חיבור מהספרים: התיישנות בתנועה הקיבוצית

טל שלום

את מכירה את התחושה שאת רוצה לדפוק את הראש בקיר? אני מנסה להסביר לסובבים אותי שלא חייבים להביא רכזים מקיבוצים מרוחקים עד לבית התנועה הקיבוצית בתל-אביב ואפשר לקיים פגישה באמצעות שיחת ועידה. למה לגרור אלינו את החבר׳ה מעוטף עזה? מרמת הגולן ומן הבקעה? בוא נחבר את כולם בדבר הנחמד הזה, שקוראים לו סקייפ או כל Dialer זמין באפליקציות. אבל המאה ה 21 לא הגיעה לליאונרדו דה-וינצ׳י. בבית התנועה הקיבוצית נשארו תקועים עם הראש בימי דה-וינצ׳י. כדי שתביני עד כמה מדובר בארגון חתיארי, אני מבטיח לך שאם תקפצי שם, לבניין שלהם, תשמעי את יערי וחזן נוזפים בעוברים ושבים במסדרונות. אנכרוניסטים.

אחרי שנתיים שעבדתי שם, סיימתי החודש את ההתקשרות. אני מחפש להמליץ לחברים היקרים שלי בתנועה הקיבוצית המלצה לספר שיעיר אותם מן ה״לינה המשותפת״ שהם התרגלו אליה. יש להם אולי תפיסות עולם ערכיות טובות, אבל איפה הניהול של העידן החדש? הם צריכים להתאפס על תנועות פוליטיות חדשות, עדכניות, תקשורת מהירה, ניו-מדיה. איך מזיזים את הקיבוצניקים משנות ה60 למאה ה21?

בידידות

רזילי

רזילי יקר

את ברל כצנלסון אתם גם שומעים במסדרונות משוחח עמכם? אם לא, אז דרך כתביו, האיש שהיה המחנך הגדול איש החזון, הוגה תנועות הפועלים, אבל גם מלך הבירוקרטיה. הוא שהיה מבין מקימי ההסתדרות, קופת חולים כללית, סולל בונה, המשביר לצרכן – סבל גם מהגופים אלה. הבירוקרטיה התישה אותו. מבין כתביו מצאתי את הקיטורים על הבירוקרטיה:

״אכן, לא עובדת הפגמים והחטאים היא המפחידה, אלא חוסר מאמצים מצד הציבור לעקור את הפגמים והחטאים. ושחיתות הפרט נעשית שחיתות הציבור. מדוע אין הציבור נלחם לעקירת הפגמים? מפני שהוא נתקל ב״חזקות״ שונות ואינטרסים משוריינים, של גופים תקיפים, של ״מכונות״ ציבוריות, אשר ״לא כדאי״ או אין כוח להילחם בהם…. ואנחנו מכירים תופעות כאלה גם בעולם הקפיטליסטי וגם בתנועת הפועלים ומכירים את גידולהיה מן ה״בוס״ בבית החרושת ועד ה״בוס״ ביוניון, מן הבירוקרט הישן ועד הקומיסר החדש.״ מתוך: עד פנה היום, ברל כצנלסון על עצמו, מוקי צור (הוצאת עם עובד 2006)

גם כשהתפטר מעריכת עיתון דבר (אותו ייסד) הוא כתב לחברי העיתון: ״הגיעה שעתי לפרוש מעסקנות… ניתק בי איזה חוט אשר בלעדיו אין בי כוח לעבוד. כבשתי עצמי וגברתי כל כמה שיכולתי…״

אך קריאת כתבי כצנלסון לא בדיוק תצעיד אותם קדימה. מה עושים עם ארגון ששקעה בו תרדמה, שאינו מסוגל להתאפס על ההווה?

בענף ספרי הייעוץ הארגוני מדברים על בניית נרטיבים לארגון. רענון באמצעות סיפור חדש, סיפור טוב. משהו שמקום עבודה מספר לעצמו, לעובדיו, ללקוחתיו, לבעלי הקשרים עם המקום. לפי קלאוס פוג, מחבר ה- (Storytelling: Branding in practice (Springer, 2010, הסיפור שארגון מספר לעצמו הוא חשוב כדי לבנות תרבות עבודה חדשה.

