הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ארקדי דוכין הנעים את אורחי הקוקטייל החגיגי להשבעת הכנסת אתמול עם ׳מי אוהב אותך יותר ממני׳, אבל השיר שאולי התאים מעט יותר לאווירה הוא מלנכולי על הגג (גרסה מלאה בסוף הפוסט). היין זרם בשפע, והאורחים נשנשו אגוזים בכייף, אך על אף הטקס היפה, ושירי האהבה – האויר עמד במקום. לא היה דחוס ולא היה מנחוס. כן היה קצת לעוס. הנה נפגשים שוב, כאשר טעם הלעיסות מן הפעם הקודמת מורגש.
עוד לפני שהגיע הנשיא ריבלין לרחבה העליונה של הכנסת, ניכר חוסר העניין של חלק מן הנבחרים. ריבלין, אפשר יהיה לכנותו אולי צנע-נשיא, נידון לטקסים ששונמכו (מי לא זוכר את טקס ההשבעה הצנוע בשיא ימי מלחמת צוק איתן). הוא לווה פנימה על ידי יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין ושאר המכובדים. אך בקהל שקיבל אותו לא נכחו כל חברי הכנסת. הגיעו בעיקר החדשים ושאר 120 הנבחרים שוטטו ברחבי המשכן, התארגנו בלשכותיהם. מתוך אלה שעלו למעלה לאויר הפתוח, תפסה עיני את חברי הכנסת זאב אלקין, איילת שקד, דני דנון, חיליק בר וניסן סלומיאנסקי. הח״כים החדשים התייצבו כולם עם בני משפחותיהם הנרגשים, אבל הותיקים לא. כאשר האירוע מתרחש תוך שנתיים בלבד, מפלס ההתרגשות יורד.
המשורר ארז ביטון, ממתינים לנשיא
האחרון שהגיע לרחבה היה יו״ר האופוזיציה ח״כ יצחק הרצוג. מלווה באשתו מיכל ניגש הרצוג לשורה הראשונה ללחוץ את ידו של יו״ר ועדת הבחירות השופט סלים ג׳ובראן. מיד התייצב ברקע, בתווך בין שני האישים, ח״כ הצעיר החדש אורן חזן. הוא ישב בסמוך וזינק לתוך הפריים. כן, אני מודעת לכך שכולם כבר שמעו עליו. אין אדם במדינת ישראל שלא יודע על הח״כ החדש ומעלליו.
ומה אני חושבת עליו? בינתיים כלום. לירן חולצה אפורה. הח״כ הצעיר צץ בכל מקום, ונכנס לכל פריים. הנה הוא בשיאה של שיחה ערה בין יו״ר האופוזיציה לבין השופט. לאיפה שלא הפנתי את העיניים שלי בכנסת, החל כבר מיום א׳ (כשקפצתי לכנסת לקבל את ההזמנה לטקס) – חזן צץ מולי. חביב, פטפטן ונמרץ. מה היה לו לתרום לשיחת הנימוסין בין אקס מועמד מוביל ליו״ר ועדת הבחירות? אין לדעת. אבל ליתר בטחון, הוא שם.
הרצוג, ג׳ובראן וחזן-לירן-חולצה-אפורה
האוירה המוזרה, עגמומית המשיכה ללוות את היום. יאיר לפיד נאלץ להיעדר מן הצילום המסורתי של ראשי הסיעות כי מיהר לענייניו האישיים. סידור התמונה התעכב קמעה, כיוון שכמעט ושכחו את נפתלי בנט. זה קורה לו יותר מדי בזמן האחרון. התחושה הזו שמישהו שוכח אותו או עומד לשכוח אותו.
ראשי הסיעות. איפה לפיד? (קרדיט: דוברות הכנסת)
הצלחתי להגניב כמה מילים עם בכירים בשתי המפלגות הגדולות. בכיר אחד מפה, בכיר אחד משם. ועל אף התהום הפעורה בין הליכוד לעבודה בכל נושא ונושא, יש דבר אחד שעליו הם מסכימים בשלב הנוכחי – אין שיח בין הצדדים וגם אין מקום לשיח. נכון להיום (ואני מוכנה להתחייב רק על היום), העבודה לא בדרך פנימה.
