מתוך פירמה של גלובס: “לש”ס יש הרבה מן המשותף עם יחימוביץ. הייתי מסכים לעבוד גם איתה”

“באסון הכרמל השר ישי שילם מחיר על פרשיות אחרות”

ראיון עם רועי לחמנוביץ’, דוברו של השר ישי במשך שמונה שנים, מתוך גליון פירמה של גלובס, שיצא אתמול בערב.

בחנוכה 2010, כשהכרמל בער והציבור הוכה בהלם, היה רועי לחמנוביץ’ הראשון שהבין כי עליו לבנות בזריזות את קו ההגנה לבוס שלו, השר המושמץ בישראל, אלי ישי. דובר ש”ס המיתולוגי משחזר לראשונה את קורות הלילה הארור ההוא: איסוף המסמכים, עיכוב הגעתו של ישי לשטח ורגע ההבנה שמסמנים אותו כאשם. אחרי שכבתה האש הוא לא ויתר על האתגר הבא: לדברר את השר יובל שטייניץ. “אני מעדיף את הבלתי אפשריים”. מיוחד

טל שניידר

24/4/12

רועי לחמנוביץ’, דוברו לשעבר של שר הפנים אלי ישי, נחשב תמיד למומחה בכיבוי שריפות. כמה אירוני הוא שדווקא מבחנו הגדול ביותר בתפקיד, היה באותו ערב חנוכה מר של אסון השריפה בכרמל. כשהמדינה כולה התקשתה לעכל את ממדי הטרגדיה, לחמנוביץ’ ידע מיד שמדובר במשבר תקשורתי מן הסוג הגדול, האימתני, המאיים על מעמדו של נושא משרה בכירה. מה שבער בו באותו הרגע, היה הצורך להציל את הבוס. הדחף היה ביורוקרטי: לאסוף ניירת. ראיות. מסמכים סרוקים.

לחמנוביץ’, הדובר החרוץ והמנוסה של השר, ליווה אותו כתשע שנים רצופות וראה לאן נושבת הרוח. אם תרצו, הוא פעל עוד לפני שכוחות הכיבוי שבאחריותו של השר השתלטו על האש. “שלחנו מיד ראש מטה ומזכירה ללשכה בירושלים”, מספר לחמנוביץ’ ל”פירמה”, “והורינו להם להוציא את כל התכתובת שניהל בעניין שירותי הכיבוי שר הפנים מרגע כניסתו למשרד. כשבועיים מיום כניסתו לממשלה, ישי כתב מכתב לראש הממשלה שיקרה אסון, ואם יקרה אסון לא יהיה איך להתמודד איתו. הוא השווה את המצב של הכבאיות לקורקינט. איתרנו כ-50 מסמכים, פרוטוקולים של ישיבות, מכתבים, תשובות, זימונים. בכולם תואר המצב. המזכירה סרקה את כל המסמכים ואני העברתי לכל קובעי הדעה בישראל. אביב לביא ישב בתוכנית הבוקר ואמר ‘תראו כמה מסמכים שלח הדובר של אלי ישי'”.

והמסמכים עזרו לישי? נדמה שלא הצלחתם לשכנע את הציבור שהשר עשה מספיק.

“נכון, זו בעיה, כי הנחת המוצא היא שמדובר באירוע שמתרחש במשמרתו של שר הפנים, והחשיבה המיידית הייתה שיאשימו אותו. היינו צריכים להראות שהוא פעל מתוך ניסיון לשנות את המצב הקיים. אבל היה ברור שיחפשו אותו כאשם”.

“ישי אמר את האמת, והיה יעד למתקפה”

לחמנוביץ’ זוכר לפרטי פרטים את קורות 2 בדצמבר 2010. הוא היה עם שר הפנים בסיור בדרום הארץ, כשבמהלך שעות הבוקר המאוחרות, כשהם יושבים סביב שולחן ישיבות, החלו להישמע צפצופים מהמכשירים הסלולריים של כולם. “חלקנו מחוברים לארגוני ההצלה וכולם סביב השולחן התחילו לקבל הודעות. הבנו שיש בלגן”, הוא מספר. הסיור הופסק והשיירה מיהרה לירושלים. בדרך, ישי התקשר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנציב כבאות והצלה שמעון רומח. לדברי לחמנוביץ’, ישי ביקש לעלות לשטח, ונאמר לו שעדיף לו שידחה את הגעתו לשם. לדבריו, ראש הממשלה התייעץ עם ישי אילו אמצעים לנקוט. “הוא העלה את הרעיון של סיוע מקפריסין ויוון. לרומח הוא אמר שהוא מבקש לבטל חופשות, שכולם יחזרו, שיביאו את האנשים ויסיעו את כולם לשם”. השיירה נסעה ישירות למשרד הפנים והשר פתח בסדרת התייעצויות. זה היה ערב נר ראשון של חנוכה, ולדברי הדובר לשעבר, רק אחרי שהשר קיבל אישור לנסוע לאזור האסון, הוא נסע לביתו לבלות את החג עם משפחתו. לחמנוביץ’ נסע לבית חמיו בראשון לציון, כדי להדליק שם נרות.

