הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
כמעט שנה מאז כינונה של הכנסת ה־20, דבר לא קרה. ככה זה כשחברי הכנסת מתעסקים בפרוצדורות במקום במהות ומעבירים זמנם עד לכנסת הבאה
כמו אוגרים על גלגל ריצה צבעוני, פעם למעלה ופעם למטה, כך חברי הכנסת ה־20 מעבירים את הזמן בפרלמנט. אוכלים, רצים, מניעים גלגל כלשהו, מדי פעם פורשים לישון. בכנסת של 61:59 יש עיסוק בפרוצדורות וכמעט אין עיסוק במהות.
חלק מן המכרסמים, עכברי הכפר, שרקנים או נברנים, מצליחים מפעם לפעם לנגוס בפיסות חוק. לכרסם ולפורר. פה נופלת איזו הצעת חוק ממשלתית, שם מישהו מן הקואליציה דוחף נייר קדימה. לעתים האופוזיציה גוברת על הקואליציה והצעת חוק פרטית צולחת את הקריאה הטרומית. כולם יודעים שזה ייקבר באיזו ועדה באמצעות סעיפי תקנון שיאפשרו לקואליציה להפיל ולהשהות את ההצעה. בכל זאת, אלה צוהלים ואלה מקטרים. כמו אוגרים על גלגל ריצה צבעוני השמחים למראה חבריהם. הם טיפסו עוד שלב בסולם העגול, אבל בסוף זה רק גלגל.
רצים, רצים בלי להגיע לשום מקום. בכנסת הקודמת העבירו בשנה הראשונה חקיקה מסיבית; כמו חוק גיוס חובה או העלאת אחוז החסימה; הצליחו לחוקק תקציב בזמן; העבירו את חוק הריכוזיות וצמצום התחרות; והתמודדו עם בעיות בשוק הספרים. אך בכנסת ה־20, אוטוטו בת שנה, כמעט כלום לא קורה.
בכיר בקואליציה סיפר לי לפני כמה ימים שמאחורי הקלעים המצב עוד יותר חמור. חמור במובן קשה. לא חמור במובן החייתי. מילא האוגר על גלגל הריצה; חלק מחברי הכנסת הם סתם עדרים השועטים לכל כיוון, בלי רועה, בלי רצון ובלי צאן. למעשה, הוא אמר לי, זו אולי הכנסת הגרועה מכולן. אין יעילות, אין רצון טוב, אין כוונה לעבוד לטובת האזרח הקטן. כנסת מנותקת מהעם.
בכנסת החליטו לאחרונה ליידע את הציבור שחקיקה היא מהלך שנעשה לטובת הציבור. כמו בכפר מקונדו של גבריאל גארסיה מרקס, צריך לשים פתקים על חפצים כדי שהציבור ידע את המובן מאליו. “זה חוק, הוא לטובת הציבור”, כך קמפיין יחסי הציבור החדש של הכנסת. יידוע הציבור על חוקים שעברו בשנים האחרונות הוא חמוד, אך לא ממש קשור למה שקורה שם בהווה.
האבסורד הוא גם שחלק מפיסות החקיקה באמת מתאימות למנת משכל נמוכה. חוק תאגיד השידור הציבורי שונה כדי ששם הגוף יהיה “תאגיד השידור הישראלי”, כאילו מישהו חשב שזו רשות שידור במדינה אחרת, מקונדו שכזו. חוק אחר מציע לכנות את מדינת ישראל בספר החוקים “מדינת ישראל”, כאילו מישהו חשב אחרת. השבוע הקדישו זמן יקר במליאה להחלפת שם “הסטטיסטיקאי הממשלתי” ל”סטטיסטיקאי הלאומי”.
עכברים במבוך מעבירים את הזמן במחילות הכנסת עד הכנסת הבאה.
ככה זה “בכירים בקואליציה”. תמיד הם מספרים לעיתונאים, מה שהעיתונאים עצמם חושבים.
לדעתי זו לא הכנסת הגרועה ביותר בהיסטוריה, אלא הפרלמנט המחורבן ביותר, מאז התכנסו לראשונה קבוצת ניאנדרטלים מחוץ למערה והחליטו שלאור ההתקררות במזג האוויר, יש לנדוד דווקא בכיוון צפון…
טוב, לא.
זו כנסת רגילה לגמרי. בדיוק כמו בקודמתה יש בה טיפוסים שליליים יותר ופחות (אין בה את פואד, שעם כל הכבוד לרעש של התקשורת סביב אורן חזן, זו לא אותה ליגה), יש בה את אותו פוליגמיסט (שהשבוע גם הוכיח יכולת מופלאה לא לממש קיזוז – אולי ההודעה על הקיזוז נשארה אצל רעיה מס’ 1 כשהוא בדיוק אצל היה אצל רעיה מס’ 2, זה יכול לקרות לכל אחד…), וציפי לבני עדיין מהווה חלק ממנה, הפעם במסגרת מפלגה מס’ 587648.
