הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שמפניות ביום רביעי שעבר. סוף־סוף נשיא שמרן. נו טוב, הוא לא בדיוק שמרן, ואפילו היה מקורב למפלגה הדמוקרטית, אבל עכשיו הוא נשיא מטעם המפלגה השמרנית, הרפובליקנים. אלה שמחוברים לליכוד בנימי נשמתם, אלה שהסירו ממצע המפלגה שלהם (הפלטפורמה של ה־RNC, אשר אושרה בוועידת המפלגה ביולי) את פתרון שתי המדינות. פעילי המפלגה ידעו שהפתרון לא רלוונטי לעת החדשה.
אמנם טראמפ מיהר לעדכן בראיון ראשון ל”וול סטריט ג׳ורנל” ששאיפתו הגדולה היא לסגור עסקה ענקית לאנושות – בין ישראל לפלסטינים – אבל הראש שלו פתוח. עד 20 בינואר יש זמן כדי להגיע אליו וללחוץ על הכיוון הנכון (אין פתרון שתי מדינות, לא קיים). נו אז: שמפניות, בוושינגטון מחליפים צד.
עוד לפני הבחירות נאמר באין ספור מקומות, גם מפי, כי בארצות הברית נהוג להחליף צד כל שמונה שנים. דווקא בבחירות האלה שגיתי גם אני לחשוב שהפעם יהיה חריג, והאמריקאים ידבקו במפלגה הדמוקרטית. רק בגלל המועמד הבעייתי. אבל לא, הכלל נותר בתוקף. האמריקאים אוהבים להחליף. גם עבור הישראלים טראמפ עשוי להיות רענון מסרים, החלפת צד, הכרה חדשה שפתרון שתי המדינות אינו קיים. סיפוח עכשיו? אולי.
מה שבימין הישראלי לא שמים אליו לב הוא שהדבר יקרה (אם יקרה) באמצעות החלפת ממשל. כל שמונה שנים מרעננים ומטלטלים את המחשבה, את התפיסה, את הנחות היסוד. הציבור עובר צד למפלגה האחרת, ועם הנשיא הנבחר החדש מוחלפת הצמרת. שרים, מנכ”לי משרדים, דיפלומטים בכירים, מינויים פוליטיים. מארי ג׳ו, ראש הוועדה לניירות ערך ובורסה (ה־SEC, גוף הפיקוח), פרסמה אתמול את הודעתה על התפטרות. אין מה לחכות לטראמפ. היא בדרך החוצה. כך נהוג. אחרים, מושחתים או נקיים, הולכים הביתה. ניקוי וטאטוא של מסדרונות הכוח של הפוליטיקה.
כל מי שחרד מטראמפ וממהלכיו בנוגע למיעוטים, נשים ובעלי מוגבלויות יודע שהאיש יהיה בצמרת לכל היותר לשמונה שנים. אולי ארבע, אולי יותר (רוב הנשיאים המכהנים המשיכו לכהונה שנייה). זה כל הסיפור: בדמוקרטיה מחליפים. הינעצות חזקה מדי בתוך כיסא השלטון מזיקה. הן למנהיג והן לעם. שמונה שנים הן זמן רב כדי להוביל תהליכים גדולים. מה שלא נעשה בפרק הזמן הזה, כבר לא ייעשה לעולם.
רק עוד 2920 יום למנאייק…
יש דבר אחד שלא מחליפים כל כך בקלות בארה״ב – את בית המשפט העליון. תשאל את אהרון ברק, חובב האקטיביזם וה״הכל שפיט״, כמה נחת נגרמה לו מבית משפט עליון ליברלי בעשרות השנים האחרונות.
אז זהו, שזה הולך להשתנות. זה לא רק שהשופט השמרני שמת לפני כחצי שנה הולך להיות מוחלף בשמרני אחר. זה שהשמרני החדש הולך להיות צעיר. צעיר מאוד. העובדה שהמינויים בבית המשפט העליון בארה״ב הם לכל החיים הופכת את העובדה הזו למהותית.
