חרדים בפייסבוק, קבוצה ללא הנהגה

יעקב לבי, שיחד עם איציק אלרוב הניפו את מחאת הקוטג’ בקיץ 2011 סיפר לי השבוע על סקר שפורסם בעיתון החרדי המשפחה, על פיו 10 אחוז מן הציבור החרדי החליטו שלא להצביע למפלגות חרדיות ויותר מ 30  אחוז טרם החליטו אם יצביעו למפלגה חרדית או אחרת.  בניגוד לתפיסה על פיה המצביעים החרדים נוהים אחרי פסקי הלכה ו”החוב הקדוש להצביע עבור המפלגה הקדושה” כדברי לבי – המצב בשטח שונה.

לבי, בעצמו חרדי תושב בית שמש, ומייסד ה”יוזמה החרדית”, גוף שמטרתו גיבוש הסדר לאומי להגברת ההשתתפות בנטל והשתתפותם חרדים בשוק העבודה, פעיל מאוד ברשתות החברתיות (כן, אני מודעת לסתירה בין היותו חרדי לבין הנוכחות ברשת, ובכל זאת, כך לבי רואה את עצמו) ואינו מתרחק מניהול ויכוחים פומביים עם עסקני הציבור החרדי.  לפני כמה ימים הוא העלה בעמוד הפייסבוק שלו, גרף מעניין המבוסס על נתוני ועדת הבחירות המרכזית והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצביע על ירידת התמיכה ביהדות התורה לאורך השנים.

ההגיון של לבי פשוט: הצמיחה הדמוגרפית בקרב הציבור החרדי לא מתורגמת לעלייה במספר התומכים במפלגה. “הערכות זהירות מדברות על כ 350 אלף מצביעים פוטנציאלים ליהדות התורה (על פי נתוני הלמ”ס)” לבי כתב לצידו של הגרף “בחישוב אחוז הצבעה של כ 85% כמקובל בציבור החרדי ועל פי חישוב סביר של כ 29,500 איש למנדט, יהדות התורה היתה יכולה להביא לכנסת יותר מ10 מנדטים. השאלה היא אם כן: היכן המנדטים האלו בדיוק? האם יש להם תשובה אחרת מלבד זו שהציבור מאס בסיאוב, בשחיתות ובנפוטיזם? אולי באמת כבר אינם מייצגים את השקפותיהם, לא של הרבנים בשמם הם מדברים ולא של הציבור אותו הם מייצגים ואינם פועלים לצרכיהם של יותר ממחצית מבני הציבור החרדי?”

 על העמוד של לבי התחיל להתנהל ויכוח, בינו לבין אדם נוסף, “לא בדיוק היועץ של ח”כ אורי מקלב, כי זה הרי ברור שמקלב לא יכול להעסיק מישהו שיענה בשמו בפייסבוק, כי המדיה הזו פסולה בעולם החרדי, אינני מכיר אותו אבל יתכן שהוא סוג של פעיל ומקורב.” לבי טען שהיהדות התורה מאבדת מכוחה, שאינה קשובה לציבור. היועץ מנגד סיפר על כמות הפניות אליהם, ובהתאם לרוח הזמן, הויכוח שם פתוח ומתמשך גם בעת פרסום הפוסט הזה.

בחודשים האחרונים, עם הכתיבה הפוליטית שלי בפייסבוק, יותר ויותר חרדים משוחחים איתי ישירות באמצעות הצ’אט. שיחות פשוטות על פוליטיקה, תהליכי בחירות, העדפות ציבור הבוחרים וגם על פמיניזם ועוד. חרדים אחרים, שמו לב לפוסט אורחת שפרסמתי בפלוג, מטעמה של אישה חרדית (בעילום שם כמובן), ומיהרו לעדכן אותי, שאם היא משוחחת איתי ישירות בפייסבוק – חרדית היא לא. חלק מן החרדים הללו פוסלים את חרדיותה של אישה בשל העובדה שהיא מתכתבת בפייסבוק איתי, ובו זמנית, מנהלים איתי דיאלוג פייסבוק ישיר.

האמת, שהשיח הפשוט הישיר הזה מדהים אותי. אני לא יכולה לחשוב על פורום אחר בו הייתי מצליחה ל”הסתודד בצד” עם פעיל חרדי ממפלגת יהדות התורה או לקבל עצות ותובנות מבוחרי ש”ס. יותר מכך, מן השיח המודרני הזה, באמצעות הפייסבוק (כאמור, לא מדובר על תגובות פומביות בגילוי שם על הקיר, אלא בשיחות צ’ט ישירות בין עיתונאית לעסקן חרדי, לשם דוגמא), מתבהרת לי התמונה הבאה: הציבור החרדי נמצא בהמוניו ברשתות החברתיות, אך מנהיגיו לא שם. לפי מחקרים שיעור החרדים שגולש באינטרנט הכפיל עצמו בחמש השנים האחרונות ומגיע לכ 50%. הגלישה מן האייפונים הכשרים והתשוקה לחדשות ועדכונים, הפכו את הפייסבוק למקור מידע זמין ומהיר והציבור החרדי נוכח ופעיל שם כל הזמן. התופעה לא מדלגת על השיח הפוליטי.

