טל שניידר: המדור לקידום עצמי – מארס 2014

השבוע בסימן פגרת הכנסת אני לא אהיה כאן. מה שהתחיל בנסיעת חופשה הפך מהר לרצף פגישות מדהימות בוושינגטון וניו יורק. אז החל מיום ג’, אבישי נשאר פה לפקח עליכם. התנהגו יפה. חוזרת בשבוע הבא.

כמו כן, אנשים רבים סקרנים לגבי השינויים האחרונים בפלוג. לגבי אבישי, המהלך התחיל לא מזמן. אבישי נטל סיכון עצום. אני לקחתי סיכון. אני מבינה שלקוראים אין סבלנות והם רוצים תוצאות ביום אחד. ובכן, אם יש משהו שלמדתי בשלוש שנים וחצי מחוץ לעיתונות המיינסטרים – זה שאת העסק פה, בפלוג, בונים לאט לאט. אבן אחר אבן. סבלנות אין קץ. תהליכים איטיים.

למי שלא מבין ניו מדיה, ישנם דברים שניתן לעשות בבלוג פוליטי ונכון להיום, עיתונים ו/או עיתונאים לא עושים אותם מסיבותיהם שלהם. אולי אלה הן מגבלות המערכת, יצירתיות נמוכה, חוסר רצון לכתוב על נושא יותר מפעם אחת וכן, עצלנות חשיבתית של חלק מן העיתונאים שהפסיקו לחפש עניין בעבודה שלהם. אבישי הצטרף לפלוג כי הוא מבין בניו מדיה ויהיה חלק ממהלכים מעניינים שיתרחשו פה בעתיד.

דוגמאות לכתיבה עיתונאית ניו-מדיה שלא ניתן לעשות בעיתונים (ולא, אלה הם לא קמפייינים כמו שחלק מן האנשים כינו זאת. אני אינני קמפיינרית, ואף לא עוסקת במיתוג או פרסום למי שחושב שהכל פה זה מיתוג):

 – שעון העצר לראש הממשלה נתניהו. השעון תקתק באתר במשך 26 ימים כאמצעי להפעלת לחץ על משרד ראש הממשלה ותוך מחאה על כך שנתניהו לא התראיין זמן ממושך לכלי התקשורת הישראליים בעודו מתראיין הרבה לכלי תקשורת זרים. סוף הסיפור ידוע ובשיחות פרטיות עם עורכים בכירים ומכרים מעולם העיתונות (חלקם אף בפומבי) כמעט כולם ייחסו את העובדה שנתניהו “שבר שתיקה” לסיקור המסוים והחריג שנעשה כאן בפלוג. למען האמת, אני חושבת שלא סיימנו במלאכה ושעון עצר שיספור את הזמן מאז מסיבת העיתונאים האמיתית האחרונה- יעלה כאן בקרוב בעמוד נפרד.

– לפני שנה וחצי במהלך הבחירות הכלליות, כתבתי מספר רב של פעמים על השימוש שנעשה בסקרים פוליטיים כדי לראות את הציבור הערבי בישראל כמקשה אחת. השימוש שעשו כלי תקשורת בישראל היה בניגוד לדין ועם ניחוח גזעני מרגיז. כתבתי פוסטים רבים בנושא, תוך שימוש בעמוד הסקרים של הפלוג למטרה הזו. ראיינתי את הסוקרים וכך, אחרי התלבטות קיבלתי החלטה שסקר שלא פיצל את המפלגות הערביות תוך שימוש בשמות המפלגות – לא הוכנס לגרף הסקרים של הפלוג. העיסוק בכך זכה לצפיות מרובות ואף הביא חלק מקוראי הפלוג להתלונן בפני מועצת הרשות השניה ונציב קבילות הציבור של הערוץ הראשון. רק האחרון (דדי מרקוביץ) נענה לבקשות והקפיד על הדין בעניין.

– פרויקט המיפוי הפוליטי של הפלוג, שהופיע בהארץ ועל אף שלא ניתן לקרוא אותו יותר, אפשר לציין כי הוא זכה לפרס כספי בסך 7,500 ש”ח של חברת גוגל ואגודת העיתונאים בת”א  בשל המצוינות הדיגיטלית שהיתה בו (ובפלוג באופן כללי). יצוין שלמחלקת ה IT של הארץ לא היה יד ורגל בעניין. כל היצירה, הכתיבה והעבודה הטכנולוגית, לרבות יצירת קודי הטמעה כך שיתאימו לאתר הארץ, איסוף המידע והביצוע היו שלי ושלי בלבד (לא שוכחת בשום נקודה לתת קרדיט לעמרי אריאב המשגע שסייע לי להפיק את הפרויקט תוך שהוא ממלא אחר הוראותיי).

כמו כן, זו הזדמנות להזכיר כמה מן הסיפורים הטובים והבלעדיים שהיו כאן בשנה פלוס האחרונה – ולא הופיעו בכלי תקשורת אחרים או הופיעו אך ללא מתן קרדיט למי שהביאה את הסיפור.