תוסיף לזה את העובדה ש-4 שופטים ליברלים נושקים לגיל ה-80 ועלולים לפרוש ב-4 עד 8 השנים הקרובות ותוסיף לזה את העובדה שבשיטה האמריקאית אם יש לך נשיא וסנאט רפובליקנים אז אתה יכול למנות את מי שבא לך, ותגלה שעד סוף הקדנציה של טראמפ יש סיכוי שבית המשפט העליון יהיה מורכב מרוב מוחלט של שמרנים צעירים.
עכשיו, אם תלמד על הפסיקות בארה״ב, תגלה שאקטיביזם היא במקור המצאה שלהם. בית משפט שמרני יכול לסנדל את הפוליטיקאים באופן די חזק. תוסיף לזה את העובדה שהדמוקרטים הם מגיני בית המשפט העליון ותגלה את העובדה הבאה:
השלטון השמרני הולך לשלוט בארה״ב לעוד שנים רבות מספור.
מצטער ״לקלקל״ את השימחה.
כמובן, שכחתי להוסיף, שאני מחכה ליום שבו שיטת בחירת השופטים בישראל תתאם לשיטת שפיטתם (״הכל שפיט״ ואקטיביזם שיפוטי״), שזה אומר – שהפוליטיקאים יבחרו אותם באופן בלעדי.
כשחושבים על זה לעומק, זה כמעט הדבר היחידי המהותי, שאהרון ברק ״שכח״ לקחת מהשיטה האמריקאית.
כשזה יקרה – גם בישראל יובטח שלטון שמרני לעוד שנים רבות מספור. השרה איילת שקד בהחלט פועלת בכיוון הנכון.
כך שבמובן מסויים ה״גרוע מכל״ עוד לפניכם. אז תשמרו קצת דמעות בצד.
אז כמה שאנחנו נגד טראמפ – את ביבי אנחנו שונאים יותר…:)
העובדה שבארה”ב יש שיטת בחירות אחרת לחלוטין, ובכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות יש הרבה דוגמאות של ראשי ממשלה שכיהנו יותר משמונה שנים (בריטניה, הולנד, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, איטליה, יפן, גרמניה, קנדה ועוד ועוד ועוד), אינה משמעותית – שכן הם אינם ביבי.
נכון שיש דרך פשוטה מאוד למנוע כהונה ארוכה מדי של ראש/ת ממשלה (לשיטת אלה שלא רוצים בו), והיא הצבת מועמד/ת שינצח אותו/ה בבחירות – אבל לפעמים ישנה סיטואציה בה המחנה הצודק לא מצליח לנצח בבחירות, ובמצב כזה פשוט לא פייר לצפות מהם שישלימו עם הקונספט של קיומו/ה של נבחר/ת שמקבל/ת אמון מהציבור פעם אחר פעם.
אגב, בארה”ב ממש לא מתחלפים כל שמונה שנים – לפני קלינטון היו 12 שנים רפובליקניות רצופות, לפני אייזנהאור היו עשרים שנה דמוקרטיות רצופות, לפני פ.ד.ר היו 12 שנים רפובליקניות רצופות, לפני ווילסון היו 16 שנים רפובליקניות רצופות וכיו”ב.
האמריקנים מחליפים מפלגה שלטת, בדיוק כמו כל דמוקרטיה אחרת – כאשר נמאס להם מהשלטון הקיים. ג’ורג’ בוש (שניהם) הגיעו לרמת פופולריות נמוכה בסוף הקדנציה שלהם (אצל האבא, לצערו, זה קרה בסוף קדנציה ראשונה…) ומפלגתם הובסה והוחלפה. קרטר הגיע לפופולריות נמוכה, ומפלגתו הובסה והוחלפה – וגם ביל קלינטון הצליח להמאיס את מפלגתו על רקע ההתנהגות המפוקפקת שלו, והדבר פגע קשות בסגנו, שהפסיד בבחירות (וכן, הוא הפסיד – אלמלא שיטת האלקטורים, הוא היה מקבל פחות קולות מבוש, בדיוק כמו במקרה של טראמפ והילארי. התירוץ של “קיבלנו יותר קולות” בשיטת בחירות אחרת, פשוט לא רלוונטי).