איש התקשורת ישורון תורג’מן, בעל הבלוג, שאריות ברשת,שגדל בחינוך החרדי ליטאי (אך כיום מתרחק מן ההגדרות) אמר לי שרוב החרדים שאין להם אינטרנט עדיין עושים בדיוק מה שהרבנים אומרים “ולא בודקים את מאחורי הקלעים של ההתרחשויות הפוליטיות. הם חיים בסוג של תמימות ולא מערערים על מנהיגיהם. לעומת זאת, בשנים האחרונות אפשר לראות כל מיני חרדים מודרניים כמו הקבוצה של “טוב” למשל אשר אומרים שההנהגה החרדית הרגילה לא באמת מתאימה כיום ולא מסונכרנת בכלל עם מה שקורה בפועל בחברה החרדית. מצד שני, ברור שההנהגה שלהם לא נמצאת ברשת ולא מבינה את חשיבות המדיום, כי מן הסתם הגרעין המרכזי של התומכים שלהם לא יגלוש ברשתות.”

גם נחמן נחי וייס עיתונאי ודובר פוליטי, שמפעיל את אחת מקבוצות הווטסאפ הפוליטיות הכי פופלריות (למעשה הוא הכניס אותי לקבוצתו וחשף בפני את הדיונים שם) אומר שלא מדובר בתחושת פייסבוק פרטית שלי: “אין שום עסקן ציבור או פוליטיקאי חרדי שנמצא ברשת. ואני מדבר כמובן על האליטה השמרנית של אגודת ישראל ודגל התורה. גדלתי אצלם ואני מעורה הייטב בציבור החרדי וכל מה שקשור אליו במישורין ובעקיפין כולל הפוליטיקות הפנימיות והניואנסים הכי דקים של כל מחנה וקהילה”

ואיך מרגישים את זה בפוליטיקה? “הפוליטיקה חרדית מתנהלת בדלתיים סגורות. כלומר, יש המון דילים בין הדרגים הגבוהים והמעורים והרבנים הם שקובעים. הציבור הוא הנכס צאן ברזל של הרבנים שמורים למי להצביע. אין פוליטיקאי חרדי שפורש מצע או יוצא לחוגי בית כי האג’נדות הן אחידות לכולם – שמירה על ערכים ומלחמה בכופרים. אבל חשוב להבין שרוב החרדים שבשיח ברחבי הרשת, מגבשים דעה עצמאית ומתברר שבסוף – האשכנזים מצביעים לליכוד או לבית היהודי או לישראל ביתנו , והספרדים, נשארים נאמנים לשס אבל רבים מצביעים גם לאחרים. בשורה התחתונה ההנהגה החרדית הפוליטית לא צריכה את הרשת כדי להגיע לציבור בוחריהם.”

ומה לגבי הטענה שמי שנמצא ברשתות החברתיות בכלל לא יכול להגדיר את עצמו חרדי, כולל ביחס לנשים החרדיות שנמצאות ברשת, אך לא חושפות את זהותן? “תמיד אצל החרדים יאמרו שמי שלא נוהג לפי הכללים, הוא לא מן המחנה. זו דרכם להתנער, ממי שלא מייצג את מתווה הרבנים. אני בטוח שאותה חרדית שפרסמה את הפוסט, מייצגת קול של נשים מודרניות שהן חרדיות. כל אישה ששואפת לעמוד בתפקידי מפתח יוצרת אינטראקציה עם העולם הגדול והרבנים יוקיעו אותה וההנהגה תעצור אותה, כולל להרחיק את ילדיה ממוסדות החינוך, כי היא לא תעלה בקנה אחד עם אשה יראת שמיים.”

“את יודעת למה הדבר דומה? אמר לי י’, חרדי נוסף ששוחתי איתו אתמול בשעת לילה מאוחרת “זה מזכיר את מה שקרה לעמים הערביים ולציבור באיראן ברגע שהם התחילו לפמפם את השטח עם הרשתות החברתיות. הבעיה באינטרנט, מבחינת הציבור החרדי היא, שיש שם יותר מדי סכנות. זה מעט תועלת וסיכון רב.”

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