הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
מעריב, 26 בפברואר
באופן אבסורדי העדרה של תכנית כלכלית סדורה והעובדה שמפלגת השלטון ניגשת לבחירות כלליות, פרי יוזמתו של ראש הממשלה (אחרי שפיטר את שריו) מבלי שהוא מניח בפני הציבור את עקרוניות המדיניות שלו, הכלכלית-חברתית או מדיניות בנושא הפלסטינים ויחסי החוץ של ישראל – עשויה להתגלות בסוף כמועילה למתחרה הפוליטי הגדול ביותר, המחנה הציוני.
הביקורת החריפה שהושמעה הפעם, ב 2015, על הואקום הרעיוני, בקושי חילחלה ליו״ר הליכוד, ואם כבר יונחו כמה עקרונות כלליים (כך הצהיר השר גלעד ארדן שיקרה), הרי שגם זה כבר מאוחר. הנה אנחנו 20 יום לפני הבחירות והליכוד כמי שכפאו שד.
הציבור הרחב, לא רק מצביעי הליכוד, צריכים היו לדעת לאן הולכות פני תנועת הליכוד. הסיבה לכך אינה נעוצה ביכולת או ברצון של הליכוד או של נתניהו לעמוד בהתחייבויות-מצע, אלא דווקא בזכות הציבור לעמת את נבחריו מול הצהרות הכוונות של הליכוד לכשתוקם הממשלה.
הפוך על הפוך, דווקא אם נתניהו והרצוג יקימו בסופו של דבר ממשלת אחדות לאומית, העדר התכניות הכלכליות של הליכוד – עשוי לפשט להם את התהליך. יאמר, מצע או תכנית כלכלית ומדינית חייבים היו להתפרסם. לפני חודשיים. לא השבוע. אבל הואקום האידיאולוגי הזה של חברי הליכוד מאפשר להם לשלב ידיים עם המחנה הציוני ביום שאחרי.
נתניהו הודיע השבוע שהוא מתנגד לישיבה משותפת עם הרצוג ושפניו הן להקמת קואליציה עם השותפה הטבעית שלהם, הבית היהודי. אבל האם יעמוד בדיבורו?
בבחירות 2013, הוא הצהיר שאינו פוסל אף אחד ״אבל פוסלים אותי״ ואחרי הבחירות לחץ על יחימוביץ להיכנס לקואליציה. יחימוביץ אז סיפרה שהפערים הכלכליים והאידיאולוגיים היו גדולים מדי.
ב2015, הדבר נראה הפוך. נתניהו מודיע מראש ״רק לא הרצוג״ והרצוג הוא זה שממתין עם משחקי המרכבה. הפעם יכול הרצוג לבוא ולהציע לנתניהו להצטרף כיוון שעל הנייר, מה הם בכלל הפערים? הליכוד הלך לבחירות בלי מידע,מדיניות או עמדה עקרונית, והותיר את השטח לאחרים לקבוע תכנים ומהות.
אם המצע של הליכוד פתוח לכל והוא כמו אמבה, משתנה עם הזמן בהתאם לביצועים ולדרישות, מדוע שלא ילכו שם על הכלכלה הסוציאל-דמוקרטיתשל העבודה ועל גישת הגברת מדיניות הרווחה?
זה נראה יותר כמו תפילה מאשר בטור פרשני…:)
הביקורת החריפה שהושמעה הפעם על הליכוד מפיהם של אנשים שמצביעים למרצ, דומה לביקורת שהושמעה פעם (בכל מערכת בחירות קודמת מאז שהרווזיוניסטים רצו לראשונה בבחירות להסתדרות הציונית), כאשר סיעות הימין רצו עם מצע (איזה קיצוניים יא ווראדי…) או בלי מצע (הם בלי מצע!!!). למרבה הצער, הליכוד גם הפעם לא יעלה או ייפול על קולותיהם של מצביעי מרצ, ולכן נראה שגם הפעם תקוותיהם של אלה לא הולכות להתממש.
הקביעה שהרצוג יכול להזמין את ביבי להצטרף היא מעבר למשאלת לב. נכון לרגע זה, אין אפילו סקר בודד שנותן להרצוג סיכוי טוב מזה של ביבי, להרכיב ממשלה. כל התקוות של הרצוג מתבססות על כך שחוק יסוד הממשלה (סעיף 7), מנוסח באופן רשלני להחריד, ונותן בידי בעל תפקיד טקסי במהותו, שנבחר ע”י 120 איש, את האפשרות להטיל את הרכבת הממשלה על מי שהוא שונא פחות, בתקווה שזה יצליח לשלם מספיק לסיעות האחרות, לפני שייגמרו לו 42 הימים.
אלא מה? גם ריבלין מבין זאת, ועל כן יעדיף להימנע ממשהו שייראה נלעג (כמו למשל להטיל הרכבת ממשלה על מישהו שיש עליו פחות ממליצים).
אני לא רוצה לבאס, אבל בלי להיות נביא, אני מהמר שרשימת הממליצים של ביבי מתחילה ממספר שהוא בין חמישים והרבה מנדטים לבין ששים וקצת מנדטים (הוא יקבל המלצות של גוש הימין וכל המפלגות החרדיות). כחלון הוא באופן וודאי מצטרף מיידי לבלוק הזה, ברגע שיראה שיש לבלוק זה יותר מאשר לבלוק שמאל-ערבים (הערבים ימליצו על הרצוג רק אם יראו שיש איזשהו סיכוי שירכיב ממשלה, ומכיוון שיהיו מראשוני המוזמנים, הם ישמשו אחלה אינדיקציה למה שיקרה בהמשך – בלעדיהם הרצוג יכול ללכת הביתה כבר באותו יום).
בקיצור, העדר מצע של ביבי, לא מעלה ולא מוריד מבחינתו. הבחירות האלה הן לא על ביבי, אלא על הלא-ביבי (דהיינו, מי שרץ נגדו). ביבי בורך גם עתה בצמד יריבים עלוב עד אימה, שמוביל רשימת שמאל קיצונית להחריד, שחרף תמיכה כמעט גרוטסקית של התקשורת והממסד (היועמ”ש, שכ”כ התנפלו עליו לפני כן בעיתונות, מתפקד כמעט כלהקת מעודדות, לצד יו”ר וועדת הבחירות המרכזית), לא מצליחה לקבל אפילו קמצוץ מקולות הימין, אלא רק שותה בקשית את קולות מרצ.
אם לא תתרחש דרמה של ממש, הרי שהשמאל לא ירכיב את הממשלה הבאה, אלא אולי (אם ביבי יתגלה שוב במלוא עליבותו) יהיה חלק ממנה.
אם ביבי יכניס את השמאל לממשלתו, אגב, זאת תהיה נקודת שפל היסטורית בקריירה שלו, שכאמור, לא חסרו בה נקודות שפל.
אורי,
עזוב מצע מפורט. האם גם שום מסמך עקרונות רחב לא צריך לפרסם? נושאים שהליכוד מתכוון לשים יותר דגש עליהם במידה ויזכה?
למשל להגיד שנושא הדיור יקבל עדיפות, להגדיל צמיחה כלכלית ועוד נושאים חשובים. לא יכול להיות שהדבר העיקרי היחיד זה אירן. יש עוד נושאים שהציבור דורש בהם טיפול.
דעה אישית? מפלגות צריכות לפרסם מצע – ולעמוד בו ככל יכולתן. העובדה היא שכאשר הליכוד פרסם מצעים, הדבר החשוב ביותר לאלה שתוקפים אותו כעת על העדר מצע, היה לדרוש שיפר את מה שהבטיח במצע שלו ו”יגלה אומץ לב מדיני”…
אני לא רואה בביבי משאלת לב, ולא רואה בליכוד מפלגה כלילת שלמות או אפילו קרובה לכך. אין כזו מפלגה מבחינתי, והעובדה שאני כרגע מתלבט בין שתיה מפלגות נובעת בדיוק מהעניין הזה, של שתי מפלגות פגומות, בתוך ים של מפלגות גרועות עוד יותר.
הליכוד שכח לפרסם מצע, אבל הוא לא שכח את החיים עצמם. האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא התחמשות איראן בנשק גרעיני.
עוד פרטים כאן:
https://www.facebook.com/YesButIran
״יואב״, אתה ממש לא מגיב מטעם המפלגה….
די עם הספאם (מצד כל המפלגות)
אחד הדפים, אם לא ה…
מבין כל הספאם המשעמם שנחת עלינו לטעם הגופים אד-הוק שקמו לרגל הבחירות, זהו אחד העמודים המגוחכים ביותר שישנם…
יושבת לה חבורת יחצ”נים ומחליטה לרוץ עם הספין שאיראן לא באמת רוצה להשמיד אותנו ושכל הסיפור הזה הוא הסחת דעת של ביבי הרשע מהבקבוקים ומטיפות האף, שלא רוצה שיעסקו בבעיות החשובות באמת.
הניסיון הזה מצטרף לכל הניסיונות לצייר את ישראל כסוג של אי באוקינוס השקט שלא קורה סביבו שום דבר מעניין, ולכן כל הבעיות הן מה שהיחצ”ן אומר לנו (מיליארד רבעים, שמונה טריליון תינוקות ניצולי שואה חד הוריים שלא מוצאים מיטה בבית חולים בגלל ששרה גנבה את הבקבוקים, ולא נשאר כסף למיטות). הבעייה היא שכמובן זה בולשיט מכל זווית שלא מסתכלים על זה: האמת היא שהמצב מסביב הוא היסטורי בכל קנה מידה: מעולם לא התעורר גל אסלאמיסטי בעוצמה כזו מסביב; מעולם לא התרחשו הפיכות בכ”כ מדינות ערביות מהבלוק הפרו מערבי; מעולם לא הייתה מדינת אוייב קיצונית, קרובה כ”כ לייצור פצצה גרעינית. כמו כן, מעולם מצבנו הכלכלי היה טוב יותר. סיפורי האימה על הרעב ההמוני, הם אפילו לא דמגוגיה, אלא שקר מכוער. יש מקום לשיפור ביוקר המחייה בכלל ובדיור בפרט, ובמערכי הרווחה והבריאות, אבל מצג השווא המטופש שמריצים כאילו המצב על סף קטסטרופה, הוא אפילו לא בדיחה גרועה.
האמת פשוטה: המצב הביטחוני מפחיד באמת, והניסיון להתעלם ממנו הוא אידיוטי. המצב הכלכלי חברתי הוא טעון שיפור, אבל להציג אותו כבעייה האמיתית ע”ח המצב הביטחוני – זו אשכרה התאבדות לאומית, בשום צורך פוליטי קצר מועד.
למרבה המזל, כנראה שהציבור לא קונה את הבלוף, חרף ההון העצום שנשפך פה כדי לקדם אותו.
מתי המצב הביטחוני פה היה טוב???
כמעט ולא זכור לי. כל שנה הציגו לנו איומים ביטחוניים קיומיים. כל המפלגות עשו זאת, אני לא מייחס זאת רק לליכוד.
אבל ביבי מעלה את זה לרמה חדשה.
אף אחד לא אומר שלא צריך להתייחס לאיומים הביטחוניים. אבל ההתעלמות הבוטה שלו משאר הנושאים החשובים לציבור היא מזעזעת.
אם הוא לא ייזהר זה עוד יכול לגלח לו עוד כמה מנדטים עד הבחירות.
אבל מזלו שיש את הנאום בשבוע הבא וכולם ישכחו את שאר הבעיות…
אכן, מזל גדול שיש לו את הנאום הזה, שלא קשור לכלום…
פשוט מדהים, שבדיוק כדי לעזור לביבי, אובמה והאיראנים הולכים לסגור הסכם נוראי, שייתן לביבי התחמן הזדמנות שוב לחפור על איראן, ולא לעסוק בעניין העקרוני החשוב מאין כמוהו, של אותן קשישות חד הוריות, שבגנים שלהן אין סייעת שלישית, והן כולן מחפשות כבר שנים עבודה בהיי טק ולא מוצאות, כי ביבי רק עסוק בלהזמין חשמלאים ביום כיפור…
אין לי מושג מה עובר בראשו של ביבי, אבל הבעייה האיראנית (על כל ספיחיה, שהם משטר אסד וחזבאללה, שיכולים לשמש כפרוקסי שלה, וכבר עשו זאת בעבר), למרבה הצער, היא הבעייה החמורה ביותר של מדינת ישראל. מייד אחריה עומדת הבעייה של האסלאם הפונדמנטליסטי הסוני על כל היסטיו, מחמא”ס וג’א”פ, וכלה באל קאעדה לסודיו, ודאע”ש לסוגיו (ראית באיזה מהירות גם לדאע”ש נפתחו סניפים? זה כאילו כולם רק רוצים לעזור לביבי להסיט את הדיון מהסוגיות החשובות שסתיו שפיר מדקלמת…).
אין מה לעשות, איראן, איראן ועוד פעם איראן. מרגע שאובמה החליט שהגיעה העת לתת להם פצצה, העיסוק בהם הפך קריטי עוד יותר. זה שנטמון ת’ראש בחול ונגיד שזה סתם ספין של ביבי ושרה, לא ישנה את המציאות המפחידה הזו.
