הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ארבעה חברי כנסת ממפלגת יש עתיד, עדי קול, רות קלדרון פנינה תמנו-שטה ודב ליפמן, יצאו מחר, יום חמישי לסיור של יוזמת ז’נבה בעוטף ירושלים. אל”מ במיל’, שאול אריאלי, המוביל את הסיורים הללו מטעם יוזמת ז’נבה כתב בעמוד הפייסבוק שלו שהסיור מיועד לחברי כנסת והוסיף שגם חברי כנסת ממפלגת יש עתיד אישרו הצטרפותם. סיור עוטף ירושלים של אריאלי עובר בדרך כלל בנבי סמואל, הר הצופים, הר הזיתים ואבו דיס ודנים בו במתווה קלינטון, קמפ דיוויד, המו”מ על גבול ישראל-פלסטין (אוסלו ואנאפוליס) והשלכות הגדר על מרקם החיים הישראלי והפלסטיני. שטח E1, גם הוא כלול בתכנית הסיור.
מיד אחרי הבחירות, תוך כדי ימי המו”מ הקואליציוני וככל הנראה מתוך חשש לפגיעה במערכת היחסים היפה שנרקמה בין יו”ר יש עתיד, יאיר לפיד לבין יו”ר הבית היהודי, נפתלי בנט – הורה לפיד (כך פרסם אז, עמיתי ברק רביד) לחברי מפלגתו שלא להצטרף לסיור של יוזמת ז’נבה. עשרה ח”כים נרשמו אז לסיור וביטלו השתתפותם ברגע האחרון בתירוצים שונים. אז ציין דובר סיעת ‘יש עתיד’ שחברי הכנסת של המפלגה ישתתפו בעתיד בסיורים במועדים הנוחים להם והנה, השבוע, נמצא הזמן.
ח”כ עדי קול, שרשומה להשתתף בסיור השבוע, ספגה קיתונות של ביקורת מן הימין אחרי שפרסמה סטטוס בעמוד הפייסבוק שלה ובו דיווחה על הסבל שעובר על הפלסטינים במחסום קלנדיה. “גם אם אעלה תמונה של המכלאה הקפואה והמזוהמת במחסום קלנדיה בה עברתי אתמול בשובי מרמאללה, לא תוכלו לראות ולבטח שלא להרגיש את ההשפה והעלבון שחשתי ושחשים פלשתינאים בעלי אישורים הנאלצים לעבור בה יום יום” היא כתבה.
יו”ר מועצת יש”ע דני דיין כתב על קול שהיא היתה “אמורה לבקר בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הוכנה להם תכנית מרתקת. כן, גם דברים רבים שאני בטוח שח”כ קול לא יודעת ולא מכירה. אינני יודע אם ביקרה אי-פעם ב-“התנחלות”. הם לא באו. הם ביטלו. כמה מחברי הקבוצה התנגדו לביקור והוא בוטל. כמה קל לכתוב פוסטים חד-צדדיים על צד אחד. כמה קשה לטרוח להכיר גם את הצד השני. עדיף לה כנראה לח”כ עדי קול ולחבריה להתעטף בשיריון הנוח והחמים שמעניקה לך הבורות”
את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, בעיתון הארץ
קלנדיה אינו מחסום אלא מעבר. הוא מפריד בין שטח ישראלי לשטח פלסטיני. ה-“אי-דיוקים” האלה הם חלק ממה שהימין כל כך התרעם עליו בפוסט של קול (ראי אמילי עמרוסי למשל), והנה גם את חוזרת עליהם ללא מצמוץ. אז מה הטעם בכלל.
1. כל אדריכלי השלום מעולם לא מצאו פתרון פונקציונלי לסוגיית חלוקת ירושלים, בגדר לחלק את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. חלוקת העיר בין הפלסטינים לישראלים רק תיצור יותר בעיות וחיכוך.