ואז התחילו להגיע הטלפונים, דווקא מעיתונאים בתחום הכלכלי, לא כאלה שלחמנוביץ’, כדובר ותיק, רגיל להיות עמם בקשר רצוף. העיתונאים, חמושים במידע תקציבי, הציגו בפניו נתונים מספריים, וללחמנוביץ’ היה ברור שמישהו הספיק לתדרך אותם היכן לחפש את האשם.

“לקחתי את הטלפון, אמרתי לבן שלי, ‘אבא חייב לחזור לעבודה’, הדלקתי איתו נרות בזריזות והתקשרתי אליו (לישי) ואמרתי לו, ‘יש קולות מכל מיני עיתונאי כלכלה, והם אומרים שהועברו אלינו כספים לכיבוי שריפות ושלא עשינו כלום. מתדרכים נגדנו’. ישי סירב להאמין לי בשנייה הראשונה ואמר ‘אף אחד לא יגיד דברים כאלה כשהכל עוד בוער ולא ברור כמה הרוגים יש’. אמרתי לו, ‘בוא נראה אם יגיע עוד טלפון’. בטלפון השני, מכלי תקשורת אחר, כבר הבנתי את המצב. התקשרתי שוב לישי ואמרתי לו ‘תן לי אישור להתחיל לעבוד'”.

הם קבעו להיפגש במנחת הכנסת, עלו על מסוק וטסו לכיוון חיפה. “המראה בשטח היה מזעזע. הייתה תחושה קשה ביותר. אתה נושם ריח שרוף ופיח, רואה את כל האסון מלמעלה עוד לפני שהשתלטו על השריפה. ישבתי ליד ישי במסוק וראיתי את העצב בפניו. הוא ישב ליד החלון והסתכל החוצה, ולמרות שהוא אדם עתיר ניסיון בפוליטיקה, ראיתי עליו את הקושי. המשכנו מן החפ”ק לסיור ברשויות המקומיות, כדי לשמוע מכל אחד את צרכיו”.

ואתה כבר מבין שזה המשבר התקשורתי הגדול ביותר בקדנציה של ישי?

“כן, וגם אמרתי לו את זה. ואני חושב שהעיתונאים שנמצאים בזירה עסוקים בכרוניקה של האירועים ואין להם יכולת להתמודד עם המסמכים והתמונה הגדולה. ולכן, ברור לי שעד ההלוויה האחרונה, המסה הקריטית של הדיווחים תהיה על האירוע, על הכרוניקה, ולכן אני פונה עם המסמכים שמאתרים לי בלשכה אל הפרשנים. אני מסמן את מובילי הדעה: נחום ברנע, אלוף בן, בן כספית, בכירי ynet, אביב לביא, אמנון אברמוביץ’. אלה שיש להם זמן לרדת לעומקם של דברים, כי חשוב לי שידעו איך זה עבד. שלא יעלה על הדעת, שבישראל שר יזעק על עוולה שהוא רואה ותתנהל תרבות ה’סמוך’, ויתמודדו עם הבעיה רק כשהיא מתרחשת”.

במהלך כל אותו ערב הוא מפעיל את ישי שייזכר עוד ועוד באירועי העבר, ויוצא בחיפוש אחר 50 מסמכים שיתגלו. “עוד באותו לילה אני מתקשר לאחראי קשרי הכנסת שלנו ושולח אותו למזכירות הממשלה להוציא פרוטוקול מישיבת הממשלה בנושא כיבוי מן האוויר. ישי לא זכר אפילו איך הם הצביעו. הסתבר לנו שרק שרי ש”ס התנגדו לביטול הכיבוי האווירי. עם המסמכים האלה הלכתי לאודי סגל, אילאיל שחר, נחום ברנע”.

