מזכיר המדינה החדש ג’ון קרי

חיטטתי היום בתיקיות מחשב משנים קודמות במחשב שלי כדי לדלות פרטים על ג’ון קרי, מזכיר המדינה החדש. סיקרתי את קמפיין 2004 בו הפסיד קרי לג’ורג’ בוש וממילא חייו פרושים כספר היסטוריה בפני האמריקאים, כי מדובר באחד הפוליטקאים המצויים באור הזרקורים ברצף נדיר מאז שחזר כקצין לוחם עטור מדליות ממלחמת וייטנאם והתייצב בראש מחאת חיילי ארה”ב נגד המלחמה.

שלפתי כמה תמונות, שצילמתי בחודש מאי 2009, בעת הביקור הראשון של בנימין נתניהו כראש הממשלה בוושינגטון. אובמה נכנס לתפקיד כנשיא ה 44 של ארה”ב בחודש ינואר 2009 והמתין לבחירות בישראל. במאי 2009, אחרי שנתניהו הקים קואליציה והתחיל לעבוד תיאם הבית הלבן שורה של מפגשי פיסגה בוושינטגון: קודם כל נתניהו, אחר כך אבו מאזן ואחריהם הוזמן לוושינגטון נשיא מצרים, חוסני מובראק (פגישה שבסופו של דבר התקיימה רק מאוחר יותר). בוושינגטון רצו לשמוע מנתניהו משפט מפתח: פתרון שתי המדינות – ולא שמעו.

כמו כל ראש ממשלה ישראלי, נתניהו נפגש עם שורה ארוכה של בכירים בממשל האמריקאי, וגם עם (אז) יו”ר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, ג’ון קרי. נתניהו, יש לומר, מרגיש ממש בבית כשהוא מבקר בסנאט או בבית הנבחרים האמריקאי. הוא היה שם אינספור פעמים, מכיר את המסדרונות הארוכים והעמוסים, את חדרי הישיבות המפוארים, ריהוט העץ העתיק, התקרות המהודרות ובטח את האישים ואת קצב החקיקה והדיונים באחד ממרכזי העצבים של העולם. והוא כמובן הכיר את ג’ון קרי היטב.

קרי ונתניהו בתוך חדר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, בראשית הפגישה (צילום: טל שניידר)

קרי ונתניהו בתוך חדר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, בראשית הפגישה (צילום: טל שניידר)

הפגישה המתועדת בתמונות התרחשה יום או יומיים אחרי פגישת אובמה נתניהו. אני מנסה להיזכר היום באירוע המצולם, ובמעומעם, עולה בזכרוני איזה ויכוח קטן מאחורי הקלעים. הכתבים הוכנסו לחדר הועדה המפואר בראשית הפגישה, תקתקו צילומים, שמעו משפט וחצי מכל אחד מן האישים והועפו החוצה (גם אני בתוך העדר הנ”ל).

תוך כדי הפגישה, שלבטח ארכה כחצי שעה, חיכינו בחוץ ומיד אחריה שוב נעמדו קרי ונתניהו אל מול המצלמות ונשאו דברים. מדוע פעמיים? הרי הם כבר אמרו משפט וחצי מתוכננים. החלק השני, ההצהרה של אחרי הפגישה היתה מוזרה. נתניהו דיבר על איראן, קרי דיבר על הפלסטינים, כל אחד בשלו, ואם זכרוני אינו מטעני, האחרון, קרי, לא חשב שחלק ב’ (יציאה למצלמות בפעם השניה) היה נחוץ. אלה הן בטח זוטות ובכל זאת, בהיותי מטרד עיתונאי, מתחשק לי לשאול – האם גם עתה, בארבע השנים הבאות, נתניהו ידבר על איראן וקרי ידבר על הפלסטינים, ודיבוריהם לא יצטלבו לעולם (התשובה היא שלילית, יש להניח, אך הכתיבה הקלישאתית מחייבת).