כן, אבל איראן…
בהן צדק, אינני נציג של אף מפלגה. אני אפילו לא יודע למי אצביע, אם בכלל. כמו פייגלין, אני יודע למי לא אצביע.
אני באמת לא יודע מאיפה אתה מביא את הנתון המדהים ש”מצבנו מעולם לא היה טוב יותר”. אני יכול לומר מנסיון אישי: המצב בגני הילדים הוא קטסטרופה, וזה האנדרסטייטמנט של העשור. זה אולי התחיל בגלל “מחאת העגלות”, אבל ביבי, עם שר החינוך שלו גדעון סער, ואחריו שי פירון, יצרו, ע”י החלת חוק חינוך חובה “חינם” מגיל שלוש (עאלק חינם), מצב פשוט בלתי אפשרי. סייעת שלישית זה לעג לרש: גם שלושה אנשי צוות, ואפילו ארבעה, לא יוכלו להתמודד עם שלושים וחמישה ילדים בגיל שנתיים ותשעה חודשים עד ארבע. זה פשוט מגוחך.
ואני בכלל לא מתחיל לדבר על בית הספר.
אז ביבי יכול להמשיך לסובב את העניין לכיוון איראן בכל הזדמנות, ולמרות מה שאורי אומר – אפילו אם הוא יחזור על זה רבבת פעמים – אף אחד לא מקל ראש באיראן, אפילו לא שמאלנים. ההבדל הוא שאחרים מדברים *גם* על דברים אחרים. והשאלה היא מה ניתן לעשות. בעניין איראן – מעט מאד. “נאום בקונגרס”. ביג דיל, זו ממש התמודדות עם גרעון איראן. והוא בטח עובד על הנאום יום וליל במשך שבועות. וכמובן, לנאום תהיה השפעה מכרעת על… כלום. לעומת זאת, בעניין החינוך הוא לא פוצה פה. אולי כי הוא מפחד מהשמאלנים. או אולי כי הוא חושב שהחינוך לא חשוב. או אולי כי החינוך חשוב אבל אסור לשכוח את החיים עצמם.
אותי הדף הזה שעשע.
ושמי הוא באמת יואב, לא “יואב”. מה זה ddd?
יואב צודק. לא יכול להיות שמבחינת ביבי אין אף נושא אחר חשוב שנוגע לחיי האזרחים. זה מצביע על ניתוק מהאזרח הפשוט. לא סתם הליכוד יורד בסקרים….
אורי, אם מדינה נחשלת כמו צפון קוריאה השיגה פצצה גרעינית אז מדינה עשירה וגדולה הרבה יותר כמו איראן גם תשיג. במוקדם או במאוחר.
מההתחלה רק ארה״ב יכלה למנוע את זה ולא ישראל. מדובר בפרויקט אדיר שמתפרס על שטח עצום וגם כנראה שרובו תת קרקעי ותוכנן מלכתחילה עם מחשבה שאולי יתקפו אותו. האיראנים לא פראיירים.
לכן הפצצה האיראנית מזמן יצאה משליטת ממשלת ישראל. אין לנו השפעה בנושא.
יש עוד דברים שמעניינים את האזרחים. גם מצביעי ליכוד….
קראת את מה שמויאל אמר בראיון… הוא בטוח לא היחיד שמאוכזב מהליכוד.
אני דווקא יודע מהיכן אני מוציא העובדות על מצבנו. לפי מדדים אובייקטיביים כמו מדד הHDI, ששם אותנו מעל רוב מערב אירופה במדד הפיתוח האנושי, מדד המשקלל מצב כלכלי, מצב בריאות, מצב חינוך וכד’.
הניסיון לשים ללעג את ההתמקדות הברורה ומחוייבת המציאות באיראן, לא יגרום לכך שהנושא יידחק הצידה, מהטעם הפשוט שהקיום שלנו תלוי בזה. ייתכן שddd ופצצה איראנית היא בלתי נמנעת – ובמצב כזה חורבן המדינה גם הוא בלתי נמנע, שכן לא נדרש שימוש בפועל בפצצה כדי לחסל את המדינה פה, אלא מספיק האיום בכך. איראן וישראל הן לא ארה”ב ובריה”מ שיכולות לקיים מאזן אימה “נורמלי”. איראן היא מדינה שההנהגה שלה מאמינה, כמדיניות רשמית, בשיבתו של האמאם השניים-עשר. מבחינתה של הנהגה כזו, איום בשימוש (או במקרה קיצוני) בפצצה גרעינית כדי לקדם את הגאולה, היא-היא המדיניות הרציונלית. נשיא עויין לישראל (שיותר משליש מבני ארצו מאמינים שהוא עויין גם את אמריקה עצמה…) עושה הכל כדי לחתום על איזושהי פיסת נייר עם אותם פנאטים, ובשמאל, מבולבל מרוב להיטות לקבל ליטוף אותו איש, מוכנים לעצום עין לכך שהוא בעצם נותן אור ירוק להתחמשות גרעינית איראנית. אין נושא חשוב יותר, לא יכול להיות נושא חשוב יותר – והניסיון לזלזל בהתמקדות בנושא הזה, הוא תופעה מדאיגה לאין שיעור יותר מאשר ההתמקדות המובנת-מאליה בנושא הזה.
אני יודע שמדובר בנושא משעמם וחפרני שלא מעניין בכלל בניגוד למחאה המונפצת הנוכחית – אבל מה לעשות שלעתים גם נושאים חפרניים של בכיינים ופחדנים, הם נושאים אקוטיים?
ddd, ראשית, אין מקום להשוואה בין צפ”ק לאיראן בנוגע להתחמשות הגרעינית. צפ”ק החזיקה מאגר מדענים גדול בהרבה משל, והחלה בתכנית הגרעין שלה הרבה יותר מוקדם. הנקודה היחידה שדומה בין שתי המדינות, היא שיש נשיא דמוקרטי שחתם עימם על הסכם שהבטיח את ההתחמשות הגרעינית (עכשיו אשתו של הנשחיא הדמוקרטי שכיהן ב1994, בעת ההסכם הדבילי ההוא, רצה בעצמה לנשיאות – מי יודע, אולי היא תביא לנו את ההסכם שיהפוך גם את דאע”ש לגרעיניים…:)).
אני לא בקיא בפרטי הפרטים של התכנית – אבל כל פרוייקט שלא הושלם, ניתן לעיכוב, לעצירה – ואף להריסה. אין לי מושג אם לנו יש את היכולת לכך (כנראה שלא, עפ”י הפרסומים), אבל יש לנו היכולת לעכב (דבר שאין להקל ראש בחשיבותו, משום שעל פעולות עיכוב ניתן לחזור שוב ושוב) – ולאובמה בוודאות יש גם את היכולת לעצור או להרוס.
השלמה עם גרעין איראני היא לא משהו שמדינת ישראל תוכל להתמודד עימו לאורך זמן. איראן תוכל לבצע סחיטה גרעינית (בנוסח “תסוגו מנקודה איקס עד לתאריך וואי או ש…”) שיהיה מאוד קשה להתמודד עימה. היא גם תוכל לספק פצצות לארגוני טרור שיפעלו לכאורה באופן עצמאי, ויקשו על תגובה ישירה נגדה.
נשק גרעיני איראני הוא משהו שאסור להשלים עימחו, מהטעם הפשוט, שהמדינה הזו לא מאמינה בפשרות. מדובר באידיאולוגיה דתית שמאמינה בקץ העולם, ושכבר שלחה ילדים קטנים (איראנים שיעיים בעצמם) לפוצץ מוקשים בגופם, כדי לפנות דרך להתקפה גדולה במלחמת איראן עיראק. לאבד מליונים מבני עמם בכדי לקרב את שיבת המהדי, זה קרבן שהם בהחלט מסוגלים לשלם, גם אם לנו, כמערביים, זה נראה בלתי נתפש.
אורי, כולנו מסכימים איתך. איום הגרעין האיראני הוא חמור ומשמעותי.
מדובר בפרויקט שכנראה רק האמריקאים יכולים לעצור טוטאלית ולכן אנו תלויים ברצון הנשיא באופן מוחלט. לצערו של ביבי ושל כולנו נפלנו על נשיא גרוע. אבל זה לא תלוי בנו…. לכן כל ראש ממשלה היה חייב ליצור קשרי אמון איתו ולא להשתין עליו. הבעיה זה הדרך של ביבי, לא המטרה.
מקווה שקראת את הכתבה ב-ynet עם מאיר דגן שתוקף את ביבי בצורה חסרת תקדים כמעט. וכידוע לך, דגן הוא ממש לא שמאלני. והידע שלו על פרויקט הגרעין האיראני הוא עצום.
אבל אני מתאר לעצמי שתגובת הליכוד לראיון תהיה משהו בסגנון: ״מאיר דגן ידוע כאנטי ציוני מובהק לאורך עשרות שנים. לאחרונה קיבלנו ראיות שהוא מקבל תשלום מארגון v15 ולכן אין להתייחס לדברי השמאלני שונא ישראל הזה״
זה הייתי אני – ddd
די כבר! אתה יכול ללעוג עד מחר למסכנים שמתעסקים בחינוך ובריאות, אבל יש אנשים שזה מפריע להם ורוצים שמישהו יטפל גם בזה.
אתה זוכר שבית החולים הדסה נכנס לחובות ואלמלא היו מזרימים אליו כסף מהממשלה (או במילים אחרות גובים מאיתנו עוד מיסים) הוא לא היה קיים היום. אז אנשים רוצים שראש הממשלה ימנה מישהו (שר בריאות, נגיד) שיטפל בדברים האלה לפני שהם קורים ולא אחרי ההתמוטטות. למה זה מפריע לו לטפל בגרעין האיראני? אם השכירים שבינינו משלמים אחוז מסוים מהכנסתם לקרן פנסיה כדי שבגיל כלשהו יוכלו להפסיק לעבוד, והקרן הזו מרשה לעצמה לגזור קופון עצום של דמי ניהול (ואין אלטרנטיבה בצורת חיסכון עצמאי לפנסיה), שבסופו של דבר יגרום לזה שלא יהיה אפשר להתקיים מהפנסיה, אז גם בזה צריך לטפל במקביל לטיפול בגרעין האיראני. זה כל כך קשה להבין? יש פה שכבת גיל שלמה, כל מי שמתחת לגיל 40-45, שיודע שהוא כבר לא יראה פנסיה משמעותית ויצטרך לעבוד עד יומו האחרון (חס וחלילה אם יחלה ולא יוכל לעבוד). רבים מהם גם מבינים שבקצב הנוכחי הם לא יוכלו לעמוד בהוצאות הדיור (שכר דירה או משכנתא) לעוד שנים רבות. תסביר לי איך הגרעין האיראני הוא הסיבה שלא מטפלים בנושאים האלה?
אז סבבה, תהיה ציני ותלעג למי שקשה לו, אבל מי שחושב על העתיד מבין שאנחנו חייבים לפעול היום כדי לסכל את הסכנות הללו, וזה תקף גם לגרעין האיראני וגם לבעיות האחרות.
אני אישית גם לא מאמין שבנאדם שמה שמעניין אותו זה לגנוב עוד כמה אלפי שקלים ממקום העבודה, ושמשקר לציבור על ימין ועל שמאל הוא זה שיכול לעשות את העבודה מול איראן. יש מצב שהוא משקר לנו בפרצוף ועוד כמה שנים נמצא אותו בחו”ל כמו עידן עופר “ושהמדינה תשרף”.
אני יכול ללעוג עד מחר לאלה שממומנים מלספר לנו כמה המצב פה חרא, וכנראה שאמשיך לעשות את זה…
האמון שלי ב”דו”חות אלטרנטיביים” של עמותות הקרן, הוא אפסי עד לא-קיים. המצב בישראל אינו מושלם, כמו בכל מדינה אחרת על הגלובוס. אלא מה? המצב כאן לא מפסיק להשתפר, למרות שביבי הרשע הוא ראה”מ. ייתכן שזה בזכותו, וייתכן שזה בזכות פיית השיניים, אבל האמת היא שהמצב שם, הוא רחוק מלהיות האסון שמנסים לצייר אלה שעושים הכל כדי לדחוק את סוגיית איראן אל מתחת לשולחן.
ועכשיו איראן ואובמה. אובמה עויין את ישראל עוד לפני שנעשה נשיא. כל התנהלותו מול ישראל הייתה עויינת (כולל דילוג חינני מעל ישראל בביקורו הראשון במזה”ת, עת נשא את נאומו הדבילי בקאהיר, שנה וחצי לפני שזרק את מבארכ לכלבים), ללא קשר למה שביבי עשה – ורק ב2011, אחרי שנתיים פלוס של עויינות לא מוסתרת, ביבי הבין שעם אובמה יש רק דרך אחת לפעול: לענות לו באותו אופן. וכך, אחרי שיום לפני פגישה עם ביבי, הוא דאג להסביר שגובולות 67 הם הגבולות, ענה לו ביבי במסיבת עיתונאים משותפת, שאינו מוכן לכך.