אז למה לא הצלחת לשכנע את מובילי הדעה בחפותו המנהלית של השר?

“כי במקביל אלינו היו גורמים שעבדו בכיוון ההפוך. אני לא רוצה להגיד איזה גורמים, אבל לא ממשרד ראש הממשלה”.

ממשרד האוצר?

“היו גורמים שבאו עם נתונים כלכליים”.

הציבור לא השתכנע.

“אני לא משוכנע שהציבור לא השתכנע. חשוב להבין שיש נתק בין האחריות ובין הסמכות, כי כששר הפנים מבקש לשחרר סכומי כסף מסוימים מהמשרד שלו לצורכי כיבוי, הוא לא יכול לעשות זאת ללא אישור של משרד האוצר. הציבור לא יודע שכך הדברים עובדים”.

ואולי הכעס הציבורי על ישי הוא ביטוי של תסכול מתמשך, בגלל שעון הקיץ, בגלל העובדים הזרים?

“נכון, שילמנו מחיר של פרשיות אחרות. שר הפנים מילא תפקיד לא פופולרי והיו לו הרבה משברים, שהבולט מביניהם זה העובדים הזרים. הוא אמר את האמת שלו, מתוך המקצועיות שלו, והיה יעד למתקפה. הדוגמה הכי בולטת הייתה בראיון ל’פגוש את העיתונות’, כשהוא דיבר על הסקירה שקיבל מהשר לביטחון פנים, על כך שהמסתננים מגיעים אלינו אחרי תלאות הדרך כשהם נושאים איתם מחלות. התקשורת בחרה לצטט את דבריו, כאילו הוא האשים אותם שהם מפיצים מחלות. לא עזר כמה ביקשתי שיקשיבו לכל הראיון, וישמעו את המשפט הארוך והמלא. המסר התקשורתי שלקחתי מזה ואמרתי לישי, הוא לדבר במשפטים קצרים יותר, כדי שהתקשורת לא תוכל לחתוך אותך”.

“ניסיון למצוא חן מבריח קהל”

לחמנוביץ’ התחיל את דרכו בש”ס כאשר היה בן 27. עד אז עשה שני תארים והספיק לעבוד כמה שנים בתור עוזר לדוברת בית חולים שיבא. הוא גדל בראשון לציון, לאב עובד בתחום הרכב ואם לבורנטית, בבית דתי, אך ללא מעורבות פוליטית או תקשורתית. את הכיפה הסרוגה שלראשו הוא מגדיר כציונות דתית “מבית של אנשי מפד”ל לשעבר”. כל אלו, לצד השם לחמנוביץ’, אינם כרטיס כניסה ברור לעולם של ש”ס.

“אני מעריך את זה מאוד שאלי ישי לקח אותי כדובר אחרי השנים של איציק סודרי המיתולוגי, כי מדובר בסביבה מאוד סגורה. לא סתם סביבה חרדית, אלא בית הרב עובדיה יוסף. ואני איש מקצוע, לא חרדי, מגיע מעולם אקדמי ודוברות מקצועית”.

אז למה ישי שכר אותך?

“אמרתי לו בשיחת היכרות, שלא אביא לו תוצאות בזמן קצר, שאני לא אעבוד ב’שלוף’, ושאם רוצים להתמודד עם משברים, אי אפשר לעשות את זה ברגע, אלא לאט-לאט. אבל הבטחתי לו שכל מהלך שנעשה יהיה אמיתי”.

וזה למרות שדובר של שר צריך להיות זמין, להגיב מאוד מהר לכל דבר?

“זה נכון. דוברות פוליטית היא מצב של זמינות 24 שעות ביממה. כל הזמן הייתי בטלפון. הלכתי עם אשתי לבדוק אולם לחתונה, ותוך כדי שאנחנו באולם אחד, ואני בטלפון בענייני עבודה, היא כבר עברה לאולם אחר. ואז, כשהיא נעלמה לי, התקשרתי אליה והתחלנו להתווכח בטלפון על מיקום הבמה, כשאנחנו בכלל בשני מקומות שונים.

