קדימה: מי התחיל כבר לגייס תרומות ומי עדיין לא חברתי

הצצה באתר מבקר המדינה בו אמורים מועמדים לדווח על התרומות הנכנסות, מעלה שני ממצאים מעניינים, בכל הנוגע להתמודדות בתוך קדימה: שניים המבקשים לחזור לעשייה ציבורית היו עסוקים בגיוס תרומות בתקופה האחרונה. לא מדובר בהון גדול, וגם לא בגיוס כספים מרוכז ובכל זאת:

צחי הנגבי, הקדיש חלק מן הזמן בו היה מחוץ לפוליטיקה לגיוס (בעיקר מחוץ לישראל), סכום של 77,182 ש”ח.

במקביל, הרמטכ”ל לשעבר, דן חלוץ, שהודיע כבר לפני שנה וחצי על הצטרפותו לקדימה, מגייס מאז תרומות ואסף סכום של 642,153 ש”ח, כשחלק מרכזי מן הכסף מגיע מתורם בשם ג’פרי סילברמן משיקגו (372,800 ש”ח).

רוב חברי הכנסת של קדימה לא אספו תרומות במהלך 2011 ואם אספו, אזי לא דיווחו על כך. למעט ח”כ אחד. ח”כ שלמה מולה, גייס תרומות בחצי השנה האחרונה בסכום של 27,721 ש”ח, בקרב יהודי ארה”ב.

עוד נתקלתי ברשימה בפעיל, שמא מתמודד, בשם אופיר יחזקאלי, אותו איני מכירה. אך בין תורמיו של יחזקאלי נמצאים פרופ’ אוריאל רייכמן ויעקב אגם (האם הפסל?). יחזקאלי גייס ב 2011 סכום של 60,492 ש”ח.

מי מגייס חברים?

ולנושא אחר שמרתק אותי: מי מגייס חברים ברשתות החברתיות, אחרי מי עוקבים הגולשים ומי מן הפוליטיקאים מצליח לייצר שיח סביבו ברשת.

טוב, התשובה ברורה. הפוליטיקאים הישראלים לא רואים בזירה הזו מקום חשוב. ח”כ ציפי ליבני, שלרשותה עומד מנגנון המפלגה, משתמשת הרבה ברשתות החברתיות, אך היא לא מורגשת שם בעצמה, באישיותה. נוכחותם של המועמדים האחרים, ח”כ שאול מופז, ח”כ אבי דיכטר וח”כ מאיר שטרית, מרפרפת ונוגעת בקושי.

הכוכב, העולה החדש, יאיר לפיד, שלו יש בדף הפייסבוק מעל ל 41 אלף אוהדים, מסתמן כמי שמרגיש נוח מאוד בפייסבוק (אך לא בטוויטר). מאחר והתקשורת כולה רודפת אחריו, והוא לא מעוניין לענות לשאלות קשות במסיבת עיתונאים, יש להניח שדף הפייסבוק שלו יהיה מקום אידיאילי עבורו לשיח ציבורי. זה לא הולך להיות דיאלוג, בו הוא ישוחח עם גולשים. לבטח מעין דף מסרים חד צדדי בתוספת תשובות נבחרות פה ושם, לנושאים בהם נוח לו להתבטא ולהשיב.

הכנתי טבלה קטנה שמרכזת את הנתונים בפתח המירוץ לראשות מפלגת קדימה. לפיד הוכנס לשם ההשוואה בלבד:

כמות החברים היא לא האלמנט העיקרי, אלא השימוש שהח”כים עושים בדמוקרטיה ישירה, ככלי לדיאלוג עם הציבור.

כמות החברים עשויה אולי לגדול, אם פוליטיקאי עושה שימוש ברשתות ומרתק את הגולשים ואולי אף עוקף באמצעותם את המדיה המסורתית. בינתיים, מספר החברים זהו כלי המדידה הפשטני שיש בידי.

באופן פלאי, ואולי מקרי, דווקא בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה, היתה התאמה בין מספרי החברים והעוקבים אצל ארבעת המועמדים, לבין הצלחתם בקלפיות ביום הבחירות. ועל כך אפשר לקרוא עוד כאן.