היחסים המשיכו להיות גרועים, ולא שינו דבר בהתנהלות אובמה – שהמשיך לעשות הכל כדי לא להתמודד עם הגרעין האיראני (הסנקציות כמעט נכפו עליו – הרבה בזכות קמפיין האזעקה של ביבי עצמו…), והוא המשיך להיראות כמי שלא מוכן לעשות כלום כדי לפתור את הבעייה.
אלא מה? הבעייה היא בעייה שלנו (ומאיר דגן, שמנסה לספר לנו ש”איראן היא בעייה בינ”ל” יודע את האמת יותר טוב מכולם. אין עוד מדינה שאיראן מאיימת עליה בהשמדה. אין), והעובדה שאובמה מוכן לזרוק אותנו לכלבים (ומי שמאמין שהוא עושה זאת בגלל ביבי, מזלזל באובמה בצורה נוראה, ולא מבין אותו בכלל), כדי להביא פיסת נייר שתהפוך את איראן לבעייה של הממשלה הבא, לא צריכה לבלבל אותנו לשנייה. איראן היא סכנה מיידית, חמורה מאין כמותה. עם כל הכבוד לרצון להפטר מביבי – בוז’י וציפי היו צריכים להתגייס ולעמוד מאחוריו (אגב, מסתבר שהוא אכן הזמין אותם להצטרף אליו לוושינגטון, וכמה מפתיע, זה לא התאים לקמפיין, אז הם סירבו, והעדיפו למחות נגד הנאום).
אין דבר חשוב מהגרעין האיראני. כל בעייה שישנה לנו, מתגמדת לעומת האפשרות שהמשטר האיראני ימסור ראש קרב לארגון טרור שיפוצץ אותו בלב גוש דן. הם מסוגלים לכך, וזו בעייה חמורה אפילו יותר מהשאלה מי מחזר את הבקבוקים…
אני לגמרי בעד בחירות חוזרות אחרי הבחירות הקרובות, וכן אני יודע שזה אף פעם לא קרה, אלא מה? הציבור צריך להבין, כרגע הציבור מטומטם ולכן הוא משלם. צריך לקבוע הגבלות על מספר הכנסות שאדם יכול להיות חבר בהם, כמו כן לקבוע רף של ממון מסויים שמעליו יהיה אסור להיבחר לכנסת. בסופו של דבר בדמוקרטיה הנבחרים אמורים לייצג את הציבור לצערי הרב אני לא רואה אף ח”כ שבאמת בא ממעמד הביניים ויודע איך חיים במעמד הזה, כולם עשירים הרבה מעבר למידה שצריך, או שנולדו עם כפית של זהב בפה, או שיחסי ההון שלטון שלהם הביאו אותם למצבם. אני סה”כ רוצה מישהו אחד שייצג אותי, אפשר?
אני מכיר לא מעט ח״כים והם לא עשירים במיוחד ורבים אכן ממעמד הבניים ואף מטה. חוץ מזה זאת הדמוקרטיה – הציבור מצביע למי שהוא רוצה. לא בא לך ? בעיה שלך.
אורי, אני אמשיך את דבריו של ddd. האיום האיראני חשוב, ולא תמצא שמאלני שחושב אחרת. ואתה יודע מה, נניח שאתה צודק, וזה הנושא *הכי* חשוב. הוא לא, אבל נניח. ונניח עוד שהנאום בקונגרס מקביל לנאום “יש לי חלום” של מרטין לותר קינג בחשיבותו ההיסטורית. הוא לא, אבל נניח.
האם זה מצדיק התעסקות של 24/7 בנושא הזה? כל מה שביבי יכול לעשות, כדבריך, זה לעכב ולקוות. האם זו התעסקות של 100% מזמן עבודתו? האם אין עוד נושאים, טיפה פחות חשובים (נניח), שבהם כדאי גם להתעסק? העם ביבי לא מסוגל לטפל בכמה נושאים בו זמנית?
ולגבי המדדים שלך, מדדים זה יופי. בוא ספר עליהם לבתי הקטנה. בוא נסה אתה להתמודד עם 35 ילדים יחד עם עוד סייעת אחת, שתיים או אפילו שלוש. בוא נסה להתמודד עם כיתת בית-ספר של 39 ילדים – לבד לגמרי. שהמדדים יתמודדו. בהצלחה.
אילן ויונתן – אני מסכים עם שניכם. צריך להגביל את מספר הכהונות בכנסת (וגם ברשויות המקומיות), אבל אסור להגביל את זכותו של מישהו לרוץ רק משום שהוא עשיר. אגב, לאורי, בג”ץ ה”שמאלני” שוב הראה את שמאלניותו, והתיר לברוך מרזל לרוץ (יחד עם חנין זועבי), ואפילו התיר לליברמן להפיץ את שרלי הבדו. אוי, השמאלניות. אה, בטח, ליברמן הוא כעת שמאלני.
אני רק רוצה לציין שאם השמאל חושב שביבי הוא כזה ראש ממשלה גרוע וחדל אישים וחרדתי ומושחת ומה לא, הרי שצריך לברך על אי-התעסקות שלו בנושא כלשהו.
הפוך, גוטה, הפוך. ביבי הוא כזה ראש ממשלה גרוע וחדל אישים וחרדתי ומושחת ומה לא *מכיוון* שהוא לא מתעסק בשום נושא חוץ מאיראן, שבו הוא לא יכול שלא להצליח. אם איראן תהיה גרעינית הוא יוכל להאשים את אובמה, שגם כך איבד מוניטין בציבור הישראלי – בצדק או שלא. בנושאי פנים הוא לא עושה כלום (מפחד השמאל?) ומנסה להאשים במחדליו את השמאל לדורותיו, את מני נפתלי, את יאיר לפיד, את שרה ואת מי לא – רק שלא ידבק בו רבב אשם.
רגע, ביבי כל כך גרוע איך זה שאין לנו אבטלה, צמיחה טובה, עוני שיורד, שכר שעולה, אינפלציה שלילית וכו… הדיור הוא הנושא הכי חשוב בעולם לדעתך – והאמת היא שהממשלה לא יכולה לעשות הרבה כאן ? אז לא, זה לא נושא עד כדי כך חשוב.
אין דבר תמוה יותר מאשר אנשי שמאל שמדברים על יוזמות. בהתחשב בכך שהיוזמה האחרונה של השמאל שיצאה לפועל, אוסלו, הביאה לאלף חמש הרוגים, משבר כלכלי נוראי (בכל ענף, למעט ענף האבטחה ששגשג כמו שלא שגשג מעולם, כאשר כל חנות מכולת נאלצה לשכור אחד…) – היה ניתן לצפות מתומכי שמאל למעט יותר צניעות בשעה שהם מלינים על כך ש”לא עושים כלום”.
גם לו ביבי היה כזה פאסיבי (הוא לא – הוא לא מספיק אקטיבי, אבל בוודאי שאינו פאסיבי כמו שמציגים בשמאל), הוא עדיין היה פחות גרוע. בעולם יש ארבעה סוגי אנשים: חכם וחרוץ, חכם ועצל, טיפש ועצל וטיפש וחרוץ. הסוג הגרוע ביותר של מנהיג הוא טיפש חרוץ. אוסלו זו דוגמא מובהקת לכך, ומוטב לשוחרי “תהליך השלום” שטיפה ימתנו התלהבותם לאור ההישגים הקודמים של ההנהגה שלהם בתחום זה…
לא מתחשק לי להיכנס איתך לאוסלו. בעיני, אוסלו היה נסיון נואש להציל את האיזור מהתלקחות. ואנחנו יודעים מי הכשיל את זה.
בעולם יש שני סוגי אנשים: אלה שמחלקים את האנשים בעולם לסוגים ואלה שלא.
החלוקה שלך היא הדוגמא המובהקת לשטחיות שבה הימין רואה את העולם.
ויונתן, אולי לא קראת את דברי, אבל בעיני הדבר החשוב ביותר – יותר מאיראן, יותר מהדיור, אפילו יותר מיוקר המחיה – הוא החינוך. כי חינוך טוב הוא הבסיס להתמודדות עם הכל – כולל עם איראן. ובזה, מאז ממשלת רבין, יש ירידה מחרידה באיכות. כן, גם בזמן ממשלת ברק ה”שמאלנית”.
“אוסלו היה ניסיון נואש להציל את האזור מהתלקחות”. ענק!!!
אוסלו היה יוזמה ישראלית אדיוטית לגמרי, בתקופה שבה האינתיפאדה הראשונה דוכאה למעשה, אש”ף היה מבודד בעולם אחרי תמיכתו בצדאם. להציל את האזור מהתלקחות עלק…
אוסלו הייתה רעיון מטומטם להחריד ופשוט להחריד: אנחנו ניתן למחבלים מאש”ף נשק, שטח וכסף – ובתמורה הם יילחמו בחמא”ס “בלי בג”ץ ובצלם”. הכל היה מצויין, פרט לעובדה שאף אחד לא טרח להקשיב לאש”ף שהגדיר את ההסכם כהסכם חדייביה (בדוק מה זה…) עוד לפני שמחבליו החלו להיכנס לשטח בפועל. אם היו מקשיבים להם, כנראה שההפתעה המרעישה של הפיכת ערי איו”ש ורצועת עזה לבסיסי גיוס, הכשרה ושיגור של מחבלים מתאבדים, לא הייתה מפתיעה כ”כ את השמאל, וכנראה שהיה מפסיד פחות מצביעים…
ההסכם לא הוכשל ע”י איש. אש”ף מעולם לא התכוון לקיים אותו ברצינות, וראה בו סוס טרויאני (כפי שהגדיר זאת במפורש פיצל חוסייני, באחד הראיונות האחרונים שלו). השמאל הימר הכל על ההסכם על הזה, וכאשר זה הוכח כאסון – הוא האשים דווקא את הימין, שכן להאשים את אש”ף משמעו להודות בכך שההסכם היה איוולת נוראה…
אין עוררין שהימין שטחי בתפישתו את העולם, בניגוד לשמאל שפשוט חי בעולם אחר לגמרי, ומתעקש לספר לנו על העולם הזה.
החינוך הוא אכן מאוד חשוב, וממשלת רבין הסבה נזקים עצומים גם בתחום זה, בהנהגתם של שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין (שאמנם מאז עשה תיקון, אבל הנזק שלו למשרד, עם כל היוזמות הפופוליסטיות שלו, הפך לטרנד ששרי חינוך מאמצים מאז ועד היום). אגב, גם החינוך מתחבר לאוסלו, וייזכר לעד טופס הבגרות בהבעה עברית מ1996 בו נתבקשו תלמידי ישראל לכתוב מכתב לחבר פלסטיני ולספר לו על השלום הכיפי מסביב… הבחינה התקיימה פחות מחודש אחרי פיגועי קו 18 ודיזינגוף סנטר. השלום המופלא עדיין העלה עשן…
כהרגלך, במבחן הדמגוגיה קיבלת 100. כאמור, אני לא מתכוון להיכנס איתך לאוסלו, כי זה ויכוח עקר.
עוד כהרגלך, אתה משליך את כשלונות הממשלה הנוכחית על ממשלה מלפני 20 שנה.
אבל לפחות אתה לא שוכח את החיים עצמם.
ניסיון חמוד. אגב, ההחלפה בין “עובדות” לבין “דחגוגיה” היא תרגיל שמאלני עתיק למדי, והבולשביקים השתמשו בו כבר לפני מאה שנה. מרשים למדי השימוש האינטואיטיבי שלך באותן טכניקות, מן הסתם, בלי לדעת שכך נהגו גם המאסטרים הגדולים…
ברור שלא תרצה להיכנס לויכוח על אוסלו, הן משום שככל הנראה אתה יודע עליו בערך כמו שאתה יודע על שאר הנושאים, כלומר, לא ממש הרבה…), והן בגלל שגם מה שאתה כן יודע עליו, לא בדיוק מחזק את הטיעון שלך…).
כל בעייה בטחונית שקיימת מול הפלסטינית מאז 1993 – היא תוצר של אוסלו. אין מה לעשות, כשאתה מכניס 40,000 חמושים למקום מסויים, הם ממשיכים להוות בעייה גם לאחר מכן…
כן, משום שהפיגועים הגדולים שהביאו לבחירתו של ביבי ב- 1996 התבצעו ע”י חמושים עם רובים, נכון? אז זהו שלא. הפיגועים הגדולים התבצעו ע”י מתאבדים, בשיטה שפותחה עוד לפני אוסלו, ולא רק באיזור הזה. וזו רק דוגמא אחת לעיוות המציאות שלך. לולא אוסלו, והשת”פ הבטחוני עם הרש”פ, היו הרבה יותר הרוגים. וזה הדבר האחרון שאני אומר בנושא.
עזוב, חבל, הדמגוגיה שלך כל-כך שחוקה ומלאה בקלישאות (כמו שאתה קורא להן, “עבשות”) שהתבססו בציבור הימין שאין ממש על מה להתווכח.