“כדובר, אתה קם בבוקר, מתקלח יותר מהר, לומד לפצל קשב, לומד לא להיות בשום מקום ולהיות בכל מקום באותו הזמן. הייתי קם ב-5:30 בבוקר, מכניס את כל העיתונים הביתה ויושב לקרוא אותם. אפילו שיטת הקריאה שונה. קראתי לרוחב, לא לעומק. פרסתי את כולם אחד ליד השני, וקראתי בכולם את העמוד הראשי, אחר כך דברים אחרים. ודילגתי על כל מה שלא קשור לעבודה”.

לחמנוביץ’ מצא את עצמו מדברר את אחד האישים הפוליטיים הכי לא אהובים בישראל, בלשון המעטה. פוליטיקאי שיושב בצומת מכריע, מתוקף תפקידו, ומצליח תמיד לעורר את זעמו של מישהו. פעם לאחר התבטאות שלפיה צה”ל נכשל במלחמת לבנון השנייה כי החיילים לא התפללו, ופעם בגלל ההתבטאויות והפעילויות נגד העובדים הזרים.

אולי הבעיה של ישי היא שבמשך שנים הוא לא מתקשר בכלל עם הציבור החילוני? הוא לא נותן תחושה שהוא שר של כולם.

“שני הקהלים – החרדי והכללי – הם קהלים מתנגשים. לש”ס יש 11 מנדטים. ארבעה מתוכם חרדיים, ליבת התמיכה. שאר המנדטים הם ספרדים מסורתיים, קהל צף שעוטף את ש”ס מבחוץ. הציבור הכללי בישראל לא משפיע על דעת החרדים בליבת התמיכה, וגם לא כל כך על הציבור הצף. אבל השר צריך לדעת לשחק בין הקהלים הללו, והייחוד של השר ישי הוא שהוא מדבר ללב של האנשים ושהוא עצמו גלוי לב. אם הוא יתנהל בסגנון של למצוא חן, ההתנגשות האידיאולוגית מול קהלי התמיכה שלו בתוך ש”ס תהיה גדולה, והקהל הצף יברח”.

ונדמה שתמיד, אחרי שהוא מותקף ומותקף, בשלב כלשהו מגיע טיעון הקיפוח שלו כי הוא חרדי, מזרחי. זה עוזר לו מבחינה תקשורתית, מעניק לו אמפתיה?

“תראי, כשמלווים דמות פוליטית בצורה אינטנסיבית יש מקום לפעמים לתת ביטוי אישי, למרות שזה לא משרת את האסטרטגיה הכללית. יש מקום לתחושות הבטן של האדם, ללא מסכות, ללא הגנות. בנקודה שבה היינו, שזה ישב כבד על לבו, עדיף שיפרוק את זה. אני חושב, עם כל האמת המקצועית שלי, שאם שר הפנים היה אדם אחר, התגובות התקשורתיות היו שונות. אני לא יודע אם זה הימניות שלו, אולי החרדיות, אולי העדה, ואולי שילוב של הכל”.

“נמשכתי לעניין הערכי באוצר”

לפני קצת יותר מחצי שנה, נקט לחמנוביץ’ מהלך מפתיע. אחרי כעשור לצד ישי הוא הודיע שהוא עוזב ועובר אל שר האוצר, ד”ר יובל שטייניץ, כדי לשמש כדוברו האישי.

שוב מצא את עצמו לחמנוביץ’ מגן על פוליטיקאי לא אהוב. שר אוצר שמראש נחשב כמריונטה של ראש הממשלה ומואשם לא אחת בניתוק מהעומס המעיק על מעמד הביניים הקורס. שר אוצר בתקופה של משבר דיור, שבמשמרת שלו פרצה מחאה חברתית חריפה, והוא מצטייר כמי שהדבר אינו נוגע לו. מחירי הדלק והחשמל גואים, והוא מתהדר בהישג שנוי במחלוקת של העברת תקציב דו-שנתי.

לחמנוביץ’ הספיק לעבוד לצדו של שר האוצר בקושי שלושה חודשים, ועזב. הוא לא מעוניין להיכנס לפרטי עזיבתו, אך לנו נודע כי הסיבה הייתה מחלוקת כספית. שטייניץ, כך נאמר לנו, קיווה להעסיקו מתוך תקציב משרד האוצר המאפשר למנות מינויים פוליטיים, ותכנן לתגמל את לחמנוביץ’ בשכר מסוים. אלא שהתברר כי משרד האוצר לא יוכל לעמוד בהתחייבות הכספית, ולחמנוביץ’, שהעדיף לא לרדת בתנאים, הודיע שלא ימשיך בעבודתו שם.

