הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
פוסט אורח של דניאל אוחיון, סטודנט לתואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית.
אתמול בערב, אי שם לקראת השעה 11 בלילה, התחיל הפיד שלי בפייסבוק להשתגע. “הימין הקיצוני השתלט על הליכוד”, צעקו הסטטוסים במגוון וריאציות שונות ומשעשעות. הלחץ שנכנסו אליו הפרשנים בטלוויזיה, הכותרות האדומות בערוצי החדשות שבישרו על כניסתו של פייגלין לרשימה נראו לי לרגע כדז’ה וו לשבוע הקודם. רק חסר היה שמישהו היה כותב “אזעקה בליכוד, נפילה בקולות החופשיים”, והייתי חושב שהפסקת האש קרסה.
אין ספק שהרשימה של הליכוד במיוחד הסדר הפנימי שלה השתנתה והיא בעלת גוון “לאומי” יותר. יחד עם זאת, אם מסתכלים לעומק הרשימה ומנתחים את התוצאות, ניתן לראות כי מלבד שינוי מקומות, אין שינוי קיצוני מדי, בקו המדיני של הליכוד כפי שטוענים בעיתונות.
אם נבחן את העשירייה הראשונה, נוכל לראות כי שישה חברים (סער, ארדן, סילבן, ישראל כץ, ריבלין,יעלון) מוגדרים בימין כ”מתונים”. הם אמנם מתלהמים מילולית (בעיקר בחודש האחרון, כמובן בגלל הבחירות) אבל במבחן המעשים, הם לא פוגעים בשטח. איך ניתן לדעת זאת?
פשוט מאוד. דו”ח מטות ערים (זהירות פידיאף) שהוא גוף חיצוני המבצע מעקב על פעילותם של הח”כים בכלל ובימין בפרט, שהתפרסם לפני כשלושה חודשים דירג את חברי הכנסת לפי פעילותם למען ההתיישבות. בדו”ח זה ניתן לראות כי כלל השמות לעיל קיבלו דירוג נמוך מאוד, כאשר דנון, אלקין, חוטובלי ולוין, המייצגים את הצד ה”אולטרה ימני” (המושג החדש מבית ידיעות אחרונות) ונמצאים בעשירייה הראשונה קיבלו ציונים גבוהים מאוד (מעל 90), בצירוף המלצה לחזק אותם בוודאות בפריימריס. כלומר, המשקל של האולטרה ימנים בעשיריה הראשונה קיים, אך אינו מכריע.
גם העשירייה שנייה של הליכוד נראית מאיימת במבט מהצד. שמות כמו אדלשטיין, פייגלין ורגב מעלים אסוציאציות קיצוניות. יחד עם זאת, בבדיקה אל מול רשימת המומלצים של מטות ערים, ניתן לראות כי רק פייגלין ורגב יכולים להיכנס אל הקטגוריה הקיצונית. לבנת, גמליאל, שטייניץ והנגבי מאזנים את הרשימה לצד המתון.
את האנשים שנחרדו אתמול מגוון רשימת הליכוד ניתן לחלק בצורה כוללנית לשניים:
אחד, אנשי מרכז-שמאל, שלא יצביעו בלאו הכי לליכוד והם מתוסכלים מהבחירה הדמוקרטית של המצביעים, ומהעובדה שזו הרשימה שתשלוט במדינה בקדנציה הקרובה.
שניים, אנשי הימין ובעיקר מהבית היהודי הכועסים שמישהו אחר מכניס חמישה וחצי דתיים/דתל”שים (חוטובלי, אלקין, אדלשטיין, פייגלין וארדן, הנספר אצלי כדתל”ש) לרשימה במפלגת השלטון במקומות ריאליים, דבר שימשיך להשאיר את קולות הקהילות הדתיות בתוך הליכוד, ביחד עם האג’נדה הימנית.
