יש לנו גרעין סיירת מובחרת

שלום לך יאיר לפיד. עברו יומיים וכמה שעות מאז שהעלת את הוידאו לתומכים שלך וחשבתי שהגיע הזמן לכתוב דוח מצב ראשון ואותו רציתי לתת לך, לזה שהעלה את הוידאו באמצעות צוות לפיד-טים לאתר יוטיוב. גם אני בפנים, גם אני מאמינה שאפשר לשנות, גם אני חושבת שאי אפשר להמשיך ככה, שהיכולת להגיב לוידאו נגזלה מאיתנו ואנחנו רוצים אותה בחזרה.

יש סביבך הרבה מעגלים של יועצים, 45 אלף איש בפייסבוק ועוד אלפי אנשים שכתבו לך ודיברו עליך ואל תטעה, זה צבא גולשים שאין לאף מפלגה בישראל. מה שבדרך כלל יש להם, זה כל מיני מסמני לייקים, אנשים שחיים בארגזים וכולנו מכירים את זה ושונאים את זה ואני חושבת שבגלל זה נפגשנו כאן.

אז זה הוידאו הראשוני שלך, קונספט צילומי מובחר, סיירת וידאו שעכשיו צריך להתחיל ולהתפתח איתה. זו דרך ארוכה ויקח לך עוד זמן. לפחות שנה עד הבחירות ועוד יהיו קטעי וידאו גרועים וקטעי וידאו טובים ויגידו שאתה לא מצטלם טוב ויהיו שמועות וסיפורים. ואתה צריך להישאר ממוקד. אתה יודע מה אתה רוצה, בחזרה את חדר העבודה הפרטי שלך, ללא מצלמות. הסיסמה הזו, שעוד לא נקלטה והיא אומרת, איפה העכבר? איפה העכבר? זה שם קוד לכך שאתה רוצה חזרה את השליטה על החיים שלך וזה פשוט מדויק ומדבר לכל האנשים הבינוניים האלה, מעמד משתמשי המחשבים הישראלים. זה מובן לכולם וצריך להמשיך ולהגיד את זה. זו הדרך שלך, אין לך דרך אחת ולא צריך להתבלבל.

 

שלום לקוראי הבלוג, כל הקטע למעלה היה כמובן מחווה הומוריסטית קטנה ללפיד. כמובן שאין לקחת את הדברים שכתבתי ברצינות יתרה. אני מייחסת ללפיד הרבה כבוד ומעריכה אותו על שהחליט ללכת לפוליטיקה וכמובן שמתכוונת ללוות את צעדיו הראשונים בתחום באמצעות הבלוג הזה.

במאקו התפרסמה ביום חמישי כתבה גדולה שלי על תחילת הדרך של לפיד, ובה פרטים ומידע על השבועות האחרונים.

בינתיים, גם כי לפיד לא מתראיין ולא מגיב, וגם כי זה מרתק לעקוב אחר מהלכים של פוליטיקאי מתחיל, חשבתי לכתוב כאן מה דעתי על הוידאו.

ראשית, ארוך מדי! בעידן התקשורת המודרנית, אין לאף אחד סבלנות להקשיב למלל העולה על שתי דקות. שתי דקות ולא יותר, הוא כלל הברזל בפוליטיקה (לפחות כך הסבירו לי באמריקה, שם כיסיתי את הבחירות בשנים 2004 – 2009). וידאו בחירות יכול להיות באורך של  30 שניות ולהימתח ולהגיע, לכל היותר, עד ל2:00 דקות.

זהו כושר הריכוז של גולשי האינטרנט. הוידאו של לפיד עשוי להיצפות באמצעות האייפון, האייפאד או הלפטופ, ולכן על לפיד להבין שהוא מתחרה עם תשומת הלב של הגולשים לדברים אחרים. אני התחלתי להקשיב ללפיד, ואי שם, בסביבות הדיבורים על הסיירת או משהו כזה,  פזלו עיני שמאלה, לטאב הפתוח במחשב שלי על עמוד הפייסבוק. מישהו שם עלה מולי בצ’אט, רצה לומר משהו. ואופס. הקשב הלך.

לפיד, תתמקד. אם אין משהו חשוב להגיד, לא חייבים. המסרים צריכים להיות יותר מרוכזים.

שנית, מי זו הבחורה שיושבת בגבה ללפיד ובוהה החוצה מן החלון על גבי צג המחשב שלו? כשכבר האזנתי לדבריו, מצאתי את עצמי פתאום בוהה מחוץ לחלון שלה בעל הסורגים המעוגלים. האם זו כריכה של ספר חדש, שלך או של מישהו מבני ביתך? האם העובדה שתמונת גבה של הבחורה נראית לי מוכרת, אבל אני לא מצליחה לשים את האצבע על מי זה ומה זה, מעידה עלי שזכרוני אינו חד? שאיני אינטלקטואלית?