למעשה כל בעייה בטחונית שקיימת מול הפלסטינים התחילה ב- 1967, כשהשטחים נכבשו והם עוד לא נקראו “עם”.
בעצם, כל בעייה בטחונית שקיימת מול הפלסטינים התחילה ב- 1948 כשהוקמה המדינה.
כל בעייה בטחונית שקיימת מול הפלסטינים התחילה ב- 1881, כשהחלה העלייה הראשונה.
כל בעיה בטחונית שקיימת מול הפלסטינים התחילה לפני 3000 שנה, כשכבש יהושע בן-נון את הארץ.
אבל אל תדאג, אנחנו לרגע לא שוכחים את החיים עצמם.
וואו, אתה אשכרה טענת את ברצינות…
ובכן, הפיגועים שהתרחשו ב1996 יצאו כולם מתוך ערים שעברו לשליטת הרש”ף, כשמגייסי המתאבדים, ומהנדסי החבלה, ישבו כולם לבטח בתוך ערי הרש”ף, שהיו ערי מקלט לטרור (את יחיא עייאש היה צריך לחסל בבית להאיה, שכבר עברה לשליטה פלסטינית.
הטענה שלולא אוסלו והשת”פ עם הרש”ף היו הרבה יותר הרוגים בפיגועים, יכלה להיות מצחיקה, לולא היו לנו אלף חמש הרוגים, שמאות מהם נרצחו ישירות בידי גדודי אל-אקצא, שששייך לפת”ח, הארגחון שמהווה את הרש”ף, וחלק עצום מהמפגעים היו כאלה שהועסקו ישירות ע”H הרש”ף (אל תאמין לי, תאמין לפס”ק של בית משפט פדראלי מניו יורק רק מהשבוע שעבר…).
זכותך לבחור לעצור את גל הבורות והסילופים שהפגנת בעניין אוסלו, אבל אל תצפה שרק בגלל שאתה עוצם עיניים לקטסטרופה הביטחונית-מדינית הזו, גם אחרים ינהגו כמוך – בדיוק כפי שאיש לא יתעלם מסכנת איראן, רק בגלל שהיא רעה אלקטוראלית למחנה שלך…
אגב, כל הכבוד לך שאינך שוכח את החיים עצמם – למרות שמתוך הטענה שלך שהרש”ף הצילה חיי ישראלים רבים, עולה שאתה די שוכח את החיים של הרבה הרבה אחרים…
מדהים, גיבוב השטויות שאתה מכניס בתגובה אחת. ואיזה יופי להסתמך על בית משפט זר כשזה נוח לך, מה?
כאמור, אני לא מתכוון להיגרר איתך לדיון על אוסלו. במילותיך, ה”עובדות” שאתה מביא שקולות לעובדה שהשמש זורחת במערב.
ונניח שאוסלו כזה אסון. הוא לא, אבל נניח. מדוע לא להשתלט שוב על השטחים – כולם, כולל כל האותיות באנגלית – ולבטל את ההסכמים? הרי אליבא דביבי, הפלסטינים בכל מקרה לא עמדו בהם. וצבאית, אין ספק שזה אפשרי. וגם ברור שהיה מספיק זמן. אז למה לא?
אה, כן, “מה יגיד השמאל”.
ראשית, זה יהיה נבון מצידך לא לעסוק באוסלו. באסון בסדר גודל כזה, עדיף לא לעסוק. הסיבה היחידה שאני עוסק בו, היא שהוא עדיין רודף אותנו. היישות הטרוריסטית שקיימת כאן, היא תוצאה שלו. אלף חמש חלקות הקבר החדשות כאן, הן תוצאה שלו.
השאלה הקבוע “למה לא כובשים הכל מחדש”, נענתה כבר מזמן ע”י ביילין, ואני משער שאפילו אתה יודע זאת: “חלון ההזדמנות שניתן לשמאל ב-92′ היה מקרי. רבין התחפש לבגין וכך ניצחנו את הבחירות. ההזדמנות הזאת לא תחזור, העם הזה ימני בעמדותיו, אנחנו חייבים להשאיר להם מציאות מדינית שלא יוכלו לשנות אותה”.
ההסכם הזה הוא לא עניין ישראלי פנימי שניתן לבטלו באופן חד צדדי. למרבה הצער, ביילין ושות’ דאגו, בחוכמה רבה מצידם, לקבע אותו לנותני חסות בין לאומיים. אני יודע שהקונספט הזה הוא מעט מורכב עבור מי שעדיין חושב שאוסלו זו הצלחה (כיוון שחסידי אומות העולם מהפת”ח הצילו, כידוע לכל, מאות ישראלים…), אבל זו המציאות.
אני חושב שזה טוב מאוד שלמרות זעקותיך ש”לא תיגרר” לדון באוסלו, אנחנו ממשיכים לדון בו, ולחשוף עוד ועוד מנזקיו. בהמשך הדיון נעסוק בסוגיות הכלכליות של אוסלו (רקטות שרק “פחדני השלום” מאמינים שיירו מעזה, ששיתקו את נתב”ג לשתי יממות, ושהאטו מאוד את העבודה בנמל אשדוד; הסכם פאריז; סוגיית החשמל וכמובן, מה קורה למשק כשאוטובוסים לא מפסיקים להתפוצץ, והפיצוצים נגמרים רק אחרי כניסה מאסיבית לתוך שטחי הרש”ף…). כל זאת ועוד בפעם הבאה שלא תיגרר לדון באוסלו. יש למה לחכות…:)
אהה, אז מותר לנו לצחוק בפנים של “נותני חסות בינלאומיים” כשמדובר בנושאים אחרים (למשל, בניה בשטחים, או יריקה בפרצוף של נשיא ארה”ב בשביל איזה נאום מסכן), אבל כשמדובר במהלכים שעשויים, לטעמך, להציל אלפי ישראלים – אויה, מה יגידו בעולם (או בשמאל, או שזה אותו דבר?)
כפי שהבטחתי, מכיוון שממשיכים לדון באוסלו, נעבור כעת לפן הכלכלי שלו:
במסגרת הסכמי אוסלו התאפשר לפלסטינים, כידוע (וכפי שהזהירו מהדקה הראשונה) לבנות תשתית של רקטות שמאיימת על על רוב שטחה של מדינת ישראל, בין השאר על נמל אשדוד ועל נתב”ג, שהם שניים משערי הכניסה החשובים ביותר לייצוא ולייבוא הישראלי, שמהווים למעלה מ90% מהסחר הישראלי (כולל זה הפנימי). ירי לכיוונם כבר הביא בעבר להאטה ואף לעצירה של השימוש בהם לפרקי זמן קצרים, ועלה לנו הון. המצב הזה הפך לסכנת קבע, אך ורק בגלל אוסלו, וכאמור, הייתה לגביו אזהרה מפורשת, שהתקבלה בביטול ע”י יוזמי ההסכם.
רצף פיגועי הטרור הפלסטינים באמצע שנות התשעים והחל מאוקטובר 2001, הביא להאטה דרמטית של הצריכה הישראלית, בעקבות הסכנה מכניסה לסופרמרקטים ולקניונים השונים. הצריכה מהווה מנוף קריטי עבור צמיחה כלכלית, ואכן בשנים אלה חלה האטה, שנפסקה רק אחרי פעילות צבאית של צה”ל.
הסדר פאריז הוא הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו שהגדיר את ישראל והשטחים כמעטפת אחת לצרכי מסים ומכס, כך שישראל היא זו שגובה עבור הרש”ף את מיסיה – ומאז אנו מעבירים להם, לפנים משורת הדין, החזרי מע”ם ומכס עבור סחורות שמיובאות דרכנו, וחוסכים להםאת הצורך להקים מערך מיסוי משל עצמם (שמן הסתם היה גובה כ”כ מעט, שהכנסות הרש”ף מהפלסטינים היו דומות להכנסות חברת חשמל מהרש”ף…).
חשמל. הפלסטינים לא מייצרים חשמל, אלא רוכשים אותו מישראל, או באופן ישיר או דרך חברת החשמל המזרח ירושלמית. טוב, רוכשים זו הגדרה מוגזמת. מקבלים, ומעדיפים לא לשלם תמורתו, זו הגדרה מדוייקת יותר…
מה התוצאה מכל אלה? “תהליך השלום” עלה, עולה ויעלה לנו הון. אלא מה? יש כאלה שהתעשרו בזכותו (בארץ, בחו”ל וברש”ף), והם דואגים שהעסק ימשיך להתגלגל בכיוון הרצוי, תוך ניצול נאיביות ובורות של כאלה שחושבים שיש איזושהי בדל של תועלת ב”תהליך”…
ולטקסט המגוחך שכתבת שמשווה בין הסכם בינ”ל (אוסלו) לבין אי הסכמות בינינו לבין ארה”ב על מעמד השטחים וההתיישבות בהם. למרבה הצער (של השמאל, ז”א) ישראל מעולם לא חתמה על הכרה בכך שההתיישבות באיו”ש אינה חוקית.
הנאום בארה”ב הוא לא יריקה בפרצופו של נשיא ארה”ב. ההסכם עם איראן, לעומת זאת, הוא דריכה על הגולגולת שלנו. הנאום בארה”ב הוא ניסיון נואש לגייס את תומכי ישראל ברשות המחוקקת, להציב מכשולים על דרכו של הנשיא. זה מה שאמור לעשות מישהו שחושב שמדיניות נשיא ארה”ב מסוכנת לנו.
העולם והשמאל אינם אותו הדבר כמובן. השמאל משמש בתור הuseful idiot (בדוק בגוגל…) של העולם בהקשר זה. השמאל ברובו פשוט לא יודע ולא מבין. מיעוטו הוא ציני ומחושב. אבל זה באמת מיעוט קטנטן בתוכו.
כרגיל אתה מטה את הדיון ל- comfort zone שלך (בדוק בגוגל…). כאמור אני לא אגרר לשטויות שלך ואתה מוזמן להמשיך לשטוח את תפיסת עולמך המעוותת, ואת ה”עובדות” כאן, כל עוד טל מסכימה. אני מניח שבשבילה, כמו בשבילי, זה אמ;לק (בדוק אבל לא בגוגל).
הסכמים בינלאומיים ניתנים לביטול, בוודאי אם צד אחד מפר אותם סדרתית. עכשיו בכלל, יש גושפנקא משפטית בינלאומית (ראה פס”ד של בית משפט פדראלי וגו’). אז קדימה, הסתער… רגע, מה יגיד השמאל?
אכן, טזור הנוחות שלי זה העובדות. לו עסקנו בדברים שנוחים לך, היינו מצואים עצמנו דנים בחדי קרן.
העובדה שאוסלו הוא אסון, היא לא חידוש דרמטי. הדבר היחיד שמדהים פה, זו הקביעה שלך שהרש”ף הצילה מאות ישראלים. מכיוון שאין לך כל דרך לגבות את השטות המוחלטת הזו בעובדות (סה”כ, הידע שלך על הרש”ף זה כמה כותרות מטמקא ושניים-שלושה דפי מסרים מהסוג שהפצת באותו דף פייסבוק נלעג של המחנ”צ…), אז אתה מתחמק.
למרבה הצער, אני לא עובד עבורך, ואני מגיב למה שנכון להגיב, ולא למה שהייית רוצה שאגיב (סוגיית חדי הקרן בקמצ’טקה עילית, וכמה בקבוקים ממוחזרים נדרשים כדי להגיע לשם). אי לכך, נושא אוסלו, כתקדים למה שטירוף מערכות יכול שלטוני יכול לגרום, ימשיך להיות טופיק חשוב.
הניסיונות לטעון שהימין יכול לבטל את ההסכם, הם מגוחכים, כמעט כמו שהם צבועים. לזרוק אבן לבאר ולהגיד למישהו אחר “מה הבעייה? לך תוציא”, זה האמאמא של הצביעות.
אתה מתכוון, איזור הנוחות שלך זה ה”עובדות”. אתה יכול לזרוק מפה ועד להודעה חדשה “עובדות”, כולל “עובדות” על חדי קרן. אתה מתחמק ללא אלגנטיות מהעובדה (לא “עובדה”) שביבי לא מציג מצע (“זה לא האינטרס שלו”, יופי, ומה עם האינטרס של הציבור? שילך לחפש), לא מתראיין (“ייכנסו בו”, אוי מסכן) ומאשים את כל העולם ואשתו בכשלונותיו.
אבל תמשיך, למה לא. רואים שאתה נהנה. רבים נהנים מסיפורי פנטזיה כמו שלך.
שינויי נושא לא יעזרו פה. אני פירטתי על אוסלו באופן מלא. אתה, לעומת זאת, העלית טענה הזוייה כאילו ההסכם תרם לביטחון, שכן בזכות השת”פ עם הפלסטינים “ניצלו מאות ישראלים” – מבלי להסביר איך, מתי, ובאיזה אופן.
מכיוון שחזקה עליך שאתה דואג לאינטרס של הציבור, לא כמו ביבי הזה שרק חופר על איראן, אתה בוודאי תשמח להרחיב לנו באותו נושא שלגביו זרקת את אותה יציאה מדהימה.