בסופו של דבר, ולעניות דעתי, אין סיבה לדאגה. אני לא רואה את ראש הממשלה בנימין נתניהו יושב בקואליציית “ישראל בתינו היהודי” (כהגדרת יוסי ורטר מהארץ) זאת למרות הערכתם וחלומם של לא מעט אנשי ליכוד שדיברתי איתם. במידה והוא מעוניין ליצור סוג של שינוי מדיני וחברתי (ולו למראית עין), הוא יהיה חייב להקים קואליציה רחבה יותר, יחד עם העבודה, מפלגה דתית (חרדים/ הבית היהודי) ואולי יאיר לפיד.
כאשר שלל (התיקים) לחלוקה מצומצם ובהנחה שישמרו תפקידים גם ל”נסיכים” שנפלטו, הרי שהשפעתם של אנשי ה”אולטרה ימין” תקטן ולא תשפיע על המדיניות (או על חוסר המדיניות) בממשלה הבאה.
הפוסט לעיל, נכתב כולו, על ידי אורח הפלוג, דניאל אוחיון, סטודנט לתואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית והמובע בו הוא דעתו והניתוח שלו בלבד.
גם מירי רגב דתל”שית (או אולי אפילו דתיה, היא בכל מקרה בוגרת בני עקיבא)
אכן, נשמטו מקולמוסי עוד כמה דתלשים (מירי רגב, ישראל כ”ץ) ודתייה אחת (קטי שטרית), אבל זה רק מחזק את הטענה – יש נציגים דתיים, יש אג’נדה ימנית, סיבה לזליגת הקולות מהציבור הדתי בליכוד אל הבית היהודי.
הנתונים שהפוסט מביא חותרים תחת המסקנה שלו. מהתבוננות בדו”ח מטות ערים וברשימות הליכוד, הישנה והחדשה, עולה שהייתה עלייה דרמטית במידת התמיכה של העשירייה הראשונה בליכוד בהתנחלויות. אם נחשב ציון ממוצע מהדו”ח לעשירייה החדשה ולעשירייה הישנה (מה שמשום מה כותב הפוסט לא עושה), נקבל שהעשירייה הראשונה עלתה מציון של 64.7 לציון של 83.2 – כמעט 20%!
במלים אחרות, הנתונים שהפוסט עצמו מביא (נתונים אינטרסנטים כמובן, אבל אני לא רואה סיבה להטיל ספק עמוק בהם) מעידים על עלייה דרמטית בתמיכת העשירייה הראשונה בליכוד בהתנחלויות. זה לא סותר פרשנויות אחרות (“לא נורא”, “זה טוב”, “סבא ביבי לא ייתן לזה לקרות”), אבל הנתונים ברורים ומחזקים את תחושת הבטן הקולקטיבית.
חישוב הציון דורש בסה”כ 5 דקות פנויות והסתמכות על הלינק הבא: http://www.knesset.gov.il/elections18/heb/list/List.aspx?ListId=92
ועדיין, גם אלו שקבלו ציון של 80 ומטה, היו בספק תמיכה, ולא קיבלו תמיכה מהציבור שלהם..יכול להיות שהציבור זז ימינה ומישהו לא מקבל את זה?
הפוסט שלך מנסה לטעון שאין שינוי “קיצוני מדי” ימינה בליכוד, אבל הנתונים סותרים את זה. יש שינוי דרמטי בעשירייה הראשונה, והיא הרבה יותר ימנית. היית צריך רק לעשות חשבון פשוט מהדו”ח שאתה-עצמך הבאת.
אני מסכים לגמרי עם התגובה האחרונה שלך – אכן יש שינוי חד ימינה, בציבור ובליכוד, ואכן יש מי שלא מקבל אותו. אתה, למשל, שכתבת פוסט שלם שמנסה להגיד שהשינוי לא משמעותי.
אני לא מבין גדול אבל סער וארדן לא מתונים בשום קנה מידה. הנגבי שטייניץ ולבנת מודים לך על הטעתם אל הצד המתון (עכשיו כשהפריימריז הסתיימו). זוהי בדיוק הנטייה ימינה שקרתה.
בעשורים האחרונים אמרו שהימין זז שמאלה (לשבת עם אש”ף, לדן בשתי מדינות, ויתורים). מה שרואים עכשיו זו תזוזה חזרה ימינה, מאד. זה לא הופך את (כל) הוותיקים שנשארו למתונים.