שלישית, אנחנו יודעים שלפיד אוהב חולצות שחורות וזה בסדר גמור. אולם, באולפן שישי הוא נהג לשבת עם חליפה ועניבה. כך שלבטח יש לו לבוש יותר מכובד בבית. עכשיו כאן, אני מסייגת את עצמי, ההערה הזו אולי נובעת מכך שחייתי יותר מדי שנים באמריקה. אבל אני אוהבת את הפוליטיקאים שלי מכובדים ולבושים טוב.

אנא, לפיד, צא מהטי שירט, ושים לבוש פחות סחבקי (לֹא חייבים משהו יוקרתי, אבל תשדר טיפה יותר אלגנט)

רביעית, התאורה בחדר מאוד מחמיאה לו. אין ספק. האווירה נעימה. הדיבור קולח, הקצב מובן. יש אפקט חמים. מצד שני, למה חדר עבודה? היית מצליח אולי למשוך אליך יותר עניין בוידאו הזה, אם היינו מרגישים קצת בבית שלך או במיקום קצת יותר צבעוני וקליל.

****

לפני כמה שנים, כשעוד הייתי בוושינגטון, כתבתי למוסף השבת של מעריב כתבה על התפתחויות דיגטליות בפוליטיקה האמריקאית וראיינתי שם סטודנט באוניברסיטת ג’ורג’טאון, בשם ג’יימס קוטקי, שהתחיל לתת הערות לקטעי וידאו של מועמדים לבחירות לנשיאות.

השנה היתה 2007, כל העסק הפוליטי-דיגיטלי היה בחיתוליו (ללא פייסבוק, ללא טוויטר) וקוטקי, חשב שלפוליטקאים אין מושג איך עושים זאת. הוא התיישב מול המצלמה בחדר המעונות שלו והעלה וידאו ביקורתי על אחד המועמדים, דניס קיוסיניץ’, דמוקרט אפור מאוהיו. הוא לא ציפה שמישהו במטה של קוסניץ’ ישים אליו לב.

אבל אחרי עשרה ימים עלה ביו-טיוב וידיאו התשובה של חבר הקונגרס. “היי, ג’יימס. עכשיו בערך חצות, ואני עדיין בעבודה. רציתי להגיד לך שאני מעריך מאוד את דבריך. היו לך כמה הצעות מועילות ואנחנו כבר שוקלים את עניין הקלוז-אפ. אני רוצה לוודא שנמשיך לתקשר בנוגע לקמפיין שלי…”.

הדיון הישיר הזה, בין המועמד לנבחרים, עורר תשומת לב רבה, וקיוסיניץ’ ואחריו מועמדים נוספים הגיעו ישירות לחדר המעונות של ג’יימס כדי להתראיין שקטעי הביקורת המצחיקים של קוטקי זוכים להמוני צפיות.

אני שמרתי על קשר מזדמן עם קוטקי, שמאז הספיק לעבוד כוידאו-בלוגר עבור אתר פוליטיקו וגם להופיע בתור סטנד-אפיסט.  פה ושם התכתבנו וחלקנו מידע. אתמול שלחתי לו קישור לוידאו של לפיד כדי לשמוע לדעתו.

קוטקי מבין עברית בקושי, ולכן קלט מלפיד בעיקר את המילים פייסבוק ואי מייל, שחזרו על עצמן מספר פעמים בוידאו. מצד שני, קוטקי ראה וביקר כל כך הרבה קטעי וידאו פוליטיים, שהתובנות שלו מעניינות.

“אני חושב ש 3:34 דקות לוידאו זה ארוך מדי” כתב לי ג’יימס “אם הוא מדבר שם על דברים בעלי משמעות, במשך כל הזמן, אז אולי זה לא נורא. אך העובדה שהוא ממשיך להזכיר את המילים פייסבוק ואי מייל, במשך כל הוידאו, גורמת לי לתהות, אם באמת זה וידאו עם תוכן. מנגד, אם זהו אחד הפוליטיקאים הישראלים הראשונים שמאמצים כלים דיגיטליים, אני מריע לו. למרות שהוא לא ממש קיבל על עצמו את הפתיחות של הפלפטורמה הזו, כי אינו מאפשר לסמן לייק/דיסלייק לוידאו וגם סגר את האופציה לתגובות. עבורי, הכלים הדיגיטליים חייבים לטפח דיאלוגים עם הגולשים. לא מונולגוים.”