סוגיית הקנאביס: בדרך לקונצנזוס

ואז, fast forward, חולפות כמה שנים, התבגרנו, הפכנו הורים, צקצוקי הלשון נחלשו ופתאום יום אחד, הדבר האסור והמסוכן ההוא, נכנס בדלת הראשית של ועדת הבריאות של הכנסת והפך למותר, לגיטימי, מביא מזור ומרגוע. הקנאביס הוא עכשיו מובן מאליו.

כשועדת הבריאות של הכנסת בראשתו של ח”כ חיים כץ (שמנהיג משטר עריצות קפדן בניהול הדיונים תחת כנפיו)התכנסה כדי לדון בהסדרת השימוש בקנאביס רפואי בישראל – היה ברור מיד עם הכניסה לחדר הישיבות, העמוס באורחים, שהאווירה כולה בעד. בעד הקנאביס, בעד החולים, בעד שינוי.

דיון בועדת הבריאות של הכנסת, אתמול 27 במאי

לא נותרתי אמנם עד סוף הישיבה, אך השלמתי פערים עם עמיתה, כתבת בריאות שאישררה את תחושותיי. כמעט ואף אחד בישיבת ועדת הבריאות לא העלה טיעונים נגד הרחבת השימוש בקנאביס. אולי אנשי המקצוע של משרד הבריאות היו קצת מסוייגים, בעיקר חוששים מתהליך בלתי הפיך של לגליזציה של סמים. וגם הם הסכימו שיש צורך בעוד מחקרים. היחיד שטען נגד היה צבי הנדל יו”ר הרשות למלחמה בסמים שאמר: “עלינו להקפיד שלא נהיה המקום הראשון בעולם בשיעור המרשמים לקנאביס. בעולם הפכו רבים מהסמים לחוקיים, אך רוב המדינות חזרו בהן”.

בתום הישיבה, הודיע כץ על הקמת ועדת משנה שתלמד את הנושא לעומק ותפקח על החולים הזקוקים לטיפול בקנאביס רפואי. מאחר והסוגיה, הן הרפואית והן הציבורית, היא מאוד סבוכה, כדאי לקרוא את מורה הנבוכים של רוני לינדר גנץ.

כשלעצמי, חשבתי לבדוק כיצד דילג הקנאביס ללב ההסכמה הרחבה:

ובכן, ראשית, למונח בעל קונטציות מרתיעות – מריחואנה – יש לאתר מינוח מקצועי מרמז. שם שלא היה בשימוש, שהוא חדש לנו, והוא רומז לנו על קשר כלשהו בין המינוח החדש לישן. הנה ‘קנאביס’. וגם אז, אין להסתפק במילה הנרדפת עצמה ויש לאתר מונח משלים בעל אופי מכובד: “קנאביס רפואי”, “מקלט מס” (במקום הברחת נכסים), “הלבנת הון” (במקום הונאה), “תוספי תזונה” (במקומות חומצות, שומנים, ויטמנים) ועוד דוגמאות.

שנית, אחרי למידת הנושא והשתכנעות עצמית בצדקת הדרך – מה שאירע בוודאי ובוודאי, ככל שהתבהר השיפור באיכות חייהם של החולים המשתמשים בקנאביס רפואי – יש להצטייד בסלב. סלב שיאמין בתום ליבו במטרה. סלב שעל אף היותו איש עסוק, יסכים להגיע לירושלים ולשבת בועדות של הכנסת ולו רק כדי לייצר שיח ציבורי והזדמנות לעיתונאים מותשים בכנסת, לצלם ולצטט סלב. הסלב, לעיל בתמונה: אברי גלעד

שלישית, לאתר בעל ברית פוליטי. לא להסתפק בפרלמנטרית, החשודה המידית הפרועה. אלא רצוי אדם שנוי במחלוקת שעמדותיו הטבעיות לכאורה יעמדו בסתירה. האם תרצו קמפיין להחדרת השפה הערבית כשפת לימוד חובה לבתי הספר? סגן שר החוץ, זאב אלקין, הוא המועמד שלכם. תבקשו שהמחאה החברתית תשפיע על תקציב המדינה? ח”כ אורלי לויצריכה להיות נושאת הדגל. פינוי התנחלויות מבודדות באופן מידי? איש ישראל ביתנו לשעבר וכיום ח”כ מיש עתיד, מאיר כהן, צריך לעשות את העבודה (למרות שבמקרה האחרון, לא בטוח אם כהן יעזור או יזיק).

ח”כ משה פייגלין, ליהק את עצמו לתפקיד, מטעם עצמו ותוך נסיון חיים כואב כתוצאה מטראומה שעברה משפחתו. הוא היה צריך לסבול למען התודעה בחשיבות הקנאביס, ומנגד, הוא המועמד הימני-דתי המושלם. הפוך כאילו לכל דבר שקשור לקנאביס ובכל זאת מגויס למען המשימה.

אחרון חביב, רביעית, והפעם בלי ציניות, לכל מהלך ציבורי מן הסוג הזה, צריך סיפור אישי קורע לב. וכך היה אתמול בועדת הבריאות, כשיעקב כהן (בתמונה עם הגב למצלמה) סיפר בלב שבור על ילדו רק בן 7, שמקיא וסובל והופך כולו ל”עור ועצמות” ונלחם בפרוצדרות של משרד הבריאות המקשות עליו להשיג לילד קנאביס רפואי בכמויות הדרושות. “הבן שלי סבל מהקאות בלתי פוסקות ותת משקל חמור בעקבות המחלה. אף רופא לא אמר לי שיש אופציה לטיפול בקנאביס רפואי, אבל אני מטופל בעצמי בקנאביס והגשתי בקשה עבור בני. מאז שהוא צורך את הקנאביס המצב השתפר פלאים. למה צריך להגיע למצבים כאלה? למה לא מציינים בפני הורי ילדים חולים את האפשרות הזאת? הוא יכול היה למות”.

וכך לסיכום, אפילו אם זה יקח להם במשרד הבריאות עוד זמן, צמח הקנאביס הרפואי גדל, התפשט והשתכן בלבבות. עוד מחקר אחד שיצביע על תוצאות חיוביות, עוד ויכוח שבסופו הקנאביסיים יתחזקו, עוד סלב שיחשוף את סיפורו והשימוש שלו בקנאביס. עוד קצת. וזה יהפוך להיות מוסדר ומיטיב עם החולים.