובה מאחר ויש תקופת אכשרה של 16 חודשים, אך ה 2000 שכבר בפנים יוכלו להשפיע (אלא אם הפריימריז יקבעו ממש בזמן הקרוב). עד עתה הם הוכיחו שהם יודעים גם איך לרכז סביבם תשומת לב. הפריימריז הקרובים, הם אומרים, זה רק שלב מקדמי. הסיבוב הבא, בחירות 2017 (או בקירוב) הן היעד האמיתי.

תוספת ותיקונים קלים בטקסט: יש הבדלים בין שתי הקבוצות. הליכודניקים החדשים רואים עצמם כאנשי ימין, נוטים למרכז, חלקם תמיד היו ליכודניקים ותמיד יהיו. עם שואפים להחזיר את הליכוד למקורות ולתקן את העיוות שנוצר שם, לטעמם, מאז החלו גלי ההתפקדות של אנשי פייגלין. לקראתם של פריימריז, הם יודיעו במי הם ממליצים מתוך הליכוד והם מכירים בכך, שגם כיום יש בליכוד לא מעט אנשים מאוד ראויים.

הרשימה האזרחית, לעומת זאת, מנהלים קמפיין הרבה יותר בוטה נגד שר האוצר וראש הממשלה. יש להם ביקורת קשה על הליכוד והם רוצים לפעול, בהדרגה, להחלפת חברי הכנסת של התנועה. השאיפה שלהם לפקוד 15 אלף איש ולהכניס עשרה חברי כנסת מטעמם. “בינתיים אנחנו לא מרגישים שיש שם  מישהו ראוי” הם אומרים ולכן בפריימריז הקרובים לא בטוח שימליצו על מועמדים, אך ידרגו אותם באופן כלשהו.  אולי כחלון ידורג גבוה? אולי. ההצבעה האחרונה שלו בממשלה נגד הגזירות הכלכליות והמהלכים שהוביל במשרד התקשורת מציבים אותו בעמדה ראויה מבחינתם.

מנגד, התכתב איתי השבוע עופר מעוז, יועץ התקשורת בכנסת של חברת הכנסת ציפי חוטובלי ודבריו המובאים כאן הם על דעתו בלבד (ולא על דעת הבוסית). הוא אמנם יוצא נגד הלך הרוח של יאיר לפיד או אלדד יניב (מפלגת הפייסבוק), אבל דבריו מתאימים גם להתמודדות עם המהלך המוזכר לעיל בתוך הליכוד.

עם לייקים לא הולכים לקלפי, פוסט אורח, עופר מעוז, יועץ התקשורת של ציפי חוטובלי

כפי שהדברים נראים עכשיו, הבחירות הקרובות, יהא מועדן אשר יהיה, יתאפיינו בריבוי מפלגות הפונות לציבור המכונה בפי פרשנינו ‘השבט הלבן’. קריסת קדימה, כמובן, היא סיבה מובהקת לכך. עוד ועוד מועמדים חפצים להיבנות על חורבות קדימה. הדבר אינו פותר, עם זאת, את השאלה הנוספת: מדוע כל אחד כזה מתכנן להקים מפלגה משלו?

מדוע במפלגת הליכוד דרים בכיף ציפי חוטובלי, דני דנון, מיכאל איתן ודן מרידור, ואלדד יניב לא ישלב ידיים עם זהבה גלאון? כיצד זה שברשימת העבודה לכנסת הנוכחי היו אהוד ברק ושלי יחימוביץ’ בכפיפה אחת, ואילו יאיר לפיד לא יחבור לחיים רמון? ומדוע דרעי מעוניין באקסקלוסיביות בעוד נינו אבסדזה חלקה מקומות עוקבים עם יוליה שמאלוב-ברקוביץ’?

הצעה בעירבון מוגבל: גם בזה אשם הפייסבוק.

כותב יאיר לפיד, פובליציסט מוביל, סטטוס די משעמם בפייסבוק, ומגלה כעבור שעתיים שהסטטוס שותף על ידי 350 איש, רק מחציתם מאוהדיו, וזכה ל-15,000 לייקים. ראה כי טוב, וכתב גם למחרת אחד כזה.

במקום אחר בצפון תל-אביב, ישב לו אלדד יניב, עורך דין ממולח בעברו ולטענתו גם שותף בכיר ביחסי ה’הון-שלטון’ בעבר הדי קרוב. בבית קפה על כוס מקיאטו וקרואסון שקדים ניפק סטטוס על איך מתעמרת המדינה במעמד הביניים, שגם הוא כמו לפיד משוכנע שהוא חלק ממנו, למרות שכרו מעורר הקנאה בכל מקום שדרך בו, וזוכה אף הוא למנה מכובדת (אם כי פחות, יש לומר) של שיתופים ולייקים. גם הוא, יש לציין, ראה כי טוב.

וככה, ממשיכה ממלכת הפייסבוק להמליך מלכים – מנהיגה שהושלכה ע”י מפלגתה מכל המדרגות, הופכת לנביאת זעם מוערכת; אדם מוזר שבוחר לבלות את לילותיו עם צעירים דתיים בטיולים הופך למשיח רכוב על חמור לבן; ועוד ועוד.

המודל הזה צפוי לקרוס, והסיבה פשוטה: בפרלמנט של ספר הפרצופים יש הרבה יותר מקום מבבית המחוקקים הישראלי; בעוד בבחירות הכלליות לכל בוחר יש אצבע אחת להעניק, במעטפת הבחירה שעל גביה סמליל ה-f הנודע יש מקום לכמה וכמה אגודלי לייק; וחשוב מכל – קהל הבוחרים בפייסבוק, אם להסתכן בהערכה, אינו מהווה בדיוק מדגם מייצג של האוכלוסייה.

נוצר מצב אבסורדי – ציבור מאוד ספציפי, שמורכב מצעירים חילוניים שאינם מזוהים בצורה מובהקת עם ימין או שמאל, הפך לקהל היעד המרכזי של שורה ארוכה של מתמודדים – ממש כמו היו הקול היהודי במדינת פלורידה.

אם משיחי המרכז הפוליטי אינם מעוניינים לעמוד ביום שאחרי הבחירות מול שוקת שבורה, מוטב שיוציאו את ראשם מהפייסבוק (אפשר לתת ליואבי, למשל, לנהל בשבילך), ויעברו לכלי התקשורת המסורתיים. זה לא יזכה אותם בפידבק מזויף של עשרות אלפים. סתם, שווה לדעת.

והערה קטנה שלי (טל, בעלת הפלוג) על הדרך: הנעשה בממלכת הפייסבוק, מזכיר לי את האווירה הפוליטית בארה”ב לפני בחירות 2008. הרפובליקנים היו בשלטון והדמוקרטים היו ברשתות החברתיות, באתרי אינטרנט וברשת והם זעמו. בסיום אותן הבחירות, כשהרפובליקנים נחלו מפלה בשני הבתים ובבית הלבן, הם הגיעו למסקנה שהנוכחות הדיגיטלית שלהם היתה לא מספקת. היום המצב של הרפובליקנים הוא כמובן שונה. הם חזקים מאוד ברשתות ונלחמים כמו אריות.