הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בממשלה ה-33 יש חמש סיעות, 23 דעות ואפס יכולת הכרעה. ככה זה כשהאיש העומד בראש מנהיג לבד את המדינה
“בשביל מה היה צריך להכריז על 4,000 דונם כאדמות מדינה?״, שאל השבוע שר האוצר יאיר לפיד. ״מדובר במחטף שלא הועבר לקבינט וגורם נזק למדינת ישראל״.
אז אמר.
״ראש הממשלה עושה טעות בכך שהוא נמנע עתה ממהלך מדיני״, אמרה לפני כמה ימים שרת המשפטים ציפי לבני.
אז אמרה.
״צריך היה לגמור את העבודה, לגרש את ראשי חמאס״, אמר שר החוץ אביגדור ליברמן ביום שישי שעבר.
אמר, אז מה?
״ההתנגדות שהבעתי לשיח עם הרוצחים מחמאס לא פחתה. אסור לנהל משא ומתן עם חמאס״, אמר שר הכלכלה נפתלי בנט אחרי סיום מבצע “צוק איתן”.
אמר, אמר.
ראשי ארבע הסיעות המרכיבות את הקואליציה של ראש הממשלה נתניהו אומרים ומדברים ומטיחים ביקורת ומציעים.
אבל לעמדתם אין משמעות בהתנהלות המדינית של ישראל. בממשלה בה חברים 23 שרים, יש אדם אחד שמחליט, מנהל, מכוון ומתכנן. ה״אני אחליט ואני אנווט״, המשפט המפורסם שמלאו לו כבר יותר מ-22 שנה (יצחק רבין, יוני 1992) קם לתחייה והוא חי ובועט בממשלה ה-33.
נתניהו מנהיג לבד את מדינת ישראל ברציפות מאז 2009. לקראת בחירות 2013 הגדיל לעשות ואפילו לא הציג בפני הבוחר הישראלי מצע כתוב. אז מה הוא מחליט ולאן הוא מנווט? איש לא ידע ואיש לא יודע גם היום. אין הבטחות שהציג, אין אמירות מפורשות ועד לאחרונה אפילו לא היו תשובות לשאלות של התקשורת שאליהן היה ניתן לחזור ולעמת עם אמירותיו.
הקינג הוא נתניהו ושאר השרים מיותרים. את הבלעדיות הזו השיג באמצעות שליטה מרשימה בכלי התקשורת הישראלים, רובם נוטים לימין, בטיפוח דעת קהל אוהדת ובשנים ארוכות של שקט יחסי שנגדעו בקיץ הזה.
האם מישהו משריו מוטרד מהכיוון שאליו הוא מנווט? האם לעצות ולהצעות שלהם יש משקל? לא. אפילו לא לסיעה בת 19 מנדטים, בראשה עומד השר לפיד, שאין לו שמץ של מושג איך לגרום לראש הממשלה לנווט קצת יותר לכיוון שלו. זוהי הממשלה ה-33 שבה בחרו האזרחים ויש בה חמש סיעות, 23 דעות ואפס יכולת הכרעה. כי האיש העומד בראש, המלך של הסטטוס קוו, לא רוצה להוביל דבר.
יש ים דברים שאפשר לבקר את ביבי עליהם, אבל דווקא בעניין של “ניווט לשומקום” אין על מה לבקר. אין ספק שהיה נורא נחמד אם היה לאן להתקדם במישור המדיני, ואם הייתה אפשרות אמיתית להגיע לסיטואציה שמסגרתה נוותר, ובתמורה ישתפר מצבנו הביטחוני המדיני והכלכלי. אלא מה? הניסיון מלמד כי ויתורים רק מובילים לסכנה ביטחונית גדולה, ללחץ מדיני מוגבר לויתורים נוספים, ולנזקים כלכליים בעקבות ההתדרדרות הביטחונית.
המצב הקיים הוא לא אידיאלי – אבל אין ספק שהוא עדיף מאשר עמידה על קצה התהום, ועשיית צעד גדול קדימה…
לפעמים אנשים שוכחים שבישראל אין משטר נשיאותי. ראש הממשלה בישראל הוא לא בעל הסמכות העליונה של הרשות הביצועית בניגוד לנשיא ארה”ב, למשל.
החלטות הממשלה הן תוצר של הצבעה של כל השרים. נכון שלראש הממשלה יש יכולת להשפיע על האג’נדה יותר מחברי הממשלה האחרים, אבל כמו בוועדות הכנסת, בסופו של דבר יש הצבעה ואם השרים חפיפניקים, ככה זה נראה.
לצערי את לא צודקת, ביבי הוא האיש הכי שנוא על התקשורת המובילה בישראל, על מה את מדברת???
אוחח טל הגזמת. אני לא אורי אבל אני נאלץ לחלוק על הקביעה ש”רוב כלי התקשורת בארץ מוטים לימין…”
באמת?
רוב הציבור הוא ימני, זה נכון, אבל לא רוב כלי התקשורת…
בדיוק כשם שרוב הציבור בארץ דתי/ מסורתי/ בעל זיקה לדת אבל מרבית התקשורת – לא…
חוצמזה שבאמת מצחיק לקרוא את מקבץ ההגיגים של השרים. ברברת חסרת תועלת ותוחלת.
לטעמי נתניהו מוביל בהחלט, הוא מנווט היטב ואכן יש שקט יחסי ב”ה בגדה, הוא טיפל בעזה, שלח איומים לסוריה, עקץ את אובמה..
אפילו בנושאים שהוא לא הצליח לפתור יש לו על מי לזרוק את האשמה- על אוסף הקשקשנים שציינת:)
טל חושבת שלהיות ימני זה לתמוך בצה״ל, רוב התקשורת תומכת בצה״ל אז התקשורת ימנית. כמובן התמיכה בצה״ל אינה קריטריון לימין ושמאל, תודה לאל. הסלידה מכל דבר צבאי מאפיין חלק מהשמאל האינטלקטואלי האמריקאי ובמידה מסוימת גם אירופאי אבל באופן מאוד שונה. זה אפילו לא מאפיין את כל השמאל ולא את רובו.
בארץ השמאל בנו את צה״ל ושלט בו עד לא מזמן. ברור שהשמאל הישראלי תומך בצה״ל מאוד. השמאל הישראלי הציוני או מה שנותר ממנו הוא ציוני ופטרויוטי.
על פי מה שמוגדר ימין ושמאל בארץ – נושאים מדיניים, דת ומדינה, כלכלה ליברלית או יותר סוציאלית – התקשורת שמאלנית ברובה – כן כולל בנושאים הכלכליים מלבד אולי דה מרקר ולא באופן מובהק.