עוד מן השיחות מסדרון מאתמול: חברות כנסת מן האופוזיצי מודאגות מן הצפוי. הן רואות את הקואליציה, שתורכב משלוש מפלגות דתיות (על גווניהן) וחוששות לתחום השוויון המגדרי. חברי כנסת ושרים אומרים תמיד שהם נבחרו על ידי ציבור מסוים, אך ייצגו את כל העם. אבל זה כמעט אף פעם לא נכון.
והיו עוד עניינים בלתי חגיגיים בעליל: מיד בתום הטקסים יצאה הודעה מועדת הכספים על כינוס ראשון (ליום ד׳, 1 באפריל) של ועדת הכספים הזמנית בראשות ניסן סלומיאנסקי.שאף אחד לא ישכח בתום הטקס, שיש תקציב מדינה להעביר. הכנסת נכנסת לפעולה אחרי מערכת בחירות סוערת מאוד ומיד תוך זמן קצר צריכים הנבחרים להעביר את תקציב המדינה. אוי, אוי איזה גיצים יעופו שם בועדת הכספים.
שתי סיעות ממלאות את תפקידי ״הילד החדש שהגיע לכיתה״. כולנו של כחלון והרשימה המשותפת. בעוד המשותפת נכנסו מיד לתפקיד המיועד להם, מגזריים, מנוכרים, נוכחים במשכן, אך ליבם חצוי. מנגד, ׳כולנו׳ אמורים לקפוץ במידי, מן החיים האזרחיים לתוך משרות בקואליציה. ככל שהתרשמתי מדובר, גם הפעם- ממש כמו עם ׳יש עתיד׳ – בקבוצה של אנשים איכותיים עם כוונות טובות וחריצות. לא מחפשי ג׳ובים, או אנשים שנקלעו לכנסת במקרה. מנגד, הציפיות מהם בשמיים. משה כחלון מבקש תיקים, ותפקידים וועדות, לשם תחילת טיפול מידי ביוקר המחיה, אך הוא אינו קוסם. אינו סופרמן. הוא איש אחד המוקף בתשעה חברי כנסת לא מנוסים. הוא קצין שיוצא לקרב עם טוראים. איך העסק הזה יתנהל, אחרי שהם ישיגו את כל מה שישיגו במו״מ? כחלון לא יוכל להיות אחראי על כל אחד מהם כל הזמן, בכל ועדה ובכל ישיבה. התחושה שלי: החבר׳ה של הליכוד יאכלו אותם חיים, אפילו בלי מלח.
חיבוק חם לזמר עמיר בניון. צילום: לשכת העיתונות הממשלית
והיו עוד סממנים קודרים: נאום ראש הממשלה. נתניהו אמר שדלתו פתוחה בפני כולם, ושבכוונתו להקים ממשלה ״שמשימתה הראשונה תהיה לאחות את הקרעים. זו היא משימה שמאחדת את כולנו ואני בראשם״. אמר, ותוך פחות משעתיים, אירח בביתו את הזמר עמיר בניון, מי שהקדיש את אחד משיריו האחרונים ל״אחמד״ כלשהו, במקרה השם הנפוץ ביותר במגזר הערבי. בניון כתב שאחמד ״היום מתון וחייכן, מחר אעוף לשמיים/ אשלח לגיהנום איזה יהודי או שניים”.
יש אנשים בימין שלא מפריע להם הטקסטים הללו. את זה כבר הבנתי. יש אנשים שלא רואים בבניון מחרחר שנאה. אך אם בשאר העם יש מספיק אנשים הרואים בו זמר בעייתי, הכיצד הזמנתו להיות זמר הכבוד של הליכוד מסתדרת עם ה״משימה הראשונה של איחוי הקרעים״? עושה רושם שהמשימה הראשונה של ראש הממשלה היא ליבוי הריבים, הפלגים והמתיחויות.