העובדות, עד לאותו רגע שתצליח להפריכן, הן פשוטות: בהסכם אוסלו ניתנו למחבלים סממני ריבונות בתקווה שינצלו אותם כדי להלחם במחבלים אחרים. במקום זאת, אותם מחבלים ניצלו את סממני הריבונות כדי לייצר את גלי הטרור הגדולים בהיסטוריה של ישראל. איראן, חרף רעשי הרקע של מצטטי טמקא, מפתחת נשק גרעיני. במקום להביע התנגדות לעניין ולתמוך בכל פעולה שיכולה לעכב אותם – מעדיפים הטמקאים להסביר לנו שבעיית הבקבוקים היא הקשה בבעיותינו. אם לדעתך איראן היא לא בעייה, אנא פרט הסבר, ונמק. אם יש לך פתרון לעניין האיראני, שאינו כולל עצימת עיניים ואמירה “אובמה יסדר”, אנא פרט ונמק. כהל זמן שלא עשית זאת, אלא העדפת לזרוק סיסמאות נגד ביבי, ולהעלות דפי פייסבוק מפלגתיים – המסקנה היא שבדומה לרוב היחצ”נים למיניהם, אין לך תוכן מעבר למה שקיבלת בדף המסרים.
ושוב אתה מתכנס לתנוחת העובר הימנית שלך. עייפתי. חזרתי ואמרתי, ואמרו אחרים, וכהרגלך – כמו גם בעניין אוסלו – אתה מתעלם ממה שלא נוח לך. איש לא אומר שאיראן היא לא חשובה. אבל בניגוד אליך ולביבי, יש כאלה שחושבים שיש אי אלו דברים חשובים נוספים – אולי חשובים פחות (אולי!), אבל לא ברמת הבקבוקים. אני יודע שלאנשים עם ראיה שטחית כמוך קשה להבין את זה, אבל זה לא סותר. אפשר ומותר לחשוב שיש *כמה* דברים חשובים בו-זמנית, לא רק אחד. גם איראן, וגם, למשל, חינוך. גם דעאש, וגם, למשל בריאות. או שחינוך ובריאות משולים בעיניך לבקבוקים?
אבל אני כבר יודע מה תגיד, אז אתה יכול לחסוך מאיתנו. חינוך? כן, אבל איראן. בריאות? חשובה, אבל לרגע לא שוכחים את החיים עצמם.
אה, כן, וגם דעאש.
ותעשה טובה, בכל מקום שאתה משרבב את טמקא לטיעוניך, שרבב גם את הביביתון לידו. לצורך העניין הם זהים.
אין לי מושג למה אתה חושב שאם תטען כאילו כתבת משהו שלא כתבת, מישהו יאמין לך – כאשר כל הדיון פרוס כאן לפנינו…
אתה ניסית להתחמק מעיסוק באוסלו, מעבר למשפט אווילי על כך שהוא הציל המוני ישראלים.
אני לא מאמין לך שחינוך מעניין אותך. אותך מעניין לשחרר סיסמאות מבית היוצר של העמותות ושל בציפוז’י.
טמקא וישראל היום אינם זהים. טמקא ייצג מערכת מסועפת ומקיפה בהרבה, שהוא בסה”כ הביטוי הקיצוני ביותר שלה (ערוץ 2, ערוץ 10, קול ישראל וגל”צ אינם באמת שונים ממנו, אלא קצת פחות בוטים ממנו ומעיתון הדפוס המקביל). ישראל היום הוא לא יותר מתגובה חלושה למדי. להשוות בין מה שמייצגים טמקא ושות’ לבין מה שמייצג ישראל היום, זה בערך כמו לטעון שקליבלנד קאוואלירס ואליצור בני שמעון, הם שני צדדים של אותו מטבע כי שתיהן משחקות כדורסל…
בכל מקרה, אני עדיין מחכה לקבל ממך קצת מידע רציני לגבי אוסלו, ולא רק משפט חסר שחר אחד. אם יש לך ביסוס לאותה יציאה מעולה, אשמח לקרוא אותו. ואכן איראן חשובה. הנסיונות ללעוג לניסיונות למנוע מממה פצצת אטוןם מקבילים ללעג על אלה שטענו שמעזה יירו רקטות לתוך ישראל. כן, שוב פחדני השלום האלה מהלכים אימים…
קרא בבקשה את תגובתי שהתחילה ב”אורי, אני אמשיך את דבריו של ddd”. כתוב שם שחור על-גבי תגובה: “האיום האיראני חשוב, ולא תמצא שמאלני שחושב אחרת” ובהמשך – בדיוק מה שכתבתי בתגובתי האחרונה, ואתה שוב מתעלם: האיום האיראני חשוב. חשוב מאד אפילו. הלעג הוא על כך שביבי הופך אותו ל*יחיד* החשוב. יש עוד נושאים חשובים. אבל זה בסדר, אני בטוח שתתעלם מזה גם בתגובה הבאה שלך.
אתה יכול להמשיך לחכות, כמו שכתבתי, אני לא אכנס לאוסלו. זה שאתה מביא “עובדות” לא הופך את ה”עובדות” האלה לעובדות.
ולגבי טמקא והביביתון, המשל שלך מגוחך, וזה שאתה מציג אותו כמובן לא הופך את המשל שלך למשהו יותר מנלעג. טמקא מייצג אינטרסים של איש אחד – ואמר את זה גם ביבי: נוני. באותו אופן הביביתון מייצג אינטרסים של איש אחד: שלדון. “מערכת מסועפת” וכו’ זו הפרנויה שלכם.
כן, אבל איראן.
אתה יודע למה לא לוקחים את השמאל ברצינות? כי גם כאשר הוא מנסה להעלות טיעון רציני, הוא מתבזה בסיסמאות דביליות. “כן, אבל איראן”, זו דוגמא לסיסמא דבילית שכזו, שיחצ”ן אחד המציא, וכל העדר אחריו.
צר לי לבשר לך אבל טמקא הם לחלוטין לא ייחודיים. אין לך מושג כמה הייתי שמח לולא היה זה המצב, אבל זו המציאות. התקשורת שמאלנית. שמאלנית עד כדי אבסורד. רק היום החלו לקדם את “מחאת הדיור החדשה”, למרות שברור לכל מי שמסקר אותה שזה תרגיל יחצ”ני מונפץ. למה הם מסקרים אותה? כדי לנסות לייצר ספין אלטרנטיבי לעיסוק באיראן.
איראן היא לא הבעייה היחידה שלנו. ברוך ה’ יש הרבה בעיות – רובן חמורות הרבה פחות מכפי שמציג השמאל (שברובו לא יודע על מה הוא מדבר, ופשוט מעתיק כותרות, באותה רמת בקיאות של הכתב-בלירה והעורך ב-גרוש ניסחו עבורו), וגם הגרועות שבהן לא מדגדגות את האיום שמייצגת איראן, שהצלחה שלה פתרון סופי ומוחלט לכל שאר הבעיות. מה עושה השמאל, שאין לו אפילו הצעה לטיפול בסוגיית איראן? תוקף את מי שמנסה לפתור את הבעייה. למה? כי אם יצליח לפתור את הבעייה הוא עוד עלול להרוויח מזה פוליטית. זו הטרגדיה הגדולה ביותר של השמאל – מרוב להיטות להפיל את ביבי, בעיית איראן מגומדת לסדר גודל של בעיות אמיתיות, אך שגרתיות, שעימן מתמודדים בשגרה.
וחזרה לאוסלו, שמהווה את התקדים הראשון במעלה להתמודדות השמאל עם סוגיות בטחוניות: נסיגות, התקפלויות – ומתן אמון בגורמים חיצוניים שיפתרו עבודנו את הבעייה. אז זה היה עראפת, והיום זה אובמה. למרבה הצער, לא עראפת ולא אובמה הם קבלני משנה שלנו, ואיש מהם לא יפתור לנו את הבעייה. עראפת לא יעשה זאת כי הוא-עצמו זה חלק מהבעייה, ואובמה לא יעשה זאת כי הוא נורא לא אוהב אותנו, ויש לו אשליות שהסכם עם איראן יצליח להשכיח כמה מהבזיונות האיומים שלו בתחום מדיניות החוץ.
העובדה שהשמאל מעדיף לפנטז שאובמה יושיע אותנו (וגם אם לא, לפחות ביבי יעוף, וזה יותר חשוב משאלת הגרעין האיראני, כמובן…), היא טרגדיה איומה. אם יהיה לנו מוזר, תסתיים בטרגדיה מצומצמת שתיגמר בכך שבוז’י ימצא עצמו כח”כ ספסלים אחוריים בסיעת עבודה נטולת-לבני, שתלך לחפש מארח אחר למפלגת הטפילים שלה…
יש לנו כנראה הבדל בהגדרות. בעיני, חשיבותה של בעיה נובעת גם מההשפעה שלה עלינו, אבל גם מיכולת ההשפעה שלנו (לצורך העניין, של ביבי) עליה. בעיית איראן היא עצומה מהבחינה הראשונה, אבל אפסית מהבחינה השניה, ולכן בסיכום – למרות שהיא בעיה חשובה – היא בוודאי לא הבעיה הכי חשובה.
אם אתה חושב שבעיית גני הילדים “לא מדגדגת את האיום האיראני”, צר לי עליך, כנראה אין לך ילדים במערכת החינוך. אם אתה חושב שלגבי הבעיה הזו אני “מעתיק כותרות”, אני חושב שאין לנו שפה משותפת.
אכן יש לנו הבדל בהגדרות – אני מגדיר “בעייה”, כמשהו שמהווה סיבוך ברמות שונות של חומרה, ללא כל קשר לשאלה מהן אפשרויות הפעולה שלנו (אליי מצטרפת, כמובן, כל הגדרה מילונית של המושג באשר היא). למשל, אם מישהו יורה עליי כדור בראש, הרי שזו בעייה חמורה יותר מכך שלא קיבלתי בונוס בסוף הרבעון, למרות שעל השני אני יכול לנהל מו”מ ואולי לתקן את העניין, ביתר קלות מסוגיית הירי…
אתה מבין, מידת הסיכון שיש בבעייה היא הדרך לדרג את מידת החומרה שלה, ולא השאלה אם יש או אין השפעה (בלי קשר להערכה הסבירה שההשפעה שלנו בעניין איראן, היא לא כזו אפסית – אחרת הממשל לא היה בכזו היסטריה מהנאום…).
אני משוכנע שאתה מעתיק כותרות גם לגבי איראן, גם לגבי גני הילדים, והעדר השפה המשותפת נובע בעיקר מהעובדה שאתה מעתיק כותרות, ולא מעלה טענות מנומקות (החיים עצמם, דפי פייסבוק מפלגתיים וכד’…).
כל בעייה שיש לנו כרגע, לא מדגדגת את האיום האיראני, בדיוק כפי שבכפר טוטסי ממוצע ברואנדה של 1994, אמנם היו בעיות של סניטציה – אבל הן היו פחות חמורות מהעובדה שאלפי בני הוטו חמושים במצ’טות הסתערו על הכפר במטרה לשחוט את כל יושביו…
אם יורים עליך כדור בראש, ואין לך שום אפשרות להתחמק – להשקיע מזמנך בפתרון בעיה כזו זה מעשה אידיוטי. אולי זו בעיה חשובה, אבל מכיוון שאין לך אפשרות לפתור אותה, היא הופכת לשולית. אם בינתיים הילד שלך סובל כי בגן שלו יש עוד 34 ילדים שחלקם עוד לא גמולים, ולגננת ולסייעת אין זמן כמעט להסתכל על הילד שלך – ואם יש לך מה לעשות בעניין, ההגדרה לא מעניינת. פתור את מה שאתה יכול.
ויודע מה, נניח שיש לך דרך להתחמק מהכדור, ואתה עובד על פתרון הבעיה ה”חשובה” הזו. זה לא אומר שאתה לא יכול במקביל לעבוד גם על בעיות פחות חשובות.
ואם אתה לא מאמין לי לגבי הנסיון האישי שלי עם בתי בגן שלה, אין טעם להמשיך בדיון. באותה מידה, אני לא מאמין לך שאתה בכלל חי בארץ. אתה בוודאי איש חב”ד מחו”ל שתורם כסף לקמפיין של ביבי. או אולי אתה איש מפלגה נאו-נאצית אירופאית כלשהי שתומכת בבנט.
גדול! אם יורים לך בראש, זו בעיה שולית…
האמת? אתה צודק, תן להם לירות לך בראש ואז תתחיל לטפל בסוגיות המהותיות באמת…
לא יעזור לך כלום, טיפול בבעייה קיומית, תמיד יבוא לפני טיפול בבעייה לא קיומית. העובדה שלדעתך אין מה לעשות בנוגע לבעייה הקיומית היא כמובן סוגייה מעניינת בפני עצמה, אבל מכיוון שמדובר באמונה, הרי שדי קשה להתווכח על הנושא. לא אתה ולא אני יודעים מה אפשר ומה אי אפשר לעשות. אני פשוט מניח שעדיף לנו שההנהגה שלנו כן תנסה למנוע שואה שנייה, ולא תקבל אותה כגזירת גורל…
באשר לאמונות שלך לגביי – אתה רשאי להאמין גם שאני סוס שיודע להקליד, אבל זה לא יהפוך את הטקסטים שלך לפחות קלישאתיים, ואת הדקלומים שלך לאמינים יותר.
