פוסט אורח: הדרת חרדים בע”מ, יעקב לבי

פוסט אורח מאת יעקב לבי, יועץ ופעיל חברתי, מייסד “היוזמה החרדית”, מיוזמי ומובילי מחאת יוקר המחיה

טישיו פליז!

בשבת האחרונה, הסתובב הליצן של בית הכנסת בין המתפללים בהבעת פנים מיוסרת וחילק טישיו. “יהודים רחמנים, הזדהו קצת עם משה גפני ואלי ישי!” הוא אמר. כולם גיחכו, חוץ מאיש זקן ומכובד שלא חייך מההלצה. “כמה חילול שם שמים יש בהתנהלות שלהם” הוא הפטיר ומולל בידיו כמה ניירות טישיו “אנחנו עוד נבכה על זה”.

בכדי להבין את הענין לאשורו, עלינו נבצע שתי הבדלות חיוניות: הראשונה היא בין הנהי והבכי של הפוליטיקאים והעסקונה החרדית לבין כמויות השנאה, ההכפשה וההסתה המנוהלים כנגד הציבור החרדי, בכלי התקשורת וברחוב, יום יום ובמיוחד בתקופה האחרונה. ודוברי ופרשני הציבור החרדי? משחקים יחד עם הפוליטיקאים החרדים במשחקי “החרם לי ואחרים אותך- וותר עלי ואחשוף סודות עלייך” ואינם עושים די להפחתת השנאה וההסתה בלשון המעטה.

ההבחנה החשובה השנייה היא בין הסיבות – המוצדקות ושאינן מוצדקות שבעטיין סקרי דעת הקהל מראים שפוליטיקאים החרדים אינם רצויים כל כך בממשלת ישראל – לבין המשמעויות המסוכנות האפשריות בהתממשות מצב זה בפועל. הלא גפני ויעקב ליצמן (יהדות התורה) ימשיכו להפעיל בולדוזרים למען כלל האזרחים כבעבר, אורי מקלב (יהדות התורה) ואמנון כהן (ש”ס) ימשיכו להצטיין בחקיקה אף מספסלי האופוזיציה, וישראל אייכלר (יהדות התורה) וניסים זאב (ש”ס) ימשיכו ללהג ולברבר כתמיד ללא הפרעה. מה אם כן כל כך מסוכן בכך? בהמשך דברינו.

“הדרת פוליטיקאים חרדים” כל כך נורא?

“אתה החרדי השחור עם הזקן המדובלל שאופה מצות בערב פסח עם דם של ילדים לא תשב בממשלה. זה הכי חמור” (עסקן מפלגתי חרדי, השבוע)

טרם שמעתי הודאה או הכחשה מנפתלי בנט (הבית היהודית) ויאיר לפיד (יש עתיד) שהבעיה שלהם בישיבה משותפת סביב שולחן הממשלה עם אריה דרעי וליצמן היא עובדת החשד שמנהגם לערבב דם בתהליך הכנת המצות לפסח ולכן דברי העסקן עדיין תלויים ועמדים, אך לגבי שאר האמירות ראוי לתהות:

 1. האם כאשר הרב שך אסר על דרעי בשנת 92′ ישיבה סביב שולחן ממשלת רבין יחד עם שולמית אלוני וכן התקפותיו הרבות על “ממשלת השמד” של השמאל האם לא נתן בכך היתר וגושפנקא מוסרית על הדרה של מפלגה מסויימת מלשבת עימה בממשלה?

 2. מדוע לא נזעקו הפוליטיקאים והעסקנים החרדיים על “הדרת חרדים” ספרדיים ואשכנזיים ממוסדות לימוד חרדיים? האם פעלו למען מאבק בהדרתם של חרדים משוק העבודה? מדוע אם כן קולות המלחמה דווקא כעת שה”הדרה” כטענתם מופנית כלפי המשרות שלהם?

 3. האם יש סיכוי שהח”כים החרדיים היו מסכימים על מתווי הגיוס של לפיד, פרופ’ יוג’ין קנדל או כל אחד אחר בשלב הכניסה לקואליציה? האם נראה היה למישהו שלפיד יסכים להשארתו של הסטטוס קוו הקדוש? ברור אם כן, שברגע שהנציגות החרדית הצהירה שאינה מוכנה להתפשר על נושאים מסויימים (וזו לגמרי זכותה להיות עקבית וקשוחה) הרי זו אמירה ברורה שאין לנציגות החרדית אף בסיס להסכמות של לפיד ובנט ובלתי אפשרי לשבת איתם בקואליציה. העובדה שלא קראו להם באופן רשמי לומר להם זאת, אולי זה מאוד לא יפה בנורמות אנינות הטעם של הפוליטיקה הישראלית אבל זה עדיין נסבל בהחלט ולא מצדיק מלחמה.