אגב, בארה”ב יש לדמוקרטים הזדמנות כבר בעוד שנתיים, לזכות בחזרה בקונגרס – למרות שכמו שזה נראה כרגע, יותר סביר שנראה אותם מאבדים מושבים (לפחות בסנאט, שם הם צריכים להגן על מושבים במדינות אדומות כמו אינדיאנה, מיזורי, מונטנה, צפון דקוטה וגם אוהיו ופלורידה ומערב וירג’יניה – למרות ששם יתכן והנציג שלהם, המושל לשעבר ג’ו מנצ’ין, יעבור לרפובליקנים, כבר בשבועות הקרובים) מאשר מביסים רפובליקנים (שהמדינה התחרותית היחידה שעליה הם צריכים להגן, זו נוואדה).
אגב, אם כבר אנחנו עוסקים בביבי – ראיתי שלאחרונה נחשף סקופ דרמטי של רביב דרוקר אודות שינה של יאיר נתניהו בדירה של חבר משפחה בת”א (חבר עשיר, רחמנא ליצלן! ועוד כזה שאוהב את ישראל בלי לדרוש ממנה נסיגות!), ואני שואל – מתי לעזאזל יתחילו לבדוק כמה חמשושים יוצא אבנר, והאם בטירונות הוא קיבל יותר או פחות שעות ביציאה מאחרים במחלקה?! הציבור מחכה לתשובות! טוב, לא כל הציבור (זה שמכריע בחירות באופן שגוי), אבל אנחנו הנאורים דורשים מענה לסוגייה אקוטית זו.
לא סובל את דרוקר אבל הוא שיחק אותה עם החשיפה של שימרון והצוללות. אין ארוחות חינם.
אורי, בלי הגבלת כהונות כזו אז אובמה היה ממשיך עוד 2 קדנציות לפחות כנראה. בטוח שהיה מנצח את הבחירות האלה מול טראמפ.
גם בלי קשר לאם יש מועמד ראוי יותר בצד השני, הישארות ארוכה בתפקיד מסאבת את השלטון לגמרי ויש לזה הרבה הוכחות.
מבטיח לך שהליכוד ינצח בבחירות גם בלי ביבי. גם ארדן, סער או כחלון ינצחו אם יהיו בראשות הליכוד.
כמו שאמר מצביע ליכוד מהעיר לוד לפני הבחירות – “גם אם תשים חתול בראשות המפלגה אז נצביע לו”
אני סבור שאתה טועה. למרות הניסיונות לטעון שלא יצאו מהבית בשביל הילארי, האמת היא שבפועל כן יצאו עבורה מהבית. הטענה שאובמה היה סוגר את הפערים בפלורידה (אותה ניצח בקושי רב ב2012), צפון קרולינה (אותה הפסיד ב2012), ובאלקטוראט הצפוני של מיין (שמפצלת את האלקטורים שלה באופן חלקי, בהתאם למחוזות בחירה לקונגרס), באייווה ואוהיו (בהן ניצח טראמפ בפער של קרוב לעשרה אחוז) – ומצליח להגן גם על פנסילבניה, גם על וויסקונסין וגם על מישיגן (כשכל אחת מהן הייתה מספיקה לטראמפ בשביל להגיע ל270 אלקטורים) – נראה לא סביר.
אובמה לא יאהב להודות בזה, אבל יש מרחק גדול בין היחס אליו אישית לבין היחס למדיניות שלו. עובדתית, המדיניות שלו עמדה למבחן הבוחר שלוש פעמים לאחר שנבחר לראשונה, והוא הובס בשניים משלושת המבחנים הללו, ואיבד את השליטה בקונגרס, אותה השיגו הדמוקרטים שנתיים לפני שנבחר לראשונה.
