הפעילות החברתית ברשת של חברי הכנסת של קדימה, פוסט ראשון – פוליטיפייס

מושב החורף של הכנסת נפתח בסימן ירידת כוחה של קדימה. לפי סקר של ערוץ 2 שהתפרסם אחרי החזרת גלעד שליט, אם הבחירות היו מתקיימות עכשיו הליכוד היה משיג 37 מנדטים, העבודה 22 והמפלגה הגדולה בישראל, קדימה, מתרסקת ל 17 מנדטים בלבד.

לו אני משרתת כחברת כנסת מן השורה בקדימה, אני יוצאת מיד, עוד היום למלחמה על הכסא שלי בכנסת. פוליטיקאים, כך אמר לי פעם מרצה למדע המדינה, תמיד יצביע בעד שינוי השיטה/התקנון/הכללים, כך שיצליחו להדביק את ישבנם לכסא. הפוליטיקאי יחשוב על טובת המפלגה או המדינה כנגזרת מטובתו האישית לטווח הקצר.

בדרך זו אפשר להבין את הודעתה של יו”ר האופוזיציה, ציפי ליבני, שהיא ורק היא תקבע מתי יתרחשו הפריימריז בקדימה ואת שאיפתו של ח”כ שאול מופז, להקדים את הפריימריז למועד המוקדם ביותר. מבחינתה של ליבני, יש לערוך את הפריימריז כמה שיותר מאוחר ומבחינת מופז כמה שיותר מוקדם, כדי למנף את עצמו במצבה החלש של קדימה כרגע.

פוליטיפייס

מבחינת ה’פלוג’, פתיחת מושב הכנסת הוא נקודת התחלה טובה לבדיקת פעילות הח”כים ברשתות. מעתה אמור, פוליטיפייס.

אנשי קדימה מתמודדים על מקום טוב בעשיריה הפותחת של המפלגה והחל מהשבוע יתחילו להגביר את פעילותם, להציע הצעות חוק, לנסות לתפוס זמן אוויר ברדיו ובעיתונות. אמנם, יכולתם לשווק את פועלם אמורה להיות בעלת חשיבות משנית, אך מי שלא יגיע לקהל רחב, לא יוכל לאחר מכן להנות מן הפירות בקלפיות.

הפוליטיפייס, פעילות ברשתות החברתיות היא רק דרך אחת להגיע אל הציבור והיא דרך חדשה ושונה ממה שהיה נהוג עד היום. מי שמשתש בפייסבוק או בטוויטר (או באינסטגרם, שזה בינתיים ל”מתקדמים”) רק כדי להודיע על הופעותיו הצפויות בתקשורת או כדי להעלות תמונות, מפספס את הכוח הטמון ברשתות חברתיות. הכוח לנהל דיאלוג עם הציבור, הכוח לגייס תומכים בצורה ישירה.

השבוע נתקלתי בפוסט הזה, בבלוג טק-פרזידנט, שם נכתב על התחלת פעילות מקומית, במדינות השונות בארה”ב, על ידי הנשיא ברק אובמה ועל ידי המועמדים הרפובליקנים מולו. הכוונה היא לפעילות ברשתות החברתיות, אך ברמה המקומית.

אותי מעניינת דווקא הפסקה האחרונה שם (בתרגום שלי): “המספרים (מספרי החברים/עוקבים וכו’ – ט.ש.) אינם קובעים את המנצחים והמפסידים, אבל בשלב הזה מקובל כבר על כולם שהנוכחות ברשתות חברתיות היא חלק חשוב בקמפיין; תשאלו את מנהיגי ארגון העובדים באוהיו, לדוגמא, האומרים  כי הקרדיט עבור גיוס מאות אלפי חתימות על העצומה שלהם ועל השתתפות במחאה –  הולך לפייסבוק…. בעוד הקמפין של אובמה מתחיל לשתף ולערב אנשים ברמה המקומית ברשתות החברתיות בחלק מן המדינות, נראה שהרפובליקנים לא עושים זאת עדיין.”

