ברק אובמה ומיט רומני, לקראת העימות השלישי והאחרון

העימות הלילה פחות חשוב לאמריקאים, אבל ברחבי העולם יאזינו בקשב רב. הסקרים מראים התמודדות מאוד צמודה, ולהערכתי, גם אם מישהו מן המועמדים יהיה טוב יותר מן האחר, המתח ישאר עד יום הבחירות. בשלב כה מתקדם של הקמפיין, הצלחה או כשלון בעימות (ועוד בנושא מדיניות חוץ) לא ישפיעו על הבוחרים.

לטעמי, צריך לשים לב, טוב טוב, למה שאומר מיט רומני בכל נושאי מדיניות החוץ. האיש עשוי להיות הנשיא הבא של ארה”ב, והישראלים לא באמת מכירים אותו ואת עמדותיו. ההצצה שקיבלנו לפני מספר שבועות, לאמירות שלו בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני, רק סיבכו את העניינים. כיוון שאף נשיא אמריקאי, דמוקרטי או רפובליקני, לא שעה לתחינות ממשלות ישראל להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים (כלומר, ארה”ב לא מכירה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל). כל ממשל אמריקאי, רפובליקני או דמוקרטי, המשיך לגנות את הבנייה בשטחים. קשה לראות נשיא רפבולקיני משנה את מדיניות החוץ של ארה”ב. מנגד, הפער הזה בין מה שהוא אומר בחוץ למה שהוא אומר בפנים, מחייב לבדוק בציוציותיו היטב.

האם מערכת היחסים של הנשיא אובמה עם רוה”מ נתניהו תעלה על הפרק? האם רומני יטיח באובמה שדרדר את הקשר? אם כן, אין ספק שזה יהיה מעניין. מערכת היחסים הקלוקלת הזו, עשויה להשתפר, אם רומני יכנס לבית הלבן (ואם נתניהו יבחר). לכאורה, מבחינת ישראל, זה עדיף. כל אדם הגיוני רוצה שהאיש בבית הלבן יקיים מערכת יחסים פתוחה וטובה עם ראש ממשלה ישראלי.

אבל, ויש כאן אבל גדול, צריך לזכור שלנתניהו היתה מערכת יחסים זוגית צמודה עם ניקולא סרקוזי (אני עצמי שמעתי את נתניהו מהלל ומשבח את סרקוזי עוד לפני שסרקוזי הפך לנשיא ונתניהו היה יו”ר האופזיציה, היחיד כמעט, שסרקוזי קיבל בחדווה אצלו כשכבר נבחר).

עד שלפני שנה, לסרקוזי קצת נמאס והוא כינה את נתניהו “שקרן”. כך שכל מי שעולץ, מן הימין, על הקשר החם בין המנהיגים, על הסיכוי שהיחסים הטובים בין האישים יחליפו את המים העכורים שיש כיום בין וושינגטון לירושלים,  צריך להזכיר שמן הפסגות של היחסים המעולים אפשר רק להתדרדר.

בנוגע לנושאים אחרים שלבטח יהיו על הפרק:

לוב – הויכוח בין הצדדים האם הממשל האמריקאי הבין מספיק מהר שמדובר ב”אקט של טרור” או לא הבין. רומני הלך חזק על הקלף הזה, של האשמת אובמה באי קריאת המפה המודיעינית והתרסק. עוד פשלה אחת מן הסוג הזה, עבור רומני, תצטייר לא טוב.  אובמה מצא לנכון לנזוף ברומני, על הפוליטיזציה שמחנהו עשה לנושא והוא בטח יחזור על המנטרה הזו שוב הלילה (תוך שהוא עושה פוליטיזיציה מהפוליטיזציה).

סוריה – אובמה אמר לפני זמן רב שיש לסלק את בשאר אסד משלטונו בסוריה, אך לא עשה דבר כדי שזה יקרה. רמז לויכחו על רמת המעורבות של ארה”ב בסוריה, עד כמה צריך לתמוך במורדים ומתי ארה”ב צריכה להתערב באופן אקטיבי – אפשר היה לקבל בעימות בין הסגנים.

איראן – הסיפור עם המו”מ הישיר בין ארה”ב לאיראן הוא מרתק בפני עצמו. למרות ההכחשות הרשמיות של הבית הלבן, זה מריח קצת כמו הבטחת הבחירות של 2008 (ארה”ב תנהל מו”מ ישיר עם איראן), כשעכשיו, כעבור 4 שנים, יש להסביר מה קרה לאותה ההבטחה.

מצרים – איך ארה”ב תתקדם במערכת היחסים שלה מול ממשלת מורסי? אם מורסי – לא אויב ולא אוהב – כפי שאובמה כינה זאת, מדוע ארה”ב ממשיכה להזרים לשם סיוע חוץ? ומה מיט רומני יעשה בתור נשיא, האם יתן למצרים, ללא סיוע, להתדרדר למקום עוד יותר מסוכן ובעייתי?

אירועי הימים האחרונים בלבנון – יתכן וזה יעלה על הפרק, למרות שתגובות מידיות לאירועים שעדיין מתגלגלים הם בעייתים, הן מבחינת המודיעין שבידי הנשיא והן מבחינת רמת התכנון שמיט רומני מסוגל לבצע, כשהוא בכלל לא בתפקיד.

אני מכוונת שעון ל 2:50, מתכוונת להעלות הערות בפייסבוק וטוויטר ולאחר מכן לסכם בפוסט (כמו שעשיתי כאן, כאן וכאן), עד כמה שאוכל להבין את כל מה שמתרחש בין הצדדים תוך כדי שידור. כמו כן, אני אמורה להתראיין מחר בשעות הבוקר אצל רזי ברקאי בגלי צה”ל ובשעות אחר הצהריים מחר ב’ערב חדש’. וויש מי לאק.