4. האם בלון “הדרת החרדים” הנפוח אותו ממלאים באוויר חם דווקא הפוליטיקאים והמדיה החרדית אינו חיקוי לניפוח בלון “הדרת הנשים” ע”י המדיה החילונית באדיבות יריקתו הניבזית של חולה-נפש על ילדה בבית שמש והצלחת הסטרטאפ הלפידי בעקבות כך, אותו כה גינו הדוברים החרדיים?

5. כיצד קריאות דוגמת “בואו נחרים מוצרי התנחלויות” ו “בואו נחשוף איפה הכסף” לא מרתיעות אותנו כהדרדרות לשפלות דתית ומוסרית? היכן המוסריות לפגוע בפרנסתו של אדם פרטי שלא פגע בך במאומה? איזה היתר הלכתי יש להחרים יצרן או סחורה שלא למטרות מאבק בהפקעת מחירים וכדו’ המופיעות במפורש בהלכה? האם לא היינו מזדעקים על החרמת מוצרים של חרדי בשל היותו גר בבני ברק? האם בכדי להגן כסאות בקואליציה מותר לנסות ולהסיט את האש נגד ישיבות ההסדר ולסכן את קיומן?

6. במהלך הבחירות מאמצי השכנוע למען הצבעה ליהדות התורה כללו את הסיסמה: “שלא תשתכח תורה מישראל”. כבר אז זה צרם את אוזנו של כל בר דעת: האם יש התניות וכוכביות קטנות בהבטחה האלוהית לעם ישראל שלא תשתכח התורה? האם נבצר מבורא העולם לממש את הבטחתו דווקא דרך שורות האופוזיציה וללא סך מנדטים מסויים או ישיבתה בקואליציה ובממשלה חילונית במהותה ? ואולי, אני תוהה. אולי אתם מאד חוששים שהציבור הרחב שמשום מה האמין לתעמולה המפלגתית, יגלה את מסכת השקר והשחץ שהצגתם- כביכול כל המשכיותה של ההסטוריה היהודית תלויה בכסאכם בממשלה.

והערה קטנה לאידאולוגים החרדיים: האם לא הגיע הזמן לבסס עולם תורה חדש שאינו תלוי קיומית במדינה ובתקציביה? האם הציבור החרדי הענק בארץ ובתפוצות שרגיל בהזרמת אחוזים ניכרים ממשכורתו כמעשר לתורה, צדקה וחסד אינו יכול לממן על כתיפיו גם את החזקת לומדי התורה האמיתיים? האם לאורך כל ההיסטוריה היהודית לא הייתה זו הקהילה החרדית שנשאה בנטל “החזקת התורה ולומדיה” ללא הזדקקות לחסדי השלטון?

 ומנגד, הסכנה שבמשחק פוליטי נטול חרדים

הסוד הכי גלוי הוא, שההנהגה החרדית מסכימה ואף יודעת את הדרך בה נוכל לראות אלפי כיפות שחורות מציצות תחת הכומתה הצהלית. רק שמבחינה טקטית אסור הם להציג את זה כעת, בטח שלא כאשר הצד שכנגד יקח את הפשרה המגיעה עד לקו האדום החרדי כבסיס לתחילת המו”מ. כאשר הפוליטיקאים החרדים יוצאים משולחן קבלת ההחלטות, איזה תמריץ יהיה להם לקדם איזשהו פתרון? הם כבר גורשו מהעיר, הם הולכים לחטוף מלקות תקציביות וממש לא תהיה להם סיבה גם לאכול את הדגים המקולקלים של התפשרות בסוגיית גיוס חרדים לצבא.

בשונה מקומץ העסקנים ובעלי האינטרסים, כלל הציבור החרדי ירוויח מישיבה באופוזיציה. עולם כמנהגו ינהג, מי שיחשוק- ילמד תורה ומי שלא מתאים ימצא דרך אחרת לשמור על תורניותו ודתיותו. יבוא תהליך תיקון פנימי מתבקש, חשבון נפש והפקת לקחים הן כלפי בעיות פנים חרדיות והן ביחס למדינה ולשאר אזרחיה. כשלעצמו, משהו רע לא יצא מזה, אני בטוח.

 לעומת זאת, הציבור החילוני הולך להרוויח קצת תחושת נקמה מתוקה ושינויים מינוריים ביחסי דת ומדינה. זה הכל. אבל כולנו- חרדים דתיים וחילוניים הולכים להפסיד מההקצנה החרדית המתפתחת ברגעים אלו, מהתובנות הפנים חרדית שאולי יש לשקול שוב את מקומנו במשחק הפוליטי הישראלי, והחמור מכל: מכך שחידוש הדיאלוג עם שיטת ההתבדלות של נטורי קרתא נראית נכונה ומתבקשת.

הפונדמנטליסטים החילוניים והאולטרא חרדיים מחככים כעת ידיים. סיבה טובה שהרוב השפוי שמשני עברי המתרס אמור להיות מודאג.

אני כבר מודאג.