נכון, הילארי הייתה המועמדת הגרועה ביותר שהדמוקרטים יכלו לשים, אבל אובמה הוא מועמד שאינו טוב ממנה בהרבה. אחרי שמונה שנים אפשר למדוד את היחלשות מעמדו הציבורי. הפער שבו ניצח ב2012, היה קטן משמעותית מזה שניצח ב2008 כמעט בכל מדינה ומדינה, ואין כל יסוד להנחה שהקדנציה השנייה הביאה לשדרוג במעמדו (בוודאי לא על רקע המציאות של עלויות בריאות גדולות בהרבה מהמתוכנן עבור המעמד הבינוני).
אני מסכים לגמרי שהליכוד ינצח בלי ביבי – ואני מאוד אשמח אם ביבי יפרוש או יוחלף. העניין הוא שהשיטה הפרלמנטארית קובעת שמי שעומד בראש המפלגה הגדולה, הוא המועמד שלה לראשות הממשלה. אני גם לא משוכנע שאם ביבי ירוץ לבד נ-ג-ד הליכוד, הוא יובס. לא בגלל שאני אישית אצביע לו (אני לא…), אלא בגלל שיש הרבה מאוד ישראלים שבאמת ובתמים משוכנעים שכרגע הוא המועמד הפחות גרוע שיש לנו. שרון הצליח להקים מפלגה שיצאה מהליכוד והביסה אותו בבחירות – ומעמדו של ביבי בציבור כראש ממשלה כמעט-נצחי, גם אם התקשורת לא אוהבת את זה, הוא מבוסס בהרבה מזה שהיה מעמדו של שרון (לא בקרב התקשורת, כמובן, אבל למרבה הצער, לא רק עיתונאים מצביעים בבחירות…:)). אם ביבי יהיה מחוץ לתמונה לגמרי, אז בהחלט סביר שמועמד הליכוד שיבוא במקומו, ינצח ללא קושי מיוחד. לא בזכות הליכוד, אלא בגלל האלטרנטיבה לליכוד (זו שעבורה התחלפה התקווה בשלום, בהנאה הקטנה שבלראות מתיישבים מגורשים מבתיהם).
אם תשים חתול בראשות הליכוד, אז אולי אותו לודאי יצביע לו, אבל מפלגות הימין האחרות יחגגו בענק ע”ח הליכוד…:)
לטעון שאובמה עוד פחות פופולארי מהילארי והיה מביא פחות מצביעים זו כבר הכחשה למציאות שהועמדה במבחן פעמיים.
אובמה הרבה יותר פופולארי ממנה ובהרבה. בטח ובטח באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית שכנראה חלק מהם לא הצביעו השנה.
אם הילארי מנצחת לעת עתה בהצבעה הכללית אז אובמה היה מביא עוד כמה מאוך אלפים אם לא מיליונים בקלות.
לגבי ישראל, יש לביבי המון שונאים בליכוד, הרבה יותר משמעותית מאשר שרון. ביבי לא ימשוך 90% מבכירי הליכוד כמו שעשה שרון. ובנט, סער, ארדן וכחלון ישמחו להשתלט על הליכוד אם ביבי יעזוב.
ביבי לא יעזוב אותה לעולם, מפלגת קדימה הוכיחה לכולם שאסור לעזוב את המפלגה.
לא טענתי את זה. טענתי שגם לו הצליח יותר ממנה, להערכתי זה לא היה מספיק.
הוא ניצח פעמיים, עם רוב קטן בצורה משמעותית, והמומנטום היה נגדו. המצביעים שהביאו לטראמפ את הנצחון (לבנים ממעמד בינוני-נמוך ממדינות רצועת החלודה) הם בדיוק אלה שנבהלו מהחיבוק של אובמה לBLM, שנרתעו מהעויינות שלו למשטרות, שנגעלו מההתכחשות שלו לאיום האסלאמי. גם אם היה מקבל יותר קולות מהילארי (וסביר שכך היה קורה), לא סביר שזה היה מספיק כדי לנצח בכל המדינות שהיא הפסידה, ושנתנו לטראמפ את ה36 אלקטורים הנוספים, מעבר ל270.
ההצבעה נגד הילארי הייתה גם הצבעה נגד אובמה. אותם מליוני קולות שאתה משער שהיו באים להצביע עבורו ולא עבורה – נמצאים כמעט כולם, במדינות כחולות לגמרי, שבין כה וכה היא ניצחה בהן.