הנגבי היה שותף מלא להקדמת קדימה ולחטאיה, לימור לבנת כבר לא ממש פעילה, בקושי את מס השפתיים לטובת ההתיישבות היא משלמת בתגובות המתבקשות כ”כ על נושאי ארץ ישראל. זה נכון שהימין זז שמאלה, ואולי זו גם סיבה לכך שהשמאל נזעק לנוכח הרשימה הצעירה (זה מתקשר למה שטל כתבה..) והמיליטנטית משהו של הליכוד. אגב, זה לא שגם הם יביאו לסיפוח יו”ש כמו שיש כאלו שמקווים,אלא לפחות הם עושים, או יוצרים מראית עין של עשייה ימנית.
יכול להיות שהם לא יספחו את יו”ש – זה בהחלט יהיה חלק מהתנועה שמאלה של הציבור בישראל, אם כי תנועה מסויימת שמאלה בעמדות אינה פוסלת את העובדה שיש עכשיו תנועה חזקה ימינה (גם אם חלק מההנחות המקובלות היום מהוות שמאל לעומת העבר) שכוללת בעיקר התנגדות קשה וחמורה לשלטון החוק.
כשעוד התעסקתי בפוליטקה לפני יותר מעשור הנגבי ולבנת היו בצד היותר שמרן של הליכוד, אם היום הם המתונים אז המצב שם לא משהו.
אבל … מי אני שאלין, זה מה שהם בחרו, ואם האנשים פה בארצנו יצביעו להם אז כנראה שזה מה שיש. רק ראוי לזכור שעניינים כמו נאמנות-אזרחות (ושאר רעיונות לא הומניים) הם חרב פפיות
לא נכנס לניתוח מידת הימניות של הליכוד אחרי אתמול (לדעתי חוץ מרמת ימניות יש גם עניין של רמת ייצוגיות, ממלכתיות, נסיון מתחומים חוץ פוליטיים וכד’ שרשימת הליכוד הנוכחית קצת חלשה בו אבל ייתכן שזה לא חדש או לא חשוב) בכל מקרה אני מסכים לגבי התחזית לממשלה העתידית. כמובן שאם המרכז-שמאל רוצה להרכיב פעם את הממשלה הם צריכים להשאר כולם באופוזיציה גם אם ליותר מקדנציה אחת כדי לאפשר סוף סוף לממשלת ליכוד ביתנו היהודית למשול על פי דרכה ולהיות מזוהה עם הממסד בעוד הם סוף סוף יצליחו להתנתק מהזיהוי שלהם עם הממסד השנוא ואז אולי אחרי קדנציה או שתיים או שלוש יוכלו להרכיב את הממשלה. הבעייה היא שזה מצריך הרבה סבלנות. הלייבור ישב באופוזיציה בבריטניה 18 שנה בתקופת תאצ’ר ומייג’ור לפני שהצליח לחזור אל השלטון (אבל אז שלט שתים עשרה שנה ושינה את פני המדינה). שם זה כמובן נובע משיטת הבחירות שברוב המקרים מקנה רוב מוחלט למפלגה אחת ושוללת קואליציות (למרות שכרגע יש אחת כזו). אצלנו זה לעולם לא יקרה כי הליכה לקואליציה תמיד נתונה לבחירת המפלגות ורוב המפלגות לא מוכנות לשבת באופוזיציה אפילו קדנציה אחת ובטח שלא יותר מזה. לכן אין שום ספק שאחרי הבחירות לבני, יחימוביץ ולפיד יסתערו על מפלגתו של נתניהו (כדי להציל את עם ישראל מממשלה ימנית קיצונית כביכול) למרות שהשפעתן על ממשלה כזאת תהיה אפסית (נתניהו ישלם איזה מס שפתיים לאג’נדה החברתית של זו והאופק מדינית של זו). אין שום סיכוי ששתיהן יהיו מוכנות להתייבש באופוזיציה עוד קדנציה ולפיד בטח לא עזב את עולם הזוהר בשביל לחבוש את הספסלים האחוריים של האופוזיציה.