איש אינו יודע כיצד ניתן לשמור על גבול ביטחון בלב העיר- איך עוצרים עולי רגל מוסלמים ממדינות עימן אין לישראל יחסים מלבקר בלי תעוד בתל-אביב, איך מווסתים זרם של מקבצי נדבות ופליטים מלהגיע מערבה, איך עוצרים עובדים לא חוקיים מנהירה המונית לגוש המרכז ועוד. איש אינו יודע מהיכן יבוא הכסף למערכת בריאות במזרח ירושלים פלסטינית כתחליף לבתי החולים וקופות החולים הישראליות, ומאיפה יהיה תקציב שיחליף את הביטוח הלאומי שקונה שקט בעיר. אף אחד לא חושב שעירייה ישראלית מנוסה בעלת אוריינטציה דתית-לאומית ועירייה דומה פלסטינית אך בלתי מנוסה וחסרת אמצעים ישתפו פעולה בהרמוניה. ניסיונות עבר להסתמך על כוחות בינלאומיים בתנאי אי-יציבות לא הוכיחו עצמם כמעט באף מקום בעולם. ניסיונות עבר לשרטט את מערכת הביוב והתכנון המשותפת לשתי עיריות שכנות, כמו גם שתי משטרות חמושות שכנות ושתי מערכות משפט משיקות הפועלות לפי חוקים ונורמות שונות לא הניבו תשובות ישימות. את התוכניות הללו יש לבחון לפי מידת הסבירות שיביאו לשלום יציב בזכות פתרון פרקטי, שיחליף את המצב העגום הנוכחי.
2. במו”מ בעבר הפלסטינים אמרו במפורש שלא יוותרו על גבול פתוח, נכסים בליפתא ורחביה, ואי-הכרה בזיקת היהודים להר הבית (בין אם היסטורית, דתית או לאומית). יתר על כן, הפלסטינים דרשו לא פעם שליטה ברובע היהודי ובכותל, ובוודאי שלא הסכימו לדילול ריבונותם על המסגדים שעל ההר לפי נוסחאות שקודמו על-ידי האמריקאים והישראלים. במילים אחרות, הפלסטינים אמרו שציון אינה לציונים, דרישותיהם לא נעצרות במזרח העיר וכל ניסיון להתמקד רק בפרוצדורות הבירוקרטיות מתעלם ממהות העמדה הפלסטינית (של הפשרנים בינהם), שבבסיסה משחק סכום אפס.
3. ביקורת על העוולות שמגולמות במחסומים והסיוט שבשליטה בלאום אחר אינם פתרון. שאול איראלי ועמיתיו עושים עבודה חשובה, אבל חשוב להתמקד בפתרון יישים של פשרה, כזה שכל הפלגים הפלסטינים המובילים מוכנים לקבל (יחד עם הסעודים, הירדנים וסביר שגם גורמים אחרים) אבל גם שיכול לממש את האינטרסים של אזרחי ישראל בבירתה. עד היום לא נמצא מי שיכול להציע פתרון שעונה על המורכבויות העיקריות, במסגרת תקציבית אפשרית ובנוסחה שתביא לתמיכה חיונית פוליטית, בינלאומית, מקומית ובירוקרטית. כל השאר משחקי פוליטיקה ומשאלות לב.
הסיור של שאול אריאלי בעוטף ירושלים רק ממחיש עד כמה אי אפשר לקחת ברצינות את הגוף הזה. כל התכלית שלהם זו הונאה וישראבלוף (מספיק לראות את הפערים בין האתר בעברית ובערבית בכדי לעמוד על עוצמת ההונאה).
יוזמת ז’נבה מציעה חלוקה של ירושלים-גופא, לא של העוטף (שעפ”י יוזמת ז’נבה יימסר במלואו, תוך השארת כמה מובלעות ישראליות, שחלקן מהוות כיום שכונות בי-ם, שיחוברו לישראל אמצעות “כבישי-שרוך”…). אם הוא רוצה להראות מה הוא מציע, שייקח אנשים לחומת העיר העתיקה, למגדל דוד, ויסביר שאת זה הוא מציע להעביר לפלסטינים, שייקח אנשים לשכונת גבעת חנניה, ויראה להם איך צד אחד של הכביש יהיה ישראל והצד השני יהיה פלסטין. שייקח אנשים לפסגת זאב ונווה יעקב (שכונות שבהן גרים 50,000 יהודים), ויראה כיצד הוא מציע הפיכתן למובלעת במדינה הפלסטינית החדשה.
בכל מקרה, אין ספק שכספי משלם המסים האירופאי לא מתבזבזים סתם. מחמם את הלב לראות כמה הם משקיעים בלחברן אצלנו את המצב, בשעה שאצלם בבית הכלכלות קורסות, והמהגרים חוגגים…