הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הרפלקס המותנה של “בנימין נתניהו לא הצליח להחזיק את הקואליציה שלו בחיים, בואו נלך לבחירות” חייב להפסק. ההחלטה האחראית של יאיר לפיד, ציפי לבני ויצחק בוז’י הרצוג תהיה להצביע נגד הצעת החוק לפיזור הכנסת, ולא לנסות להרכיב קואליציה. מה שאני עומד להציע כאן הוא אנטי-אינטואטיבי, ודורש טיפה סבלנות, אבל אני רוצה להסביר בדיוק את המטרה שלי: אני מציע שחברי הכנסת יעשו את מה שהם אמורים באמת לעשות, ולנהל את הכנסת על ידי ייצוג של הציבור, תוך שהם מצליפים בממשלה.
בעשור האחרון, ואולי בעשרים השנים האחרונות, הממשלה שלטה בכנסת ביד רמה מתוקף הרוב הקואליציוני המובטח. וזו, בסופו של דבר, בעיית המשילות האמיתית. כל הצעת חוק ממשלתית, תהא בלתי חוקתית או הזויה, עברה עם רוב אוטומטי. כל יוזמה של האופוזיציה, תהא ברוכה ככל שתהא, נבלמה.
חברי הכנסת לא יכלו להשמש בסמכותם לקיים דיונים ולחייב פקידי ממשל ושרים לענות לשאילתות, כיוון שהצעות אלו נבלמו עם הרוב האוטומטי, וועדת השרים לענייני חקיקה הפכה להיות המחוקק דה-פקטו (המאוד לא שקוף).
אבל לא כך חייב להיות הדבר.
דמיינו את המקרה הבא: נתניהו וחבר מרעיו ממשיכים לכהן כממשלה, אבל ממשלת מיעוט. יצחק בוז’י הרצוג יכהן כיושב ראש הכנסת, יאיר לפיד כיושב ראש ועדת הכספים וציפי לבני כיושבת ראש ועדת החוץ והבטחון. יאיר לפיד יגיש את חוק מע”מ אפס שלו, ועל החוק הזה יערך דיון אמיתי. לא עוד “ועדת שרים אישרה” ורוב אוטומטי, אלא דיון בועדה עם השתתפות של נציגי הממשלה, הציבור, הקבלנים והפקידים. ובסוף? בסוף חברי הכנסת יוכלו להחליט.
המכשול התיאורטי היחיד הוא התקציב. הרי, על פי חוק, אי העברת התקציב אומרת שהכנסת תפוזר (סעיף 36א לחוק יסוד הכנסת). אבל זו לא בעיה: הכנסת יכולה להעביר תקציב. הממשלה תניח את תקציב המדינה ותנהל משא ומתן עם הכנסת, בצורה יסודית ומעמיקה (חוק יסוד: משק המדינה). לא עוד מחטף של ארבע שעות לקרוא את התקציב, אלא דיון אמיתי ויסודי.
בעצם, הכנסת תוכל לתפקד. קודם כל, יהיו בה חברי כנסת במשרה מלאה ולא שלושים שרי בטחון. שנית, הממשלה תצטרך לתת דין וחשבון לציבור.
אז למה שלא יעשו את המעשה האמיץ וימנעו מפיזור הכנסת? תנו לנתניהו את המשכורות, התפקידים והבזיון הבינלאומי. הכנסת תוכל למשול סוף סוף.
* יהונתן קלינגר הוא בעל תואר שני במשפטים ותארים ראשונים במשפטים וממשל, וסטודנט בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה בבר-אילן לקראת תואר שלישי. פעיל למען זכויות אדם בעולם הדיגיטלי וחברה חופשית. ב 2012 התמודד קלינגר בפריימריז של מפלגת העבודה.
עו״ד יהונתן קלינגר
כמה חורים להצעה המעניינת שלך:
א. המחוקק חשב על האפשרות שהעלית ולשם כך חוקק סעיף 29 (א) לחוק יסוד הממשלה האומר –
“נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות; הצו ייכנס לתוקפו 21 ימים אחרי יום פרסומו, אלא אם כן הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (ב), ורואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פרסום הצו.”.