לגבי ישראל – לביבי יש המוני שונאים בליכוד, שמשקלם האלקטוראלי האישי הוא אפס. אלה שהצטרפו לשרון כשפרש מהליכוד, לא העלו ולא הורידו. המפלגה קמה ונפלה עליו (עד כדי כך שלמרות שהוא כבר לא היה בתמונה במהלך רוב הקמפיין – הם עדיין קראו למפלגה “קדימה שרון”…) – בדיוק כמו שיקרה אם ביבי יפרוש וירוץ עצמאית. אתה יכול לחשוב שיש המונים שלא חושבים שביבי אישית כשיר לראשות הממשלה, וכל התאמתו נובעת מכך שבמקרה הוא בראש הליכוד, אבל אני חושב שזו הערכת-חסר גדולה מאוד של מעמדו הציבורי של ביבי – מעמד ציבורי שנגזר במידה לא מבוטלת דווקא מכך שהוא נתפש (במידה לא מעטה של צדק) כאנדר-דוג שכל התקשורת ומערכת המשפט מחפשת אותו, לא משנה מה יעשה (למעט, כמובן, אם יחליט לגרש מתיישבים…).
אני מסכים לגמרי עם הסייפא שביבי לא יעזוב את הליכוד, אבל לא בגלל הסיבה שאתה טוען, אלא מהטעם הפשוט שהוא פחות גרוע מאותם חסרי מצפון שהאידיאולוגיה אצלם לא קיימת באופן מוחלט. לביבי עדיין יש חוט שדרה אידיאולוגי, שעולה לו באותן התקפות היסטריות בתקשורת. העובדה שזה גם צעד נכון פוליטית, לא רלוונטית כלל, שכן לא נראה שהוא אי פעם שקל בכלל לבצע את הצעד הזה.
אם אתה רוצה להטיל מגבלה פרסונלית, אזי הפוך את תהליך המינוי (כלומר, בחירות) לפרסונלי. כל עוד אנו מצביעים למפלגות ולא לאנשים, זה מהלך לא הגון.
ראיתי תגובות שלך אתה צריך לכתוב בלוג בעצמך או שכבר יש לך אחד כזה
טוב, אז הגיעה העת לסכם עוד סופ”ש קשה שעבר כוחותינו במדיה בארץ ובגולה הדוויה. טראמפ מינה כתובע כללי סנאטור וותיק מאלבמה, שנחשב לבעל קו ניצי בעניין ההגירה הבלתי חוקית, ועל כן חמי שלו הגדיר אותו כתומך KKK, ונשען על כך שמינויו לשופט פדראלי נפסל לפני עשרים שנה בגלל האשמה בגזענות, שלא הוכחנה מעולם. סנאטור וותיק שכל הניסיונות לחפש אצלו התבטאויות בעייתיות בשני העשורים שלו כסנאטור, כשלו קשות.