נכון, אם יורים עליך *ואין לך מה לעשות בעניין*, זו אכן בעיה שולית.
טיפול בבעיה קיומית אכן יבוא לפני טיפול בבעיה לא קיומית, אבל א) הטיפול בבעיה הקיומית שלנו מוטל בספק (נאום בקונגרס, ביג דיל), ו-ב), בפעם האלף, זה לא צריך להיות זה על חשבון זה. אפשר לטפל *גם* בבעיה הקיומית ו*גם* בבעיות אחרות. ביבי הוא ראש הממשלה, לא “השר לענייני האיום האיראני”.
אם יורים לך בראש ואין לך מה לעשות אז כ-ל הבעיות הן שוליות. אני יודע שזה מאוד מורכב, אבל אחרי שאתה מת, ישנם קשיים אובייקטיביים המונעים ממך מלטפל בבעיית סייעות גני הילדים…
הנאום בקונגרס הוא מאוד מאוד ביג דיל. יודע איך יודעים זאת? לפי ההיסטריה של השמאל מהנאום, ולפי הניסיונות הנואשים של אובמה לטרפד אותו. אם זה לא היה ביג דיל, כנראה שהבוסים לא היו פונים לוועדת הבחירות המרכזית ומבקשים שהנאום לא ישודר…
ביבי הוא אכן ראש הממשלה והבעיות הקיומיות הן האתגר הראשי שהוא, כראש ממשלה בישראל, אמור לטפל בו, ולא הסוגיות שעמותת שקר כלשהו החליטה שזה הנושא המיידי לטיפול…
כן, אבל כאן נגמרת האנלוגיה. סוגיית הגרעין היא לא ירי בראש. אין לך הרבה מה לעשות בעניין, אבל בינתיים, עד שזה יסגר (לא על-ידך) לכיוון רע או רע יותר, אתה יכול לפנות כמה דקות מהזמן העמוס שלך שאותו אתה משקיע בכתיבת הנאום הגורלי לטיפול בעוד כמה בעיות. אחרי הכל, אם תצליח בנאום ההיסטורי, הבעיות האחרות יצופו. למה לא להתחיל לטפל בהן כבר עכשיו?
וכן, שוב, הימין נותן חשיבות לדברים לפי תגובת השמאל. מקסים. ה”היסטריה” אינה היסטריה, והיא לא מהנאום עצמו אלא מהדרך. זה שאתה וביבי מתעלמים מ”מה שנהוג”, כולל פרסום מצע, מסיבות עיתונאיים, ראיונות לתקשורת, וגם הזמנה דו-מפלגתית ובהסכמת הנשיא – הבנו כבר שדרך ארץ, נימוס והתחשבות הן לא כוס התה שלכם. הנאום עצמו? סביר להניח שלא יזיז לאיש. השמאל היסטרי? זה בראש שלכם. השמאל – ולא רק הוא, אלא גם, למשל, רשימה ארוכה של קצינים בכירים בצה”ל, מוסד, שב”כ ומשטרה (שכמובן מבינים בביטחון הרבה פחות ממר אורי ואדון מוכר רהיטים) – מתנגד לנאום. זה לגיטימי. בניגוד למה שאתם חושבים, לא כל פעם שהשמאל אומר משהו זה “היסטריה”. יותר “פרנויה”. של הימין.
ושוב, אם אתה – וכנראה גם ביבי – חושב שבעיית הצפיפות בגני הילדים ובבתי הספר היא “סוגיה שעמותת שקר כלשהו החליטה וגו'”, באמת לא פלא שכך נראית המדינה. אני מאחל לך – ולאנושות – שתמשיך להיות נטול ילדים ודאגות.
שמחתי לראות שאתה מעורה בסוד התכנון האיראני מה לעשות בנשק הגרעיני לכשיהיה ברשותם, והגעת למסקנה שהוא אינו מאיים באופן מוחלט…
אני, חשדן שכמותי, נוטה לראות את מי שמצהיר שהוא רוצה להרוג אותי, ואז הולך ומצטייד בנשק – כאיום קיומי עליי, אבל כזה אני – חשדניסט…
ההיסטריה של השמאל היא כמובן היסטריה רבתי – שכן השמאל, באמצעות השופרות התקשורתיים שלו עושה הכל כדי לטעון שכולם מחרימים את הנאום, כולם חושבים שהוא יביא אסון וכולם, כמובן, משוכנעים שאובמה הוא יקיר האומה ומושיע עם ישראל מעתה ועד עולם. צר לי, אבל זו היסטריה רבתי. אגב, אם זו הייתה היסטריה מהרעיון שמדינת טרור אסלאמיסטית מתקרבת לפצצת אטום – זה עוד היה מובן. כאשר ההיסטריה היא מניסיון למנוע את ההתגרענות שלה, זה כבר נהיה אבסורדי.
מכיוון שהשמאל ידוע כמי שהמציע את מסורת הנימוסין, אין ספק שהרגישות שלו להלכות דיפלומטיה וטוב טעם, הן הסיבה לזעזוע שלו מ”הפרת הפרוטוקול ומהעלבון לנשיא ארה”ב”. אני יודע שזה יהיה מיותר לנסות, אבל בכ”ז אציין שההזמנה לביבי נעשתה עפ”י כל הכללים, היא חוקית לגמרי, ונעשתה בידי הגורם המוסמך לכך (יו”ר הקונגרס ומנהיג הרוב בסנאט).
אני משער שהנאום יזיז להרבה אנשים – שכן עוד בטרם ניתן הוא כבר מזיז להרבה אנשים.
התרשמתי מאוד מרשימת הלשעברים שגוייה בידי העמותות (אנא השכל אותי באשר למקור המימון של העמותה החדשה של “בדימוסים שרוצים צומי”), ואין ספק שאיש לא עמד מאחורי התארגנותם, שהיא כל-כולה יוזמה עצמית וספונטאנית לחלוטין… אני תמה אם יש משהו שיגרום לך להרים את הראש מדפי המסרים ולהסתכל למציאות בעיניים (אגב, אהבתי את “מר מוכר רהיטים”, שהרי מה הוא כבר מבין האיש הזה, בהשוואה לכותבי דפי המסרים שמהם אתה מצטט בדבקות…).
דאגותיך לגורל האנושות היו יכולות לחמם את הלב, לולא הפגנת אדישות מוחלטת לגורל מי שאיראן מאיימת עליו (לו היית אתה, הייתי טוען שאתה אדיש לגורל ילדיך, שלך, אבל אני לא אתה ולכן אטען שאתה כ”כ רגיל לדקלם שפשוט אין לך מושג מה אתה כותב…).
בכל מקרה, יואב, בהסתמך על הטקסטים המלומדים שלך אוסלו (שהציל מאות ישראלים בזכות מחבלי אש”ף הגיבורים), אני שב ומפקפק בתקפות ההערכות שלך בכל נושא אחר, גם אם אתה תופס טרמפ על גבן של עמותות שקר כלשהו חדשות…
טוב, נמאס לי. אתה מסלף את דברי וחוזר כמו תוכי על המנטרות שלך, ומתעלם או מסרב להתעסק בדברים שבעיני הם חשובים ביותר, כמו למשל הצפיפות בגנים, שהוא לפיך “סוגיה שעמותת שקר כלשהו החליטה וגו'”. כאמור, אלה פני המדינה.
כן, אבל איראן. כי איראן היא התעסקות של 24/7, 365 ימים בשנה, ובין בקבוק לבקבוק אין שמן לדברים אחרים.
כאמור, אשרינו שאין לך ילדים.
*זמן
נמאס לך? למה? לא משלמים פר פוסט?:)
הצפיפות בגנים היא סוגיה חשובה, בדיוק כמו יוקר המחיה, הדיור, ועוד סוגיות חברתיות/כלכליות, שמעניינות את השמאל רק בהקשר של ניגוח ביבי לגביהן, ולא בהקשר של ייצור פתרון עבורן (סליחה, הרי תוך שנה לא יהיו קשישים עניים והם יחלקו קרקעות לכל האזרחים…).
איראן, תאהב את זה או לא – היא הסוגיה הכי חשובה. למה? כי אם נפשל שם כל שאר הבעיות עלולות להיות חסרות משמעות.
ההומניזם המזוייף (דאגה לילדים עלק) לא באמת יכול לשכנע מישהו. כבר אמרו אנשים חכמים בעבר, שהשמאל נורא אוהב את האנושות אבל מתעב בני אדם…
או, סוף סוף הוצאנו ממך אמירה: “הצפיפות בגנים היא סוגיה חשובה”. יופי. עזוב רגע שמאל/ימין. על זה אנחנו מסכימים? זו אינה סוגיה שאיזה עמותת שקר כלשהי וגו’? אותי הסוגיה הזו מעניינת אישית, כי בתי נמצאת בגן כזה, והבת שאחריה – כעת במשפחתון – עתידה למצוא את עצמה בגן דומה. הדיור, לשמחתי, פחות מדבר אלי ואני פחות מבין בו. לי זה נראה קצת מטורף שאנשים ממש מוכרחים לקנות דירה – זה באמת החלום הישראלי? אם תבדוק בכל התגובות שלי, לא דיברתי על הדיור (חוץ מלומר שהוא פחות חשוב מהחינוך).
בוא נשים בצד את ההשתלחות המיותרת שלך בשמאל (באמת, אין שם אף אדם ראוי?). הומניזם או לא, מזויף או לא, אותי סוגית הצפיפות בגנים מאד מעניינת.
כעת, כשאנו מסכימים שהסוגיה חשובה – האם לא ראוי שראש הממשלה יתעסק בזה? לפחות יאמר מה הוא מתכוון לעשות בעניין? מה, הוא מפחד? איך אני אמור לדעת אם הוא מתכוון לטפל בזה או להתעלם מזה? איך אני יודע שגם הוא, כמוך, חושב שזו סוגיה חשובה? היה צריך עשרות תגובות (לפחות כך זה הרגיש) כדי להוציא ממך את האמירה הזו. מה צריך כדי להוציא ממנו אמירה כזו?
תראה, זה לא העניין. יש פחות מדי סייעות בגנים, אין ויכוח. שתי עובדות זה לא מספיק ל35 ילדים, זה ברור. גם יוקר המחיה בישראל הוא דבר שצריך לטפל בו, באמצעות שבירת מונופולים, פץיחת השוק לייבוא רב יותר, ובאופן כללי, ריסוק הריכוזיות של הטייקונים. הדבר נכון גם לגבי הדיור, שאמנם חשוב פחות מהדיור, אבל עדיין מהווה ביטוי דרמטי לכשל שוק נוראי. אין בדל של סיבה למחירים המופרעים של דירות בישראל, מעבר לבועה שהניפוח שלה עושה טוב לקבוצה קטנה למעלה, לא מפריע לקבוצה גדולה באמצע (בסופו של דבר, הרוב רכשו דירה בזמן), ומרסק קבוצה גדולה מעט פחות למטה (אבל כזו שרק תלך ותגדל).
כל אלה נכונים, וכל אלה דורשים טיפול. אלא מה? כאשר מדובר על תעדוף, והשאלה במה ראה”מ צריך להשקיע את מירב זמנו, לי אין כלל ספקות. סוגיות הביטחון הן הסוגיות שבהן עליו לעסוק. למרבה הצער, וזו טרגדיה אמיתית, גם אחרי כמעט 70 שנות עצמאות, עדיין יש בלוק ענקי של אנשים שרואים בעצם קיומנו, סוג של עיוות שאפשר וצריך לתקן. ראה”מ חייב להשקיע את מירב זמנו לטיפול בזה, ולתת לשרים המקצועיים לעסוק בשאר הבעיות. בסופו של דבר, לשם כך מורכבת ממשלה. שר חינוך אמור, במצב נורמלי, לטפל בסוגיות חינוך, ולדעת לתעדף את הגיל הרך. שר שיכון ושר אוצר אמורים להיות מסוגלים להגביר שיווק של קרקעות, כדי לבלום את הבועה ההיסטרית. שר אוצר גם אמור להיות מסוגל להתעמת עם נגידת בנק שכל הזמן דואגת רק ליצואנים, ומתערבת בלי הרף בשווקי הריבית והמט”ח באופן שהופך ספקולציה בנדל”ן לבעלי הון, למשהו מאוד משתלם. ראש ממשלה אמור לתת גיבוי לשרים אלה – אבל הוא-עצמו חייב לטפל קודם כל בסוגיות הקיומיות.