קרי ונתניהו מחוץ לחדר ועדת יחסי החוץ של הסנאט, אחרי הפגישה (צילום: טל שניידר)

יותר מעניין לשלוף פרטים אחרים בולטים מן הביוגרפיה של קרי, כדי להבין מי הוא האיש. אחד מהם הוא היוולדו לאב טייס ואחר כך דיפלומט בשירות החוץ האמריקאי בגרמניה ושבדיה. פרט אחר, מהותי בחייו של קרי, הוא היותו קצין נייבי שנפצע שלוש פעמים בוייטנאם (וחזר מן המלחמה עטור מדליות) ומיד לאחר מכן, הצטרפותו למובילי מחאת החיילים נגד המלחמה.

קרי של 1971 הוא ה‘שוברים שתיקה’ שלנו. קצין צבאי שיוצא נגד כור מחצבתו. אחד מן הרגעים המפורסמים של קרי, הוא יום מכריע בהיסטוריה האמריקאית: עדותו האישית בפני ועדת יחסי החוץ של הסנאט (אותה הועדה שבראשה הוא עומד היום) על מעשי הצבא בויינטאם. הוידאו המלא של העדות, עם קרי בן ה 27, כאן.

קרי שילם מחיר יקר על עמדות העבר שלו כאשר במהלך הקמפיין לנשיאות ארה”ב בשנת 2004, הפך יעד למתקפה תקשורתית של קבוצה בשם סוויפט בוט וטרנס. חודשים ארוכים הם טענו שקרי לא היה ראוי למדליות הגבורה על שירותו בוייטנם (על בסיס טיעונים עובדתיים שהופרכו, אך הסבו לו נזק עצום).

ג’ון קרי בעת מתן עדות בפני ועדת הסנאט, אפריל 1971 (4 חודשים לפני שנולדתי…), הצילום מתוך אתר סי-ספאן.

פרט אנדוקטלי אחר, שמצאתי בתיקיות המחשב שלי, הוא דיווח שהעברתי למעריב בפברואר 2009. בתום מבצע עופרת יצוקה בעזה, היה קרי האמריקאי הבכיר ביותר שנסע לעזה. הוא חזר מעזה מזועזע ממה שראו עיניו, ודיווחים פנימיים על כך נחשפו בשלבים מאוחרים יותר על ידי ויקיליקס. על ביקורו הוטל איפול עד שעזב את הרצועה. מחיפושי גוגל נדמה לי שזהו הביקור האחרון שלו שם ואף איני מוצאת אזכורים לביקורים אחרים של חברי קונגרס או סנטורים אמריקאיים אחרים ברצועת עזה (למעט הביקור הזה, של קית’ אליסון, חבר הקונגרס המוסלמי היחיד בארה”ב).

בדיווח הנ”ל מסופר על מכתב שהצליחו החמאס להעביר באמצעותו של קרי, לכאורה מבלי שקרי ידע על כך לבית הלבן. המכתב הוכנס לתוך ערימת מסמכים שנתנה לו נציגת אונר”א בעזה והיא לא יידעה אותו על קיומו. מאחר והחמאס הוא ארגון טרור, החוק האמריקאי אוסר על כל מגע עמם, ומכאן הדיווח המדוקדק הנ”ל, על מהות הקשר העקיף הזה.

קרי הוא גם האיש הבכיר ביותר בארה”ב שנפגש עם בשאר אסד בשנים האחרונות. הוא ישב איתו אישית לפחות כחמש פעמים. ב 2010 קיבל אסד בארמונו גם את הסנטור (שנפטר לאחרונה) היהודי הרפובליקני וגם דמוקרטי, ארלן ספקטר. בשנתיים האחרונות, התחזק הקשר בין ארה”ב לארגוני המורדים בסוריה, והסיפור הסורי, הוא אולי העניין הבוער ביותר על שולחנו של מזכיר המדינה החדש (ואפשר להניח, שהרקע של קרי בסוריה, הוא סיבה חשובה למינוי הזה). מאז המינוי מוצפות הרשתות החברתיות עם התמונה של בני הזוג אסד סועדים עם בני הזוג קרי.