בנוסף מונה יועץ לביטחון לאומי, שהתקשורת המעמיקה שלנו לא שמעה עליו עד אתמול, למרות שהאיש כיהן כמקבילה האמריקנית לראש אמ”ן עד לפני שנתיים (הוא מונה ע”י אובמה, ואולץ לפרוש על רקע אי הסכמות בנוגע למדיניות המעולה של אובמה בתחום הטרור). אותו איש, בעל רקע בטוחוני של עשרות שנים בתחום הביטחון הלאומי, עכשיו מוצג ע”י עיתונאים אמריקניים (ומומחי קופי-פייסט ישראלים, כחצי-סוכן-רוסי וחצי-חולה-נפש-אנטישמי. עכשיו, הוא מואשם שהוא סוכן רוסי כי הופיע כפרשן ברשת הרוסית RT וישב בשולחן ליד פוטין בארוחה חגיגית לציון יום השנה להקמת הערוץ (ידוע שסוכנים חשאים נוהגים להצטלם ליד נשיאי המדינה שהם עובדים עבורה – אנשים נטולי רקע מודיני כמו פלין ופוטין, כמובן שלא יידעו זאת, וטוב שיש תקשורת כדי לחשוף את שני החובבנים הללו), והוא מוצג כאנטישמי כצייץ-מחדש לינק שהועלה ע”י אדיוט אנטישמי, ומיהר להתנצל על כך (שוב, ציוץ יחיד, שכמובן מלמד אותנו שהוא אוייב האנושות), וכמובן כ”אסלאמופוב” (מכיוון שהתייחס לגילוי המרעיש שטרור בעולם הוא סוג של מונופול אסלאמי כ”כ מובהק שכאשר מתבצעת פעולת טרור לא-אסלאמית, נהוג לאזכר אותה 40673956690 פעמים, כהוכחה לכך ש”קיצוניים יש בכל הצדדים”). למרבה הצער, פלין פרסם ספר מפורט למדי שבו הוא מפרט את עמדותיו, שיצא לאור בקיץ השנה, ובו מסתבר שמדובר בידיד ישראל מובהק (אם כי צריך להודות שזה מאפיין ידוע של אנטישמים, אליבא דרבים תומכי הקרן החדש), איש ביקורתי מאוד ביחס לרוסיה שתומך במדיניות תקיפה ביחס אליה, והוא סבור שיש לשנות את המדיניות המופלאה של אובמה ביחס לטרור האסלאמי (למשל, להכיר בקיומו…).
המינוי השלישי, מייק פומפיאו מקנזס שמונה לראש ה-CIA, זכה לפחות צווחות היסטריות, אבל רק בגלל שהגרון קצת כואב לצווחנים המקצועיים, וזה נחמד ומשעשע שכן פומפיאו צייץ רק שלשום את דעתו על הסכם המאה של אובמה עם איראן.
עיתונאי רפובליקני, לא זוכר מי, ציין שנורא מעניין לראות איך השמאל (באמצעות נציגיו בתקשורת המאוזנת) לא מצאו לנכון להזדעק כאשר בן רודס, כותב נאומים בינוני נטול כל רקע בסוגיות ביטחון לאומי, שימש במשך 8 שנים כסגן היועץ לביטחון לאומי, בממשל אובמה – אבל מינוי כמו פלין, נראה להם הזוי.
ולבשורות טובות יותר עבור התקשורת שלנו: האקבי הכחיש את הפרסום בדיילי מייל אודות מינויו לשגריר בישראל, ואודות ההעברה המיידית של השגרירות לירושלים. זה כמובן מזל גדול, שכן רק בבלוג הזה בשעתו נכתב פוסט שאזכר את כל ההבטחות מהעבר לגבי העברת השגרירות לי-ם, ואני ציינתי אז שחבל לפרסם כזה פוסט, שמא מתישהו יבוא נשיא שכן יעשה את זה…
כאן בארץ הקודש העיתונות מנהלת קרב אימתני כדי להוכיח שביבי גייס חצי מערכת ביטחון כדי לקנות במיליארדים צוללות מיותרות (ככה לפחות טוענים האסטרטגים דרוקר ושות’) ולארגן עמלה לעורך הדין שלו. בנוסף השבוע למדנו שיאיר הוא הסיבה לכך שיש מוטרד מהרעש שעושים מואזינים ברחבי הארץ, גילינו שהשגריר של ביבי בארה”ב לא צרח נגד סטיב באנון (אותו מאשימים באנטישמיות מכיוון שבמהלך משפט גירושין אשתו טענה שהתנגד שבנותיו ילמדו בבי”ס עם יהודים, בי”ס שהבנות, כמובן, אכן למדו בו – ובאותה עת באנון עצמו עשה קריירה אצל יהודים בגולדמן-זקס וכמובן אצל ברייטבארט, שרוב הצורחים כלל לא יודעים שהיה יהודי כל חייו…). אני קצת מאוכזב שהתקשורת טרם האשימה את ביבי, שרה, יאיר או אבנר בכך שהירח לא באמת היה כזה גדול, כמו שהבטיחו לנו, אבל מרגיש גאווה שהתקשורת האתית שלנו החליטו שיותר היא לא מקריאה תגובות שהיא תחליט שלא עונות על הסטנדרטים המחמירים שלה לענייניות (תכונה שאכן מאפיינת את הסיקור התקשורתי את משפחת נתניהו, ואת הסיקור התקשורתי באופן כללי…).