עולה שאלה מעניינת – מה יקרה אם נשיא המדינה לא יסכים לצו. סביר להניח שאי הסכמה של נשיא המדינה בסיטואציה שבא אכן קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה – אי הסכמה זו לא תעבור בבג”צ שכן הדבר ייחשב כחורג ממתחם הסבירות. אם כן נתניהו יכול לפזר את הכנסת כשיש לו רוב לעומתי. נפלה התיאוריה.
ב. התקציב – אתה מניח שהממשלה תמשיך ל”שחק” בצורה הוגנת כאשר ממול משנים את הכללים. ואולם הממשלה פשוט יכולה למשוך את הצעת התקציב חזרה מהכנסת. חוק יסוד: משק המדינה קובע שהממשלה היא זו שמגישה את התקציב. חברי כנסת – אפילו כל ה 120 יחד – אינם יכולים להגיש חוק תקציב. כך עם משיכת החוק ע”י הממשלה אין לועדת הכספים על מה לדון, וב 1 באפריל עפ”י סעיף 36א לחוק יסוד הכנסת – הכנסת תפוזר. אז במקום בחירות במרץ – אפריל הבחירות יהיו במאי – יוני. שינוי גדול אין כאן.
ג. לעניין החוקים שיעברו בכנסת האוטופית שאתה מציע. ההצעה שלך מביאה את הרשות המבצעת להתנגשות עם הרשות המחוקקת. גם אם יחוקקו חוקים נפלאים לשיטתך ע”י הכנסת. הממשלה – הרשות המבצעת יכולה לסרס ואף לאיין כל חוק שהיא רוצה. כך כמעט כל חוק ובייחוד חוק לא פשוט כמו “מע”מ 0” מחייב חקיקת משנה – תקנות – שנתונה לשר הרלוונטי. הממשלה יכולה להתמהמה חודשים רבים (ובמקרים שקרו בעבר – שנים) עד לחקיקת התקנות. אבל גם אם יעברו תקנות – השר הממונה יכול פשוט שלא לאכוף את החוק מאלף ואחת סיבות (מחסור בתקציב, בכח אדם, התארגנות וכדומה). ראה חוק שעות עבודה ומנוחה לדוגמא.
ד. לא הבנתי את ההערה שלך ולפיה “בעשור האחרון, ואולי בעשרים השנים האחרונות, הממשלה שלטה בכנסת ביד רמה מתוקף הרוב הקואליציוני המובטח.”. הממשלה תמיד שלטה בכנסת ביד רמה מתוקף הרוב הקואליציוני המובטח – בשנות החמישים, השישים וגם בעשר השנים האחרונות. אני לא מכיר ממשלה בישראל שמשלה לאורך זמן עם רוב לעומתי בכנסת.
כן יירבו כמוך !
כותב המאמר כנראה לא מבין שישראל חיה במשטר פרלמנטרי ולא במשטר נשיאותי בסגנון ארה״ב ולכן, בהגדרה, לממשלה יש רוב אוטומטי בכנסת כי הכנסת היא זו שמקימה את הממשלה. אז כל השאר קשקוש. כבר לא מלדמים מדעי המדינה בארץ ?
בדיוק. אני חושב שבגלל שאנחנו (כעם) רואים כל כך הרבה טלוויזיה מארה”ב, אנחנו גם חושבים שיש לנו אותו משטר כמו אצלם. זאת הסיבה שהרבה פעמים מתחייסים לראש הממשלה שלנו כמו אל נשיא ארה”ב – בעל האחריות והסמכות האולטימטיבית ברשות הביצועית. וזה למרות שהחלטות ממשלה מתקבלות ע”י הממשלה כולה.