בקיצור מה שהיה הוא שיהיה ומפת הבחירות בעוד ארבע שנים תראה בדיוק אותו דבר.
כל עוד הם נכנסות באופן קבוע לממשלה בתור עלה התאנה השמאלני הם לעולם לא ימצבו את עצמם כאופוזציה.
אולי זאת הבעיה..
אני מסכים שהליכה לקואליציה היא יותר נוחה, מה גם שהיא הכרחית לשחקנים החדשים במגרש על מנת לרכוש ניסיון בקבלת החלטות בדרג המיניסטריאלי ולא רק בדרג מסך הטלוויזיה.
הסיבה להליכה לקואליציה היא ממש פשוטה – במצב הנוכחי, אין אופוזיציה אפקטיבית, ובזמן שהיא לא כזו, חבל לבזבז אנרגיות בלחימה בממשלה ובמקום זה, כדאי לפחות להנות עד כמה שאפשר ממנעמי השלטון. מצד שני, גם ביבי ישמח לעלה תאנה, שעיר לעזאזל (אהוד ברק שכזה) שעליו הוא יוכל להטיל את הדברים שהוא לא רוצה לממש מבחינה מדינית, אותם דברים שדנון וחבריו חולמים עליהם בלילה..
מחישוב מהיר, ולפי דו”ח מטות ערים, עולה שהעשירייה הקודמת קיבלה מהמתנחלים ציון ממוצע של 64.7, והעשירייה החדשה מקבלת ציון של 83.2. זו עלייה דרמטית של 20%, שחותרת תחת המסקנות של הפוסט הזה – ומחזקת את תחושת הבטן הקולקטיבית. אין סיבה לא להסתמך על הנתונים של הדו”ח במקרה הזה, הגם שהוא אינטרסנטי, ואפשר בקלות להסיק ממנו שהליכוד החדש אכן הרבה יותר מוכוון-התנחלויות.
חבל שהפוסט בורר בפינצטה (cherry-pick) נתונים מתוך הדו”ח כדי לנסות ולהוכיח נקודה. ממוצע פשוט חושף בצורה בהירה את המגמה.
(משום מה תגובה זהה שרשמתי אתמול לא פורסמה).
סקר שפורסם הבוקר ב”הארץ” מרגיע את כל אנשי התקשורת שכל כך חששו לגורלו של הליכוד.
אחרי הבחירות הפנימיות הליכוד זוכה ל39 מנדטים, וזה עוד לצד בנט שמקבל 8 (עליה מ7 בכנסת הנוכחית).
וזה עוד לפני פרסום השילוב עם ישראל ביתנו, שעשוי להביא עוד דמויות ארטרקטיביות לרשימה.
אני מזכיר לך שבנט ירד מהסקרים הקודמים בכ2-5 מנדטים. בקצב הזה באמת אתה יכול להיות מודאג.
אני אף פעם לא קניתי את הסקרים שנתנו לו 13 מנדטים.
אם נקבל 8 ברשימה המאוחדת אני אהיה מבסוט עד הגג.
דניאל, סחתין על הפוסט האורח. אבל תרשה לי לחלוק על המתודולוגיה שלך. ממה שיצא לי לעלעל בדו”ח של מטות ערים, הדו”ח מעניק נקודות לח”כים שפעלו עבור ההתיישבות ביו”ש. אופן הפעולה המרכזי של ח”כים הוא דרך החקיקה. לכן, יש בעייתיות גדולה בדו”ח של מטות ערים, שאיננה מבחינה בין שרים לח”כים פשוטים. ח”כים פשוטים יכולים להציע הצעות חוק כמו זבל, בעוד שרים מוגבלים לחקיקה ממשלתית- משמע בתחום העיסוק של משרדם. לכן, גדעון סער, למשל, מוגבל לתחום החינוך בחקיקתו למען ההתיישבות (והוא אכן פעל למענה, בדמות תוכנית אתרי המורשת). השר אדלשטיין מוגבל לתחום ההסברה והתפוצות (תסביר לי איך מחוקקים חוקים למען ההתיישבות בתחום ההסברה והתפוצות?). בקיצור, המדד איננו אמין, לדעתי. אגב, אותה בעיה קיימת באתר של “כנסת פתוחה” שמודדת שרים וח”כים באותם קני מידה, למשל נוכחות בדיוני ועדות וכו’.