סה”כ סופ”ש גדוש אירועים בתקשורת. במערכות הפוליטיות בארץ ובארה”ב העניינים עצמם נמשכים כסדרם. ביבי לא נראה בדרכו ליפול, וטראמפ יהיה נשיא בעוד חודשיים, למרות שהעיתונות ברובה סבורה שזה ממש לא לעניין.
אורי?
ואתה משוכנע שהיועץ לביטחון לאומי לא אנטישמי? נקווה שאתה צודק בעניין זה.
אני לא משוכנע בכלום.
את הספר שלו הוא כתב עם מייקל לאדין, יהודי כשר, נשוי ליהודיה כשרה.
פלין אנטישמי כמו שטראמפ אנטישמי. ייתכן שטראמפ אנטישמי ובסתר לבו הוא שונא את בתו היהודיה, חתנו היהודי, נכדיו היהודים ואת האומה היהודית כולה – אבל צר לי, די קשה לי להשתכנע בכך.
למעשה, כשאני מסתכל על הטיעון של המאשימים באנטישמיות (היי! תראו! איזה לוזר מהKKK אומר שזה מינויים טובים – אז ברור שכל המינויים הם אנטישמיים!), אני נוטה לגחך. אני מוצא הרבה יותר מקום לדאגה (שאוטוטו נגמרת, למרבה השמחה) מהמינויים של אובמה בתחום הביטחון הלאומי ויחסי החוץ.
כמובן ייתכן שאני טועה ושמדובר בנאצי-פוטיני ערמומי במיוחד, אבל כשאני מסתכל על כל מגניו, שעד אתמול לא שמעו עליו בכלל (הישג מרשים לסקר את ארה”ב ולא לדעת מי עומד בראש המודיעין הצבאי שלה ומשמש כיועצו הבכיר של מועמד לנשיאות של אחת משתי מפלגות), אני נוטה להמר שבכ”ז כנראה אני יודע עליו יותר. כאמור, הוא כתב ספר שלם, ויש לו רקורד עשייה של כמה עשורים טובים. הוא לא רק עשה ריטוויט דבילי אחד. אגב, זיהוי כ”אסלאמופוב” בידי האנשים הטובים בתקשורת, זה לא משהו שצריך להבהיל אותך. אם הם יציגו אותו כ”פרו ישראלי” – אז כדאי לך להיבהל, שכן זה מה שהם אומרים על ג’יי סטריט…
שתי ההודעות האחרונות היו שלי. לא שמתי לב שהשם לא הופיע…
לא חושב שמישהו התבלבל וחשב שזה יואב או אנרכיסט זקן (“שתמות אמן!”)
אני משער שאתה צודק – אבל אני חושד שזה לא היה מפריע לכל מיני אנשים חביבים לטעון שאני מכפיל יוזרים…
אגב, לאן נעלם יואב?
היי אורי אני כאן שוב. נחוש להשפיל אותך, להביך אותך, להשיב לך מלחמה נחרצת, נמרצת, ססגונית, מגובה בהדלפות מויקיליקס ובמיילים של הילארי….
סתם, זה רק אני.
אגב- מה דעתך על הריאיון עם ארדואן? יש לו את זה, לא?
אל תגיד “ראק אני”,מ יואב. הנוכחות שלך כ”כ יותר מאשר “רק”…
לא ראיתי את הראיון עם ארדואן. בשביל לראות עיתונאי/ת ישראלי/ת זוחל על גחונו אל מול מנהיג זר, אפשר להסתפק בראיונות של אובמה לתקשורת פה, למשל זה שנתן ליונית לוי (זה שבמהלכו היא העלתה סברה שהישראלים הגזענים נגדו בגללמ שמו האמצעי, ולא חלילה בגלל המדיניות שלו).
אז בקיצור, מה הוא סיפר לאילנה על שרה? מה חידש בענייני יאיר ואבנר? היו לטאיפ סקופים בעניין הצוללות?:)