ירון אברהם: יצרים, ויכוחים, תככים ופלילים בתוך תנועת הליכוד

ועידת הליכוד נדחתה – בפעם המי יודע כמה. דווקא מתאים לי (כי לא בארץ). אבל בינתיים, פוסט אורח של כתב ערוץ הכנסת ירון אברהם על הנעשה פנימה בליכוד

ירון אברהם

“בית הדין של הליכוד החליט לדחות את הוועידה עד לסוף מאי על מנת לאפשר, כמתחייב על פי חוקת הליכוד, הליכים הנדרשים לצורך הכנת ספר החברים של מרכז הליכוד”. זוהי ההודעה ששלחה דוברת הליכוד, מיכל גרסטלר, לכתבים פרלמנטריים ביום חמישי האחרון. לכאורה, יש בהודעה הזו את כל ההסברים הנדרשים: מפלגה דמוקרטית שמעצבת ומחדשת את ספר הבוחרים שלה, ובית הדין, הסמכות השיפוטית העליונה של התנועה, נותן לה זמן להתכונן, לשייף, לשפץ. לא מספיק שבוע או שבועיים, קחו חודשיים, תעברו את חג הפסח ואולי תמצאו את האפיקומן. איזה יופי. דמוקרטיה למופת.

אלא ששבוע לפני כן, במפגש עם מייסדי הליכוד, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: “אני קורא לכם לבוא ולהצביע עבור סדר היום שלי. אנחנו צריכים לשמור על ליכוד מאוחד למען עם ישראל. יש תנועה אחת, יש מנהיגות אחת, ואם בוועידה ייעשה מעשה של לקיחת הסמכויות מיו”ר התנועה – יהיה תוהו ובוהו בליכוד, והתנועה תתרסק מבפנים”.

כן, קשה שלא להבחין בהבדל הבולט בין אופיין של שתי ההודעות. אגב, הן מגיעות שתיהן ביום חמישי, שבוע אחר שבוע, בכלל נוהג מעניין בכל הקשור להתנהלות המפלגתית של ראש הממשלה. את רוב ה”עיסוקים הפנים-מפלגתיים” שלו, אלה שהחל לעסוק בהם רק לאחרונה, הוא מנהל בימי חמישי הפחות לחוצים. ובחזרה להבדל בין ההודעות: ההודעה הראשונה מלכדת, מאחדת. “לאפשר”, “הליכים”, “חוקה”, “חברים”, מילים המעידות על שיתופיות והכלה. ההודעה השנייה כמעט משסעת, מפרקת, מאיימת. “ייעשה מעשה”, “לקיחת סמכויות”, “תוהו ובוהו”, “תתרסק”. ההבדל הטרמינולוגי-מינוחי אולי מספר את כל הסיפור. הליכוד בימים אלה נמצא בעיצומה של מלחמה פנימית שלא זכורה כבר כמה שנים. נכון, זה לא שמרכז המפלגה לא סיפק מספיק כותרות, מבוכות והשפלות במהלך השנים, אבל נדמה שהפעם יש למאבק הפנימי הזה השפעה לא מבוטלת גם על מה שקורה מחוץ לביתן 10 בגני התערוכה.

המאבק הפנימי העכשווי מתנקז לוועידת הליכוד, שהייתה אמורה להתקיים השבוע אבל נדחתה בעקבות תלונה על זיוף ושיבוץ לא תקין של “צירים” חדשים בוועידה. אמרנו כבר דמוקרטיה, לא? עכשיו בודקים שם, שלא יהיו זיופים חלילה. האמת, נוח. ולא רק למפלגה.

השאלה למי עוד נוח? אולי לראש הממשלה, שבליכוד רבים טוענים שהיה מפסיד בהצבעה של הוועידה על המשך האיחוד עם ישראל ביתנו, וכן בהצבעה על הבאת סוגיית “שתי המדינות” להצבעה. או אולי לסגן שר הביטחון ויו”ר הוועידה, דני דנון, שאנשיו של ראש הממשלה טוענים כי נתניהו החליט להילחם בו מלחמת חורמה, ולהראות לי מי הבוס, בין היתר באמצעות ההצבעות בוועידה, שהיו מקבעות את ניצחונו של נתניהו. “ראש הממשלה עשה חריש עמוק בשטח”, אומרים שם. “דני דנון יגלה עוד מעט שלא רק שלא יהיה סגן שר הביטחון, אלא גם בליכוד ראש הממשלה מלמד אותו שיעור בפוליטיקה”, הם מתעקשים.

זה לא נגמר בשאלת התלונה על זיופים, שהיו או לא. במקביל לתלונה שהוגשה, גם מבקר התנועה עו”ד שי גלילי בודק את רשימת חברי הוועידה. על פי הבדיקה שלו, למעלה מ-80 חברים הצטרפו לוועידה, על אף שלא התקיים או התנהל שום פורום או הליך בחירה לשינוי ההרכב הזה. במילים אחרות, טען עו”ד גלילי, יש כאן מעשה שיכול להיחשד כרישום כוזב במסמכי תאגיד ובניסיון לקבלת דבר במרמה. בניסוח פוליטי, יש גורמים שמנסים לעשות קומבינה בתוך הליכוד. אוי לדמוקרטיה.

אנשי נתניהו ודנון, שניהם, מכחישים שניסו להשפיע על הרכב הוועידה. אבל ברור שמישהו ניסה להשפיע, מישהו שיש לו אינטרס לעשות זאת, רגע לפני שהוועידה מתכנסת להצבעות דרמטיות. מה שבטוח, שעד חודש מאי כל אחד מהצדדים ימשיך לנסות לגבש לעצמו רוב. עד אז, גם זה ברור, ידעו לא רק בליכוד אלא בכל המדינה מה קורה עם התהליך המדיני. ייתכן שההחלטה להביא את סוגיית “שתי המדינות” לוועידה לא תהיה רלוונטית. זהו תסריט אופטימי מבחינתו של ראש הממשלה (לפחות ברמה המפלגתית, אם לא המדינתית).

איך שלא יהיה, עוד הרבה מים יזרמו בנהר הזה. וייתכן שבדיוק בשל כך, המאבק בתוך הליכוד מעיד על דבר עמוק הרבה יותר, שקשור לראש הממשלה: נתניהו הבין שהאפשרות לבצע “מפץ פוליטי” באקלים הכלל-מפלגתי של היום הוא בלתי אפשרי. גם אם היה אפשרי, לא בטוח שיש לו את האומץ לכך. לכן, הבינו אנשיו, צריך לחזור אל הבית, ובאמצעות קורס מהיר בעיצוב פנים, לנסות לשנות אותו ולהתאימו למידותיו.  בחודש מאי (אם הדמוקרטיה לא תבקש שוב להגן על עצמה) נדע האם ראש הממשלה הצליח, אם לא להביא לפריצת דרך במשא ומתן עם הפלסטינים, להביא לפריצת דרך בתפיסת מנהיגותו בתוך ביתו הפוליטי.