זאב אלקין, לא יהיה יו״ר הקואליציה יותר. בטוח
זר נשיא המדינה
חיליק בר ומנכ״ל רדיו א-שמס, סוהיל כראם
הבלוגרית הזו מפתחת fetish נעלי עקב לאחרונה (איך הולכים עם זה על אבני הרצפה וסדקיהן?)
שר החוץ וסגן שר החוץ לעתיד מדסקסים עמדות?
קלוז אפ נשיאותי
מלנכולי על הגג
בואו לא נשכח גם את פועלו של עמיר בניון לאיחוי השסעים בעם, עם השיר “אני אחיך” שיצא נגד השמאלנים הרעים שרודפים את חיילי צה”ל האמיצים ותוקעים להם סכינים בגב.
וואללה. בואו לא נשכח גם את פועלו של הרב כהנא לאיחוי השסעים בעם הגזענים הפשיסטים המרושעים חסרי המצפון והמוסר, שתומכים בפשעי המלחמה של צק”ל – צבא קלגסים לישראל. אך אמרו חז”לינו? ולרשעים אל תהי תקווה. אמן ואמן.
אחמד זה השם הכי נפוץ בקרב הערבים? מוחמד לוקח בהליכה (בכל מערב אירופה גם כן, אגב), אבל ניחא…
איך הגעת לזה שהרשימה המשותפת היא משהו חדש? ברשימה המשותפת יש רק ח”כים בודדים חדשים, והמצע שלה זהה לחלוטין לזה של מרכיביה, שכאמור, כולן וותיקות בכנסת.
אני יודע שכבר עברו שבועיים מהבחירות, אבל כנראה שחשוב להזכיר, שוב, ש”שאר העם” קטן משמעותית מ”הימין”. אני יודע שנורא חשוב לדאוג לרגשות “שאר העם”, אבל יהיה נחמד להקפיד גם על כבודו של הימין” (שלמשל לא מתלהב מהרעיון של החרמת ההמנון הלאומי ע”י הפשושים החמודים מהרשימה של מי שהגדרת כ”אשכנזי”…). עמיר בניון לא חביב עליי כזמר, לא מתחבר לסגנון הזה – אבל הוא מדבר לציבור רחב לאין שיעור יותר מאלה שמופיעים בעצרות של “שאר העם”.
ראש ממשלה אמור להיות ראש ממשלה של כל העם – אבל הוא נבחר ע”י מחנה מסויים, ולו המצב היה הפוך, אני לא חושב שמישהו היה משמיע קול זעקה לו הוזמן אחד מ548967435879654398 הזמרים המזוהים עם תמיכה בגירוש כך וכך מאות אלפי יהודים מבתיהם “למען השלום”. אלא מה? היו בחירות ולמרות תמיכה מאסיבית של התקשורת וסיוע אגפי של יו”ר וועדת הבחירות המרכזית, ה”אקס מועמד מוביל” הובס בגדול. קורה. ככה החליט “הימין”, ו”שאר העם” צריך להשלים עם זה…
1) לא כל ישיבה של ועדת הכספים היא בנוגע לתקציב המדינה… ייקח עוד כמה שבועות, אם לא חודשים, עד שועדת הכספים תתחיל לעבור על התקציב.
2) הכנסת היא לא בדיוק מקום בו ח”כים מסיעות שונות “אוכלים” אחד את השני. הם לעיתים עשויים להביע עמדות שונות לגבי סוגיה מסויימת אך אם שניהם שייכים לקואליציה שניהם יצביעו באותה צורה – כפי שהוחלט בתוך הממשלה. מי מהם שלא יסכים להצביע כפי שהוחלט ע”י הממשלה פשוט יוחלף בזמן ההצבעה על ידי נציג ממושמע יותר מסיעתו…