מבחינת ישראל, שתי שאלות גדולות עומדות באוויר:

אחת, עד כמה תקיף יהיה קרי בנושא האיראני? עד כמה קשוב יהיה לדרישות ממשלת ישראל? מה יחדש מבחינת מאמצי הדיפלומטיה?

והשניה, האם קרי ילך עם טיעון העבר שלו (טענותיו נגד ממשל בוש) שהנושא הישראלי-פלסטיני מחייב מעורבות אמריקאית עמוקה יותר. באחת ההתבטאויות הבודדות של קרי, בה הוא מטיח ביקורת בנשיא אובמה בנושא הישראלי-פלסטיני, אמר קרי, שהבית הלבן בזבז את השנה וחצי הראשונות שלו (2009 – 2010) בנושא הזה והלך על כיוון שאינו בר השגה (כלומר, ביקורת על נושא ההקפאה). למעט אותו ציטוט קשה למצוא מקומות בהם קרי יצא בפומבי נגד אובמה בנושא הישראלי-פלסטיני.

המינוי של קרי לתפקיד מזכיר המדינה מעיד (לדעתי, רק לדעתי, אף אחד לא אמר לי זאת) שאובמה מוכן להפשלת שרוולים בקדנציה השניה. קרי לא התייצב לתפקיד הזה כדי לבזבז לעצמו ולאובמה את הזמן. הילרי קלינטון לא היתה איזה בובה המופעלת מן החדר הסגלגל, אך עם המינוי של קרי, אובמה בחר באדם עצמאי, יוזם, ולא מישהו שיכפיף עצמו לבית הלבן.

בשולי הפוסט, שתי תמונות מאותו השבוע בוושינגטון שנמצאו באותה התיקיה עם תמונות קרי ונתניהו. (אינן קשורות לפוסט הנ”ל, אך מאחר וכבר נברתי בדיסקים)

מחוץ לבלייר האוס, מאי 2009 (צילום: טל שניידר)

בעלי טורים מובילים בארה”ב מתכנסים מחוץ לבלייר האוס, לקראת שיחה עם ראש הממשלה החדש-ישן, בנימין נתניהו, מאי 2009. חדי העין יוכלו לזהות את ג’ורג’ סטפנופולוס, ראשון מצד ימין-קדמי ואת ויליאם קריסטול בצד שמאל-קדמי. ג’פרי גולדברג, במרכז התמונה עם הגב למצלמה, ואת ג’קסון דיהל מחייך במרכז התמונה מאחור (ולימינו, יוני פלד, דובר השגרירות). התמונה צולמה על ידי כשבעצמי התייצבתי מוקדם מדי לתדרוך עם ראש הממשלה בבלייר האוס והשקפתי מן הצד על הקבוצה הזו ממתינה להיכנס. זכור לי שהיא הדהימה אותי מכיוון שכל בעלי הטורים המובילים (שהוזמנו למפגש) היו גברים, לבנים, מבוגרים. אף אישה, אף שחור, אף היספני.

שיחת רקע עם שר הבטחון אהוד ברק, מאי 2009, וושינגטון (צילום: טל שניידר)

באותו השבוע, אחרי ביקור ראש הממשלה, הגיע לוושינגטון גם שר הבטחון אהוד ברק וכהרגלו נפגש לשיחת רקע עם הכתבים הישראליים בוושינגטון. משמאל לימין: רן דגוני (גלובס), שלום קיטל, כיום מנהל הקמפיין של שלי יחימוביץ’ ומפלגת העבודה, אדם גבוה בלתי מזוהה, גיל תמרי (ערוץ 10), נטשה מוזגוביה (הארץ), השר ברק (עם הגב), אורלי אזולאי (ידיעות אחרונות) ויוני פלד, אז דובר השגרירות. מבחינתי: רגעים אחרונים בוושינגטון. כמה חודשים לאחר התמונה הזו, סגרתי שבע שנים באמריקה וחזרתי לישראל (אמממ, יש, יש געגועים).