אני לא באמת חושב שאין בשמאל אנשים ראויים. יש גם כאלה. עם זאת, גם הראויים ביותר מביניהם, טועים לגמרי בתפישתם את המצב שלנו פה. אנחנו חיים בפנטהוז שממוקם בלב שכונה מחורבנת, וצריך להפסיק לחשוב שאם נוריד מספר המנעולים על הדלת, אז השכנים פתאום ישלימו עם קיומנו בבניין…
צ”ל הדיור פחות חשוב מהחינוך
יופי, אנחנו מתקדמים. יש עוד כמה סוגיות חשובות.
אנחנו חלוקים לגבי תפקידו של ראש הממשלה. לפי ההגיון שלך, שר הבטחון הוא “השר המקצועי” שאמור לטפל בבעיות הבטחון. אם כך, בוגי הוא זה שאמור לשאת את הנאום בקונגרס. ואם לא, בשביל מה צריך שר בטחון?
דעתי היא שראש הממשלה אמור להיות זה שמתאם בין כל השרים המקצועיים. בעיית הצפיפות בגנים, למשל, לא תפתר ע”י הוספת סייעת. הפתרון צריך להיות הורדה דרסטית של מספר הילדים בגן, ולשם כך יש לבנות הרבה גנים חדשים ולהכשיר הרבה גננות (וגם סייעות). בניית גנים חדשים תגרום לבעיות נוספות, כגון כבישי גישה, רישוי ופיקוח. מדובר בבעייה שדורשת טיפול משולב של משרד החינוך, משרד הפנים, משרד התחבורה, משרד הכלכלה וכמובן משרד האוצר. טיפול כזה מחייב ראייה רחבה ותיאום שיכול לבוא רק מראש הממשלה – וזה תפקידו.
ונניח שכל מה שאתה אומר נכון. אתה מפרט פתרונות טובים יותר או פחות – הציבור צריך להחליט. האם לא ראוי שראש הממשלה יפנה כמה דקות כדי לפרט את זה? כמה זמן לקח לך לכתוב את זה? למה אתה יכול לומר את זה כאן, וביבי לא יכול לומר את זה בשום מקום? האם לא ראוי שהליכוד יפרסם מצע או מסמך עקרונות ובו הפתרונות שאתה מציג?
מכיוון שאני לא דובר הליכוד, אין לי שום יכולת לדעת מדוע הם לא כתבו מצע. אני רק יכול לשוב ולציין שגם לו כתבו מצע, זה היה בזבוז זמן. במידה והיו מקיימים אותו, היו טוענים שהם פאשיסטים שלא מפגינים אומץ לב ציבורי (“אומץ לב ציבורי” זה בתקשורתית מדובר שם נרדף לימני שמפר הבטחותיו לבוחריו…), ואם היו מפרים הבטחותיהם – אז מה לעזאזל הטעם בכתיבת מצע מלכתחילה?…
שר ביטחון הוא שר מקצועי שתפקידו לתאם את פעילות הצבא. הוא לא מפקד הצבא, אלא ממונה על רוב המערכת. המשרד שלו שונה מכל משרד אחר, בכך שחלק מהמערכת שקשורה בתחום שלו, אינה כפופה לו כלל (למשל, הוועדה לאנרגיה אטומית, המכון הביולוגי, המוסד, השב”כ וכד’, כפופים כולם ישירות למשרד ראה”מ) – והסיבה לכך ברורה: ראש הממשלה הוא הנושא באחריות העליונה לביטחון המדינה. שר הביטחון הוא הדרג המבצע מטעמו, אבל מקבל ההחלטות העליון בישראל, עפ”י השיטה הנוהגת כאן ב67 שנים האחרונות, הוא אדם אחד ויחיד, בסופו של דבר.
נאום בקונגרס אמור לשאת ראה”מ, שכאמור על הכתפיים שלו נמצאת האחריות הכבדה של הנהגת מדינה שיש מי שרוצים להשמיד אותה, ואף מפתחים נשק שמסוגל להוציא את התכנון מן הכוח אל הפועל.
ביבי אינו כליל השלמות ואף אינו קרוב לכך. אלא מה? בשאלה הפשוטה האם אני חושב שהוא כשיר יותר מיריביו להתמודד עם הבעייה הקיומית, שנמצאת בליגה אחרת לגמרי בכל הנוגע לסדרי עדיפויות שעל שולחנו של מקבל ההחלטות העליון? כן, אין בכך ספק. זה לא קגשור רק בכמה הוא טוב (כאמור, הוא לא כזה להיט), אלא בעיקר בכמה איומים ונוראים. השאלה כרגע היא לא מי יפתור את בעיות החינוך (מראש קבל כנתון שהעבודה בעניין זה גרועים לפחות כמו הליכוד), אלא מי כשיר יותר להתמודד מול סוגיות קיומיות. בהשוואה אליהם, הוא פשוט סופרמן. ללמדך רק עד כמה הם גרועים…
טוב, נסתתמו טענותי. אם לכתוב מצע זה “בזבוז זמן”, אז אין על מה לדבר. חזרנו לזה שהליכוד לא כותב מצע כי הוא פוחד שיתקפו אותו. כאילו שבלי מצע לא תוקפים את אנשי הימין על היותם “פאשיסטים שלא מפגינים אומץ לב ציבורי” ואלף כינויים אחרים.
בסיכום, אנחנו חלוקים על כמה דברים:
א) האם איראן היא הבעיה הכי חשובה
ב) אפילו אם איראן היא הבעיה הכי חשובה, האם ראש הממשלה צריך להקדיש לה 100% מזמנו
ג) וכמובן, האם הדרך שבה מטפל ביבי בבעיית איראן תועיל או תזיק למטרה.
ובכל מקרה, הלעג שמתבטא ב”כן, אבל איראן” נובע מהתשובה שלי – ולדעתי של רוב הציבור, כולל חלק גדול מהימין – לשאלה השניה. כשמופיע דו”ח מבקר המדינה בנושא הדיור, אני חושב שזה מגוחך שבהתייחסות בת פסקה וחצי אל הדו”ח, ביבי יטה את הדיון שוב לאיראן.
הלעג שמתבטא ב”כן, אבל איראן” נובע מכך שאתה מושפע מתעמולה של השמאל, סה טו. כל הניסיונות לעשות רציונליזציה לשימוש בסיסמת פתטית למדי שכל תכליתה הוא גימוד הבעייה האיראנית, הם מיותרים – מרגע שבחרת לדקלם סיסמא שכתבו קופירייטרים שמועסקים ע”י אנשי ציבוז’י או העמותות-ממומנות-חו”ל שכמובן לא קשורות אליהם בכלל…
השאלה האם ביבי מזיק למטרת איראן, לא באמת מצוייה בסימן שאלה. 99 אחוז מאלה שמתנפלים עליו כרגע, יודעים היטב שאובמה אינו נגד ביבי כי יש לו משהו נגד התסרוקת של ביבי, בקבוקי שרה, או שהוא “נעלב מהתנהלות ביבי” (כאמור, אובמה עשה הכל לגמד את ביבי עוד לפני פגישתם הראשונה לפני כמעט שש שנים). אובמה רוצה נורא הסכם עם איראן, בכל מחיר. ביבי מפריע לו. אלה שמתנפלים על ביבי על כך ש”דרכו מזיקה לטיפול בבעייה האיראנית”, לא באמת מוטרדים ממה שביבי עושה, אלא מכך שזה ביבי הוא שעושה זאת. כל מנהיג ציוני שפוי היה עושה הכל כדי לעורר זעקה בארה”ב ברגע שהיה מבין שהממשל נחוש להגיע להסכם ללא התחשבות באינטרס הקיומי של ישראל. העובדה שיש כאלה שמוכנים לתקוע לביבי מקלות בגלגלים, למרות שהם מבינים שבעת הזו זה מפריע לא רק לביבי, אלא לכל האג’נדה שנועדה למנוע הסכם עם איראן (הסכם שהוא “בעייתי”, כפי שהגדירו הרצוג בדיפלומטיות רבה).
כתיבת מצע ע”י מפלגה וותיקה (לא מפלגת אווירה, נוסח כחלון או לפיד) שלא הודיעה על איזשהו שינוי עקרוני בעמדותיה, היא אכן דבר מיותר. מרצ יכולה להשקיע חצי שנה בניסוח מצע מפואר, ועדיין איש לא יטרח לקרוא בו כי כולם יודעים מה מרצ מציעה. אותו דבר נכון לגבי המפלגות הערביות (סליחה, המפלגה הערבית), לגבי בנט, ולגבי החרדים. העובדה ששם כותבים מצע, לא אומרת שיש בכך איזושהי תועלת להשכלת הציבור.
למעשה, התגובה הפבלובית שלך מושפעת ישירות מהתעמולה הימנית. אתה מעיד על עצמך שאתה לא דובר הליכוד – אני מאמין לך, אבל היית יכול לעשות את התפקיד מצוין. 99% מאלה שתומכים בביבי (מחוץ לליכוד, אבל גם מתוכו) ובנאום שלו בעצם רוצים לראות אותו מסולק ועושים כן מכיוון שהם חושבים שזה יועיל להם בבחירות. לעומת זאת, 100% ממי שמתנגד לנאום עושה זאת מכיוון שהוא יודע שזה רק יזיק למאמץ, ולראיה התגובה האיראנית לכל הסיפור. הם מוטרדים גם ממה שביבי עושה, וגם מזה שזה ביבי, כי אדם אחר לא היה עושה זאת כך. אם צריך לשכנע חברי קונגרס, שב עימם בארבע עיניים, תפעיל עליהם את הקסם שלך ושכנע אותם. גם אם כל העסק של ההזמנה לנאום חוקי, It’s not done, ואומרים את זה לא (רק) אנשי שמאל, אומרים את זה אמריקאים, כולל יהודים, כולל רפובליקנים. אז כולם טועים ורק אורי וביבי צודקים.
ואגב, אני אישית, כמו רבים אחרים, השתמשתי בורסיה של “כן, אבל איראן” הרבה לפני שזה הפך לסלוגן של קמפיין או עמוד בפייסבוק. הרי כבר שנים זו התשובה של ביבי לכל בעיה. סליחה, כל סוגיה שממציאה עמותת שקר כלשהו, כי חוץ מאיראן הכל כאן דבש. זה הפך לסלוגן כשביבי הלך צעד אחד יותר מדי בתגובת הטוויטר לדו”ח הדיור, ואגב, הוא הבין את זה טיפה מאוחר מדי והוריד את “החיים עצמם” והאיום האיראני בתגובת הפייסבוק. מעניין למה.
(כן, אני יודע, כי הוא פוחד מתגובת השמאל).
לא יכולתי להיות דובר של אף אחד, כי קשה לי לדברר מה שאיני מסכים עימו…
צר לי לבשר לך, אבל לנאום הזה יש לא פחות תומכים מאשר מתנגדים, והעובדה שאינך קורא עליהם בכלי התקשורת שמהם אתה צורך את הסיסמאות הללו (אהבתי הit’s not done שהביאו לנו כל אלה שמתיימרים להציג את אובמה, מלך הצווים הנשיאותיים, כמי שפתאום נעלב שלא שמנהיגי הקונגרס לא פועלים לפי הפרוטוקול…).
אני צורך תקשורת אמריקנית לפחות כמו את זו הישראלית, ונכון שהתקשורת הממסדית, בדומה לזו אצלנו סובלת מהטייה קשה שמאלה, הרי שכיום בדיוק כמו ברשת הישראלית, גם לציבור יש פתחון פה, והאמת היא שמצבו של ביבי בסקרים בארה”ב מ-ע-ו-ל-ם לא היה טוב כ”כ. סקר גאלופ מאתמול מראה שהאהדה כלפיו נמצאת בשיא של 16 שנים, ועלתה דרמטית בחודשים האחרונים.
אתה קראת על זה בתקשורת שלנו?:)
אני לא מתרשם מתעמולה. אותי מעניינות עובדות. אין דרך טובה יותר לדחוף ממשל שעויין אותך בכל מקרה, אלא באמצעות shaming (יאללה, גם אני יודע קצת אנגלית…;)), ואת זה עושים רק באמצעות נאום בפורום בולט שישודר עשרות פעמים בכל כלי התקשורת.
ביבי מבלף כשהוא טוען שהנאום לא מכוון כלפי אובמה, ואובמה יודע שהוא מבלף. אובמה אשם בסיטואציה מול איראן, והדרך היחידה לדחוף אותו לכיוון הנכון, היא למשוך לו את השטיח מתחת לרגליים. זו תכלית הנאום. שיחות אישיות עם 535 חברי סנאט ובית נבחרים זה אחלה רעיון, במידה וראה”מ עובר לגור בוושינגטון, אבל כרגע הוא צריך לדבר עם כולם במכה אחת, ולוודא שיש מי שמקליט – ואין דרך טובה יותר מנאום בישיבה משותפת של שני בתי הנבחרים, מהסוג ש99 אחוז ממנהיגי העולם היו מתים לקבל הזמנה לעשות…
קישור לסקר
ולמרות שאתה לא מסכים איתו, אתה עושה עבודת דברור מצוינת. אתה יורה סיסמאות של ביבי כאילו אתה מנהל לו את הקמפיין.