נכון, יואל חסון חזר לכנסת, וזה מהווה דרדור משמעותי ברמה, אבל הוא באמת לא כזה איש חשוב.
אני מסכים לגמרי לגבי מדידת הIQ שעשית לחוקים, וקורא לשנות לאלתר את שמו צה”ל, הרי ברור לגמרי שהצבא שלנו מגן על ישראל, ולא על מדינה אחרת. רק אנשים עם אייקיו נמוך כמו דוד בן גוריון יכלו לחשוב על שם כזה.
החוקים המופלאים של הכנסת הקודמת, הם אכן נכסי צאן ברזל שיש להיזכר בהם בנוסטלגיה, וכל הכבוד לך שהעלית את חוק הספרים, שייזכר לעד כהצלחה מסחררת. אין דרך טובה יותר להפסיק את העניין המאוס הזה של קריאת ספרים, מאשר להעלות את מחירם עד לרמה שאנשים מצמצמים דראסטית את רכישתם. מי יודע, אם נצליח לגרום למספיק אנשים להפסיק לקרוא, אולי השמאל יצליח לנצח בחירות מתישהו (כן, אני יודע שלימור לבנת העבירה את החוק המטומטם הזה, אבל המחנה שתמך בו, היה המחנה השני. לבנת הייתה במיעוט, ובצדק, בנושא החוק האדיוטי הזה)…
גם העלאת אחוז החסימה של ליברמן הייתה מהלך גאוני, שכמעט ומחק את ליברמן, ובה בעת הגדיל את הייצוג הערבי בעשרים אחוז.
אין ספק, יש להתגעגע לכנסת הקודמת ש”באה לעבוד”. צריך לעשות עוד בחירות, ובהקדם. הפעם v16 יצליחו ובגדול…
הנה עוד אנקדוטה על “הכנסת המוזרה” (או הסיקור המרתק והאובייקטיבי שלה, הכל בעיני המתבונן) : את רואה שהחכ”ים הערבים העלו דיון אודות הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, והקואליציה הצביעה נגד. את רואה את זה כמוזר, בעוד שמי שמקשיב לח”כים הערבים גם כשהם מדברים לציבור שלהם, יודע היטב שכשהמשטרה מבצעת פעולות לביצוע אמל”ח, הם צורחים כנגדה. רוצה דוגמא? מכירה את הסיפור על הבן דוד האצילי של חולה הנפש המסכן מדיזינגוף, שנהרג ע”י שוטרים? ובכן, הוא נהרג כאשר שלף נשק בלתי חוקי שהיה ברשותו, כנגד שוטרים שנכנסו לביתו כדי לחפש, כמה מוזר, נשק בלתי חוקי.
יודעת כיצד הגיבו הח”כים הערבים (אלה שנורא כועסים על המשטרה שאינה אוספת את הנשק הבלתי חוקי במגזר)? נכון, הם דרשו את העמדתו לדין של השוטר, שזוכה מכל אשמה.
עברו כמה שנים ובחודש אריל 2013 נתקל סיור של המשטרה בשני רעולי פנים, שאחד מהם, עבד אל-קאדר נאצר, ניסה לירות לעברם באמצעות עוזי שהיה ברשותו, אך היה לו מעצור. השוטרים, ברצחנות קלגסית טיפוסית, השיבו אש והרגו את היורה, בטרם הספיק לתפעל את המעצור. כיצד לדעכתך הגיבו הח”:כים הערבים? נכון, הם האשימו את המשטרה ש”ידה קלה על ההדק”…
ביום שבו אחמד טיבי, האסלאמיסטים, הנאצריסטים והפוליגמיסט יגידו בגלוי (ובערבית) שהם מגבים באופן מלא כל פעולה שיחליטו רשויות האכיפה לבצע בכדי לאסוף את רבבות כלי הנשק שנמצאים במגזר, יהיה טעם להתייחס לדבריהם בעניין הנשק הבלתי חוקי.ץ עד לאותו רגע, מוטב להקשיב רק לנאומים שלהם על השהידים ועל כך שרצח בני הזוג הנקין הוא פעולה לגיטימית של התנגדות.
איסוף נשק מהערבים הוא פעולה של טיהור אתני. כיצד יתחתנו ללא קלצ’ים?
הכנסת הזו בערך באותה רמה כמו הכנסת הקודמת אבל הממשלה הזו פי כמה טובה יותר. העלו את שכר המינימום, קלטו עובדי קבלן, התחילו בצעדים לשיקום הדיור הציבורי, ביצעו רפורמת מחירים לטובת צרכני התחבורה הציבורית, ביצעו מספר צעדים להורדת מחירי הדירות וגו’…
אני לא יודע מי המקור שלך, אבל הביקורת שלך איננה מוצדקת. זו לא כנסת רעה יותר מאחרות, כפי שמבט הוגן על פעילות הביקורת והחקיקה מראה :
http://israelipolitics101.blogspot.co.il/2016/01/blog-post_7.html