חוץ מלקרוא לו שקרן, הניו יורק טיימס אומר על ביבי הכל

“בתחילת הקדנציה שלו, ביבי נתניהו, הקדיש שעות רבות כדי לשכנע את ברק אובמה שהוא רציני בנוגע לעשית שלום עם הפלסטינים. רק אדם בעל קו נוקשה כמוהו יכול היה להצליח בכך.הלוואי וכך היה” נכתב במאמר המערכת הראשי של הניו יורק טיימס היום והעיתון ממשיך להתלונן עליו וחוץ מלקרוא לו שקרן, אומר על נתניהו הכל.

זהו המאמר החמישי, תוך שבועות ספורים נגד ישראל מן העיתון הנקרא והחשוב ביותר בעולם.  לא זכורה לי  מתקפה רצופה כזו. לפני שבועיים וחצי סיירו בשטחים מו“ל הניו יורק טיימס, ארתור סלצברגר ג‘וניור, העורך הראשי, ביל קלר, עורך עמודי הדעות, אנדרו רוזנטל, וראש דסק הניו יורק טיימס בישראל, איתן ברונר. מנכ“ל מועצת ישע, נפתלי בנט, הראה להם את הנוף מגבעות ברקן והתצפית משם על גוש דן ואת היכל התרבות החדש של אריאל.

מעניין אם בתום הסיור בנט חשב שהוא מצליח להשפיע על עמדותיהם של בנוגע להתנחלויות, כפי שהסיורים הללו השפיעו על חלק מן העיתונות הישראלית.

בינתיים ניכרת השפעה הפוכה. הניו יורק טיימס רק הגביר את קצב הביקורת שלו על ישראל ועל העומד בראשה. אגב, ראיתי שאיתן ברונר עומד להשתתף בכנס אילת לעיתונות. אני לא אהיה שם לצערי, אבל מי שנוסע בטח יכול לנסות לברר איתו, האם הניו יורק טיימס הולך עם זה עד הסוף.

הנה לינקים למאמרים של החודש האחרון:

ב 6 לאוקוטבר, מאמר המערכת: “60 יום הארכת הקפאה אינם מספיקים.. אנחנו לא מבינים מדוע ישראל לא קופצת על ההצעה“.

ב 20 לאוקטובר, מאמר של בעל הטור המשפיע, תום פרידמן המאשים את נתניהו בכך ש“ישראל מתנהגת כמו ילד מפונק“

ב 30 לאוקטובר, מאמר המערכת ובו האכזבה מהפסקת השיחות.  “מספיק עם המשחקים.. ישראל אולי חושבת שהאיום של הפלסטינים ללכת לאו“ם ולקרוא להקמת המדינה היא דרמטיזציה. אבל הם לא יכולים לבנות על הסבלנות של הקהיליה הבינלאומית לעד.”

ב 12 לנובמבר, יום שישי האחרון, שוב מאמר מערכת: “אם נתניהו מוכן לקבל החלטות קשות בימים אלה, לא ניתן להבחין בכך”

והיום, ה 14 לנובמבר שוב מאמר של תום פרידמן: “נתניהו משחק עם אובמה, גורם לישראל להיראות כאילו היא רוצה שטחים יותר מאשר שלום ומסכן את ישראל בכך שלא יהיה הסכם בנוגע לגדה המערבית ועל ידי כך 2.5 מליון פלסטינים יהפכו לחלק מישראל ובסופו של דבר יבטלו את הרוב היהודי.”

ומה ההשפעה של כל המאמרים האלה על ראש ממשלת ישראל? לא השפעה גדולה, יש להניח. אבל הם גם לא כתובים ומכוונים כלפי ראש הממשלה שלנו או כלפי הישראלים. הם כתובים לאליטות האמריקאיות, למקבלי ההחלטות בקונגרס ובממשל, הקוראים בשקיקה כל מילה בעיתון הזה ומושפעים ממנו למכביר.

ולמי שרוצה לקנח עם חוש ההומר של דורון רוזנבלום מן ההארץ, בנוגע לסיור אנשי הניו יורק טיימס אצלנו, אני ממליצה לקרוא את המאמר הזה.