דמיינו לכם את התרחיש הבא: לפיד רוצה להתמנות לוועדת כספים ורוב של ימין וחרדים בולם זאת (הממשלה לא באה לעולם משומקום, והעובדה שהפלג השמאלי שלה עזב, לא הופך את מי שמחוצה לה, להומוגני באופן אוטומטי).
באותה הזדמנות מנסה האופוזיציה להדיח את יו”ר הכנסת אדלשטיין, ומגלה שהרוב המיוחס הדרוש לשם כך, אינו ברשותה.
מה עושה האופוזיציה במצב זה? תוקפת בהיסטריה את ראש הממשלה (“מצליפה”). אה, כן זה מה שהם עושים בכל 9 השנים שבהן כיהן בתפקיד, וזה הצליח להם בטירוף עד כה…
גם בלי להתייחס לעובדה שהעלה יונתן (אין במערכת פרלמנטרית הפרדת רשויות מוחלטת בין רשות מחוקקת למבצעת), הרי שהרעיון של קיום רשות מחוקקת לעומתית, רק לשם הלעומתיות, בוודאי לא יועיל לאיש ולא יקדם דבר.
הכנסת הזו תתפזר, כי לשמאל אמנם אין אינטרס בבחירות (חרף זעקותיו על הצורך בהחלפת ביבי), והוא פוחד מהן פחד מוות – אבל יש רוב שכן יש לו אינטרס בהן, שכן הוא צפוי להתחזק.
אפשר להתנחם בכך שהרעיון של בחירות, הפלא ופלא, המימוש הטהור ביותר של הדמוקרטיה, וכל אלה שזועקים שהן “מיותרות”, פשוט לא מבינים איך זה גורם להם להיראות…
שאלה לטל שניידר,
האם יש סיכוי מסויים לחזרתו של גדעון סער עוד בבחירות הקרובות במרץ?
האם לדעתך אם סער וכחלון ישכילו לרוץ יחד יש להם סיכוי למפץ שטרם היה במדינה?
לדעתי אם גדעון ירוץ עם כחלון כאשר סער מספר 1 וכחלון 2 יש להם אפילו סיכוי סביר לקחת את ראשות הממשלה כאשר סער רה”מ וכחלון של האוצר.
חשובה לי דעתך בנושא…
תודה רבה
לדעתי גדעון סער מתכנן לחזור. הוא פשוט נקט צעד מבריק כשפרש מרצונו, וככה הוא חוזר כסוג של משיח.
כחלון לא יכול להיות שר האוצר כי אז הוא יצטרך לקצץ ולקצץ, והוא לא טיפש כמו לפיד להיכנס למלכודת הזו..
(כן, אני יודע שהשאלה הייתה לטל)
הרעיון הוא רעיון יפה ש-77 חברי האופוזיציה הם שינהלו את הכנסת.
חלק מהדברים הם ישימים (החלפת ראשי הועדות) אבל הרוב לא (יו”ר כנסת צריך 90 ח”כים להדיחו ולא יהיו, כנ”ל כל החוקים שרוצים להעלות לפי הפוסט – יו”ר הכנסת אחראי על הלו”ז והוא יכול לחסום כל חוק שלא יראה לראש ממשלת המיעוט, על אף שאם ההחלטה תצטרך את אישור נשיאות הכנסת – שם הקואליציה במיעוט קל של 5 מול 6)
הכיוון שלך נכון אבל צריך כמה עידונים.
הנה מה שאני מציע
http://3rdthought.org/2014/11/20/0021
נראה שכולם מתעלמים מהעובדה הפשוטה שאין צורך בליבני בוז’י או בלפיד כדי להשיג רוב.
מי שפיזר את הכנסת הוא ביבי בעצמו שבחר ללכת על זה ולסגור עם החרדים רק לממשלה הבאה אבל כמובן שיכל באותה קלות להכניס אותם לממשלה הנוכחית (בנט כבר נתן את הסכמתו העקרונית לרעיון).
59 חכ יכולים להצליף ככל רצונם אבל כמעט שאין הבדל אצלנו בין רוב כזה לקואליציה רחבה יותר.
