נעה זהבי רז: מגדריות במינויים גם באינדונזיה, חוץ פוליטי

בניגוד למדינות מסויימות שאת שמן לא נסגיר אך שאינן מקפידות כלל וכלל על שוויון מגדרי, בממשלה האינדונזית החדשה יכהנו לא פחות משמונה שרות (מתוך 34). מצד שני, לא הכל שמח בממשלתו של ווידודו. לפני הבחירות הוא הבטיח כי ימנה לממשלתו אנשי מקצוע, שיסייעו לקידום הרפורמות הנדרשות במדינה. עם זאת, כעת נראה כי מינויים רבים הם מינויים פוליטיים – שלמונים למפלגות הקואליציה.

מארסודי, נחשבת לאחת מנשות המקצוע שמונו, ולא לבחירה פוליטית בעיקרה. מעניין לראות כי הדיווחים השונים על מינוייה, בגרדיאן הבריטי למשל (אך לא רק בו), טרחו להזכיר את שמה שלא בכותרת ובפתיח, אלא רק בפסקה השנייה. מסתבר כי לא חשוב מי היא, ועד כמה היא ראויה, חשוב רק לראות שהנשיא מינה אישה. חומר למחשבה.

רטנו מארסודי, צילום: Iwan Novirion. קרדיט בלינק: http://id.wikipedia.org/wiki/Berkas:Retno_Marsudi.jpg

– לא רק באינדונזיה, גם במדינת הסמבה ישנה סיבה למסיבה. למי שפספס את החדשות מלפני יומיים: נשיאת ברזיל המכהנת, דילמה רוסף, זכתה בסיבוב השני בבחירות לנשיאות, ברוב דחוק אומנם, אבל כזה שיבטיח לה עוד ארבע שנים בתפקיד. המשמעות העצומה היא בעיקר לעניי ברזיל. מאז 2003 מפלגת הפועלים הברזילאית נמצאת בשלטון, ומאז כ-40 מיליון ברזילאים חצו את קו העוני לכיוון מעלה. למרות זאת, בשנים האחרונות, תחת יד הברזל של רוסף, המשנה הסדורה הזו החלה להראות קצת פחות טוב. זאת, בשל מקרי שחיתות, אינפלציה מרקיעת שחקים, ותסכול הולך וגובר משירותי הבריאות במדינה.

רוסף אומנם נולדה במשפחה אצילית (אביה הוא אריסטוקרט בולגרי שהיגר לברזיל במהלך מלחמת העולם השנייה), אך היא עצמה ספגה לא מעט מרורים, כשעונתה בכלא בשל התנגדותה לדיקטטורה הצבאית בברזיל של שנות ה-70.  למשרת הנשיאות היא הגיעה לאחר שהנשיא הקודם, לולה דה סילבה, סימן אותה כמחליפתו – וכנשיאה האישה הראשונה בברזיל. לולה הוא שם חשוב מאוד בסיפור הפוליטי של ברזיל, שכן רבים במדינה סבורים שהוא יחזור להתמודד על התפקיד ב-2018 (החוקה הברזילאית אוסרת על התמודדות לכהונה שלישית ברציפות).

לנצחונה של רוסף משמעות עצומה לא רק לברזיל, אלא למדינות רבות באמריקה הלטינית. מפלגות מרכז-שמאל רבות במדינות אלה אימצו את “המודל הברזילאי” לשיקום הכלכלה, ואין ספק כי ניצחונה בבחירות מהווה מכה למתנגדיהם השמרנים. משמעות נוספת, דווקא לשלילה, הינה שלא צפוי שיפור משמעותי במערכת היחסים עם ארצות הברית, שעלתה על שרטון בשל תוכנית ההאזנות האמריקנית.

מערכת היחסים של ישראל וברזיל מאז עלתה רוסף לשלטון פושרת מינוס מינוס. רוסף היתה מראשי המדינות שהתייצבו באופן מוחלט לצידם של הפלסטינים, הן באו״ם והן בהצהרות. כעת, משסיימה חודשים ארוכים של קמפיין (סיבוב ראשון, שני) יהיה מעניין לצפות אם תמשיך להקדיש את נשיאותה בעיקר לענייני הפנים המורכבים של ברזיל, או שתחפש אף חותם גלובלי.

– שווה לעקוב: ברביעי בנובמבר, כשאנחנו נהיה עסוקים בעצרות, תושבי ארה”ב ייגשו להצביע בבחירות האמצע. התחזיות הן כי הרפובליקנים ישתלטו על שני הבתים, מה שיותיר את הנשיא, ברק אובמה, במצב עניינים רגיש במיוחד. למעשה, הוא עשוי להפוך ל”נשיא על הנייר”, כשכל יוזמה שלו תטורפד. החשש המרכזי, עם זאת, אינו ליוזמות חדשות, אלא לגורלה של רפורמת הבריאות – ספינת הדגל של ממשל אובמה. אם המפגה הדמוקרטית אכן תספוג הפסדים קשים – עתידה של הרפורמה המדוברת לוטה בערפל.