יש לך חיבה למושמצים?

“זה האתגר. התחלתי לעבוד עם אלי ישי שנה אחרי שעזב את הממשלה וש”ס הייתה בהלם תרבות מן האופוזיציה. לעבוד עם פוליטיקאים, שהתדמית שלהם מקסימה ושהתקשורת רודפת אחריהם, זה יותר קל מקצועית. האתגר הוא בסיטואציות הבלתי אפשריות, ואז כל שינוי קטן שאתה מוביל עם השר הוא משמעותי. ואני מניח שבתוכי פנימה יש לי העדפה לעבוד עם הבלתי אפשריים”.

מה ההבדלים המהותיים ברמה האישית בין השניים?

“פוליטיקאים, באשר הם פוליטיקאים, חושבים שהם מבינים תקשורת יותר מכולם. אני חושב ששטייניץ נותן את דעתו יותר לאנשי אקדמיה, וישי נוטה יותר לטיפים מהשטח, לדברים ישירים. התכונה שדווקא דומה אצל שניהם היא שהם לא נואמים מנייר כתוב. הם מדברים מהבטן ומהלב. וזה הפתיע אותי ששניהם מעדיפים לנאום ללא נאום כתוב”.

אחרי כל מה שתיארת סביב אסון הכרמל, לעבור לעבוד עם שר האוצר זה לא כמו לעבור אל האויב?

“לא תפסתי את האוצר כאויב. שר האוצר הוא רגולטור ויש לו משימה לשמור על הקופה. אני מסכים שהמעבר לשם היה כרוך בחבישת כובע אחר לגמרי מהכובע שהיה לי קודם לכן, אבל יועץ תקשורת שמבצע את עבודתו נאמנה צריך לדעת להחליף כובעים”.

לחמנוביץ’ טוען שעזב את ש”ס בגלל צורך ב”גיוון מקצועי”.

ובכל זאת?

“כי אחרי שנים כה אינטנסיביות, כשאני גם מגיב לחבר מועצה של ש”ס ממגדל העמק שאמר משהו לא בסדר, וגם מגיב לרצח בבר נוער כשתוקפים את ש”ס, וגם דובר המפלגה, דובר המדיני של השר, גם בסיעה, גם חקיקה, כל הטוטאליות הזו – צריך לנסות גם דברים אחרים. קשה לשמר את רמות האנרגיה הגבוהות לאורך כל כך הרבה שנים”.

מה היה הפספוס הגדול שלך בש”ס?

“העובדה שלא הספקתי לדברר יותר את פסקי ההלכה של הרב עובדיה. יש לו פסקים מדהימים, גם בנושא מעמד האישה, ועוד הלכות שהיו מדהימות אנשים. כתפי הרב עובדיה יוסף הן הכתפיים ההלכתיות, הציבוריות והרוחניות, ולצערי חלק מהציבור הישראלי מכיר את הרב דרך פילטרים של התקשורת ולא מבין את גדולתו”.

אז למה לא עשית זאת?

“בגלל המגבלות של המדיה. כדי להביא אמירה שלמה של הרב ולתת לה הסבר הלכתי, צריך זמן, ואנשים מיהרו לקפוץ על כותרות שהוא מייצר, בלי להקשיב לחלקים האחרים של דבריו. המשברים סביב התבטאויות הרב נבעו במידה רבה מן הפער בין השפה היהודית, בה הוא משתמש, לשפה הישראלית של כלי התקשורת”.

מכל השנים שלך כיועץ תקשורת, אתה יכול לספר על ראיון שהשר ישי נתן ושיצאת ממנו והבנת שזו קטסטרופה?

“היה ראיון לערוץ הכנסת בנושא ההומואים. ישי סיגל לעצמו מינוח, שהומואים ולסביות זה מחלה. וכשהוא נשאל על זה, הוא אמר משהו בסגנון ‘שיהיו בריאים’. בראיון אחר, עם מיה בנגל, זה עלה שוב והיא לקחה את התשובה שלו באופן אישי. בבחירות הבאות הזמינו אותו לצ’אט בוואלה, ולפני הראיון אמרתי לו ‘ישאלו אותך שוב על הנושא של ההומואים, ואל תגיד שזו מחלה. תגיד שזו סטייה מן הנורמות המקובלות’.

