טל שניידר: לידיעת ח”כ קול – אין דבר כזה להכפיף את הקול

ח”כ עדי קול (יש עתיד) כתבה הבוקר בעמוד הפייסבוק שלה שאינה מאמינה שהעלאת אחוז החסימה תשרת את המטרה של המשילות, אך החליטה להצביע בעד החוק מתוך חובת נאנמות ליו”ר המפלגה שלה  יאיר לפיד ולאמונתה האישית במנהיגותו. במפלגה בלתי-דמורקרטית שתהליכי קבלת ההחלטות בה הם של אדם אחד, ההודאה הזו של קול לא מפתיעה אולי אף אחד, למעט הכנות המוחלטת שבפרסומה (ולא, אני לא אפרגן לה על הכנות הזו רק כיוון שהיא מודה במה שהיא עושה)

המשמעות של הדברים שכותבת קול הם כי ‘יש עתיד’ קיבלו בקלפיות מעל לחצי מליון קולות כדי לממש דעה של אדם אחד. היא לא רואה את עצמה חייבת אמון לציבור הישראלי הרחב, אלא רק ליאיר לפיד. האם השליחות הציבורית שלה היא קודם כל שליחות מטעמו של אדם אחד או שליחות מטעמו של הציבור הישראלי הרחב? אני אפילו לא מציינת כאן שליחות מפלגתית, כי ב’יש עתיד’ אין מתפקדים, או אידיאולוגיה סדורה של ציבור רחב, אלא מימוש אידיאולוגיה פרטית של אדם אחד (זה כמובן נובע ממבנה תקנון המפלגה).

אבל מה שקול אינה מבינה זה שההודאה הזו שלה, הנה בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון ולאופן בו חברי כנסת אמורים למלא את תפקידם.

לו היה מישהו עם מרץ, כסף וזמן – שווה היה לקחת אותה לבג”צ ולדרוש ממנה להצביע בהתאם לעמדתה האמיתית ולא העמדה המזויפת שלה. חבר כנסת הוגדר בפסקי בית המשפט העליון כ”יחידה חוקתית” אחת.

בפסק הדין בעניין פנחסי בית המשפט העליון קבע את מעמדו של חבר הכנסת: “אכן, החסינות העניינית נועדה לאפשר לחבר הכנסת הבודד להגשים את תפקידו כחבר הכנסת, בלא מוראו של החשש שמא חצה את הגבול בין מותר לאסור. היא באה להבטיח את עצמאותו של חבר הכנסת ואת אי-תלותו ברשויות השלטון האחרות, לרבות המחוקק עצמו. מכאן היעדר כוחה של הכנסת ליטול חסינות זו.”

פסק דין בעניין ליצמן (הצבעות כפולות) קבע:

הנציגים פועלים בבית המחוקקים. חבר הכנסת הוא “יחידה חוקתית” (ראו בג”ץ 1843/93 פנחסי נ’ כנסת ישראל, פ”ד מט(1) 661, 682). הוא מציע הצעות; יש לו נגישות להליכי הבית; הוא משתתף בדיון. ניתנת לו האפשרות המעשית לגבש את רצונו. על יסוד המידע הנמסר לו הוא מביע את עמדתו, ומנסה לשכנע את חבריו. בסופו של תהליך זה מתקיימת הצבעה, בה חבר הכנסת משתתף ומממש את מעמדו החוקתי. ההחלטה המתקבלת היא החלטת הרוב. על רקע זה פסקנו כי שלילת כוחה של סיעת יחיד להציע הצבעת אי-אמון פוגעת בערך “מהותי ומרכזי במשטר הפרלמנטרי”

 בפסק הדין בעניין יחיאל חזן, בית המשפט העליון קבע:

ערכי היסוד של משטר דמוקרטי המונחים ביסוד הליך החקיקה במדינת ישראל הם ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובעניין הנדון ערכיה של הדמוקרטיה הפורמאלית והמהותית גם יחד. הדמוקרטיה הפורמאלית מתבטאת, בין היתר, דרך עקרון הייצוגיות והעיקרון בדבר הגשמת רצון הרוב. הדמוקרטיה המהותית מבטאת במקרה דנא, שוויון בין חברי הכנסת, חופש הביטוי של חבר הכנסת וזכויות אדם נוספות הקשורות בהליך החקיקה ומאפשרות אותו. בצד כל אלה, עומדת חובת האמון של חבר-הכנסת. הצבעה פסולה פוגעת בדמוקרטיה הפורמאלית, המתבססת על הצבעה ועל כוחו של הרוב, שכן היא פוגעת קשות בעיקרון הייצוג.היא פוגעת בדמוקרטיה המהותית, שכן, עיקרון השוויון נפגם, וחובת הנאמנות של חבר-הכנסת מופרת  (ראו בג”ץ 5131/03 ח”כ ליצמן נ’ יושב-ראש הכנסת, פ”ד נט (1) 577, 591). לית מאן דפליג, כי הצבעתו האסורה של המבקש כרסמה בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי המונחים ביסוד כללי ההצבעה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי ועדת האתיקה של הכנסת בעניינו של ח”כ גורולובסקי:

 “נושא קבלת ההחלטות על ידי הכנסת, ההצבעה וההשתתפות בה המעוגנים בחוק יסוד , הם נשמת אפה של הדמוקרטיה ומהווים לב ליבה של העבודה הפרלמנטרית. כל פגיעה בהצבעה או שיבוש סדרי ההצבעה על ידי חבר הכנסת, גם אם הם נעשו כתוצאה מאי הבנה, חולשה רגעית, טעות בשיקול הדעת, עייפות, בלבול או כל סיבה אחרת-מהווים פגיעה חמורה ביותר בדמוקרטיה וסכנה ממשית לקיומה (ראו החלטות ועדת האתיקה, קובלנה של יו”ר הכנסת ואח’ נ’ ח”כ מיכאל גורלובסקי, מיום י’ בסיון התשס”ג, 10.6.2003, פיסקה 3.4).

ההדגשות אינן במקור, אלא שלי.