הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
השפעת הבחירות הפנימיות בליכוד מחלחלת מהר על השרים וחברי הכנסת מטעם הליכוד. יש”ע זה כאן, בתוך הליכוד, אחרי שפייגלין זכה ברבע מן הקולות בהתמודדות על ראשות המפלגה ואחרי שבקרב החברים החדשים המתפקדים למפלגה יש שיעור משמעותי למתנחלים, אפשר כבר לדבר על אפקט פייגלין.
אז הנה, שר החינוך גדעון סער, רוצה להרחיב את המסעות לביקור בקברי אבות. ומאתמול, גם סגנית השר לענייני גימלאים, לאה נס, מצטרפת בחדווה ומודיעה על סיורים במימון מלא של המשרד לאזרחים ותיקים: “חשוב לחשוף את התלמידים לאתרי המורשת בעיר האבות” היא אמרה אתמול “והמשרד לאזרחים ותיקים עמל על הרחבת מיזם הסיורים החינוכיים לאזרחים ותיקים באזור ירושלים, כך שיכלול גם סיורים מיוחדים לארץ האבות.”
והנושא מדבק אף מחוץ לליכוד: בדף המסרים שהפיץ אתמול המועמד החדש, יאיר לפיד, הוא אמנם התעלם לחלוטין מן הנושא המדיני, אך על קיר הפייסבוק שלו כתב לאחרונה ש”ירושלים שייכת אך ורק לעם ישראל”, והבוקר התפרסמה בהארץ ידיעה על פיה הוא קורא להמשיך את הסיורים לחברון. לפחות בדבריו הוא אמר : “שצריך להראות להם איך בשביל שישה יהודים שגרים שם סוגרים עיר שלמה. אני נגד השתתפותן של עמותות שמאלניות וימניות בסיורים”.
הטענה של שר החינוך, כאילו מדובר בסיורים לא פוליטיים מגוחכת. ומספיק הדיווח הזה, כדי להבין איך מתנהלים הדברים במהלך סיור מן הסוג הזה.
והרי אי אפשר למנוע מישראלים לנסוע לבקר בכל מקום ולסייר כראות עיניהם. אך הבעייתיות כאן היא בהובלה מסובסדת, של משרד החינוך או משרד לענייני גימלאים, המלווה בשטיפת מוח פוליטית בנוגע לזכותו של העם על הארץ. רוצה מדינת ישראל שאזרחיה יבקרו בשטחי הרשות הפלסטינית, תואיל בבקשה להכנס למו”מ עם הפלסטינים, על השטחים הכבושים ובמסגרת המו”מ, תעלה גם נושא זה.
סגנית השר במהלך סיור אתמול במועצה המקומית הר חברון
תודה על מידע חשוב ופוסט ששם את הדברים בהקשר עם מגמה פוליטית ברורה.
רציתי להוסיף שאין זה מדוייק שאי-אפשר למנוע מישראלים לנסוע לא שהם רוצים. כשנוח, מבחינה פוליטית, אוסרים במפורש על ישראלים: כפי שאפשר לראות בשלט הזה: http://hoshvilim.files.wordpress.com/2010/03/2010-69.jpg
חברון היא שטח כבוש שאיננו תחת החוק הישראלי אלא תחת ממשל צבאי, ואין שום בעייה למנוע מישראלים לנסוע לשם. עצם האפשרות לנסוע לשם היא החלטה פוליטית בפני עצמה, אפילו לפני הסבסוד.
זה נכון שיש איסור כללי, אך בשנים האחרונות, כשהמצב הבטחוני בשטחי הגדה המערבית השתפר מאוד, התירו את הרסן והמון ישראלים נכנסים. יש הרבה עמותות שמארגנות סיורים, בתיאום עם הצבא ואנשים רביםנוסעים גם באופן פרטי. היו על כך גם כתבות בעיתונות (אני אחפש ואשלח לך). אני גם נסעתי. מה שהשתנה, זה סיורים מסובסדים על ידי הממשלה.
שניכם טועים לחלוטין. הטעות מובנת לגמרי, שכן האג’נדה מכתיבה את ההתייחסות לעובדות (ואת ההתעלמות מהן).