“ישי אמר לי, ‘מה ההבדל?’, והוסיף שבצבא היו נותנים פטורים נפשיים להומואים וללסביות. המשכתי להתווכח איתו ואמרתי לו, ‘אם תגיד שזו סטייה מן הנורמה, תישאר נאמן לתפיסת עולמך אבל לא תעליב אנשים’. ובאמת הוא ישב בצ’אט ונשאל, והשיב שזו סטייה מן הנורמה, ואחד העורכים של האתר אמר לי באכזבה שרואים שהפעם הכינו אותו לראיון”.

איך טיפלו בש”ס תקשורתית בנושא המחאה בקיץ ומה מתוכנן לקיץ הקרוב?

“בתחילת המחאה, בקיץ הקודם, ישי ושאר הפוליטיקאים של ש”ס נזהרו מלהתערב יותר מדי, ולעומת זאת בקיץ הקרוב, המחאה תהיה לגמרי פוליטית. ישי ניסה לטפל בדברים באמצעות חקיקה, להוביל מהלכים ויוזמות ולידע את האנשים בשטח בנוגע למעשיו, אך החליט לא להיות שם. הוא לא ניסה לחבק יותר מדי, לדוגמה, את איציק אלרוב, שבא מן הציבור המקורב לש”ס, כדי לא לפגוע להם בפעילות. זה גם היה ברור שהמחאה לא ממוקדת ולכן היא לא מאיימת לאף פוליטיקאי על הכיסא. הם ידעו שאם יחבקו אותו, זה יקשה על המחאה לשדר את מה ששידרה. אבל לקראת הקיץ הקרוב, אף פוליטיקאי לא ישאיר את הזירה הזו לאחרים. הוא, כמו פוליטיקאים אחרים, ישתמש בכל הכלים ויחבק את מי שצריך לחבק”.

“המנדטים לא מעניינים את הרב עובדיה”

בימים אלה נמצא לחמנוביץ’ בביתו בשוהם, מקדיש זמן איכות לילדים, נפגש עם אנשים ומתכנן את המהלך המקצועי הבא. לשאלה על התנועה הפוליטית החדשה של יו”ר ש”ס לשעבר, האסיר לשעבר, אריה דרעי, הוא מגיב באדישות. “לא שמעתי שדרעי מקים מפלגה”, הוא אומר ומוסיף כי הוא בקושי מכיר את האיש, וכי לא נעשתה אליו פנייה מטעמו של דרעי לשלבו בתנועה החדשה.

אם יוצגו לרב סקרים המעידים על היחלשות כוחה של המפלגה בשל התמודדות של דרעי, הוא יחליף את ישי?

“כמה שזה ישמע לך מפתיע, נושא המנדטים לא עומד בראש מעייניו של הרב. הסיבה שהמפלגה הזו קמה, היא ליישם את הרעיון של הרב עובדיה להחזיר עטרה ליושנה. ש”ס שמרה על כוחה בין בחירות לבחירות, וזאת למרות שהליכוד עלה מ-12 ל-27 מנדטים, וזה אומר משהו על המנהיגות של ישי, עם הרב מאחוריו. המנדטים שישי מביא לכנסת הם מנדטים של הרב”.

אז אם בבחירות ש”ס תתכווץ, המשמעות היא ירידת התמיכה ברב?

“ירידה או לא, לא כך הרב מקבל החלטות. הרב לא עוסק בסקרים, וכשמגיעה אליו סוגיה מסוימת, הוא תמיד שומע בעד ונגד. אני חייב לספר לך, שביום הבחירות האחרון הרב התיר עגונה, הלך לרופא, עסק בפסיקה, בכתיבה, במענה לפניות הציבור. בליל הבחירות, ישי נכנס אליו בשעה מאוחרת לדווח לו. הרב אמר לו ‘יישר כוח’, הוריד את הראש והמשיך לכתוב”.

אתה עצמך הצבעת לש”ס?

“זו שאלה לא רלוונטית. אני העורך דין של הלקוח בזירה התקשורתית ולא משנה מה הצבעתי”.

היית הולך לעבוד עם כל אחד? גם עם שלי יחימוביץ’?

“ודאי. יש לה הרבה במשותף עם ש”ס והיא עמדה לצד ישי, כשזה היה לא פופולרי. הייתי הולך לעבוד עם כל פוליטיקאי, למעט מי שנמצא מחוץ לקונצנזוס המדיני, כמו חד”ש או אנשי כהנא. ואגב, אם אתה מעורב רגשית, זה מקהה את שיקול הדעת”.