הפעילות האינטנסיבית של פוליטיקאים ברשתות החברתיות התחילה בישראל באיחור יחסית לארה”ב. ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה אפשרה חלון הצצה ליכולתם של הפוליטיקאים לגייס תמיכה ברשת (דב חנין עשה זאת כבר קודם בהתמודדות על ראשות עירית תל אביב. אך אני לא חייתי אז בארץ, אז אין לי פרספקטיבה לכך וכן, כל הנוכחות הישראלית בפייסבוק היתה נמוכה יחסית אז).

מצד אחד, כמות החברים/עוקבים של ארבעת המתמודדים על ראשות העבודה לא צמחה באופן משמעותי בין היום שבו סיימו את רישום החברים החדשים למפלגה לבין יום ההתמודדות. מצד שני, היתה התאמה (ואולי היתה זו התאמה מקרית) בין מספר החברים של יחימוביץ, פרץ, הרצוג ומצנע,  לבין הצלחתם בקלפיות.

הכל כתוב כאן, בפוסט הנ”ל וגם בכתבה שלי שהתפרסמה בגלובס הערב.  דעתי היא, שבהתמודדות על הטופ, ראשות מפלגה או ראשות ממשלה, הרשתות החברתיות הן כוח שיכול ליצור באזז סביב מועמד, אך בטח לא להכריע תוצאה. אולם דווקא בהתמודדות בדירוג של רשימה, במיוחד שזה מגיע לחברי כנסת אלמוניים, ברשתות החברתיות טמון כח רב יותר.

אז לכבוד פתיחת מושב החורף, בדקתי את כל חשבונות הפייסבוק, הטוויטר ואתרי האינטרנט של חברי קדימה. לציפי ליבני מספר החברים והעוקבים הגדול ביותר. זה ברור מאליו, כי פעילותה מנוהלת באופן מקצועי על ידי איציק אדרי וממומנת על ידי המפלגה.

כל חברי הכנסת של המפלגה מרוכזים בטבלה הבאה (זהירות, פידיאף) שאת נתוניה אספתי והם נכונים ל 1/11/2011 (ומיד תוך כמה רגעים מהעלאת הפוסט, חלקם ישתנו מן הסתם). הטבלה הזו תשמש לי כמעין קו התחלה, עד ליום בו חברי קדימה יבנו את רשימתם מחדש ויבחרו יו”ר למפלגה.

לכל חברי הכנסת של קדימה יש הרבה לאן לצמוח ומה ללמוד מבחינת פעילות ברשתות: לא חייבים כולם להצטלם עם דגל ישראל בתמונת הפרופיל הרשמית,  אף אחד מחברי הכנסת לא עושה שימוש יצירתי ברשתות החברתיות, נראה שמעטים הח”כים שמתנסים במדיום הזה באופן אישי, טוויטר כמעט ולא מנוצל על ידם (כמו בשאר המפלגות) וכן: לרבים מן הח”כים היה עמוד חברות מוגבל במספר והם עברו לעמודי ‘פוליטיקאי’, אך לא צברו הרבה חברים. את השאלה אם צריך או לא צריך אתר אינטרנט אישי, אני משאירה כרגע פתוחה. נראה שהרבה מחברי הכנסת סבורים כיום, שעמוד הפייסבוק הפעיל, מחליף בצורה יעילה את משימת תחזוק האתר שלהם.

רציתי לכלול בפוסט התייחסות גם לפוליטיקאים/אזרחים שעדיין נמצאים מחוץ למעגל ויתכן שיתמודדו על ראשות קדימה או על מקום בקדימה:  צחי הנגבי, דן חלוץ, יעקב פרי, קרנית גולדווסר, אך אין להם פעילות ברשתות החברתיות נכון לעכשיו (למעט גולדווסר, שפעילותה אינה פוליטית כרגע). בקיצור, אתייחס אליהם בעתיד, כשיהיו יותר רלבנטיים.