נספח חברון להסכם אוסלו ב’, שיושם במהלך 1997, הגדיר במפורש את ההבדל בין חברון לבין כל שטח A באיו”ש (“השטחים הכבושים” בPCית מדוברת…). חברון מחולקת לשטח שהוא במהותו אזור C לחלוטין (שליטה אזרחית וביטחונית ישראלית), – אזור H2; ואזור בשהוא במהותו אזור A (שליטה בטחונית ואזרחית פלסטינית) – אזור H1.
צו אלוף פיקוד קיים ביחס לשטחי A (כולל ביחס לאזור H1 בחברון). הוא לא קיים ביחס ל-H2, בין השאר בגלל שחיים בה אנשים, שזהו ביתם מזה עשורים רבים).
סיורים לחברון ממש לא קשורים ל”התרת הרסן”. מעולם לא נאסרה כניסת יהודים לאזור H2, באופן שבו היא נאסרה בכל הנוגע לשטחי A.
לא יודע איזו עמותה הביאה אותך לסיור בחברון (אני יכול לשער, כמובן…:)), אבל אני מבטיח לך שאם בסיורים של היישוב היהודי רואים חצי צד – הרי שבסיור של “שוברים שתיקה”, רואים הרבה פחות מזה. מה לעשות, יהודים היו בחברון גם לפני “הכיבוש”, והסיפור מורכב בהרבה…
אזור H1 גדול מאזור H2 כמעט פי עשר. אזור H2 כולל את השכונות היהודיות בעיר (שישיבת יהודים בהן נתקיימה ברציפות במשך מאות שנים עד שב1929 הפלסטינים מחו בחריפות נגד ההתנחלויות או ההדרה, ו-67 יהודים נהרגו ועשרות נאנסו ונפצעו, והרצף ההתיישבותי פסק עד למלחמת ששת הימים), ואת אתר מערת המכפלה – שיש יהודים שסבורים שחשיבותו לחיבור בין העם היהודי לא”י עולה אפילו על חשיבותו של בית הקפה של יאיר ברמת אביב ג’…
סיור לימודי לחברון הוא מוצדק ואפילו הכרחי, כל זמן שתלמידי תיכון נאלצים ללמוד אודות מדינתם באמצעות ספרי לימוד מביכים (גם ברמת הכתיבה וההתנסחות – ובעיקר בתוכן, שנראה כמו תעמולה מביכה) כמו “להיות אזרחים בישראל”.
צר לי לבשר, אבל מי שמוותר על יצירת החיבור ההסטורי שלנו לחברון (ממש בלי קשר לשאלה האם מגיעה לפלסטינים מדינה או לא), באמת שאין לו בדל של טענה לזכותנו לשבת בת”א. מה לעשות, הזכות שלנו על א”י לא נגזרה בגלל ישיבתנו בשפלת פלשת, אלא בגלל ישיבתנו בהר.
באופן אישי, אני מעדיף שיוותרו על סיורים לחברון ובמקביל יוציאו את כל ספרי התעמולה האולטרה שמאלניים ממערכת החינוך. פוליטיקה לא צריכה להכנס לשערי ביה”ס.
לא הייתי בסיור בחברון, אלא בסיור בבית לחם. שכל אחד יסע לטייל כראות עיניו ויקח את ילדיו, הוריו ודודניו וירביץ בהם תורה, ידע, מורשת וכו׳. אני מתנגדת לסיורים במימון משלם המיסים, שהוא כמובן המימון שלי למדינה.
מעולה, את מתנגדת לטיולים במימון משלם המסים, ואני מתנגד למימון תעמולה של שמאל קיצוני באמצעות סבסוד ווהכנסה לתכנית לימוד של ספרי לימוד מגוחכים. אני יכול לגלות לך בסוד שהספרים עולים לנו הרבה יותר (כן, גם בכסף…).
בכל מקרה, בית לחם היא אזור A – בעוד ש-H2 בחברון היא ממש לא.
אגב, בסיורך בבית לחם היית גם בדהיישה ואל-עאידה? (אני במיוחד ממליץ על הביקור באל-עאידה, יש בשער כניסה מפתח ענקי המבטא את זכות השיבה, לכשיבוא השלום הסופי…).