2 תוספות קטנות:
1. הרעיון של תמיר לעומת זאת מנוסח היטב והגיוני – וכל מה שהוא דורש הוא החלטה שראש הממשלה והשרים ימונו ע”י הכנסת אבל לא יוכלו לשמש כחברי כנסת באותו הזמן.
2.ענין ה”אולי 2 עשורים” – כלומר שמפא”י לא שלטה בממשלה מתוקף רוב אוטומטי בכנסת? שורשי אי הפרדת הרשויות מגיעים עד בבן גוריון – לא כל דבר הוא המצאה של ביבי…
אני לא יודע מה יותר מטריד : אדם בעל תואר שני במשפטים ותארים ראשונים במשפטים וממשל שלא מודע לחוקי הדמוקרטיה הישראלית (כפי שהעירו מכובדיי המגיבים ) או שכתבת פרלמנטרית מפרסמת פוסט כ”כ מנותק מחוקי הממשל בישראל .
הבנו… בחירות זה רע כי אפשר להסתדר עם מה שיש, כי זה גוזל כסף וכו וכו
הכי מעניין שפתאום השמאל מוצא תירוצים למה לא ללכת לבחירות אחרי שתחת כל עץ רענן הוא מבטל את הלגיטימציה של נתניהו למשול .
אולי השמאל מפחד ? אולי בוז’י מתעורר עם זיעה קרה וחש איך יירשם בדברי הימים כמחרב מפלגת הדגל של השמאל הישראלי ?!
הרי אם נתניהו היה “נאחז בכיסא” כפי שמכנים אותו יריביו, הוא היה מוצא דרך לבנות קואליציה … תסמכו עליו – דווקא זעקות השבר ושמות הגנאי של אנשי השמאל מראים עד כמה השבר עמוק .
לסיכום
יוחזר אבישי לאלתר – הוא אולי היה ימיני משיחיסט 😉 (למגינת ליבם של מגיבי השמאל ה”ליברלים” ) אבל הוא לפחות לא היה חושב לכתוב פוסט שכ”כ לא קשור לדמוקרטיה הישראלית !
איך בדיוק תמשול הכנסת, אם בין החרדים לבין יש עתיד יש מאזן אימה של איבה שתביא לכך שבכל סוגיה הם יהיו לעומתיים? אילו בריתות יווצרו בתוך הכנסת המפוצלת הזו?
הצעה כזו יכולה לעבוד רק בכנסת שאין בה סיעות. שהיא מבוססת על חברי-כנסת שעובדים – כולם על בסיס אינדיבידואלי, רעיוני, ערכי. אבל ההרכב הבסיסי של הפרלמנט הישראלי הוא סיעה. ומרגע שהמחשבה היא קבוצתית, על בסיס משמעת סיעתית, הכל מתחיל ללכת למשחקי כוח.
עיקר הבעיה בהצעה היא כמובן שאין פרלמנט בעולם שעובד על בסיס שאיננו קבוצתי. (ההגינות מחייבת לומר שיש הטוענים שהפרלמנט הבריטי בעידן הזהב של המאה ה-19 עבד אחרת, ושוכחים עד כמה אותו פרלמנט היה לא מייצג מבחינת הפער בין מי שישב בו, להרכב האומה הבריטית).
מאחר ואין מנוס מהמסקנה שתפקוד קבוצתי הוא אינהרנטי למשטר דמוקרטי על בסיס מפלגתי, הרי שהבעיה איננה ביחסי הממשלה והכנסת, אלא בעצם שיטת הבחירות.
כל זאת כמובן, בהתייחס לשאלה ולא כדי לבוא ולומר ששיטה מבוססת מפלגות היא כולה רעה. המפלגות היו הפלטפורמה הטובה ביותר לשיטת משטר דמוקרטית מודרנית, ועם כל ההתדרדרות והניוון שהן עוברות, עדיין לא ברור האם ניתן להחליפן בשיטת משטר דמוקרטית אינדיבידואליסטית. אבל אם רוצים לשנות – המחשבה צריכה להתחיל משם.