שמואל, הדו”ח לא רק מורכב דרך חקיקה, אלא גם מפרמטרים כמו הבעת תמיכה מילולית (ניתוח תגובות), פעילויות אחרות שהשרים/ח”כים עושים במסגרת האמצעים שברשותם, מעבר לחקיקה והצבעה.
מידיעה ברורה של דרך הפעילות של חלק מהפוליטיקאים, אני יכול להבטיח לך שהם מאוד יצירתיים בדרך הפעילות שלהם לטובת ההתיישבות, זאת כמובן אם זה באג’נדה שלהם. יש שרים וח”כים שלא ממש מעניין אותם כל העניין הזה כי הם מסודרים בדילים חזקים. השאר, קונים את התמיכה בעיקר במס שפתיים ובפעילויות עקרות (ראה למשל, אחד הח”כים בחמישיה הראשונה,רמז:לא גדעון סער) שאם תבדוק את ההתנהלות שלו לאורך הכנסת – הוא לא חוקק כמעט שום חוק, ולא תרם למען ההתיישבות כלום, למעט העובדה שהוא סבל מחשיפת יתר לאור הזרקורים של התקשורת וזה שהוא גרם כאבי פרקים באצבעות של הדובר שלו, שהיה עסוק כל היום בסמסים לכתבים על יוזמות משונות שלא החזיקו מים.זאת לעומת סער שלמרות שהוא רץ עם תוכנית המורשת, הוא פשוט לא “נחשב” אצלהם כי הוא לא הצביע את ההצבעה הנכונה (חוק ההסדרה) ולא התבטא מספיק.
לא תמיד המדדים האלה משקפים (למרות שלדוגמא, אפשר להניח הנחה לא מופרכת שנמצא קשר בין העשיה של ח”כ כלשהו לבין הנוכחות שלו, אבל זה משהו שאני אשמח לבדוק לעומק), אבל זה סוג של אינדיקציה – למי העניקו תמיכה במטות ערים ולמי הקבוצות האחרות של המתנחלים העניקו תמיכה (במבט ראשון ומרפרף על התוצאות לפי סניפים, כנראה שהמגמה שלהם דיי עקבית – מתנחלים לא הצביעו שטייניץ,נגבי וגמליאל).
ועדיין, מדובר במפלגת ימין, ולגיטימי שהיא רוצה למתג את עצמה כימין הארד קור, יחד עם עלי תאנה שמאליים/מרכזיים יותר. בינתיים, אם מאמינים לסקרים, זה מה שהציבור רוצה.
אני חושב שהשיפוט על סמך דו”ח מטות הערים כדי למדוד הקצנה הוא מטעה. הרשימה הוקצנה, הוקצנה מאד, הוקצנה מאד מאד מאד בכל הקשור לתמיכה בזכויות אדם, בזכותם של המיעוטים להתבטא , ביחסם של הנבחרים החדשים לכל מי שלא חוזב כמותם, בפעילותם לסתימת פיות, בחוסר הפעילות הסוציאלית שלהם, באי תמיכתם בצעדים חברתיים לצמצום פערים, בתמיכתם בריסוק בית המשפט העליון ושבירת האיזון העדין בין הרשויות, בראיית העולם הצרה שלהם אודות החברה בישראל (דני דנון: “דמוקרטיה זה הרוב קובע, והגיע הזמן שאנחנו נשלוט פה”) … ועוד כהנה ותלמידי כהנא.
איך אתה מסביר את הסקרים? אפילו הארץ נותן להם 40 מנדטים…לדעתך זאת נבואה שתגשים את עצמה? נבואת זעם לציבור שיתעשת ומהר? או שהציבור מטומטם ולכן הוא ישלם?