אז אני מבין שהתקשורת האמריקנית שאתה צורך מורכבת מפוקס ניוז ווול סטריט ג’ורנל? ממש מאוזן. גם אני קורא תוכן מחוץ למיין סטרים, והעובדה היא שלמרות הפרנויה הרגילה שלך מפני הטיה שמאלה, יש הטיות לשני הכיוונים. כמו שאמרת, יש לא פחות תומכים ממתנגדים לנאום (כמו חברו של ביבי ג’ון הייגי, שאמר ש”היטלר קיים את מצוות האל” – http://www.huffingtonpost.com/2008/05/21/mccain-backer-hagee-said_n_102892.html וחברים דומים) , אבל, מצד שני, יש לא פחות מתנגדים מתומכים. זה שהאהדה לביבי גבוהה – יופי, הציבור (כדאי לבדוק כמה מבין אלה שענו על הסקר יודעים בכלל איפה ישראל) הוא לא זה שמכריע אלא הנשיא והקונגרס.
ההתממות שלך לגבי “535 חברי סנאט” מפתיעה. הרי צריך רוב של שני שליש בשביל הוטו, ורובם כבר “בכיסנו”. מדובר על כמה עשרות בודדות – אולי 50 – שצריך לשכנע. והיה לביבי מספיק זמן להיפגש עם 50 חברי קונגרס.
וה- shaming הזה עלול לחזור אלינו כמו בומרנג. אתה לא משחק משחקי אגו עם נשיא ארה”ב, אפילו לא כזה בשלהי כהונתו.
תראה, “הכל עובר עליך וקקה בידיך” זו שיטת ויכוח מצויינת עבור מערכון חמוד של מונטי פייטון, אבל היא עובדת פחות טוב בעולם האמיתי. אני הבאתי דוגמאות לסיסמאות מדוקלמות-למשעי שאתה לקחת ישירות מהקמפיין של ציבוז’י והעמותות (נשמע כמו שם של להקה גרועה במיוחד – ממש כמו במציאות…). אצלי אין אפילו חזרה על סיסמא אחת שלו, מהטעם הפשוט – ביבי לא מעניין אותי. מעניין אותי העקרון (איראן זה פויה).
אני צורך את כל סוגי התקשורת מכל הכיוונים – כאמור, הנה אני נמצא פה, בבלוג שהוא האמ-אמא של השמאל. זה ההבדל ביני לבין השמאלן הממוצע – אני מעדיף ללמוד את העובדות לפני שאני מגבש דיעה, ולא מצטט את המשםט הראשון שראיתי בטמקא או בעמודי הפייסבוק של המחנצ והעמותות…
הדקלום שלך לגבי ג’ון הייגי הוא אכן בא ישירות מהעמותות. לקחו משפט אחד של איש דתי, הוציאו אותו מההקשר, עיוותו אותו – הופ, יש לנו אנטישמי. אלא מה? הייגי כבר שנים מקבל תעודות הוקרה מקהילות יהודיות בארה”ב (שממש לא מסכימות עימו פוליטית באשר לליברליזם/שמרנות), מכיוון שמאז ותמיד תמך בקירוב לבבות בין נוצרים ליהודים.
הבעייה היא שהוא פרו ישראלי שלא חושב שישראל צריכה לסגת, והוא מקלקל את התפישה השמאלנית ש”כולם נגדנו בעולם אם לא ניסוג”, ולכן צובעים אותו ואת שאר האוונגאליסטים כאנטישמים (בשעה שמוכנים לקחת כסף מאנטישמים אירופאים אותנטיים, כאלה שמגנים אותנו, לא משנה מה נעשה…).
לא טענתי שיש 535 חברי סנאט. יש מאה חברים. טענתי שיש 535 חברי סנאט ובית נבחרים – וחובה לדבר עימם (הטענה המצחיקה שעליו לעבור בסודי-סודות ולהתלחשש “רק” עם חמישים איש, לא מחזיקה מים – חצי מכוח השכנוע, תלוי בזה שהעניין הוא פומבי.
האיומים עלינו ב”לא מתעסקים עם אובמה”, היו יכולים להרשים, לולא היינו המדינה היחידה בעולם שעוד מתנהגת בנימוס אל האיש הזה, ולכן אחנו אלה שחטפנו ממנו יריקה אחרי יריקה. הטעות היחידה עם אובמה הייתה שכ”כ הרבה זמן נמנעו מלהתעמת עימו, והסכימו לשחק את השמחק של “הנשיא הידידותי שיש עימו אי הסכמות”.
טוב, אם כל הפעמים שאתה מדקלם “התקשורת שמאלנית”, המחנ”צ הוא “שמאל קיצוני”, “אוסלו הוא אסון” ושאר קלישאות הן לא “סיסמאות של הימין” – שוב, אין לנו שפה משותפת. כנראה שהמילונים שלנו שונים. כן, כן, אני יודע, כשאתה זורק קלישאות, הן אמת צרופה, אז זה לא נחשב קלישאות. בסדר.
ולגבי ג’ון הייגי, אתה כנראה לא מעודכן, ואני לא יודע על איזה עמותות אתה מדבר. קרא את ספרו, שבו הוא מאשים את היהודים בהבאת השואה על עצמם, ונותן להיטלר תפקיד היסטורי במימוש רצון האל. כמה קל לומר “הוצא מהקשרו”. האצטלה הציונית שבה הוא מתעטף היא פסאדה לתוכנית השלבים שלו, ולא בכדי גם ג’ון מקיין ניתק עמו מגע בקמפיין הבחירות שלו.
וזה סוג התומכים של ביבי.
אני מבין שפרט לבלוג הזה, צריכת התקשורת שלך באה מאתר הליכוד ומ- news1. מאד מאוזן.
אגב, “הכל חוזר אליך” עובד מצוין, כי אתה טוען טענות ללא בסיס ואין סיבה שאני לא אשתמש בניסוח שלך לטעון את הטענות הנכונות. כדוגמא: הטענה המצחיקה שחצי מכוח השכנוע תלוי בזה שהעניין הוא פומבי לא מחזיקה מים. הפומביות יוצרת את אותו סדר יום שעוסק בנאום ובצורה במקום בתוכן, ויכול לגרום לחברי קונגרס מסוימים – אם לא לרובם – לנוע בחוסר נוחות במקומם ולהשתכנע דווקא לכיוון השני. דווקא בשיחות אישיות ביבי יכול לדבר ישירות אל האנשים ולהראות להם כיצד העניין משפיע עליהם, אישית.
כעת, אתה יכול לומר שהטענה הזו לא מבוססת, או מצחיקה, או מה שאתה רוצה, אבל הטענה שלך לא מבוססת יותר. היא פשוט חלק מקמפיין הליכוד להגנה על הנאום, וזה שאתה מנסה לשוות טון סמכותי לדבריך לא הופך אותם לאמת. להיפך.
עד כדי כך נגמרו לך הטיעונים שעברת לבדיחות? “טוב, אבל איראן”, זו סיסמא יחצ”נית. “התקשורת שמאלנית” זו עובדה שידועה לכל מי שאינו שמאלני, ולרוב גדול מבין השמאלנים. אין בה שום חידוש, והיא קלישאה בערך כמו שלהגיד שסיד הוא לבן, זו קלישאה…
בניגוד אליך, אני אשכרה קראתי את ספרו של ג’ון הייגי, ולא את השלוש שורות שפרסמו היחצ”נים של השמאל על הספר, כשהשתמשו בו כדי לטעון ש”אם תרצו” מקבלת תרומות מאנטישמים…
ג’ון הייגי הוא ידיד-אמת של עם ישראל ומדינת שיראל, ואם כל ממממני העמותות של השמאל היו כמו ג’ון הייגי, אז מצבנו היה מצויין.
“הכל עובר עליך” עובד חזק אצלך, הא?:) בגלל שאתה לא אוהב לקרוא, אז החלטת שגם לי יש משהו נגד קריאה של טקסטים ארוכים?:)
את הסיפור האדיר שלך שהנאום עלול לגרום לחברי קונגרס לנוע באי נוחות לכיוון הצד השני, אני חושב שעליך למסגר. זה אחד הטיעונים האבוסרדיים ביותר שקראתי מזה זמן רב. אחרי הכל, אין ספק שחברי קונגרס (ופוליטיקאים בכלל) הם אנשים מאוד עדינים ואניני טעם, שעמדותיהם נקבעות בהתאם לפורום שבו מדברים אליהם.
אני צפיתי בנאום (אל תדאג, יש כבר תקציר לשמאלנים בטמקא עם כל אמרות הזעזוע המתבקשות, תוכל להתעדכן שם…), ומעבר לעובדה שכצפוי הוא היה מצויין (מה לעשות, בתחום הזה הוא בליגה אחרת מרוב הפוליטיקאים הישראלים שאינם הוא או בנט), הוא גם היה מאוד עדין ומנומס כלפי אובמה, שאותו הוא מכבד בערך כמו שאתה מכבד אותו…
אני לא צריך לשוות טון סמכותי לטקסט הכתוב שלי. כאמור, אני מציג עובדות, ואתה מביא לי קלישאות של יחצ”נים בנוסח “כן, אבל איראן”. כאמור, אני לא יכול לבוא אליך בטענות – פרנסה היא דבר חשוב.
כצפוי, הקלישאות שלך הן “עובדות”, ומה שאני אומר זה סיסמאות. כמה כיף לחיות בתוך בועה נעימה של בטחון עצמי מופרך, מה?
שמעתי את הנאום. לא קראתי את טמקא, או כל פרשנות אחרת, מלבד זו שבצבצה תוך כדי תרגום (די עלוב) ברשת ב’. לאוזני, הנאום היה סטנדרטי, צפוי, לא שמעתי אמירות מזעזעות ולא שמעתי אמירות יוצאות דופן או יוצאות מן הכלל. סתם נאום.
יופי, איראן מאחורינו. אפשר עכשיו לחזור לבעיות האמיתיות?
“יופי, איראן מאחורינו. אפשר עכשיו לחזור לבעיות האמיתיות”?
ענק!!!
ושוב מסתבר שאיראן היא בעייה מדומיינת, ועכשיו הגיעה העת לעסוק בבעיות שמופיעות בדפי המסרים…
היה נאום מצויין (לו הבנת אנגלית, אני מניח שהיית יודע זאת בעצמך – גם שונאיו, דוברי השפה, נאלצו להודות בכך). שווה לך לשפר את האנגלית, כך שתוכל להאזין בלי תרגומים סימולטניים (היית יכול לנצל זאת להבאת ציטוטים עויינים מהניו יורק טיימס, ולצאת כלי מול שאר היחצ”נים, שטמקא הוא עדיין התנ”ך היחיד שלהם…).
לו אתה היית מבין טיפה אנגלית, היית שומע אותם מסרים כמו באלף נאומים קודמים – בקונגרס, באו”ם, באייפאק, בכל מקום. ויותר יותר אני משתכנע שאתה אכן דובר הליכוד. האמירות הלא-משכנעות “ביבי לא מושלם” ו”אני לא מסכים עם הליכוד” הן נסיון יפה, אבל לא אמין. ברור שתחשוב שהנאום “מצוין”, כמו שברור שזהבה גלאון תחשוב שהנאום איום ונורא – שניכם צפויים. בדיוק כמו שוודאי חשבת שכל נאום באנגלית של נתניהו הוא מצוין. ואתה עוד מעיד על עצמך שאתה “מגבש דעה” – הדעה שלך הייתה ידועה עוד לפני שביבי עלה על המטוס.
וכן, עכשיו, לאחר שסיימנו עם הסאגה המייגעת הזו של כן נאום, לא נאום, איראן, איראן, איראן – בעיה מדומיינת או לא, ביבי סיים את תפקידו בנושא לפחות עד שתיפול ההחלטה לגבי ההסכם, לא? או שיש לו עוד נאומים מתוכננים על איראן?
כל הבעיות שאתה עצמך העלית באחת התגובות היותר כנות שלך – האם גם הן “מופיעות בדפי המסרים”?
אהא, אז תגובתו של היחצ”ן היא “אתה יחצ”ן בעצמך”. יפה…:)
בתור דוברו האישי של ביבי אני מודה לך בשמו, על כך ששחררת אותו מתפקידו והגדרת לו מהן משימתיו הבאות. למרבה הצער, הוא מסר לי להודיע לך שעד שלא תשכנע אותו שבעיות הדמיוניות עם איראן, אכן נפתרו, יהיה לו קשה לבצע את הנחיותיך הבאות.
עכשיו קח זמן, קרא את הטקסט שלי, ותחזור עליו בתוספת “אתה בעצמך”:)
אכן, בתור אזרח מדינת ישראל, אחד מאלה שמשלמים את המשכורת של ראש הממשלה, זכותי וחובתי להגדיר לו את משימותיו. הגדרתי לו אותן בעבר, והוא נכשל בביצוע כל אחת ואחת מהן. אפילו בנושא שלכאורה הוא אמור להצטיין בו – איראן – הוא נכשל כשלון חרוץ. זמנו עבר.
עכשיו קח את הטקסט שלי, חזור עליו והוסף בסביבתו את המילים “קלישאה עבשה”.