כדאי לחשוב וליצור ולכתוב עם העובדים את הנרטיב של המקום. כאשר משוחחים עם עובדים, והם רוצים למלא אחר ציפיות הבוסים הם נוטים ללכת לכיוון הסיפור האגדי על מקום העבודה כ״משפחה השניה שלי״. זה נפוץ, אך לדעתי זה הבולשיט הגדול בעידן ההעסקה המודרני. לא זו הכוונה בנרטיב סיפורי של ארגון, כלומר לא דבר-מה שנוצר כדי לרצות את המנהל, אלא סיפור שנכון עבור המקום. אנחנו מדברים על סיפורים יותר טובים, יותר מחוברים למציאות. הספר הנ״ל הוא רק דוגמא, ניתן להיעזר בו כי הוא קל לקריאה, ישים, ישיר.

כשכתבת לי על ארגון שלא מחובר ולא מתעדכן, אי אפשר להימלט מחוויות השבועות האחרונים כאשר ראינו את סגירת רשות השידור. האופן שבו המקום הזה ירד מטה, ראוי היה לספר משל עצמו. המידע על ועדי עובדים שהשתלטו על חשיבה רציונלית, על מעורבות פוליטית מוגזמת, על שחיתות – הציפו אותנו. דן כספי ז״ל, חוקר התקשורת דיווח על הכל ב׳סליחה, תקלה!׳ (הוצאת צבעונים, 2005), לפני 12 שנים. אפשר השבוע לחזור לספר הזה. איך ארגון מתדרדר לתהום. ניוון מחשבתי עשוי להפיל גופים לגמרי. כספי נפטר לאחרונה, הזדמנות טובה לחזור למחקריו.

והמלצת הספר העלילתי עליה חשבתי אינה מחוברת באופן ישיר להווה של התנועה הקיבוצית, ובכל זאת. ב׳שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, א״ב יהושע (הוצאת הספריה החדשה, 2004), הבירוקרטיה משתלטת על הרגש. הרקע הוא אינתיפאדה וטרור קשה בירושלים, אך במאפייה שבה עבדה יוליה, מהנדסת במקצועה שהפכה למנקה, שכחו לעדכן את הרישומים שהיא פוטרה מעבודתה ולכן כאשר היא נרצחת ובתיקה נמצא תלוש שכר מן המאפיה, אף אחד במפעל לא מחפש אותה. הממונה על משאבי אנוש, איש קבע שפרש מצה״ל, מקבל את התפקיד הפלאי של להכניס רגש, עשיה והתחשבות של המפעל לפעולה הבירוקרטית. אם לא קראת את א״ב יהושע, זה הזמן.

בברכה,

טל

בשבוע שעבר העלתי פוסט ראשון במדור החדש ׳חיבור מהספרים׳. הסיפור על החיזור משמאל אחרי הימנית היה סיפור מן החיים, ועניתי עם המלצות ספרים. גם היום, מדובר במייל ששלח לי קורא קבוע של הפלוג.

מדי שבוע אנסה להשיב למיילים של קוראים הרוצים לקבל המלצות ספרים לקראת פגישות, אירועים, ראיונות או לכבוד פרק חדש בחיים.

אם קראתם את המדור, ומתחשק לכם לכתוב לי ולספר עם מי אתם רוצים להשתדך ומה מומלץ לקרוא לפני פגישה או שאתם רוצים הצעות לקריאה לפני שלב מעניין בחיים, אשמח לשמוע מכם. אשתדל לעשות כאן חיבור מהספרים.

המייל שלי הוא tal.eyaltal@gmail.com

מחכה למיילים מהקוראים.

*את הרעיון למדור שאבתי משיטוטים מרובים בעיתונות זרה, שם ראיתי מדור שונה וקצת דומה שנתן לי את ההשראה.