מי ומי בשמאל

ההחלטה של שר הבטחון אהוד ברק לנטוש את מפגלת העבודה ולדלג ימינה, מעל לקדימה הישר לחיק הליכוד הותירה את מפלגת העבודה מפוררת, מתבדרת לכל עבר, בלי ראש ברור. יחימוביץ מושכת לנושאים חברתיים כלכליים, הרצוג לא מתרומם, ברוורמן פרש לפני שהתחיל ובן אליעזר חולה.

בשטח (כלומר בפייסבוק) מתרוצצות אושיות שמאל, אנשים הסבורים שיש כאן 13 מנדטים המחפשים אבא ואמא. והם מנסים להרכיב כל מיני מסגרות או לחזק את מפלגת העבודה. התזמון הפוליטי הוא אמנם מעט מוקדם, אבל בישראל כמו בישראל, מי יודע כמה זמן תחזיק מעמד הממשלה.

למען הסדר הטוב הפוסט הזה ממפה את ניצני פעילות השמאל הזו:

השמאל הלאומי, בראשותו של אלדד יניב, הצהיר שיתמודד בבחירות לכנסת. יניב נטש את משרד עורכי הדין שלו כדי לעסוק בפעילות פוליטית במשרה מלאה  (ובלינק לעיל הוא מספר שהוא מעריץ את שלי יחימוביץ’, וכי העובדה שהוא חזר לעבוד עם אהוד ברק פעמיים היתה כמו ‘תסמונת האישה המוכה’ ועוד). לא ברור אם יעמיד את עצמו בראש מפלגתו או יחפש מובילים שמאלנים אחרים.

עמרם מצנע, אשר שיקם את העיר ירוחם בחמש השנים האחרונות, חזר צפונה ונכנס במרץ לפעילות פוליטית, אך טרם נתן הצהרת כוונות. הוא מרבה להתבטא בנושאים פוליטיים וחושב שמפלגת העבודה היא גוף אבוד.

יאיר לפיד, לא בדיוק שמאל ולא בדיוק מפלגה אך לפי איך שיאיר לפיד חורש את הפריפריה, ערי וכפרי ישראל (כך אמרו לי מקורות יודעי דבר), האיש דוהר לכנסת. עמוד הפייסבוק שלו הוא אחד המקומות ההומים ביותר ברשת החברתית ולפיד, לא רק כותב שם, אלא גם מגיב ומתייחס למגיבים.

אראל מרגלית, רות חשין, משה מזרחי, משה גאון – עבודה עכשיו. קבוצה של אנשים עם שם מוזר שמזכיר את ‘שלום עכשיו’ יותר מאשר את מפלגת העבודה. האם בבחירת השם רומזים הם לשלי יחימוביץ’ שמפלגת העבודה לא תהיה רק מפלגת נישה כלכלית-חברתית? ומה דעתם לגבי הרצוג? או שלא משנה להם מי יוביל את הגוף המתפורר וכך בהצטרפותם יהיו למפלגה עוד חמישה-שישה ראשים פוטנציאלים, דהינו עוד אנשים שיתרמו לתהליך התפוררותה.  עמוד פייסבוק כבר יש להם כאן ונכון לשעת כתיבת שורות אלה, 81 חברים.

אברום בורג, דב חנין ומוסי רז הקימו את המחנה הדמוקרטי ורוצים גם הם להיות מפלגת השמאל החדשה שתקלוט את שאריות העבודה (או שאולי הם מכוונים לגזול מנדטים ממרץ? לא ברור). עמוד הפייסבוק שלהם כאן.

ויש את ‘פורום רובינגר’, המגדיר את עצמו כחממת ידע מדינית פוליטית לאזרחים ישראלים. חברי הפורום, ביניהם בעז גאון ויורם רובינגר מצהירים בעמוד הפייסבוק שלהם כי הפסיביות של מחנה השמאל היא זו שהובילה להתחזקות הימין והם מקווים ב”המשך הדרך לייצא את הידע שיצבר בחממת הידע שלהם”

ועוד יחידים ששווה לשים לב לפעילותם:

אילן ברוך, שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה שפרש במחאה על מדיניות החוץ של ישראל הלך להפגין ביום שישי האחרון בשייח’ ג’ראח. לא ברור אם זו פעילות פוליטית או רק הזדהות עם תנועת הסולידריות של שייח’ ג’ראח ארגון שאולי גם הוא שואף להפוך למפלגה?

משפחות הכבאים: דני רוזן, הניצבים בדימוס זאב אבן חן וחיים קליין אביה וחמה של טופז אבן חן, אמרו שאין להם כוונות פוליטיות, אך שלושת הגברים הללו, שאיבדו את נשים יקרות באסון השריפה בכרמל, ביססו מעמד של מנהיגות גם אם לא ביקשו זאת לעצמם.

ולגבי קרנית גולדווסר, זו תעלומה. במספר דיווחים מלפני כמה חודשים נאמר כי היא שוקלת הצטרפות לקדימה. שווה לעקוב גם אחריה.

תוספת מאוחרת בעקבות הערתו של ארד ממפלגת העבודה:

שתי מפלגות ירוקות בולטות הן בעלות פוטנציאל גדול להכנס לכנסת הבאה. מפלגת הירוקים והתנועה הירוקה. ברוב הדמוקרטיות המערביות, המבוססות על שיטת ריבוי המפלגות, הירוקים מיוצגים ומיוצגים היטב. בצרפת מפלגת הירוקים בראשות ססיל דופלו הצעירה עשויה להפוך למפלגה השלישית בגודלה בבחירות 2012. בישראל מפגרים אחרי העולם בייצוג הירוקים, אך בבחירות הבאות יתכן והדברים ישתנו.