רשימה חלקית:

מפקד מפלגת העבודה בנמל אשדוד של אלון חסן (הופיע לראשונה אצלי);

המפגש הסודי בביתה של יחימוביץ’ בתום מושב הקיץ של הכנסת;

פפראצי תהליך השלום;

דני דנון משתמש במשרד הבטחון לפגישות פוליטיות;

נתניהו מתוכנן לנסוע לאוסטרליה, בפעם הראשונה שראש ממשלה ישראלי יבקר שם;

העברת ישיבת סיעת ‘יש עתיד’ למשרדיהם החדשים בדיוק על שעת ההפגנה שתוכננה מחוץ לביתו של לפיד;

קשיי פתיחת חשבונות הבנק של המפלגות;

האם ח”כ רות קלדרון לא מבינה מה זה קיזוזים?;

לחץ אמריקאי לתיאום נאומים בין נתניהו לאבו מאזן לקראת עצרת האו”ם;

הרצוג, כבל ומרגלית גררו את יחימוביץ’ לבית המשפט;

תמונת יאיר לפיד (עוד לא שר אז) נושא ונותן מול נפתלי בנט (גם הוא עוד לא) יחד עם איש המחתרת היהודית בעברו, נתן נתנזון;

מתקפת הסמסים והאיומים על ח”כ איילת שקד;

הטרדה על דוכן העדים, אודליה כרמון (על החוסר יכולת שלה לחשוף את הפרוטוקולים של עדותה);

הדחת ריבלין, נתניהו הציע לו להיפגש עם רעייתו;

כיצד למדו ב’יש עתיד‘ את הקלפיות של קדימה;

מכונת המסרים הפוליטיים 2.0 (בתוך הקבוצות הסגורות של הפייס);

התפקדות כפולה בליכוד ובבית היהודי;

ביטול הפריימריז בקדימה, כי שליש המתפקדים הם ערבים;

קוד 99, מתפקדים נודדים מקדימה לליכוד;

למה בוחשת שרה נתניהו בבחירות הפנימיות בבית היהודי;

הדרת שקד: מוסד אקדמי מנע מאיילת שקד להשתתף בפאנל פוליטי;

 

בהקשר של עבודת העיתונות בניו-מדיה אוסיף, שקיר הפייסבוק שלי (7300 איש), עמוד הפייסבוק של הפלוג (4800 איש), וחשבון הטוויטר שלי (7,100 איש) מגוייסים לחלוטין לעבודת הכתיבה העיתונאית. איני רואה הבדל בין סטטוס, ציוץ, קטע יוטיוב או פוסט בפלוג מבחינת החובה הערכית שלי. הכתיבה –  ברשתות חברתיות או פה, כמו גם בשידור רדיו או כתבה בפרינט – צריכה להיות מדויקת, מבוססת על מידע בדוק, תוך הצלבות, ובמידת הצורך אחרי שפניתי למושא הציוץ/אייטם/סטטוס וקיבלתי תגובה. עיתונאים שמשתמשים ברשתות החברתיות למטרות הכפשה ותו לא, אינם מקצועיים בעיני. מי שהוא עיתונאי, הוא עיתונאי בכל מקום ואתר.

שאלו אותי, לא אחת ולא שתיים, איך אני מגדירה הצלחה של בלוג. איך מודדים את זה? לכל מי ששאל אני ממש לא נבוכה לכתוב זאת גם כאן: ההצלחה של הפלוג נמדדת בחשבון הבנק. אם אמשיך להתפרנס מזה וארוויח עוד יותר, אחזיק את הבלוג. אם בעוד כמה שנים, אבישי ואני נגיע למסקנה שהעסק הזה מפסיק להצדיק את עצמו – אז כמו כל עסק ללא בסיס כלכלי איתן (למעט העיתון ישראל היום) גם העסק הזה יסגר. אם שמכם אינו שלדון ויש לכם עניין בעיתונות עצמאית, אתם מוזמנים להשתתף בתשלומים (יש כפתור תשלום בראש הפוסט מצד שמאל).

על כן, כדי להמשיך להיות תחרותית ומעניינת, ביקשתי מאבישי שיצטרף. זה היה רעיון שלי. אני זו שחיזרתי אחריו ולקח זמן לשכנע אותו. אבישי כאן כדי שהפלוג יהיה יותר מסיבי במידע, כדי ששני אנשים יעבדו מול מקורות (ולא רק אחת), כדי שהחשדנות העיתונאית, הספק, הנגטיביות והסיקור הביקורתי – יגיעו משניים ולא רק מאחת. יום אחד, אם הכל יעבוד יפה, הבלוג יופיע באנגלית. אני כותבת זאת בזהירות המתבקשת ומסייגת את הדברים, שיתופי פעולה באנגלית כבר נמצאים בשלבים מתקדמים של תכנון.